דרכי תשובה - ד שכא

שעתה אין ספק א' מתיר יותר אע"פ שכפי מה שאנו דנין הס"ס מקודם בשעה שחל הספק הראשון הי' נ"מ וספק א' הוא מתיר יותר מן הב' מ"מ כיון דעתה משנשאה אין נ"מ בזה לא מהני מה שמקודם הי' נ"מ עיין שם לדרכו:

(רפב) שהספק הראשון מתיר יותר מן האחרון. עש"ך להלן סי' קפ"ז ס"ק כ"ב במה שהשיג שם על הרמ"א דלא הוי ס"ס כיון שהוא משם א' עיי"ש ועי' מזה בתורת השלמים שם ריש סי' ק"ץ סק"א אמנם יעוין בסדרי טהרה סו' קפ"ז סק"ט שמתרץ דברי הרמ"א מתמיהת הש"ך הנ"ל דזה לא הוי משם אחד משום דספק א' מתיר יותר מחבירו דנ"מ לענין מקור מקומו טמא דלספק שהוא מן הצדדים מתירין גם הדם כיון דלא הוי במקור כלל עיי"ש וכ"כ בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' מ"א אות ד' שבחנם השיג הש"ך שם על הרמ"א דהרי יש נ"מ לענין הדם עצמו דאם הדם מן הצדדים אז האשה וגם הדם טהור ואם מהמת מכה שבמקור עכ"פ הדם טמא וכתב דאף דאין לנו עכשיו טומאה וטהרה מ"מ הדין דין אמת דבאיזה סברה כל דהו שאנו מייפים הספק הא' יותר מן האחרון אידחי זה דשם א' ושוב נקרא ב' שמות עיי"ש וכ"כ שם עוד בסי' מ"ז ובסי' נ"ז (בד"ה אמנם מה שרמז הש"ך ועיי"ש עוד בד"ה אלא שאומר אני) ועיי"ש עוד מזה בדבריו בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' ק"ז ועי' מזה ביד אברהם בגליון היו"ד סי' קפ"ז שכתב ג"כ כדברים אלו עיי"ש באורך אמנם יעוין בישועות יעקב ביו"ד סי' קפ"ז שם ס"ק י"ט (בד"ה והנה) שכתב דגם הוא בילדותו קיים לסברת האחרונים מסברה דנפשי' דמש"ה לא הוי משם א' דיש נ"מ לענין הדם עצמו אמנם כעת נתיישב בדעתו דלא נכון הדבר דמ"מ חשיב ס"ס משם א' דבע"כ בעינן שיהא ספק א' מתיר יותר מחבירו בגוף הדבר שאנו דנין עליו משא"כ בנ"ד שאנו דנין על האשה אם אסורה לבעלה וכיון שמצד טומאת הדם אינה אסורה לבעלה לא חשיב מתיר יותר מחבירו דמה מועיל ספק השני דמה שמתיר יותר לענין דבר אחר פרטי שאין אנו דנין עליה כי לא מהני לנו לענין זה שאנו דנין עליה עיי"ש:

(רפג) הראשון מתיר יותר מן האחרון. וה"ה אם האחרון מתיר יותר מן הראשון תוה"ש ס"ק כ"א:

(רפד) מתיר יותר מן האחרון. כתב בחכמת אדם כלל ס"ג סעי' י"ז וז"ל ונ"ל דאין הכוונה שיהא נ"מ באמת להיתר אלא ר"ל שיהי' הספק הראשון מותר לגמרי ואין בו שום צד לאיסור ואת"ל שיש בדבר זה צד לאיסור מ"מ אפשר שאפ"ה מותר ונמצא שהספק השני יותר מן הראשון שאע"פ שיש בו צד לאיסור נגד זה יש ג"כ צד להיתר הדמיון עכבר שנטל חתיכת לחם ונכנס לבית בדוק ואין ידוע אם הי' הלחם חמץ או מצה שיש כאן ס"ס שמא מצה נטל ואין כאן צד איסור כלל ואת"ל חמץ נטל ונמצא שיש בו צד איסור מ"מ י"ל אכלתו אבל אם נטל ככר חמץ אע"פ שי"ל ג"כ שמא אכלתו ואת"ל לא אכלתו שמא גררתה זה לא הוי ס"ס שאין אחד מתיר יותר מחבירו וא"כ שני הספיקות הם משם א' וכו' עכ"ל ועי' בס' היד החזקה (להרב מהרי"ל מליסא ז"ל) סי' י' סעי' כ"ב מ"ש עוד לחלק בזה:

אות יג (רפה) שאינו מההפך אינו ס"ס. עי' בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' ב' ובפר"ח אות י"ג שהאריכו מאוד לסתור כלל זה והעלו דבכ"מ מהני ב' ספיקות אפי' אם אינם מתהפכות עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה ובשלחן גבוה בכלל ספיקא דרבנן שבריש חלק או"ח מאות פ"ה עד אוה פ"ח לדינא ובשו"ת שתי הלחם סי' מ"ב ובשו"ת מכתם לדוד חיו"ד סי' י"א (דף נ"ח ע"ב) ועי' בבל"י בקוה"ס ס"ק י"ח שכ' דבמקום הפ"מ יש לסמוך על המקילין דהוי ס"ס אפי' כשאינה מתהפכת עיי"ש וכן הוכיח הפני יהושע בכתובות דף ט' מדברי התוס' שם עיי"ש וכ"כ בשו"ת משפט צדק חלק ב' סי' ס"ה ובשו"ת מהרשד"ם סי' מ"ה מחלק יו"ד ובחלק אה"ע סי' י"ח דאפי' כשאינו מתהפך דיינינן ס"ס לקולא עיי"ש ועי' בשו"ת משפטים ישרים (להמהר"ש חסין ז"ל) סי' כ"ז שהרחיב הדיבור בזה והעלה ג"כ דלא בעינן מתהפך עיי"ש אמנם יעוין בתורת השלמים ס''ק כ"ב ובשפ"ד אות י"ד וט"ו שכ' דהעיקר לדינא כהרמ"ע מפאנו והש"ך בזה דכל שאינו מתהפך אינו ס"ס עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהריב"ל חלק א' כלל ג' סי' י"ז ובתשו' הרדב"ז חלק א' סי' קס"ה ובפנים מאירות חלק א' סי' ל"ב ובשו"ת שער אפרים סי' ע"ט ובחינוך בית יהודה סי' פ"ז ובשו"ת דברי ריבות סי' י"ד וט"ו ועוד בכמה מקומות ועי' בדגמ"ר שכ' שזה תלוי אי כל ספק מה"ת הוא לחומרא או רק מדרבנן ולשיטת הרמב"ם דכל ספק אינו אסור מה"ת רק מדרבנן יש להקל בס"ס אע"פ שאינו מתהפך עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול שהשיב ע"ד הדגמ"ר בזה וכתב דלדעת הרמב"ם עכ"פ מדרבנן יש להחמיר עיי"ש ועי' בכו"פ בבית הספק מ"ש בזה וסיים אבל כך אני מורה ובא במקום שיש עוד סניפים להתיר כגון במקום דנראה מענינו להורות כדברי הרמב"ם דספק מה"ת לקולא דהיינו כשהוא במקום דלא אתחזק איסורא בזה סמכינן אס"ס אע"פ שאינו מתהפך דהא עכ"פ בחד ספק נדחה איסור של תורה ולא נשאר רק איסור דרבנן והרי יש כאן עוד ספק א' לדחות החשש איסור דרבנן ומה לי התהפך אי לא התהפך אבל אם הוא במקום דאתחזק איסורא דגם להרמב"ם הוי ספיקא אסור מה"ת אז בעינן בע"כ שיתהפך דיש ב' ספיקות מכל צד אבל במקום דלא מתהפך א"כ מצד א' אין כאן ספק א' ואיך נתיר מספק א' איסור של תורה וסיים כך נ"ל למעשה עכ"ל ועי' בדברי יוסף סימן תשע"ח ובשו"ת מהר"מ מרוטונבורג האחרונים חיו"ד סי' י' באמצע התשו' ובשו"ת חיים שאל חלק א' סי' מ"ח ובשו"ת חקרי לב במהד"ב חלק י' סי' ב' י"ג ובשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' נ"ח ובשו"ת זרע אברהם חלק אה"ע סי' ד' (דף י"ט) ובשלחן גבוה חלק או"ח בכללים שבראש הס' אות פ"ח ובס' ראשון לציון בדיני ס"ס אות י"ג ועי' בס' בן אברהם סי' י"ג באריכות ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שער הספיקות סי' י"ט שכתב דאם הי' איסור דרבנן שא"א להתירו אלא מס"ס כגון דשיל"מ וכיוצא שאינו מותר בספק א' ובעינן ס"ס אם בעינן ס"ס המתהפך ג"כ כיון דאפי' להמחמירים אין זה אלא מדרבנן אבל מדאורייתא בודאי הוי ס"ס אע"פ שאינו מתהפך וגם בגוף הדין יש הרבה חולקים וס"ל להקל לעולם דמהני ס"ס אע"פ שאינו מתהפך א"כ באיסור דרבנן אין להחמיר ויש לסמוך על המקילין דלא בעינן מתהפך כלל עיי"ש באורך [וכ"כ בשפ"ד אות ט"ו ועיי"ש שהניח בצ"ע):

(רפו) אינו ס"ס. עשפ"ד שם שהניח בצ"ע אם גם לקולא אמרינן דס"ס המתהפך בעינן כגון בס"ס לאיסורא דקיי"ל להחמיר (ע"ל ס"ק רצ"ד) אם נימא דכל שאינו מתהפך לא הוי ס"ס ואין לחוש או דלמא לחומרא אמרינן כן אבל לא לקולא מאחר דיש חולקין בדבר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף אות כ"א שכ' דלחומרא יש להחמיר דאפי' כשאינו מתהפך הוי ס"ס ואסור עיי"ש וכ"כ בס' בית יצחק הנ"ל שם סוף סי' כ' עיי"ש. (רפז) ס"ס. עי' בס' חקר הלכה אות ס' ערך ספיקות אות י"ח שנסתפק בס"ס שאינו מתהפך אם יש ג' ספיקות איך הדין ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' מכתם לדוד חיו"ד סי' ח' (דף נ"ח ע"ג) ובס' מקנה אברהם דף מ"ו ע"ב ובס' רי האדמה חלק א' בפרק ה' מהלכ' איסורי ביאה (דף ק"ה ע"ב) שהסכימו כולם בסגנון אחד דבדאיכא ג' או ד' ספיקות לא בעינן ס"ס המתהפך עיי"ש וכ"כ בשו"ת משאות משה חלק חו"מ סי' א' (דף ו') דגם להמ"ד דבעינן מתהפך בב' ספיקות מ"מ בתלתא ספיקי גם הוא מודה דכשר אפי' אינו מתהפך עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק רע"ז):

(רפח) הדמיון מצא הסכין פגום וכו'. הש"ך לא כתב זה רק לדמיון דבאמת אף אם הי' אפשר להפך זה הס"ס לא היינו מתירין בזה כיון דאיכא חזקה דסותר הספק דבהמה בחזקת איסור עומדת וכו' וכמ"ש הש"ך להלן אות כ"ט. תוה"ש ס"ק כ"ג ושפ"ד:

אות יד (רפט) שלאחר שחיטה לא שייך לחלק בין יצא לחוץ או לא. ר"ל דכיון שאומרים ספק יצא לחוץ ממילא מובן שהוא מחיים וא"צ להזכיר מחיים דלאחר שחיטה לא שייך לספק בזה משא"כ ספק נגע ספק שרץ דאף שאומרים ספק נגע יש לספק ספק נגע בתערובות עד שיאמר גם הספק השני דהיינו ספק שרץ. חוו"ד בבית הספק:

אות טו (רצ) ששני הספיקות הם בשוה וכו'. כלל העולה מזה דכל שיש ב' צדדים ותוכל להתחיל באיזה צד שתרצה בענין מתהפך אמנם