דרכי תשובה - ד שכד

דוקא מ"מ היכא שיש ס"ס רק דהס"ס אינה גמורה באופן שבאיסור דאורייתא לא מהני ס"ס כזו כגון ספק א' בגוף והב' תערובות כגון ספק אם הוחלפה בכל עכו"ם או לא ואח"כ נתערבה עם אחרים אפי' חד בחד יש להתיר כיון עכ"פ לא חמיר כ"כ כודאי איסור תורה ממש ואף שדעת הפר"ח דתערובות חד בחד הוי כגופו של איסור מ"מ לדינא אין זה ברור לכמה פוסקים לכן יש לסמוך להקל בכה"ג עכ"פ כיון שלדעת כמה פוסקים מותר כאן אפי' בחד ספק וכו' עיי"ש ואי"ה להלן סי' קט"ו סעי' ב' יבואר עוד מזה:

(שט) כל כיוצא בזה. עי' בשו"ת נאות דשא סי' ט"ו באמצע התשו' מרב גדול א' מ"ש בביאור דברי האו"ה בזה דס"ל דכל שצוו חז"ל לחשוש לאיסור תורה כודאי איסור חשבינן לי' דלפ"ז לא מצאנו ידינו בהמה מקומות דשרינן ספיקות כאלו כגון אלמנת עיסה דכשרה לכהונה וכ' הפוסקים דה"ה ספק ממזר שנתערב מותר מטעם ס"ס כמבואר בטוש"ע אה"ע סי' ב' והרי אף דמה"ת ספק ממזר מותר וחז"ל הוא דגזרו לחשוש לספק ממזר א"כ מדוע לא נימא כדברי האו"ה דכיון שאסרוהו חז"ל מפני חשש איסור הורה כאיסור יחשב ולא מצטרף לס"ס וכן וענין בכורה קיי"ל דחלב איני פוטר ובצירוף עוד ספק דהוי ס"ס גמור כ' מפוסקים בסי' שמ"ו דמותר דיקשה ג"כ דלא ליצטרף ספק זה לס"ס כיון דהו"ל לאוסרוהו מפני שצוו לחשוש לחשש איסור תורה שבו אלא דבע"כ צריכין לחלק דבמקום שתקנות חז"ל הוא רק שנחזיק הדבר בספק אינו עולה על הדעת דחמור טפי משאר ספק שלא לצרפו לס"ס ע"כ בספק ממזר דתקנתא דרבנן היא שנחזיק אותו רק לספק ע"כ בודאי בהצטרף אליו עוד ספק שפיר הוי ס"ס מעליא וכן בהא דחלב אינו פוטר ג"כ לא עשאוהו חז"ל כודאי איסור רק כספק איסור משא"כ בגבינות ע"כ שחז"ל אסרוהו בהחלט ועשאום כודאי איסור ועיי"ש בתשו' שאח"ז שהגאון המחבר ז"ל האריך ג"כ בביאור ענין זה ועיי"ש במ"ש עוד לחלק בזה בענין זה באריכות (יעי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"ה) ועי' בס' בן אברהם סי' ז' שהביא מהריטב"א יבמות דף כ"ג ע"ב דאם רבנן גזרו דבר משים איסורא דאורייתא לא אמרינן בה ספיקא דרבנן לקולא אם אות בי' פרסים ואפי' בדיעבד שכבר נעשה מעשה אלמוה רבנן לגזירתם להוציא אפי' על הספק אפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספק גזירה אבל גזירה דרבנן דלית בי' פרסום אמרינן בה ספיקא דרבנן לקולא כדאמרינן בריש ביצה דף ג' ע"ב ועיי"ש במ"ש בזה:

(שי) בטלה ברוב. עפר"ח ס"ק מ"ו שהוכיח מדברי הש"ס פ"ק דביצה דגם באיסור דרבנן צריך שיהי' שני הספיקות בגוף א' עיי"ש ועי' בבל"י כאן ס"ק כ"ג שהביאו והעלה דהעיקר כהש"ך להקל באיסור דרבנן אפי' כשאין הב' ספיקות בגוף א' עיי"ש:

אות יט (שיא) ומצד אחר בא שהוא מדרבנן. עפת"ש מ"ש מתשו' מהריב"ל דספק תורה שנתגלגל לדרבנן אף שלא נודע הספק עד אחר מעל"ע אין להתיר הכלים ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ב מה שהאריך בענין זה והעלה דהיכא דא"א להיות נודע הספק כי אם לאחר שנתערב וכבר נעשה דרבנן בכה"ג לכ"ע אמרינן ספק דרבנן לקולא אף שמצד אחר בא לו שהיא מדרבנן עיי"ש באריכות ועי' בזה בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ז ובשו"ת זרע אמת חיו"ד סי' י"ז ועי' בס' בני חיי בהגהות ב"י אות ג' בעובדא שאירע אצלו אשר סיעה של בני אדם נתוועדו יחד לאכול בבית אבל ביום ש"ק וכל א' הביא תרנגולת מבושלת מביתו ובאמצע הסעודה נמצאת תרנגולת אחת טריפה דהיינו שנשבר עצם הקוליות ונקשר שבר על שבר והכלים שבישלו התרנגולת מכל א' וא' נשארו בבית הבעלי בתים ולא נודע של מי הוא התרנגולת הטריפה ויש שאלה על הכלים של כל הבעלי בתים שיש ספק על כל א' מהכלים מכל בעה"ב שמא בשלהם בישלו הטריפה ורצה מתחלה לומר שיש לדון בזה דין קבוע כמחצה על מחצה ולאסור כל הכלים אמנם בסוף דבריו העלה כיון שהי' התרנגולת ספק טריפה יש להתיר כל הכלים מכח ס"ס שמא לא הי' התרנגולת טריפה ולא נבלע בהכלים שום איסור כלל עיי"ש והביאו בשלחן גבוה ס"ק י"ד מחודש ב' לדינא עיי"ש ועי' מזה בס' בן אברהם סי' ט"ז באריכות:

ועיין בשו"ת בית ישראל שם באמצע התשו' שהביא מדברי האחרונים דע"כ לא אמרינן דספק מה"ת ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הוא להחמיר רק היכא שהספק הוא בהענין מצד עצמו אבל כל היכא דהספק הוא פלוגתא דרבוותא ולא איפסקא הלכתא כמאן בכה"ג בודאי אמרינן ספק דרבנן לקולא אע"פ שעיקרו מה"ת רק מצד אחר בא לו שהוא מדרבנן ועיי"ש עוד במ"ש בזה ובסוף דבריו סיים אך מדברי הגאון בעל משנה למלך פרק ד' מהלכ' בכורות משמע דאף בספק פלוגתא לא אמרינן בי' ספק דרבנן לקולא היכא שעיקרו מה"ת ורק מצד גלגול נעשה מדרבנן עיי"ש (וע"ל ס"ק שאח"ז):

אמנם בעיקר דברי המהריב"ל והפרמ"ג הנזכר עי' בד"ק לעיל סי' נ"ז סק"ג שהחזיק כדעת הפרמ"ג להקל בזה עיי"ש אמנם בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' כ"ז נטה קו להחמיר בזה ולחוש לדעת המהריב"ל רק שסיים דהמורה להקל בזה בהפ"מ לא מהדרינן עובדא עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ה מה שאריך בזה והעלה דאפי' בהפ"מ אין לסמוך להקל בזה רק היכא שיש עוד סניפין להקל בלא"ה או שהוא הפסד רב מאוד עי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א אות ו' ובפיה"ק אות ל"ח ול"ט מה שהרבה להשיב ע"ד הפרמ"ג בזה והעלה דהעיקר כמהריב"ל ואפי' בהפ"מ אין להקל בספק דרבנן ע"י גלגול דבזה אין שום צד להקל כיון שכבר נאסר כשהי' דאורייתא שוב אי אפשר להתיר דמה לי במה שע"י גלגול נעשה דרבנן סוף כל סוף כבר נאסר מה"ת שוב אי לו היתר לעולם והביא ראיות לזה ועיי"ש עוד בפיה"א אות ח' ובפיה"ק אור מ' שכתב דמ"מ אם נולד הספק איסור בתערובות ונתגלגל אח"כ ונעשה דרבנן יש להקל כיון שלא נאסר מקודם רק עכשיו מתחיל להיות אסור וכיון שא"כ להיות אסור מדאורייתא אלא מדרבנן שפיר הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וסיים אב קשה דבר זה להיות במציאות עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מחנה יהודה סי' ל"ד בעובדא שהפשיטו עורות שומן מעל חמשה אווזות ומלחו אותן ביחד ואח"כ חתכו ל החמשה עורות לרצועות דקות ובישלו אותם ביחד והתיכו מהם שומן כנהוג ואח"כ מצאו מכה על הריאה באווזא א' מהחמשה אווזות הנ"ל ומורה א הטריף את האווזא והכשיר את השומן לפי שבעיניו לא הי' המכה רק ספק טריפה ע"כ סמך עצמו ע"ד הפרמ"ג שאם לא נודע הספק איסור עד אר שנעשה דרבנן יש להתיר בהפ"מ ומורה א' השיג עליו ואמר שהי' המכה ודא טריפה ואוסר גם השומן והשיב דאף לפ"ד הדיין שהי' רק ספק טריפה ג'