דרכי תשובה - ד של

באריכות:

(שנב) אין כאן אלא ספק אחד. עשפ"ד שם שכ' דהיכא שהב' ספיקות הם נגד החזקה לא אסור רק מדרבנן אבל בספק שהוא מסופק מה הדין אם רק ספק אחד סותר החזקה וכ' די"ל דהיכא דרק ספק א' סותר החזקה י"ל דאפי' מדאורייתא לא מהני ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע ועיי"ש בדבריו להלן אות ל"ג מה שמסופק עוד בס"ס נגד רוב מדרבנן מהו עיי"ש ועי' בחוו"ד שכתב לדינא דהיכא דרק ספק א' הוא נגד החזקה הוא גרע טפי מהיכא שהב' ספיקות הם נגדה דאם רק ספק א' הוא כנגד החזקה הרי בטל הספק הזה ולא נשאר רק הספק הב' לבד ואז אפי' כשאין הס' במעשה המכשיר רק מצד אחר לא מהני ואסור עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת הגרעק"א סוף סי' כ"ה שכתב דגם להסוברים דס"ס נגד חזקת איסור לא מהני היינו היכא שהב' ספיקות הם נגד החזקה אבל אם רק ספק א' הוא נגדה לכ"ע הוי ס"ס ומהני עיי"ש אכן להלן בסי' ל"ז שם צידד להיפך דהיכא דרק ספק א' נגד החזקה גרע מאלו ב' הספיקות הם נגדה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א אות ל"ו ובקיצור דיני ס"ס שלו אות מ"ט מ"ש בזה והעלה דאם שני הספיקות הם בגופו ורק א' הוא נגד החזקה בודאי עדיף יותר מאם שניהם הם נגד החזקה דאם שניהם הם נגד החזקה הוי כרוב ומגרע החזקה משא"כ אם רק ספק או הוא נגדה עיי"ש ועי' מזה בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' מ"ז באורך:

(שנג) ספק אחד. עשפ"ד במחודשים שבסוף סי' זה אות ד' שכתב דאם ספק א' הוא ספק פלוגתא דרבוותא יש להקל דהוי ס"ס אפי' כנגד חזקת איסור דלא שייך לומר אוקמוהו אחזקה דא"א בשביל החזקה ישתנה הדין עיי"ש וכ"כ בשפ"ד לעיל סי' כ"ג סק"ח לענין ספק חתך גמי דמותר מטעם ס"ס אף דהוי נגד חזקת איסור משום דספק א' ספק פלוגתא דרבוותא ועיי"ש עוד לעיל סי' י"ח שכתב כן כמה פעמים אמנם בסוף סי' י"ח שם כתב לחלק בזה דדוקא היכא שצריך להתחיל תחלה בזה הספק שהוא פלוגתא דרבוותא הוא דמהני נגד חזקת איסור אבל לא היכא שצריך להתחיל בהספק השני שאין בו פלוגתא עיי"ש ועי' בשו"ת הגרעק"א שם מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה ועי' בס' דעת תורה בפתיחה להלכ' שחיטה סי' ל"ד מה שכ' בענין זה באריכות ועי' בכללים של הרב גדולי הקדש שבסוף הלכ' שחיטה כלל ו' אות א' ועי' בס' שערי תורה חלק ב' כלל ד' באריכות גדול בכמה דפין מענין זה ועי' בס' נפש אדם על החכמת אדם כלל ג' ס"ק מ"ו מה שהאריך בזה והעלה דכל זה הוא באין כאן אלא ב' ספיקות אבל בג' ספיקות אף דאנן קיי"ל להחמיר גם בג' ספיקות (ע"ל בס"ק שאח"ז) מ"מ עכ"פ יש להקל בזה אפי' אם צריכין להתחיל בהספק השני עיי"ש מלתא בטעמא ועי' במה שפלפל בזה באריכות:

אות כח (שנד) שלש ספיקות מותר. עי' במנחת כהן חלק ג' פרק י"א ובתורת השלמים ס"ק מ"ב שחולקים עם הש"ך בזה והעלו דאין נ"מ בין ב' ספיקות או יותר דאפי' איכא כמה ספיקות מוקמינן אחזקת היתר והביאו שגם בתשו' משאת בנימן סי' צ"ת כתב כן להדיא דהיכא דאתחזק איסורא לא מהני אפי' כמה ספיקות להוציאו מחזקתו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א אות מ' ומ"א ובקיצור דיני ס"ס שלו אות נ"א שהעלה ג"כ להחמיר אפי' בג' ספיקות זולת אם צד האיסור שבו הוא דבר שלא שכיח כלל ומכ"ש אם החזקה אינה מתנגדת אלא נגד ספק א' ויש עוד ס"ס דאין החזקה מתנגדת להם דבכה"ג פשוט דמהני עיי"ש ועי' מזה בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' מ"ב באריכות ועי' בס' נפש אדם על החכמת אדם כלל ג' אות מ' באמצע הדיבור שהעלה דאף דאנן לא קיי"ל כהש"ך בזה אלא אפי' אלף ספיקות לא מהני נגד חזקת איסור מ"מ ברור הוא דזה דוקא היכא שכל הספיקות הם בגוף אחד אבל היכא שיש ס"ס בגוף וספק הג' בתערובות ויש בתערובות הב' רוב נגד האיסור שפיר מהני גם נגד חזקת איסור דהא עיקר הטעם דלא מהני ס"ס נגד חזקת איסור הוא מטעם דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ היכא שיש עוד ספק ג' דתערובות רוב נגד האיסור דהשתא איכא תרי רובא להיתרא נגד חזקת האיסור לומר שאין כאן איסור כלל ולא הוי מיעוט אלא מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג לא אמרינן סמוך וכמ"ש בשפ"ד לעיל סי' א' סק"ד בשם התוס' עיי"ש באריכות לדרכו:

אות כט (שנה) ספק בשחיטה הוי חזקת איסור. עי' בהנהגות הנשאל להפרמ"ג סדר ג' אות י"ב ועי' בשפ"ד לעיל סי' י"ח סק"א מ"ש לענין אם לקי כשאכל מספק בשחיטה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בקונט' פתח הבית שבסוף הס' ראש אפרים סי' ה' ובשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ח' ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' י"ט וסי' כ"ה ובגנזי יוסף על הפתיחה כוללת חלק ה' ס"ק צ"א:

(שנו) הוי חזקת איסור. עי' בישועות יעקב ריש הלכ' טריפות ובשב שמעתתא (מהגאון בעל קצה"ח) שמעתא א' פרק כ"ב שעמדו על המחקר בספק בשחיטה שהוא רק מדרבנן אי שריא עיי"ש ועי' בדעת תורה בפתיחה להלכ' שחיטה אות ל"ב מ"ש בזה באורך:

אות ל (שנז) וכמו שנתבאר בדין ז'. בנתערבו החנויות ויש בחנות א חתיכה ספק טריפה דמותר ועי' בדברינו שם (ס"ק רס"ח) מ"ש מהשפ"ד וציינתי לדלעיל (ס"ק פ"ח):

אות לא (שנח) שאינו נחשב ס"ס וכו' ר"ל כיון שיש כאן ודאי ספק איסור. שפ"ד:

אות לב (שנט) שלש ספיקות. עט"ז לעיל ס"ק ט"ו שדעתו דאפי' ג' ספיקות ויותר לא מהני ועי' בס' פני יהושע בקו"א בפ"ק דכתובות שהחזיק בדברי הט"ז בזה עיי"ש אמנם בשו"ת נו"ב קמא חלק אה"ע סי' מ"ג החזיק בדברי הש"ך ודעתו דאפי' בא"א מהני ג' ספיקות עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול מ"ש בזה:

(שם) שנמצא אחר השחיטה וכו'. עי' בס' היד החזקה (להרב מהרי"ל מליסא ז"ל) סי' ו' וסי' י' סעי' מ"ב שהתפלא ע"ד הש"ך ועיי"ש במ"ש לחלק בזה לדינא עיי"ש באריכות:

(שסא) ספק פגימה ונאבד הסכין דאם הוא לפנינו הרי הו"ל ספק חסרון חבמה. שפ"ד:

אות לג (שסב) לא מקרי ספק. עי' בשערי תורה חלק ג' כלל ב' פרט יו"ד שעמד על המחקר היכא דהוי ספק הרגיל דהיינו שהוא שכיח להיתר יותר מאיסור אי מהני להקל באיסור דאורייתא די"ל כיון דנוטה להיתר יותר מלאיסור הוא בגדר רובא והא דספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק בספק השקול וכתב דמסברה נראה דאם צד א' נוטה להיתר יותר מלאיסור מותר אבל מדברי כמה פוסקים משמע דאפי' אם נוטה יותר להיתר מלאיסור הו"ל בכלל ספק ואסור ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמ"ש בזה לדינא:

(שסג) כשהאיסור וההיתר שוים. עי' בשו"ת משאת בנימן סי' ס"ט שכתב ע''ד הב''י בשם המרדכי בנמצא חטה בקערה אצל תרנגולת דשרי מטעם ס"ס וכ' דבע''כ צריכין לטעם ס"ס ולא שרינן משום דכאן נמצא כאן היה משום שהוא שכיח למצוא חטים בתרנגולים שאוכלין חטים וחיישינן שמא הי' בתרנגולת שתולין במצוי לכך לא שרינין אלא מטעם ס"ס עיי"ש ועי' במ"א סי' תר"ז ס"ק י"ת שהביאו והתפלא