דרכי תשובה - ד שכג

ספיקא דרבנן לקולא ע"כ דיינינן לי' כאלו כבר נתברר ואינו נכנס בגדר הספק ואינו מצטרף עם הספק הב' להחמיר עיי"ש. ומ"ש הפת"ש מהשער המלך שדעתו להקל בדרבנן אפי' כשיש ס"ס לאיסור עי' בס' קובץ על יד על הרמב"ם פרק כ"ז מהלכ' שבת הלכה ג' מה שהאריך לדחות כל ראיות השער המלך בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת המחמירים עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול שהביא ג"כ ראי' לדחות דברי השער המלך בזה עיי"ש וע' בקונט' נועם מגדים (מהפרמ"ג) על מנהגי התפלה אות ז' (בד"ה דין חדש) מ"ש בזה וסיים א"כ צ"ע בדין זה עכ"ל אמנם כאן בחידושיו אות ו' כ' בהחלט דס"ס להחמיר גם בדרבנן אסיר עיי"ש ועי' בדבריו בפרמ"ג אי"ח סי' ק"ס בא"א סוף ס"ק ט"ז שכ' דאף מאן דמתיר ס"ס לחומרא בדרבנן זה דוקא בספק במעשה אבל בס"ס דפלוגתא דרבוותא לכ"ע אסיר משום דהוי רובא לאיסורא עיי"ש:

ועיי"ש עוד בס' בית יצחק שכתב דכל מה דמחמרינן בס"ס לאיסורא וגם בדרבנן דוקא אם אין שם ג"כ ס"ס לקולא אבל אם יש באיסור דרבנן ס"ס לחומרא ויש ג"כ ס"ס לקולא כנגדו יש להתיר דמה לי אם יש ספק א' הקל וספק א' להחמיר דקיי"ל להתיר באיסור דרבנן משום דבספק השקול בדרבנן ספיקו לקולא כן גם בשני ספיקות להקל וב' להחמיר דהוי ספק השקול ומותר בדרבנן עיי"ש:

ועיין בס' חקר הלכה ערך ספיקות אות כ"א שהביא מדברי הפרמ"ג או"ח סי' תנ"ב דאף אם נימא להחמיר בס"ס לחומרא גם בדרבנן מ"מ זה דיקא היכא שהס"ס הוא בחד מעשה אבל שני מעשים לא מצטרפין כגון ספק אם נתבשל הבשר בלא מליחה דמקילין מטעם דם שבישלו דרבנן ואח"כ מסופק אם תחב שם כף של איסור אע"פ שהכף הוא בלוע מדם דהוי שם א' עם הספק הקודם אפ"ה כיון שהספיקות באים משני מעשים לא מצטרפין להחמיר וכתב שם הרב חקר הלכה דלפ"ז י"ל דה"ה בעיא דלא אפשיטא עם ספק מעשה לא מצטרפין להחמיר בדרבנן וסיים בצ"ע עיי"ש לדינא:

(רצה) מ"מ הרי יש ספק וכו'. ר"ל דממ"נ מה"ת הא יש ס"ס ובדרבנן די בספק א' כל דלא מספק איסורא. שפ"ד:

(רצו) כיוצא בזה. עי' בכנה"ג או"ח סי' ק"ס בהגהות ב"י שהביא מתשו' דברי ריבות סי' י"ד שאם יש ספק אם הוא ספיקא דאורייתא או דרבנן נוכל לעשות ס"ס ספק דאורייתא או דרבנן ואת"ל דאורייתא ספק אם הלכה כפלוני ובלבד שיהא מתהפך עיי"ש:

אות יז (רצז) כגון ביצת נבילה וכיוצא בו. שאסרו משום סייג וגדר אטו ביצת טריפה. ור"ל שחז"ל גזרו ואסרו דבר זה אטו דבר אחר ואין בדבר זה חשש איסור בגופו. ש"ך באות שאח"ז:

וחצר) ביצת נבילה. וה"ה ציר. דגים טמאים ובישולי עכו"ם. ש"ך באית שאח"ז:

(רצט) אם הוא דבר חשוב. עי' בדברינו לעיל סי' ק"א (ס"ק ט' וי'):

(ש) חוץ מבשר שנתעלם מן העין. עי' בתורת השלמים סק"ז שכתב דכל זה הוא רק לדעה הראשונה במחבר לעיל סי' ס"ג סעי' ב' אבל לדעה האחרונה שם ושכן פסק הרמ"א דמתירין לגמרי בשר שנתעלם מן העין ולא אסור רק בנמצא שלא במקום שהניחו הנה זה אסור מדינא ולא מכח חומרא בעלמא וממילא דהו"ל כשאר איסור דרבנן שיש בו השש איסור דאורייתא דאינו בטל ברוב אם הוא דבר חשוב וצריך שיהי' בו ס"ס מלבד הספק הראשון שאסרוהו חז"ל בשביל זה עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל סי' ק"א (ס"ק י"א) (שא) שבטל ברוב. ר"ל אע"פ שהוא חהר"ל מטעם ס"ס שמא לא נתחלף ושמא אינה זאת דמדרבנן לא בעינן שני הספיקות מענין א'. שפ"ד (ועי' בס"ק שלפ"ז):

(שב) שמותרת. היינו לאכול א' א' אבל הכל ביחד אסור לאכול. שפ"ד (ועי' בדברינו לעיל ס"ק רמ"ג):

(שג) שספק דרבנן לקולא. כתב בפר"ח בכללי ס"ס אות ד' וז"ל כתב הרא"ם בביאורו לסמ"ג הלכות מגילה דכי אמרינן ספיקא דרבנן לקולא או ס"ס דאורייתא לקולא ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה בין חד ספק בין ס"ם לחומרא ע"כ ולא נהירא דהא בכל דוכתא מקילינן בחד ספיקא דרבנן או בתרי ספיקא דאורייתא ואף לכתחלה וכן מבואר בתשו' הרשב"א וכו' עכ"ל ועי' בשו"ת מוצל מאש (להמהר"י אלפאנדארי ז"ל) סי' י"ג שהביא ג"כ דברי הרא"ם הנזכר וכתב וז"ל וכבר תמהו עליו רבים שהרי כל איסורין מתירין בס"ס אפי' לכתחלה איסור ערוה ואיסור מאכל ובדרבנן אפי' בספק א' לכתחלה וכו' עכ"ל ועי' בשו"ת הגיד מרדכי הספרדי סי' כ' מה שהאריך בזה והעלה דרוב בנין ורוב מנין ס"ל דמותר לעשות ס"ס לכתחלה עיי"ש איברא כי במ"א סי' י' ס"ק י"א כתב דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה עיי"ש וכ"כ הט"ז באו"ח סי' ע"א סק"ג ועי' בפרמ"ג או"ח סוף סי' ש"נ שכ' דספק דרבנן בבעיא דלא אפשיטא עושין לכתחלה עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה אות ס' ערך ספק אות ז' שהתפלא על הפרמ"ג בזה דלפמ"ש הפרמ"ג בעצמו בא"א סי' תל"ז סק"ג בשם היש"ש דספק איבעיא דלא אפשיטא הוי ספק חסרון חכמה א"כ הו"ל להחמיר יותר בזה ואפי' אי כוונתו על ספק איבעיא דסלקו בש"ס בתיקו מ"מ אין מקום לומר דעדיף מכל דרבנן ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' מעט מים סי' כ"ה אות כ' ובספרו טהרת המים אות ס' סי' מ"א שכ' דכשיש עוד צדדים להתיר בודאי עבדינן ס"ס אפי' בידים עיי"ש:

ועיין בשו"ת גנת וורדים בגן המלך סי' כ"ב שהוכיח מלשון הב"י דבמידי דאית בי' סרך קדושה לא אמרינן בי' ספיקא דרבנן לקולא רק לענין דיעבד אבל לכתחלה אין להקל לעשות מעשה דלכתחלה צריך לחוש גם לספיקא דרבנן עיי"ש:

ועיין בתוה"ש במחודשים מחודש י"ג שהביא מהכנה"ג ותשו' מהרלב"ח דאע"ג דקיי"ל דספיקא דרבנן לקולא מ"מ היכא דליכא טירחא אמרינן גם בספיקא דרבנן לחומרא עיי"ש ובזה יש להבן במה שהתפלא הרב חקר הלכה שם ע"ד הט"ז או"ח סי' שט"ז סק"ג דנתן טעם דמותר להסגיר התיבה בספק אם יש זבובים משום ספק פסיק רישא דלכאורה הא בלא"ה לא הוי רק ספק דרבנן הרי משמע דס"ל דבשאר ספק דרבנן אסיר להעלים עין ולעשות בידים ספק דרבנן ורק בספק פסיק רישא הוא דשרי להקל לכתחלה ועיי"ש בזה ולפי דברי התוה"ש הנזכר יתכן שפיר דשם לא הוי טירחא שלא להסגיר התיבה שהזבובים בו ולא לסתום הכלים שהזבובים בו ע"כ לא שרי רק מטעם ספק ספק בפסיק רישא ולק"מ וה"פ:

(דש) בכל איסור דרבנן. עי' במשנה למלך פרק ד' מהלכ' בכורות שכתב דגם באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה אזלינן בספיקו להקל עיי"ש ועי' בס' ארעא דרבנן בהקדמה שהביאו והוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דבאיסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת אמרינן ספיקו להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות סי' ז' אות ז' שהביאו ועיי"ש במ"ש לדחות דבריו בזה והעלה בראיות דהעיקר כדעת המשל"מ הנזכר דאפילו יש לו עיקר מה"ת אזלינן בספיקו להקל עיי"ש באריכות ועי' בספר עושה שלום הספרדי סוף אות ס' דף ע"ב ע"א:

(שה) ספק אם היא ביצת כשרה וכו'. ומ"מ אם נתערבה ביצה נבילה אפי' באלף (למ"ד כל שדרכו למנות) אסורה ולא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא דחהר"ל גם באיסור דרבנן לא בטל דאתחזק איסורא וגם דין קבוע עליו והוי כחד בחד. שפ"ד:

אות יח (שו) שיש בה ספק אם היא גבינה של ישראל. ר"ל דלא מיבעיא אם נתערבו גבינות שהם ודאי של עכו"ם בגבינות אחרים דלא בטל אפי' באלף אלא אפי' יש ספק על גבינה א' אם הוא של ישראל או של עכו"ם דבכה"ג בביצה שרי אבל בגבינה אסור. שפ"ד אות י"ז:

(שז) חשש איסור. דאורייתא. ש"ך ותורת השלמים סעיף קטן כ"ט:

(שח) עשאוהו כאיסור של תורה. עפר"ח סוף אות י"ד שהשיג על הש"ך בזה וכתב דלא הוי רק כודאי איסור דרבנן ובספק א' בגופו די להתיר כשאר ספק איסור דרבנן עיי"ש ועשפ"ד מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' כ"א מה שהאריך בזה ועיי"ש עוד בסי' כ"ד מ"ש בזה והעלה דאף דמחמרינן בזה כדעת הש"ך שלא להתירו בספק א' וצריכין ב' ספיקות