דרכי תשובה - ד שכח

עיי"ש ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ה ובס' בן אברהם סי' ו' ועי' בשפ"ד מ"ש בזה:

ועיין עוד בפרמ"ג בשער התערובות חלק א' פרק ג' שכ' דכל מ"ש להקל בזה הוא רק בנאבד א' מהם אבל כששניהם לפנינו לכ"ע אין להקל ואפי' להשליך א' אסור כל שאין רוב ועיי"ש עוד שכ' דאם הי' חתיכה א' גדולה וא' קטנה ואינו יודע איזה מהם איסור ואיזה היתר צ"ע אם נאמר דזה לא מקרי אתחזק איסורא דשמא הגדולה של היתר וליכא איסור כלל דרובא ככולו היתר וכו' וא"כ לא מיבעיא אם אירע בדיעבד שנפל א' לים שיש להתיר אף להש"ך אלא אפי' להשליך א' לכתחלה או ליתן לעכו"ם א' ולאכול הב' י"ל דשרי מטעם ספק דרבנן דלא מקרי אתחזק איסורא בכה"ג או דלמא י"ל דמ"מ אתחזק איסורא מקרי וכו' עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' כ"ח מ"ש והאריך בענין זה וסיים וז"ל ועוד נלע"ד דאפילו לדעת הש"ך אם נאבד אחד מהם ונפל לים ולא נודע האיסור דרבנן עד אחר שנאבד אחד מהם אחר שנתערב חד בחד דבכה"ג מותר לכ"ע לפמש"ל כמה פעמים דעיקר ביטול איסורים והיתרים תלוי בתר שעת הידיעה א"כ בעת שנודע האיסור אז כבר נאבד א' מהם ולא הוי אתחזק איסורא כלל דמה שאנו דנין עתה הוא רק על האחד הנשאר והיא ספק איסור דרבנן ולא שייך בו לומר כגופו של איסור דמיא ומותר לכ"ע כנלענ"ד עכ"ל:

(שלג) ספיקא דרבנן. עפת"ש מ"ש מהמשל"מ אם אמרינן בדרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי ועכו"פ לעיל סי' ס"ט סק"י שהוכיח שדעת הט"ז דבדרבנן אתי ספק ומוציא מידי ודאי עיי"ש ועי' בברכי יוסף או"ח סי' קפ"ו שכ' לדחות ראיות המשל"מ די"ל דבעלמא גם הטור ס"ל דאתי ספק ומוציא מידי ודאי בדרבנן ומה שהחמיר בחמץ הוא משום דבדיקת חמץ תחלתה נתקנה על ספק ע"כ החמירו בספיקה עיי"ש ועי' בערך השלחן הספרדי לעיל סי' פ"ד אות ד' שהוכיח דבכ"מ אין ספק מוציא מידי ודאי גם באיסור דרבנן עיי"ש ועי' בס' בן אברהם סי' ה' מה שהאריך בזה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ל' מה שפלפל בענין זה באורך:

אות כב (שלד) היכא שאין הפסד כ"ב. עי' בדברינו לעיל סי' ק"ט (ס"ק מ"ז) שהבאתי דעת החולקין על הש"ך בזה וס"ל דהעיקר כדעת הרמ"א דגם באיסור דרבנן צריך ששים שלא במינו אפי' בהפ"מ ועי' בתורת השלמים ס"ק ל"א וס"ק ל"ח דאפי' להחולקים בזה על הש"ך וס"ל להחמיר כדעת הרמ"א וכאמור מ"מ בדין דנאבד א' מהם שנזכר בש"ך באות זה נכונים דברי הש"ך שאין להחמיר כלל עיי"ש (ועי' מזה בבל"י בקונטרס הספיקות ס"ק כ"ט) אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א אות כ"ח שכתב דלפמש"ל סי' ק"ט דמין בשאינו מינו מדינא אינו בטל בפחות מס' ע"כ גם כאן אין שום צד קולא מחמת שנאבד א' מהם עיי"ש:

(שלה) שישנו בעולם. עשפ"ד שכ' דבאינו בעולם אפשר דאפילו איסור תורה שרי עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שהעלה דבאיסור דאורייתא גם בנאבד א' לגמרי מן העולם אין להקל כלל עיי"ש (שלו) מותר יש לעיין אי שרי באיסור דרבנן לאכול בב"א שפ"ד והבאתי דבריו לעיל (ס"ק קמ"ה):

(שלז) כיון דהוא איסור דרבנן. עי' בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ס"ה שהעלה דאם אירע ספק באיסור דרבנן והענין תלוי באיסור דאורייתא לא אמדינן ספיקא דרבנן לקולא הדמיון עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה אף דהספק נוגע לעירוב שהוא רק מדרבנן דעירובין מדרבנן מ"מ כיון דהוא תלוי באיסור תורה דהספק תלוי בתרומה ועליה אנו דנין וכיון שעיקר הספק בו בהכרח שאנו אוסרין מספיקא דאורייתא לחומרא א"כ אף שעכשיו הספק בדרבנן אפ"ה ספיקו לחומרא אבל עירב בתרומה טהורה ונטמאה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת כיון שבאמת אין הספק בתרומה דאין אנו דנין עליה כיון שעכשיו טמאה היא ואין נ"מ כלל לענין גוף התרומה אם נטמאת מעיקרא או לאו לכך ספיקו לקולא עיי"ש באריכות לדרכו ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שער הספיקות סי' כ"ג מ"ש בזה באריכות ועי' בדברינו לעיל (ס"ק שי"א):

אות כג (שלח) ודינו ממש באיסור תורה. ר"ל דאם נפל א' מהם לים ש"ך. ועי' ביד יהודה בפיה"א אות כ"ט שכ' דר"ל דלזה דינו ממש כדאורייתא דצריך לאכול שנים שנים ולא כולם ביחד דאע"פ שהוא רק איסור דרבנן מ"מ כיון דכבר נאסר מתחלה יש להחמיר כמו באיסור דאורייתא עיי"ש:

(שלט) כאיסור תורה. ומ"מ חילוק יש דאלו איסור תורה צריך ג' תערובות באין הפ"מ ואלו איסור דרבנן אפי' באין הפ"מ סגי בב' תערובות שפ"ד:

אות כד (שמ) איסור דרבנן שנתערב. עט"ז לעיל סי' ק"ז סק"ה שהביא מהאו"ה דאם בישלו ביצים ונמצא בתוכם ביצה שיש בה דם אע"פ דדם ביצים אינו אלא מדרבנן ויש ששים נגד האיסור ואח"כ לקח כל או"א מן הקדירה עם הכף כל הביצים אסורים דחיישינן שמא לקח האיסור דרבנן תחלה ונאסר הכף ושוב חוזר ואוסר כל הביצים אחרים ולא תלינן להקל מטעם ספק דרבנן ולומר שהאיסור יצא באחרונה דכיון שכבר נודע ודאי איסור פעם א' אין לחלק בין הספיקות בין ספק זה לספק איסור דאורייתא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אבל הט"ז חולק עליו שם בזה והעלה דבכ"מ אמרינן ספק דרבנן לקולא ועי' בנקה"כ שם שהשיב ע"ד הט"ז ומצדיק את דברי האו"ה עיי"ש אמנם יעוין בתורת השלמים במחודשים אות י"ז ובביאורו ס"ק י"ט שכ' דהעיקר כהט"ז להקל בזה עיי"ש (והבאתי דבריהם לעיל סי' ק"ז סק"י):

(שמא) ואח"כ נתערב אחד מהן ברוב. עי' במנחת כהן חלק ג' פרק י' שכתב דלפ"ז נראה דה"ה אם נתערב איסור של תורה ברוב היתר ואח"כ נתערב חד בחד אינו ספק כלל ולכן נשאר כל אחת ואחת מן התערובות הראשונה באיסור דרבנן וכו' עיי"ש עוד במ"ש בזה:

(שמב) כל אחד ואחר הרי הוא כגופו של איסור. עי' תורת השלמים סק"מ שחילק על הש"ך והעלה דדוקא עם נתערב חד בחד ושניהם לפנינו אז אין להתיר אפי' אחד מהן כיון דאי אפשר לתלות האיסור בא' יותר מחבירו ולהתיר שניהם פשיטא דאסור כיון שא' מהם ודאי אסור אבל אם נתערב א' בתערובות אחר או שנאבד א' מהם יש להתיר עיי"ש ועי' בבל"י בקונטרס הספיקות ס"ק ל"א שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ולדינא כתב וז"ל שכן נלענ"ד אם נתערב א' מהם ברוב דכיון דאיתא לפנינו וצריך לדון עלי' ועל חברתה יש להחמיר אבל בנאבד מן העולם או נפלה לים דאין צריך לדון. רק עלי' להקל אין להחמיר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א אות ל' שנותן ג"כ פנים מסבירות לדברי התורת השלמים להקל בזה עיי"ש ועי' בשפ"ד מ"ש בזה וכתב דכל זה הוא אם הי' החתיכה דבר חשוב אבל אם לא היה דבר חשוב גם להש"ך שרי דכיון שנתערב תחלה חד בחד ואח"כ נתערב שנית חד בחד הרי יש בין הכל רוב עיי"ש וה"פ:

אות כה (שמג) ואם נתערב אח"כ ברוב וכו'. עי' ביד יהודה בפיה"א אות א' ב' ג' ואות ל"א שהאריך בענין זה והעלה שדין זה הוא