דרכי תשובה - ד שלא

עליו דא"כ אפי' ס"ס לא הוי דדבר המצוי לא הוי ספק כלל דהא אפי' לקולא תולין בו וכתב לחלק בין דבר המצוי ושכיח טובא זה לא נחשב לספק אבל דבר המצוי רק קצת נחשב לספק עיי"ש ובמחצית השקל שם וע' בס' בן אברהם סי' כ"ד מ"ש בדברי המ"א בזה והתפלא עליו מדבר הטוהמ"ח להלן סי' קכ"ט סעי' י"א בגנבים שנכנסו למרתף וכו' אפי' אם רוב גנבי עכו"ם שרי מטעם ס"ס הרי דאע"ג דרוב גנבי עכו"ם ומצויין עכו"ם יותר מישראל אפ"ה שרינן מטעם ס"ס ובע"כ דאף שהוא דבר המצוי טובא להתמיר אפ"ה לא נחשב רק ספק ואם נצטרף עליו עוד ספק נחשוב שפיר לס"ס ושרי עיי"ש באורך:

(שסד) שוים. עי' בס' שערי תורה חלק ב' כלל יו"ד פרט ד' שעמד על המחקר אם גם בהא דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא בעינן ג"כ שיהי' הספק שקול לגמרי אבל היכא שהרוב נוטה לאיסור אזלינן בתר רוב כיון דקיי"ל בכ"מ דרובא הוי כודאי א"כ הו"ל כודאי איסור או דלמא אפי' היכא שהרוב נוטה לאיסור ג"כ מותר כיון דעכ"פ איכא מיעוטא להתיר לא החמירו חז"ל ואוקי אדאורייתא דהא באמת הא דקיי"ל דרוב הוא בודאי ג"כ אינו מה"ת רק שחז"ל החמירו שיהי' רוב נידון כודאי א"כ י"ל שלא החמירו אלא באיסור דאורייתא אבל בספק בדרבנן י"ל שלא החמירו ואוקמוהו אדינא והוי רק ספיקא דרבנן ועיי"ש במה שהאריך בזה וכתב שדבר זה הוא פלוגתת האחרונים הצמח צדק והפר"ח והפלתי והביא ראי' דבע"כ העיקר כדעת הסוברים דגם בספיקא דרבנן בעינן שיהי' הספק שקול לגמרי אבל אם יש רובא להחמיר לא אמרי' להקל ועיי"ש עוד בדבריו בחלק ג' כלל י"ד פרט א' שהאריך עוד בזה בפלפול וצדד ג"כ להחמיר עיי"ש:

(שסה) אם יש לתלות באיסור יותר מבהיתר. עי' בפני יהושע במס' כתובות דף ח' ע"א בתוס' ד"ה איבעיא שמתמה ע"ד הש"ך דכיון דס"ס הוא מטעם רוב דספק א' הוי פלגא ופלגא אף דאידך ספק אינו שקול והוא נגד הרוב אפ"ה עכ"פ הוא מצרפינן לפלגא והו"ל רוב להיתר והתפלא על הפוסקים האחרונים שכ' להחמיר בזה והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשי"ת קול אלי' חלק ב' ביו"ד סי' ג' שמתמה ג"כ ע"ד הש"ך בזה והביא ראי' דלא בעינן שיהי' הספיקות שקולים עיי"ש ועי' בס' בן אברהם סי' כ"ב שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וע' בס' סדרי טהרה סי' קפ"ג סק"ב וסי' קפ"ז ס"ק ט"ו שכתב לחלק בזה דהא דכתב הש"ך דהיכא דאיכא למתלי באיסור טפי מבהיתר לא הוי ס"ס היינו דוקא היכא שכל הב' ספיקות איכא למתלי לאיסור טפי מלהיתר אבל היכא שעכ"פ ספק א' הוא שקול אף שספק הב' אינו שקול שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא להיתרא עיי"ש ועי' בשערי תורה חלק ב' כלל מ' סי' י"ח שהביאו והעמיד יסוד על דבריו עיי"ש לדרכו וכ"כ בש"ע הרב מהרש"ז זצ"ל ביו"ד סי' ל"א ס"ק ט"ו לדינא עיי"ש אמנם הנה בשפ"ד כאן הוכיח דבע"כ בעינן שיהי' ב' הספיקות שקולים מהא דפ"ק דכתובות דמוכת עץ לא שכיח דמשמע דאף אם רק ספק א' אינו שקול לא הוי ס"ס עיי"ש אולם בתורת יקותיאל לעיל סי' נ"ג סק"ב (בדף ק"ח ריש ע"ב) כתב לדינא דאפי' אם כל הב' ספיקות שכיחי לאיסור טפי מלהיתר חשוב ס"ס ואזלינן לקולא עיי"ש אמנם יעוין בס' צמח צדק החדש בפסקי דינים בדיני ס"ס כאן שהביאו וכחב שהיא קילא יתירא ועיי"ש עוד להלן סי' קפ"ז בקו"א סק"א (בד"ה ועש"ך) שהעתיק דברי הש"ך דכאן להלכה דאפי' אם רק ספק א' אינו שקול לא הוי ס"ם עיי"ש וזה דלא כזקינו הרב התניא זצ"ל הנ"ל ועיי"ש עוד בקו"א סק"ה (בד"ה ומ"ש הח"צ) ובביאורו ס"ק כ"ד מזה ועי' ביד יהודה בפיה"א אות מ"ד ובפיה"ק בקיצור דיני ס"ס אות נ"ט וס' מ"ש בזה והעלה בראיות כדעת הסדרי טהרה דגם אם ספק א' אינו שקול כ"כ דהיינו שהוא שכיח קצת יותר לאיסור מלהיתר אם עכ"פ הספק הב' שקול הוי שפיר ס"ס אך כתב דזה דוקא אם הספק הזה שאינו שקול הוא עכ"פ שכיח קצת וכאמור אבל אם אינו שכיח כלל אז אע"פ שהספק הב' הוא שקול לגמרי לא מהני עיי"ש ועי' בבינת אדם שער הקבוע ס' נ"ה ועי' בס' שיורי טהרה הספרדי מערכת הס' אות מ"ב שהעלה דאפי' אם נחליט לדינא כדעת הסוברים דספק שאינו מצוי ורגיל אין לצרפו לס"ס מ"מ כשיש ג' ספיקות אשר א' הוא ספק השקול לגמרי ורגיל ושכיח להיתר כמו לאיסור ושנים מהם אינם מצויים ורגילים חשוב השנים לספק א' גמור ובצירוף הספק השקול נשלם הס"ס והביא סמוכין לדבריו מדברי השיטה מקובצת כתובות דף ט' עיי"ש באריכות:

או לד (שסו) ספק בחסרון חכמה. עי' בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' כ"ח ובתשו' מהרח"ש חלק ג' סי' י"ז שכתבו בפשיטות דגם ספק דמחלוקת הפוסקים חשוב ספק ואם יש בדבר א' ב' ספיקות בפלוגתא דרבוותא נחשב לס"ס מעליא ומקילין עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' קי"ו ובחלק אה"ע סי' מ"ג ובחלק חו"מ סי' מ"ז עייי"ש וכ"כ הרב משפט צדק בכל הג' חלקים בכמה תשובות בפשיטות ועיי"ש בחלק ג' סי' כ"ג ובחלק א' סי' ב' בתשו' הרב מהרח"ש ז"ל שכתב כן בפשיטות עיי"ש וכ"כ בשו"ת לחם רב סי' כ"ו וסי' קל"ד עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהרש"ך חלק א' סי' ס' עיי"ש אמנם בהוספות סי' י"ז כתב הרב מהרש"ך ז"ל דס"ס דפלוגתא דרבוותא חשוב רק חדא ספיקא עיי"ש וכ"כ בתשו' מהריב"ל חלק ג' סי' מ"א וסי' נ"ה ובחלק ב' סי' כ' דב' ספיקות דפלוגתא דרביותא חשוב רק ספק א' דשם פלוגתא דרבוותא חד הוא עיי"ש ועי' בכנה"ג חלק אה"ע סי' ס"ת ועי' בשו"ת חקרי לב מהד"ב חיו"ד סי' א' שהאריך בזה בכמה דפין והביא תשו' הראשונים והאחרונים רבני קשישאי שמדברים בענין זה והעלה דהעיקר לדינא להקל ולהתיר גם כשכל הב' ספיקות הם בפלוגתא דרבוותא ואין לחוש לדעת המחמירים בזה עיי"ש ועי' בס' בן אברהם סי' ל"ב מ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' מקנה אברהם דף מ"ה ע"א וע"ב שכתב דאפי' להמ"ד דס"ל דב' ספיקות בפלוגתא דרבוותא חשוב רק ספק אחד מ"מ בדאיכא ג' ספיקות בפלוגתא דרבוותא לב"ע עבדינן עובדא להקל עיי"ש:

(שסז) בחסרון חכמה. עי' בס' בית יצחק הנ"ל סי' ו' שנסתפק אם הי' כאן ב' ספיקות בבעיא דלא אפשיטא ונודע תחלה ספק א' ואח"כ נודע הספק הב' ובגוף הדבר הוא ספק אחד וביוצא ממנו הוא ב' ספיקות מה דינו ועיי"ש במה שצייר המציאות לזה ועיי"ש במה שמצדד בזה וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש:

(שסח) בחסרון חכמה. עי' בתורת השלמים במחודשים מחודש ח' שכתב דאע"ג דקיי"ל דספק פלוגתא דרבוותא הוי ספק מ"מ אי אסתפק לן מה אמרו קמאי או שהראשונים עצמם נסתפקו לא מקרי ספק ומכ"ש אם המורה עצמו מסתפק בדבר דכל זה מקרי ספק חסרון חכמה ואין להקל לא בספק א' בדרבנן ולא בס"ס בדאורייתא ועיי"ש עוד בדבריו במנח"י כלל א' סק"ו:

ועיין במשנה למלך פרק ד' מהלכ' סוטה הלכה ט' שכתב בפשיטות דכל בעיא דלא אפשיטא במידי דרבנן נקטינן לקולא עיי"ש וכן נראה דעת הב"י באו"ח סי' י"ב (סוף ד"ה מ"ש רבינו גבי) דהרי"ף והרמב"ם ס"ל לקולא מדהשמיטו האיבעי גבי עניבה עיי"ש אמנם יעוין ביד מלאכי מערכת הת' סי' תרל"ד שהאריך בזה והביא מדברי כמה פוסקים דס"ל דבכל מילי דרבנן נקטו בתיקו דאיסורא לחומרא עיי"ש וכ"כ בכנה"ג לעיל סי' פ"ד בהגהות ב"י אות מ"ח בשם הסמ"ג דכל תיקו גם בדרבנן לחומרא עיי"ש ועי' ביעיר אוזן מערכת הת' אות ל"ב ועי' בתורת השלמים שם מחודש ח' שהביא ג"כ דעת הפוסקים המחמירים דגם בתיקו דאיסור דרבנן יש להחמיר אך כתב דיש חולקים כיון שאין שום חכם שיודע לפשוט התיק"ו עד שיבא אליהו עיי"ש ועי' בפר"ח בדיני ס"ס אות ה' שכתב בהחלט דמה דמבעיא בגמ' ולא אפשיט אינו נכנס תחת סוג ספק וספיקו כוודאי עיי"ש וכ"כ בבית שמואל אה"ע סי' קנ"ה ס"ק ל"ב בפשיטות דספק בעיא אינו מצטרף לס"ס עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סי' ל' סק"א שהעלה דגם איבעיא דלא אפשיטא נכנס בגדר ספק להצטרף לספק אחר לס"ס ודוקא אם הב' ספיקות הם איבעיא דלא אפשיטא לא הוי ס"ס עיי"ש ועי' בדגול מרבבה באה"ע שם שציין לדברי פרי תואר הנזכר ועי' במחזיק ברכה באו"ח סי' תקל"א אות ג' ובשו"ת ירך אברהם חלק חו"מ סימן ט' ובשלחן גבוה או"ח סי' תל"ח סק"ו ובמלא הרועים חלק ב' בערך תיקו שבש"ס אות ב' ובקהלת יעקב בתוס' דרבנן מערכת הת' אות ש"ה ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' קל"ב ובס' שערי תורה חלק ב' כלל ד' פרט ג' ועי' בשפ"ד במחודשים שבסוף סימן זה אות ד' מ"ש בזה והעלה שיש לצרף ספק דאיבעיא דלא אפשיטא לס"ס וכתב דיותר מזה נראה דאפי' במקום חזקה יש להקל דהוי ס"ס דלא שייך לומר אוקמוהו אחזקה דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין ולא נפשט האיבעיא עיי"ש ועי' מזה עוד בדבריו בשפ"ד אות כ"ח ועי' עוד בדבריו בפרמ"ג או"ח סי' קס"ב במ"ז סק"ב שהביא בזה בשם היש"ש לחלק דדוקא היכא שסיים הגמ' במלת תיק"ו דאז לא הוי חסרון חכמה דכיון שבימי חכמי הש"ס לא נפשטה הו"ל ספק מעליא משא"כ אם לא כתב בגמרא בפירוש תיבת תיק"ו אז הוי ספק חסרון חכמה דאפשר שהחכם יודע לפשוט ע"כ גם מדרבנן לא אמרינן ספיקו לקולא דאינו נכנס בגדר הספק עיי"ש וכ"כ שם בהכללים שבסוף הפתיחה הכוללת שבריש האו"ח אות י' ובסוף סי' תל"ז