דרכי תשובה - ד שכו

משום דהוי ספיקא דרבנן ע"י גלגול וכתב שם דאין חילוק בזה בין אם ידעינן בבירור שחתיכת האיסור נגע בשתי חתיכות ההיתר בשעת מליחה והו"ל חד בתרי ובין אם יש לספק שמא לא נגע רק בא' מהם דאע"ג דגם בלא נגע רק בא' הו"ל תערובות חד בחד ואינו בטל מה"ת אפ"ה שרי משום דנגד האיסור תורה יש ס"ס ספק א' בגופו שהוא ספק טריפה וספק הב' מצד התערובות דשמא נגע בשתיהן ובלא נודע מיחשב גם ספק א' בגוף והב' בתערובות לס"ס מעליא ונגד האיסור דרבנן דאסור בפחות מששים מועיל הספק הראשון לבדו דנעשה ספק דרבנן ע"י גלגול ובכה"ג שרי עיי"ש ועי' בשו"ת מחנה יהודה סי' ל"ד מ"ש בדברי הלב"ש בזה:

(שטו) ספק איסור שנתערב. עפת"ש מ"ש מתשו' מהריב"ל ותשו' הגרעק"א ועי' מזה בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ז ובשו"ת זרע אמת חיו"ד סי' י"ז ועי' בס' בן אברהם סי' ט"ז מ"ש בדברי הרב זרע אמת בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:

ועיין בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' מ"א שעמד על המחקר אם הי' איסור דרבנן בספק ואח"כ ע"י גלגול נעשה ספק בדאורייתא מה דינו כגון שעה חמישית בע"פ שאסור לאכול חמץ מדרבנן והי' כאן חתיכה שנסתפקנו אם הוא חמץ או לאו דלכאורה י"ל כיון שאמרנו דאם הי' תחלה ספק בדאורייתא ואח"כ ע"י גלגול נעשה מדרבנן אינו מועיל להתיר כיון שכבר נאסר מספק נעשה כודאי איסור א"כ ה"ה להיפך אם הי' ספק בדרבנן כיון שכבר בשעה חמישית נקרא עליו שם היתר א"כ שוב אי אתה יכול לאוסרה גם אחר שעה ששית וכתב דנראה דאפי' להרמב"ם דס"ל דכל ספק מותר מה"ת אין להקל בזה כיון דלענין איסור דאורייתא כל זמן שלא הגיע שעת איסור הנה מה"ת הו"ל כאלו לא הי' נולד בו שום ספק דהא מדאורייתא בשעה חמישית אין בו נ"מ בהך ספק א"כ כשהגיע שעה חמישית דאסור מה"ת נולד בו ספק וא"כ צריכין לדין אז כאלו נולד מחדש ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא אך כתב שצריכין לדון בזה אם עכ"פ בשעה חמישית בעודו מדרבנן מותר מספק דאז הוי רק מדרבנן או דלמא כיון דאותה חתיכה עצמה עתידה להיות אסורה לאחר שש מספק וכ"ש למאן דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא דהא א"א להתירה עתה ולומר שאינה חמץ ובשעה ששית נחזור ונאמר שהוא חמץ והוי תרתי דסתרי אהדדי ועיי"ש במה שהעיר מאיזה מקומן ומצדד לכל צד והניח בצ"ע עיי"ש:

(שטז) איסור. עפת"ש בדבר ספק טריפה שנתבשל בכלים ונודע לאחר מעל"ע וכו' ועי' בתשו' קנאת סופרים (מהגאון מהרש"ק ז"ל) בהשמטות לשיורי טהרה סי' מ"ט (בד"ה ולענין מה ששאל) שנשאל דכמו שכ' המחברים להקל בספק טריפה שנתבשל בכלים ונודע הספק לאחר מעל"ע מכח ספק דרבנן למה לא ניקל גם קודם מעל"ע אחר לינת לילה מכח ס"ס שמא כשרה היא ושמא הלכה כר"ת דלינת לילה פוגם וא"ל דהוי דשיל"מ להמתין לאחר מעל"ע דמ"מ קשה מדוע לא נתיר להשהותו מעל"ע ואח"כ יהי' מותר וכתב שם כמה תירוצים על זה עיי"ש באריכות:

(שיז) שנתערב. עפת"ש מ"ש מתשו' הגאון רעק"א דאם עדיין יש בשר לפנינו כיון שאנו דנין על הבשר לחומרא משום ספיקא דאורייתא וכו' ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רנ"ג מ"ש בענין זה באריכות:

(שיח) אם יש ספק אם יש כאן איסור כלל עי' בתורת השלמים ס"ק ל"ג שכתב עוד חילוק דבהאי דב' קדירות הוי הספק בתערובות אם נתערב איסור בקדירה זו או לאו על כן אזלינן בדרבנן לקולא וכן בנתערב מין במינו ונשפך ואין ידוע אם הי' ששים ג"כ נקרא ספיקא דרבנן כיון שמצד הספק בעצמו שהוא בתערובות מאותו צד הוא מדרבנן וכן כל כיוצא בזה משא"כ אם הספק הוא מצד האיסור עצמו והוא דאורייתא ואח"כ ע"י תערובות או ענין אחר בא שהוא מדרבנן בכה"ג לא אמרינן ספק דרבנן לקולא עיי"ש:

ועיין בפר"ח אות ח' והביאו בשפ"ד שהקשה דמ"ש מביצה מתרנגולת ספק נבילה דהביצה מותרת והא רק ע"י גלגול נעשה דרבנן אפ"ה מקילין בספיקו ותירץ ב' תירוצים א' דבשלמא בביצה מתרנגולת ספק נבילה דב' גופים הם הביצה והתרנגולת ע"כ שפיר אמרינן כיון דבביצה עצמה ליכא איסור תורה ע"כ שפיר אף שנעשה דרבנן רק ע"י גלגול מקילינן בספיקו משא"כ בנידון דמהריב"ל בכלים שבישלו בהם ספק טריפות אף דלאחר מעל"ע נתגלגל ונעשה רק מדרבנן מ"מ כיון דאותה הבלוע עצמה שבקדירה מתחלה הי' מדאורייתא שנתגלגל אח"כ ונעשה דרבנן אפ"ה כיון דהוי גוף א' לא מקילינן ע"י גלגול. ותירץ ב' הוא כיון דכבר נאסרו הכלים הללו קודם המעל"ע שיב אין אתה יכול לחזור ולהתירן משא"כ בביצה שלא נאסרה מעולם עיי"ש בפר"ח ועי' בשפ"ד שסיים שיש נ"מ בין הב' תירוצים לענין אם בישלו ספק טריפה ברוב היתר במינו בלח בכלים ור"ל דלתירוץ הא' יש להחמיר כיון דמתחלה נאסרה עכ"פ הקדירה קודם המעל"ע שוב אין אתה יכול לחזור ולהתירה אבל לתירוץ הב' יש להקל כיון דבלוע זו שבכלים מעולם לא הי' אסור מן התורה דהא משעה שנבלע בלוע בכלי הי' היתר ממונו וסיים דלדינא יש לחוש להחמיר עיי"ש ועי' עוד בפת"ש להלן ריש סי' קכ"ב ובדברינו שם אי"ה:

(שיט) בענין שהוא מותר מה"ת. פי' מין במינו לאפוקי מין בשאינו מינו דאסור מן התורה. תורת השלמים ס"ק ל"ד:

(שכ) דבר שיש לו מתירין. עבאה"ט לעיל סי' ק"ב סק"א מ"ש בפלוגתת הט"ז והש"ך ועי' בדברינו לעיל (ס"ק קצ"ג):

(שכא) דשיל"מ אין אומרים בו וכו'. עי' בשיורי כנה"ג או"ת סי' ק"ט בדיני ס"ס שם שהביא דברי הש"ך דכאן וסיים וז"ל ונ"ל כל דבר שאפי' באלף לא בטל כגון חהר"ל וכיוצא בו דאפי' בספיקא דרבנן הולכין להחמיר וכו' עכ"ל ועי' בתורת השלמים ס"ק ל"ה שהביאו ומדחה דבריו והעלה דהעיקר כהש"ך והט"ז לעיל סי' ק"ב דרק בדשיל"מ הוא דמחמרינן גם בספיקא דרבנן אבל בשאר דברים שאינם מתבטלים בכל ספק דרבנן אזלינן לקולא עיי"ש:

(שכב) ספק דרבנן לקולא. עי' בשו"ת פרי תבואה סי' י"א שחולק על דין זה והעלה דגם בדשיל"מ אמרינן ספק דרבנן לקולא עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות סי' ז' אות ד' שהביאו והרבה להשיב ע"ד והעלה דהעיקר לדינא כמ"ש הש"ך וכל הפוסקים להחמיר בזה ודלא כהפרי תבואה עיי"ש באריכות (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק קצ"ז ולעיל סי' ק"ב ס"ק י"ח):

אות כ (שכג) ובל זה. עפת"ש מה שציין להנו"ב קמא חיו"ד סי' ס"ה והיינו כי העלה שם לחלק בענין זה דאף דקיי"ל ספיקא דרבנן במקום דאתחזק איסורא לא מהני מ"מ יש בזה חילוק והיא דאם אנו צריכין לדון על הדבר שהוא בחזקה כגון טמא טומאה דרבנן שטבל במקוה שיש בה ספק דאורייתא כיון דא"א לתלות הספק כ"א במקוה ובה הוא ספק תורה והאדם יש לו חזקת טומאה שפיר אמרינן לחומרא והיינו טעמא שהרי מצד הספק שיש במקוה אי אתה יכול להכשיר שהרי הוא ספק דאורייתא ולחומרא וע"כ צריך אתה להניח הספק מן המקוה ולאחוז הספק באדם הטובל בה שהוא טומאה דרבנן ולכך שפיר אמרינן דבו יש חזקת טומאה ואזלינן ג"כ לחומרא אבל אם הי' ספק דרבנן במקוה כגון בהך דינא דב' מקואות וא' יש בה ג' לוגין מים שאובים ובא וטבל באחת מהם ואינו יודע באיזה מהם טבל אף שהוא טמא טומאה דאורייתא ויש לו ג"כ חזקה דטומאה שפיר דמי והוא טהור שהרי אין אנו צריכין לדון על האדם כלל שהרי הוא ודאי טמא רק עיקר הספק הוא במקוה שהרי אף אם לא טבל שם צריכין אנו לדון על המקוה איזה מהם כשרה ובה ליכא חזקת איסור ולכך נטהר האדם ג"כ אם כבר טבל בו דאז הוי כמו איכא למתלי שאנו אומרים שהמים שאובים נפלו למקוה שני' דלא שייך לומר מה חזית מאחר שכבר טבל באחת מהן ואנו אומרים שמקוה זו כשרה משא"כ קודם שטבל באחת מהן אמרינן מה חזית עיי"ש באורך וע' בס' בית יצחק