דרכי תשובה - ד לב

תקנה לכאורה אלא דבע"כ צ"ל כיון דלא הוי בדעתו בברכה הראשונה שבירך על הבשר גם על הגבינה שיאכל אח"כ וצריך לחזור ולברך על הגבינה הוי זה כסעודה אחריתא עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אית ט"ו שעמד ג"כ על המחקר בזה במי שאינו מברך ברכת המזון כגון נדה ויולדת דאע"ג דכתב המ"א באו"ח סי' פ"ח שתברך בלחש מ"מ לפעמים ביולדת אין מקומה נקי וכדומה שא"א לה לברך אי מי שאכל פחות מכשיעור שא"צ לברך ברכה אחרינה וכ' דבהם מהני בסילק והיינו כל שנראה שמסלק עצמו מסעודה ראשונה מותר לאכול חלב עיי"ש:

(יז) מצא בשר בין שיניו אחר השעה. עבאה"ט יפשיט היא דה"ה אם מצא בשר אחר שש שעות צריך ג"כ לנקר וצריך נמי לקנח פיו ולהדיחו אח"כ. עצי לבונה. ועיי"ש שנסתפק אם גם בסתמא נמי צריך נקור שיניה לאחר שש שעות שמא יש שם בשר או דלמא דוקא בידעינן צריך לנקר אבל בסתמא לא חיישינן לאחר שש שעות שמא יש עוד בשר שם וסיים בצ"ע עיי"ש וע' בדברינו לעיל (סק"ז) מה שהבאתי בזה:

(יח) וי"א דאין לברך וכו'. היינו ברוצה לאכול עוד פת נמצא לא סילק מן הסעודה אבל באינו רוצה לאכול פת עוד למה לא יברך ברהמ"ז ואח"כ יאכל ממילא גבינה או איפכא. חידושי הפלאה אות ב':

(יט) אין נזהרין בזה. עפת"ש וכ' מ"ז סק"ז דכל זה בגבינה אחר בשר אבל בבשר אחר גבינה רכה אפי' מאן דמחמיר מברך בחג השבועות ברהמ"ז על סעודות חלב ומכינים עצמם לאכול בשר אח"כ כיון דהוא גופא חומרא הבו דלא להוסיף עלה ועיי"ש בשפ"ד סוף סק"ו ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ט':

והנה בעיקר המנהג שנוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות ראיתי בס' תורת חיים בחולין דף פ"ג (סוף ד"ה וערב עצרת) שהעלה כיון דמבואר בש"ס שם דעצרת הוא יום טבות שנוהגין לאכול בשר דוקא ולכל הטעמים צריך למיכל נמי בשרא בעצרת וגם אם אוכל חלב יצטרך בע"כ לאכול שר אח"כ ממילא דלפי דברי הזהר שאסור לאכול בשרא בתר חלבא עדיף טפי למנוע המנהג עיי"ש וע' באורח מישור שהתפלא ג"כ על השל"ה שכ' במס' שבועות דבעצרת שהמנהג לאכול מאכלי חלב יש לעשות קינות והדחה היטב ולפסוק בברכת המזון ולהמתין שעה ואח"כ יאכל בשר דהלא זה הוא כמברך ברכת המזון על מנת לאכול בשר כיון דמוכרח לאכול בשר ביו"ט כמ"ש השל"ה גופי' שם וא"כ כשמברך ברהמ"ז הוי כמכין עצמו לאכול בשר דודאי בלא"ה לא הי' מברך עדיין ברהמ"ז וגם הוי קצת כברכה שאינה צריכה ע"כ עדיף טפי לבטל המנהג הזה כמ"ש התורת חיים ולא יאכל בשבועות מאכלי חלב כלל עיי"ש ואני אומר כיון שמנהג זה לאכול מאכלי חלב בחג השבועות הביא מרן הרמ"א באו"ח סי' תצ"ד מי הוא אשר יעבור על זה וע' במנח"י כלל פ"ו סק"ה ובספרו חק יעקב באו"ח שם ס"ק י"א שהביא מנהג זה בשם הכלבו דכדי לקיים המנהג יש להקל לאכול קודם בשר ואח"כ גבינה בהמתנת רק שעה אחת דכיון שמאריכין בתפלה עד חצי היום הוא תאב לאכול נתעכל המאכל גם בפחות משש שעות אך יש לחצוץ שיניו עיי"ש והנה אם כי אין לנו רשות לסמוך על הכלבו לאכול בשר תחלה ולא להמתין שש שעות בין אכילת גבינה וכמ"ש בשיורי כנה"ג באו"ח סוף סי' תצ"ד רק אוכלין תחלה גבינה ואח"כ בשר אבל למנוע המנהג דאכילת גבינה בודאי דאינו נכון. והנה שמעתי רבים נוהגין שאוכלין בחג השבועות סעודה אחת מאכלי חלב ואין אוכלין בשר כלל ביום הזה וגם למנהג הזה אין מקום בדברי הפוסקים ולפענ"ד דמלבד המשמעות מדברי הש"ס חולין סוף פרק אותו ואת בנו שהביא התורת חיים דמשמע מדברי הש"ס דיום עצרת הוא יום טבוח ואכילת בשר אצל כל אדם הנה לא גרע משאר יו"ט דמחויב לאכול בשר וכמ"ש ביד אפרים לעיל ריש סי' א' והביא ראי' מדברי הש"ס ביצה דף י' דאם לא ישחוט אתי לממנע משמחת יו"ט והביא מדברי התוס' כתובות דף ה' שכתב דבד' פרקים בשנה הי' רגילין להרבות בבהמות עיי"ש הן אמת כי בשאגת ארי' סי' ס"ה העלה דאף דשמחת יו"ט בזמה"ז הוא מה"ת מ"מ לא הוי החיוב לאכול בשר דוקא רק לעשות השמחה כראוי לו ובמה שנהנה ממנו עיי"ש באריכות וא"כ י"ל דאם נהנה יותר ממאכלי חלב יכול לאכול מאכלי חלב וע' במ"א סי' תרצ"ו ס"ק ט"ו שכ' להדיא דביו"ט אע"ג דכתיב ביה שמחה מ"מ אין חיוב לאכול בשר רק בזמן שבהמ"ק קיים עיי"ש אמנם הנה מבואר ביש"ש פ"ב דביצה שכ' וז"ל כי פשיטא דאין שמחה אלא בבשר דהא שמחת יו"ט הוא הסעודה ולא נקרא סעודה להיות בו לב טוב ושמח בלי אכילת בשר אלא שבזמן שבהמ"ק קיים הי' אוכלין בשר שלמים וכו' וע' במ"א לעיל שם תקכ"ט סק"ג שכ' המ"א בעצמו בשם הרמב"ם דהוי מצוה לאכול בשר ביו"ט עי"ש ודברי המ"א אין סותרין זא"ז דלא הוי מצוה חיובית רק מצוה לכתחלה וזכרתי ימים מקדם כד הוינא טליא ששמעתי מפי אדמו"ר הגאון הקדוש רשכבה"ג מצאנז זצלה"ה בעל תשו' דברי חיים שאמר שאין דברי השאגת מוכרחין אלא שצריך לאכול ביו"ט בשר בהמה דוקא והנה שמעתי שיש שאינם רוצים למנוע מלאכול ביום בשר לכבוד יו"ט ויחכמו שבלילה אוכלין בסעודתם רק מאכלי חלב ובסעודת שחרית אוכלין רק מאכלי בשר באמרם שבזה יוצאין י"ח לכ"ע אמנם גם מנהג זה לא יתכן לפענ"ד דאם כי בשאגת ארי' שם סי' ס"ו מבואר שם דאין חיוב מה"ת בשמחה רק בסעודת שחרית של יו"ט אבל בליל ראשון של יו"ט לא הוי השמחה מה"ת רק מדרבנן עיי"ש יש מקום להקל דעכ"פ אין חיוב לאכול בשר דוקא ויכול לקיים סעודות הלילה לענגו ולשמח א"ע בשאר מאכלים שנהנה מהם אמנם הנה בשערי תשובה סי' תקכ"ט שם סעי' ב' הביא מדברי המ"א סי' תקמ"ו סק"ד דגם בלילה הראשונה של יו"ט הוי החיוב שמחה מדאורייתא עיי"ש ולפי האמור גם בלילה הוי מצוה לאכול בשר דוקא ע"כ נכון לפני יותר המנהג שקבלתי מרבותי ומאבותי הקדושים נ"ע לאכול המאכלי חלב בעצרת תיכף אחר התפלה בשעת הקדושא רבא בלא פת רק בדרך סעודת ארעי ומברכין ברכה אחרונה וממתינין בערך שעה ויותר ואוכלין סעודת שחרית בבשר ויין ויוצאין בזה לכ"ע רק שצריך לחצוץ את שיניו קודם הסעודה מהגבינה שבין השינים כנ"ל וזהו המנהג המובחר לפענ"ד ובזה יוצא י"ח לכ"ע]:

(כ) ויש מדקדקים וכו'. עי' בכנפי יונה שכ' דכיון שיש להפוסקים סמך גדול בש"ס להמתין שש שעות וכן הסכימו כל האחרונים והרמ"א שהקיל קצת הוא רק משום שראה מנהג לפניו ע"כ הרבה נדחוק כדי לקיים המנהג לכן כל בעל תורה מוטל עליו להחמיר בכך עיי"ש וע' בשפ"ד סק"ח שכ' דעכשיו נתפשט המנהג בכל מקום דממתינין שש שעות ואין לפרוץ גדר עיי"ש וכתב בחכמת אדם כלל מ' סוף סעיף י"ג ומ"מ לצורך חולה קצת נ"ל פשוט דיש להתיר אפי' אכל בשר בהמה לאחר שימתין שעה ויחטט שיניו ולאחר ברהמ"ז עכ"ל:

(כא) נכון. עי' בס' זכור לאברהם (להר"א אלקלעי ז"ל) חלק ב' ביו"ד אות ב' שכתב דבדידי' הוי עובדא אחר שאכל בשר ולא עבר רק ד' שעות בימות החורף ושכח ובירך על גבינה ונזכר קודם שאכלו ובעודו בפיו נזכר וכ' דנראה דמותר לבלוע מעט כדי שלא יהי' ברכה לבטלה דהא באמת לדעת הפר"ח גם לכתחלה בחורף א"צ להמתין רק ד' שעות ואם כי האחרונים חולקין עליו מ"מ כדי שלא יהי' ברכתו לבטלה כ"ע מודים דמותר עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק אסיפות דינים מערכת בב"ח סי' י"ב שהביאו וכ' דפשוט כוונתו דדוקא בהמתין עכ"פ ד' שעות הוא דשרי לאכול מעט כדי שלא יהי' ברכתו לבטלה אבל אם לא שהה כלל אסור לאכול לכתחלה אע"פ שיברך בזה ברכה לבטלה עיי"ש:

(כב) לעשות. עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהוכיח מלשון הרמ"א דדוקא לאחר אכילה הוא דמחמרינן במדינותינו להמתין שש שעות דוקא אבל לאחר לעיסה לתינוק כיון דיש מתירין לגמרי אין ממתינין שש שעות עיי"ש וע' במ"ז סק"א שכ' דגם בלעס לתינוק אין להקל ואין לפרוץ גדר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק