דרכי תשובה - ד שכה

השומן אסור חדא כי גוף דינו של הפרמ"ג שמקיל נגד דברי המהריב"ל אינו אליבי' דכ"ע שהפרמ"ג בעצמו הביא בשם תשו' מהר"ם מרוטונבורג להחמיר אף בהפ"מ ובסוף סי' ס"ט בשפ"ד לא סמך בעצמו להקל בזה רק בהפ"מ וגם סעודת מצוה ומביא כן בשם השבו"י וגם בנו"ב קמא חיו"ד סי' ל"ב מבואר שלא רצה לסמוך להקל בזה רק בדרך אפשר ובצירוף עוד קולות וגם בהפ"מ וגם צורך סעודת מצוה ובנ"ד לא הי' סעודת מצוה אך גם לדעת המקילין בזה לגמרי בהפ"מ י"ל דדוקא כשנתערב כל הבשר מספק טריפה ואנו דנין רק על התערובות אבל אם עדיין יש מהבשר לפנינו כיון שאנו דנין על הבשר לחומרא משום ספיקא דאורייתא ממילא דגם התערובות אסור ואף שבשו"ת הגרעק"א סי' ע"ט רוצה להתיר גם בכה"ג בהפ"מ מ"מ הנה לא סמך עצמו להתיר למעשה בזה רק בצירוף עוד סניפים וכו' עיי"ש באריכות ועי' מזה בס' חקר הלכה אות ס' ערך ספיקות אות י' ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח סוף אות כ"ב בעובדא שנולד ספק על קדירה אם נבלע בה בב"ח ע"י כבוש וכתב שאסור לבשל בקדירה זו תוך מעל"ע שאם יבשל בה בתוך מעל"ע יהי' ספק איסור דאורייתא אבל לאחר מעל"ע שפיר יכול לבשל בה דהוי אז ספק איסור דרבנן ואפי' להסוברים דספק איסור תורה שנתבשל בכלי לא מהני שישהנה מעל"ע להיות ספיקא דרבנן כיון שהאיסור מצד עצמו דאורייתא אלא שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן וכו' דכאן לא הי' מעולם אסור מדאורייתא כיון שלא נתבשל בקדירה זו בעודה ב"י והיתה הקדירה ראוי' לכבוש בה מאכלים ומשקים קרים דמותר מן התורה ועיי"ש עוד באות ל"ה מזה:

(שיב) בא שהוא מדרבנן. עי' בס' היד החזקה (להרב מהרי"ל קאלישער ז"ל מליסא) סי' י' סעי' ב' שכתב לענין ספיקא דפלוגתא דרבוותא בין בש"ס ובין בפוסקים היכא שאין הכרע הלכה כמאן מהם אף שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן סמכינן על האי דמקיל עיי"ש באורך והבאתי גם כן (בס"ק שפ"ז) בשם שו"ת בית ישראל ועיי"ש במ"ש בשם המשנה למלך וצ"ע:

(שיג) שהוא מדרבנן. עפת"ש ועי' במ"א או"ח סי' קפ"ד סק"ז ובפרמ"ג שם בא"א סק"א שכ' בשם מהר"ש חיון ז"ל דהיכא שיש דבר שיש בו איסור דאורייתא ודרבנן יחד ונפל ספק לא אמרינן לגבי הדרבנן ספיקא דרבנן לקולא מחמת שהספק הוא גם בדאורייתא וכיון דמחמירים לגבי הדאורייתא מחמרינן גם לגבי הדרבנן כדי שלא יהי' זלזול לדרבנן עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ל"ב בספק שיש במין במינו ואינו מינו ביחד א"א להתיר המינו ולאסור האינו מינו דהוי תרתי דסתרי אהדדי דאיך נימא לגבי הדאורייתא שהוא טריפה ולגבי הדרבנן שהוא כשרה עיי"ש באורך אמנם יעוין בשער המלך ה' מקואות כלל ו' מ"ש בזה והביא כמה ראיות דאם יש ספק דאורייתא עם ספק דרבנן ביחד מקילין לגבי הדרבנן גם אם יש עמו דאורייתא עיי"ש אמנם ראיתי להישועות יעקב לעיל סי' פ"ז סק"ג ובסי' צ"ט סק"ב ולעיל סי' כ"א סק"א ובאו"ח סי' ס' סק"א וסק"ג (בד"ה אשר) ובסי' תל"ח ועוד בכמה דוכתא שהביא בפשיטות בשם הרדב"ז דהיכא דמלתא דאורייתא ודרבנן יחדיו באים לפנינו לדין ויש ספק הנוגע לדאורייתא ולדרבנן אי אפשר להתיר הדרבנן ולאסור דאורייתא משום שיהי' זלזול להדרבנן ועיי"ש עוד בסוף חיו"ד בתשו' מנכד המחבר בענין אבילות (בד"ה ובעברי) ונראה מדברי הגאון הישועות יעקב שהדבר פשוט כן באינו חולק ועי' בס' חקר הלכה אות ס' ערך ספיקות אות י' שהתפלא ע"ד הישועות יעקב שבכמה דוכתא בספרו דרך בסברה זו ואחריו כמה אחרוני זמנינו בנו יסוד על סברה זו דבאמת ע"כ לא כתב הרדב"ז שם רק היכא שמתקן בידים הדאורייתא ומניח הדרבנן דעושה שינוי מההרגל בכל יום שמברך כל הברכות ועתה כשמוסיפן בברהמ"ז אם אינו מברך רק את הדאורייתא הו"ל זלזול להדרבנן משא"כ היכא שאין עושה שום דבר להדאורייתא רק שנולד ספק בדאורייתא והוא אסור ונולד גם ספק דרבנן והוא מותר שפיר רשאי להקל בדרבנן וכדאשכחן לעיל שי' צ"ח בנתערב במינו ואינו מינו דאמרינן סלק את שאינו מינו כאילו אינו וכתב הש"ך דהאינו מינו אסור והמינו מותר הרי דלא חיישינן לזלזול בכה"ג עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חלק או"ח סי' ל"ד אות כ' מ"ש בדברי הרדב"ז הנ"ל והביא גם דברי הישועות יעקב הנ"ל וכתב דאף מי שיחלוק על סברת הרדב"ז ויסבור דאין זה זלזול לדרבנן מ"מ זה דוקא כשיש ספק בדבר א' וממנו נמשך ספק לדבר תורה ולדרבנן אז נוכל להתיר הדבר שאין בו רק ספיקא דרבנן ולאסור מה שנוגע לספק איסור דאורייתא אבל בהני בעיא דלא אפשיטא לענין בדיקת חמץ דכשאינו מבטל גם הבדיקה דאורייתא ואם מבטל כדי שיהי' אח"כ לענין הבדיקה ספיקא דרבנן הנה הוא עושה ס"ס בידים וכו' ועיי"ש עוד בסי' י"א ובחיו"ד סי' מ"ה אות ה' ואות ז' ובסי' ע"ד אות ד' ועי' במ"ז לעיל סי' צ"ה ס"ק י"ב שכ' ע"ד הט"ז שכ' שהחתיכה שנמצא בה הקרעפס טריפה משום דחשוב כאיסור דבוק וחיישינן שמא הוציאה פעם א' חוץ לרוטב וספק דאורייתא לחומרא אבל שאר החתיכות יש להתיר משום דחנ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן א"כ הו"ל לענין שאר החתיכות ספק דרבנן ולקולא ומפקפק הפרמ"ג ע"ז אם יש להתיר שאר החתיכות מאחר דאותה החתיכה עכ"פ אסור מה"ת תו לא אמרינן לענין שאר החתיכות דהוי ספק דרבנן לקולא עיי"ש ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"א באמצע התשו' שכתב בדעת הט"ז דס"ל כהשער המלך שיש לחלק בזה בין אם הב' ספיקות באים ביחד או בזה אחר זה דהיכא שאין הב' ספיקות מב' הענינים באים ביחד הדאורייתא והדרבנן רק בזה אחר זה אז כל שאזלינן להחמיר בהספק שבא תחלה גבי הדאורייתא צריכין להחמיר ג"כ בהספק שנתגלגל אח"כ בדרבנן אבל היכא שב' הענינים הדאורייתא והדרבנן באים בב"א שפיר מקילין לגבי הספק דרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ז וסי' קי"ז ובתניינא בקי"א סוף סי' ס' ובשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ג' סי' ק"א ובמהדורא חמישאה סי' מ"ה ובשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חלק או"ח סי' ו' אית א' ובשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סוף סי' ל"ד ובס' שדי חמד חלק דברי חכמים סי' ס"ט מה שהאריכו בזה והביאו מכמה מקומות ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א אות ו' ובהשמטות שבסוף ספרו על הלכ' שחיטה השייך לסי' זה שהעלה בכמה ראיות שיש להקל לגבי הדרבנן אע"פ שמחמירים לגבי הדאורייתא והביא מדברי הש"ך בסי' פ"ג וסי' פ"ו שדעתו להקל בכה"ג שאין מחמירים לגבי הדרבנן אטו הדאורייתא ולא חיישינן לזלזולא דרבנן בזה ובע"כ דגם המהר"ש חיון לא אמר דהוי זלזול רק לענין הברכה רביעית דברהמ"ז אבל להפסיד ממון ישראל ולאסור דבר המותר מחמת זלזול לא אמר כלל דאין לזה שום יסוד עיי"ש באריכות ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ע"ב שעמד על המחקר בבשר שנכבש בחלב ספק מעל"ע והבשר לא הי' נמלח דמטעם ספק כבוש בב"ח לא הוי רק ספיקא דרבנן ומטעם ספק כבוש דבשר שלא נמלח הוי ספיקא דאורייתא אם צריכין להחמיר גם לגבי איסור בכ"ח כיון דבלא"ה מוכרחין להחמיר לגבי ספק איסור דם ועיי"ש במה שכ' בזה ובמה שיש נ"מ בזה והבאתי דבריו לעיל סי' ק"ה (ס"ק ל"ד) ועיי"ש במ"ש ע"ד שענין זה נפתח בגדולים גדולי המחברים הנ"ל:

(שיד) שהרי ספק איסור שנתערב באחרים אינו בטל. עפת"ש וכתב בלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ב דחתיכת בשר שנמלחה עם עוד שתי חתיכות ואח"כ נודע שחתיכה א' יש בה ספק טריפות יש להתיר הבשר שנמלח עמה ע"י קליפה אם הוא מין במינו מאחר שלא נודע הספק עד אחר שנמלח והודח ועיי"ש בביאורו ס"ק קי"ט שטעם ההיתר הוא