דרכי תשובה - ד שכ

הך שם אונס חד הוא דרך משל סתם כלים של עכו"ם אינם ב"י ונותנין הטעם משום דהוי ס"ס ספק אינו ב"י ואת"ל ב"י דלמא נשתמשו בו בדבר הפוגם הרי הוי הב' ספיקות רק שמא הקדירה פוגם התבשיל א"כ שם פוגם חד הוא וכן גבי ספק מחט בחלל הגוף ושמא לא ניקבו האברים הפנימיים הלא עיקר הספק הוא אם ניקבו האברים הפנימיים וכן בדרוסה ספק לא על וספק לא דרס דהוי גם כן שם אחד דהא ספק לא על הוי גם כן מטעם לא דרס וכן נשבר הגף עיקר הספק הוא אם ניקבה הריאה ובע"כ מזה דלאו כללא הוא דצ"ל הב' ספיקות מב' שמות דגם משם א' הוי ס"ס מעליא אלא דבע"כ צריך לומר שדברי התוס' אלו מתאחדים עם הכלל הי"ג דס"ס שאינו מתהפך אינו ס"ס ולכן בספק באונס וספק ברצון ואת"ל ברצון שמא כשהיא קטנה נבעלה אתה סותר את דבריך ואומר דבר שאי אפשר דהא אי אפשר לומר שהי' ברצון וכשהיא קטנה נבעלה דהא קטנה אין לה רצון וכל כיוצא בזה עיי"ש אמנם בפר"ח אות י"ב כתב כהש"ך וכתב דלא מיבעיא היכא כשספק הראשון מוסיף על חבירו בהיתר דמקרי ס"ס ולא הוי שם א' אלא אפי' יש רק שינוי בתוספות מציאות בספק הב' יותר מבחבירו הוי ס"ס אך סיים דמ"מ למעשה יש להתיישב בכלל זה עיי"ש ועי' בבל"י בקוה"ס ס"ק י"ז מ"ש בזה והביא סמוכין לדבר זה דכל שיש לספק א' רק תוספות מציאות מספק הב' שפיר הוי ס"ס מעליא עיי"ש ועשפ"ד אות י"א מ"ש בזה וכתב דלדינא נראה כהש"ך שצ"ע אם יש לסמוך על דעת המקילין עכ"פ בהפ"מ עיי"ש ועי' בחוו"ד שכתב ג"כ שדברי הש"ך הם עיקר לדינא וקושייתם לא קשה מידי דהיכא דאין לפנינו ריעותא ברורה ואיכא ספק בהריעותא עצמה כגון בספק לא על בדרוסה שיש ספק בהדריסה עצמה וכן מחט בחלל הגוף דאין ריעותא לפנינו כלל כיון שאין אנו רואין כלל שניקב א' מאברים הפנימיים רק שיש ספק שמא ניקבו והוי ספק בהריעותא גופה אז גם היכא דהב' ספיקות הם משם אחד הוי ס"ס גמור דמהיכא ניחוש לנקיבת האברים רק מחמת הריעותא וכיון דבהריעותא עצמה איכא ספק לא חיישינן וכן בסירכא הסמוכה לדופן דליכא למימר כלל שמא ניקבה הריאה רק כשמזכיר מקודם הסירכא וכיון שבהסירכא גופה שהוא הריעותא איכא הספק מותר וכן בשבירת הגף וכיוצא אבל במקום דאיכא ריעותא ברורה לפנינו בפתח פתות שהריעותא ברורה שלא נמצא לה בתולים רק שיש שני עניני מתירין וכו' בעינן שיהא שני המתירין משני שמות וכן בנמצא פגימה בסכין דאיכא ריעותא ברורה בעינן שלא יהא משם אחד וכן בנשבר הרגל וכיוצא עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לס"ס באות זה ובשו"ת מהר"מ מרוטונבורג האחרונים חיו"ד סי' י' באמצע התשוב' מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' תס"ב ובספר בן אברהם סי' י"ב ובס' היד החזקה (להרב מהרי"ל מליסא ז"ל) סי' י"ז וסימן י' סעי' כ' וכ"א באורך:

ועיי"ש עוד בחוו"ד שכתב עוד לחלק בזה בין דבר ההוה ורגיל בכך ואינו בדרך מקרה והזדמן ובין דבר שהוא רק במקרה והזדמן דבדבר ההוה ורגיל דאז מתירין מטעם רוב ממילא דלא שייך לחלק בין אם הוא משם א' או לאו משא"כ בדבר שהוא בדרך מקרה והזדמן דלא שייך להתירו מטעם רוב רק מטעם ס"ס בע"כ בעי ס"ס שלא תהי' משם א' עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בדיני ס"ס בפיה"א אות ס"ו שהשיג על החוו"ד בזה והעלה דא"א לחלק בזה בין אם הוא בדרך מקרה והזדמן ובין אם הוא דבר הרגיל וההוה עיי"ש:

ועיין בבינת אדם שער הקבוע סי' נ"ג שהאריך ג"כ בביאור ענין זה דשם אונס חד הוא וכ' דבע"כ כוונת הש"ך בזה דבכל ספק שבעולם בעינן שיהי' ספק א' קרוב יותר להיתר מחבירו הדמיון ספק מן האיש ספק מן האשה שאנו אומרים ספק מן האיש ואין כאן חשש כלל ואת"ל שמא מן האשה ויש כאן מיחוש לאיסור אף אנו אומרים שמא מן המכה ואינו מן המקור משא"כ אם הב' ספיקות הם במשקל א' ואין א' קרוב יותר להיתר מהשני לא הוי ס"ס עיי"ש באורך ועי' בס' דברי יוסף סי' תשע"ז מ"ש בדברי הבינת אדם בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(רעח) משם אחד אינו ס"ס. עשפ"ד שעמד על המחקר אי ס"ס משם א' מה"ת לא הוי ס"ס או רק מדרבנן וכתב דאפשר דס"ס משם א' ממש כמו האי דפתח פתוח מן התורה לא הוי ס"ס עיי"ש ועי' מזה באור חדש בקידושין דף ע"ג ע"ב ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות אות ב' מ"ש בזה באורך ועי' בשערי תורה חלק ב' כלל מ' פרט ג' באמצע אות י"ב שדעתו דס"ס משם א' דלא מהני הוא חומרא מדרבנן שהחמירו דלא מהני להקל רק ביש ב' צדדים להתיר אבל מדאורייתא גם משם א' מהני ס"ס כיון דעכ"פ נוטה יותר להתיר והוי כמו רובא עיי"ש (ותמהני שלא הביא מדברי הפרמ"ג הנזכר) ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' י"ז י"ח י"ט שהוכיח ג"כ דהא דס"ס משם א' שאינו מועיל הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא שפיר הוי ס"ס ועיי"ש בסי' י"ט במה שעמד על המחקר אם הי' איסור דרבנן באופן שא"א להתירו כי אם בס"ס כגון דשיל"מ וכיוצא אם בעינן בכה"ג שיהא הס"ס משני שמות די"ל כיון דבלא"ה מדאורייתא הוי ס"ס לא החמירו שוב באיסור דרבנן ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים לדינא כיון דבלא"ה כמה אחרונים שדו בי' נרגא בדין זה דס"ס משם א' לא מהני ע"כ שפיר יש לסמוך עליהם עכ"פ בהפ"מ באיסור דרבנן עיי"ש ועי' בספרו שו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ל"ג אות א' מ"ש עוד בזה:

(רעט) אינו ס"ס. עי' בס' חקר הלכה אות ס' ערך ספיקות אות י"ח שנסתפק בס"ס משם א' דלא מהני אם יש ג' ספיקות איך הדין ועיי"ש במ"ש בזה לדינא (ועי' בדברינו להלן ס"ק רפ"ה):

(רפ) וכיוצא בזה. עי' בשערי תורה שם שרצה מתחלה לומר דה"ה היכא שיש ס"ס להחמיר אין לאסור היכא שהב' ספיקות הם משם א' דהא קיי"ל דס"ס משם א' לא נחשב רק לספק א' ואח"כ דחה דהרי הא דקיי"ל דס"ס משם א' לא מהני הוא רק חומרא מדרבנן אבל מדאוריי' הוי ס"ס וא"כ היכא דאיכא ס"ס להחמיר שפיר יש להחמיר גם אם שניהם הם משם א' דבכה"ג בודאי הניחו חכמים על דין תורה עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' י"ח שעמד על המחקר בזה אם הי' בדבר א' ס"ס לקולא והוי ס"ס גמורה שלא הי' הב' ספיקות משם א' ונגדו יש ס"ס לחומרא רק שהב' ספיקות הם משם א' מה דינו די"ל דהא דקיי"ל בכ"מ דכשיש ס"ס לחומרא נגד ס"ס לקולא לא מהני משום דהוי כספק השקול הוא רק היכא ששני הצדדים שקולים הם אבל כאן דהס"ס לחומרא הוא משם אחד לא מקרי רק ספק אחד ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא:

אות יב (רפא) כל שהספק הראשון מתיר יותר. עבשו"ת נו"ב קמא חלק אה"ע סי' מ"ג שרצה השואל לומר בספק בעגונה שנטבע וכדומה דהוי ספק ספיקא שמא זהו שנמצא ושמא מת במים לא הוי ספק ספיקא משם אחד כיון שספק אחד מתיר יותר כיון שיש נ"מ לענין ממון היורשים והוא ז"ל דחה דבריו בשתי ידים דגם זה הוי בגדר שם אונס חד הוא כיון דלגבי האשה שאנו דנין עליה עכשיו אין שום נ"מ ומה שיש נ"מ לענין ממון לגבי היורשים או לענין טומאה משום זה לא יצא מכלל שם אונס חד הוא עיי"ש איברא כי הנו"ב בעצמו בדגמ"ר לעיל סוף סי' ט"ו ע"ד הט"ז שם שכ' דס"ס שמא הוא בן ח' ושמא כלו לו חדשיו לא הוי ס"ס משום דהוא משם א' ומתמה בדגמ"ר דהא שפיר יש נ"מ לקרבן והיכא שספק א' מתיר יותר מחבירו הוי ס"ס אע"פ שהוא משם א' עיי"ש הרי אע"ג דזה השואל שבא לשאול על העגל אין נ"מ לו כעת בעוה"ר לענין קרבן ואפ"ה חשיב לי' הדגמ"ר שספק א' מתיר יותר ואולי י"ל כאן שיש נ"מ לאדם זה עכ"פ בזמן מן הזמנים בזמן שבהמ"ק קיים משא"כ לענין ירושה שבשום זמן אין נ"מ להאשה רק להיורשים וצ"ע. אמנם לענין גוף תמיהת הדגמ"ר על הט"ז הנזכר עי' בס' חקר הלכה שם אות י"ז מ"ש בביאור דעת הט"ז בזה להצילו מתמיהת הדגמ"ר הנזכר דאף דקיי"ל דהיכא שספק א' מתיר יותר מחבירו גם אם הוא משם אחד הוי ס"ס מ"מ זה דוקא היכא שהס"ס כמו שאנו דנין בה עתה יש לנו כעת אופן א' שהוא מתיר יותר משא"כ היכא כשלפי הענין שאנו דנין בו אין שום נ"מ בהס"ס בשים ספק לעלמא שאינו מתיר א' מחבירו יותר רק שנוכל להוסיף לדין ס"ס בזה אשר ספק א' מתיר יותר לעלמא ס"ס בזה אין דנין ע"כ גם בנ"ד כיון דהנך ז' ימים בעגל לחולין לא בעינן מעל"ע כמבואר בהאחרונים (ועי' בדברינו שם ס"ק כ"ו) ולקדשים בעינן שעות א"כ הס"ס שאנו דנין לנדון הזה אם כבר יש יום השביעי משעה שנולד ושמא כלו לו חדשיו אינו מתיר גם לקרבן עדיין רק שיש בידינו לדין הס"ס על זה האופן שמא עברו כל הז' ימים מעל"ע וכשר גם לקרבן זה לא אמרינן כיון דבנידון שלנו אין לנו עסק בזה אם עברו ז' ימים מעל"ע דהא סגי גם בלא עברו מעל"ע א"כ הס"ס שאנו צריכין להענין אינו מתיר ספק א' יותר מחבירו עיי"ש ועי' מזה בדעת קדושים לעיל סי' ט"ו סק"ד שהביא ראי' מדברי הש"ס בסוגיא דפ"פ דכל