דרכי תשובה - ד שכב

צריכין לזה ב' תנאים. הא' שיהא ב' צדדים בגוף א' לאפוקי ב' גופים כמו נשבר הגף ונקיבת הריאה דשני גופים הם צריך אתה לדון תחלה על הגף ולא בעינן מתהפך וכן בב' מקומות ספק נכנס ואת"ל נכנס שמא לא דרס א"צ להתהפך אבל מזמן לזמן כגון בנשבר הארכובה ספק לאחר שחיטה נשבר ושמא לא יצא לחוץ אז אמרינן עד שאתה מתחיל כך מתחיל להיפך וליכא ס"ס. שפ"ד באות הקודם. ועי' בס' חידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקר ז"ל) בהגהותיו לעיל סי' מ"ט בט"ז סק"ג מ"ש בענין זה:

(רצא) וכן גבינה למשל בעלמא נקיט זה דהא בגבינה אפי' איכא ס' אסור דמעמיד אפי' באלף לא בטל כמש"ל סי' פ"ז סעי' י"א. שפ"ד ועי' בתוה"ש ס"ק כ"ד שמתמה על לשון הש"ך בזה:

(רצב) שאין הב' ספיקות שווין וכו'. כוונתו דבכל מקום שא"א לומר הספק השני קודם הראשין והשני תלוי בהראשון לא בעינן מתהפך. חוו"ד:

אות טז (רצג) אם יש כאן ס"ס וכו'. עפת"ש מ"ש מהשער המלך ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' כ"ה שמתמה על הש"ך שהחליט בפשיטות להקל בזה ועיי"ש במ"ש בזה ובסוף דבריו סיים שצ"ע להקל בזה במקום שאין הפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות סי' ז' אות ג' שהביאו ומתרץ קושייתו ועיי"ש באריכות איברא כי בשו"ת דברי ריבות סי' י"ד פסק להדיא דבכה"ג חשיב שפיר ס"ס וכ' שכן הוא דעת המהריב"ל עיי"ש ועי' בקונט' עץ הדעת (למהר"ם ן' חביב ז"ל) שבסוף הס' אור צדיקים שורש א' (דף כ"ז ע"ב) ושורש ג' (דף ל"ח ע"א) שהביאו וכ' שכן עיקר לדינא וכמ"ש הש"ך והכי נקטינן עיי"ש:

(רצד) ספק ספיקא. עפת"ש מ"ש מהמשל"מ ולענין ס"ס בדאורייתא כשיש ס"ס להקל ויש ג"כ ס"ס להחמיר ועי' בשו"ת מוצל מאש (להרב מהר"י אלפאנדארי ז"ל) סי' י"ג שכתב וז"ל וכיון שכן די"ל לקולא ולחומרא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן עכ"ל ועי' בפר"ח בדיני ס"ס אות א' שמבואר מדבריו דאפי' להמ"ד דס"ל דספיקא דאורייתא מדרבנן לחומרא מ"מ כשיש תרתי ס"ס א' להקל וא' להחמיר הוי כספק השקול בדאורייתא דאזלינן לחומרא עיי"ש אמנם הנה השער המלך בהלכ' טומאת מת דף ס"ח ע"ד הרבה להשיב ע"ד הפר"ח עיי"ש ועי' בס' בן אברהם סי' ל' מ"ש ע"ד הפר"ח והשער המלך בזה ועי' בשפ"ד לעיל ס"ק ל"ז (בד"ה תשובה) שכ' דס"ס לאיסורא הוי כודאי איסור ואפשר דאפי' להרמב"ם דס"ל כל ספיקא מן התורה מותר מ"מ מודה בס"ס לאיסורא דהוי מה"ת לחומרא משום דהוי כמו רובא עיי"ש ועי' מזה בדבריו בפרמ"ג או"ח בפתיחה להלכ' ברכות אות ד' ובא"א סי' תפ"ט ס"ק י"ג ובפתיחה הכוללת חלק ד' אות י"ב ובגנזי יוסף שם ס"ק מ"ג ומ"ד ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ה ובהתשו' שבסוף הס' משנת דר' עקיבא בחידושיו לסי' זה באריכות וע' במ"ז לעיל סוף סי' צ"ב ס"ק י"ב שכתב דהטעם דס"ל להט"ז דלא מקילינן ב' קולות בהפ"מ משום דהוי ס"ס לאיסורא עיי"ש ועי' בשו"ת משפט צדק חלק ב' סי' ע"ד (דף קע"ט ע"א) שעשה ס"ס להחמיר גם בב' ספיקות דפלוגתא דרבוותא עיי"ש ועי' בס' בן אברהם שם שהביא ע"ז מתשו' מהריב"ל חלק ב' סוף סי' י"ג דמ"מ אין לעשות ס"ס להחמיר מפלוגתת הפוסקים אלא אם השני צדדים שקולים אבל מיעוט לגבי רוב אפי' להחמיר לא חשיב ספק כלל עיי"ש:

ועיי"ש עוד בס' בן אברהם שעמד על המחקר אי אמרינן ס"ס להחמיר בדבר שיש לו חזקת היתר מי אמרינן כיון שיש בו חזקת היתר לא משגחינן אס"ס להחמיר ושרי או דלמא דהא דקיי"ל דאזלינן בכל ספק בתר חזקה להקל היינו דוקא בחד ספק אבל בתרי ספיקי יש להחמיר ועיי"ש במה שמצדד בזה והביא מכמה מקומות ולא העלה דבר ברור לדינא עיי"ש באריכות:

ועיין בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ס"ט שכתב דכל זה ביש ב' ספיקות לקולא וב' לחומרא דהוי ספק השקול דאסור בדאורייתא אבל אם יש שלשה ספיקות לקולא ושתי ספיקות לחומרא יש להקל כיון דרובא לקולא עיי"ש:

ועיין בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ה' שכתב דאפי' לדעת הש"ך דס"ל באות א' דהיכא דאין הב' ספיקות מענין א' לא חשיב ס"ס מ"מ היכא שיש ב' ספיקות לאסור יש להחמיר אפי' אינם מענין א' מטעם רובא עיי"ש ובגנזי יוסף שם עיי"ש ועי' בשפ"ד להלן אות כ"ד ובחידושים אות ו' ובהנהגות הנשאל אות ד' ובמנחת שי שם:

ומ"ש הפת"ש מהמשל"מ דגם באיסור דרבנן אם יש ס"ס להחמיר אזלינן לחומרא עי' בשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל א' סי' יו"ד ועי' בס' בני חיי באו"ח סי' ד"ר (דף ט"ו) שכתב בשם אביו מהרח"א ז"ל דכל ספק דרבנן אזלינן לקולא אפי' יש ס"ס להחמיר עיי"ש אמנם שם לעיל (דף י"ג ע"ד) הביא בשם מהרח"א ז"ל דכל שיש ס"ס להחמיר אזלינן לחומרא אפי' בדרבנן עיי"ש ועי' מזה בפני יהושע כתובות (דף ט') בתוס' ד"ה לא צריכין שכתב דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים אי ספיקא דאורייתא הוא מה"ת לחומרא דלשיטת הרמב"ם וסייעתו דספיקא דאורייתא הוי רק מדרבנן לחומרא י"ל דבאיסור דרבנן אף בדאיכא ס"ס להחמיר יש להקל עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קי"ז באמצע התשו' ובהגה מבהמ"ח שם אות ב' ובשו"ת אנשי שם (מהגאין מהרש"ק ז"ל) סי' ק"ו איברא כי בפר"ח לעיל סי' ס"ט סק"י וכאן בדיני ס"ס אות י"ג כתב בהחלט לדינא דאפי' באיסור דרבנן יש לאסור כשיש ס"ס להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג ז"ל) חיו"ד סי' ק"ז (קרוב לסוף הסי') שכתב מתשו' מקור ברוך סי' י"ד דאפי' באיסור דרבנן דאיכא ס"ס לקולא מ"מ איכא ג"כ ס"ס לחומרא מחמרינן עיי"ש ועי' מזה בשו"ת אוהל יצחק הספרדי חלק חו"מ סוף סי' פ"ט ובשו"ת זרע אמת חלק ב' ביו"ד סי' מ"ז ובס' ערך השלחן הספרדי חלק או"ח סי' רנ"ד אות ג' ועיי"ש עוד בבית יצחק סי' מ' שכתב דאפי' בספק א' בגוף והב' בתערובות יש לאסור בס"ס להחמיר באיסור דרבנן ועיי"ש שכ' דגם אם הי' אפשר להפריד הספיקות ונולד ספק הראשון תחלה ואח"כ נולד הספק השני אזלינן בי' לחומרא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קס"ה שכתב דאף דקיי"ל דבס"ס לאיסור יש להחמיר גם באיסור דרבנן מ"מ בספק א' בחסרון חכמה ואפשר שיתברר לקולא כיון דבלא''ה כי