דרכי תשובה - ד לא

גבינה עד למחר כי השתא כמ"ש בש"ס צריך להמתין כ"ד שעות שלימות עיי"ש:

(ז) אם יש בשר בין השינים. עבכנה"ג בהגהות הטור אות ו' שכ' דמשמע דעת המחבר דדוקא כשיודע שיש בבר בין השינים צריך להסירו אבל בסתם אינו חושש אבל מהרש"ל כ' מהרשב"א להחמיר גם בספיקו עיי"ש ועי' ביד יהודה שם ובפיה"א סק"ב שכ' ג"כ מהכלבו דאף בספק יש להחמיר לנקור שיניו וכ' שכן עיקר לדינא להחמיר לנקור שיניו תמיד כי הוא בדוק ומנוסה דאם לא ינקר שיניו יפה ישאר גם אחר שש שעות בשר בין שיניו עיי"ש וע' בס' ויכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ב' שכ' שאותן בני אדם שהתליעו שיניהם ויש בהם נקבים נקבים יש להם לזהר ביותר לחטט יפה בין אותן הנקבים עיי"ש אמנם יעוין בהגהת הגאון הכתב סופר על היו"ד שכ' שמצא בכתביו של אביו הגאון בעל הח"ס ז"ל שכ' שהאוכל שבשיניים החלולים נמאס ונפסל מיד ואין צריך כלום עכ"ד וכן נדפס ס' חתם סופר על חולין וראיתי שם בדף ק"ה ע"א (בד"ה בשר שבין השיניים) שכ' כן (ועי' בדברינו להלן ס"ק י"ז):

(ח) צריך להסירו. וכן הלועס לתינוק אע"פ ששהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו כנה"ג שם באות שאח"ז מהדמש"א וה"פ:

(ט) והלועס. עפת"ש ועי' בס' תוספות ירושלים שעמד על המחקר אם אכל תבשיל של שומן והקיאה והורק מעיו עד שלא נשאר כלום אם מותר לאכול גבינה דלא שייך לחוש משום מושך טעם אמנם י"ל גם לאידך גיסא דבעינן המתנת ו' שעות מזמן ההקאה דהוי כאכילה כמ"ש המ"א בהלכות יוה"כ סי' תר"ח עיי"ש:

(י) לתינוק. עפת"ש ומ"ש מהמ"ז דהלועס לתינוק תבשיל שיש בו שומן ג"כ צריך להמתין ולא לפרוץ גדר עי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שכ' ע"ז מיהו דוקא לועס אבל אם לא לעס כלל רק טעם בלשונו ופלט מיד אין צריך להמתין לכ"ע ואין בזה גדר וסייג כלל עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ב):

(יא) השינים. עי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' קצ"ה שנשאל בדבר השינים הזרים אשר רבים יעמדו להם בפיהם ויאכלו בהם מאכלי הלב ומאכלי בשר וכ' שאין להחמיר דבודאי נעשו ממין דבר קשה ושיע שלא בלעו ולא פלטו כמו כלי זכוכית וגם המאכלים שאוכלים ע"פ הרוב המה רק מכלי שני ואין היס"ב עיי"ש וכן כשהייתי בוויען שאלתי לרופא מומחה גדול ואומן בעשיית השינים מהו תוכן השינים הללו ואמר לי במסל"ת שהוא נעשה ממין א' המובא מאמעריקא שבטבעו אינו בולע שום בלוע לתוכו כי כן יסדו הרופאים לעשותו ממין זה דוקא שהוא מההכרח שאם יהי' בהשינים איזה בלוע ממאכל הנה יבא מזה ענין העיפוש להבלוע וכשהוא בפיו יצמיח מזה חולאים שונים להגוף. אמנם עכ"ז הנני מזהיר לכל שואל אותי דמהראוי לכל ירא שמים שיהי' לו שינים של בשר בפ"ע ושל חלב בפ"ע ומכ"ש לפסח שראוי להחמיר לעשות לו חרשים וכן ידעתי מכמה אנשים יראי ד' שנזהרים בזה אמנם כל זה היא בהשינים שמשימים בתוך הפה שעשוים לחלצם ולהסירם בכל עת שירצה ויכולין להחליפם אבל יש כמה אנשים שיש להם נקבים גדולים בשיניהם והרופא מדביק הנקבים במין דבק ולפעמים הדבק הוא גדול בכמות יותר מן השן ע"ז לא ראיתי ולא שמעתי שיזהר שום אדם למנוע שלא לתקן השינים חשש תקלה זו שאוכלין בהם פעמים חלב ופעמים בשר ובע"כ שסומכין על היתר זה שהדבק הוא דבר שאינו מקבל שום בלוע לתוכו וכנזכר:

(יב) צריך להדיח פיו. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דפשיטא דבעינן גם קנוח עי' באלי' רבא באו"ח סי' קע"ג סק"ה שפסק דסגי בקנוח לבד או הדחה לבד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ה שכתב דבהמתין כשיעור רק שמצא אח"כ בשר בין השינים ומסירו יש לסמוך על הא"ר דסגי בחדא והרמ"א דנקיט הדחה משום דהדחה עדיף מקינוח עיי"ש (וע"ל ס"ק ט"ו):

(יג) אם סלק ובירך. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאם לא סילק ובירך אפי' כל היום אסור וע' בדמש"א דף שי"א ע"א סי' מ' שהרחיב הדיבור בזה והעלה דבע"כ כל שלא שהה מעל"ע בעינן שלשתן סילק ובירך דהיינו שסילק עצמו מסעודה זו לגמרי וגם בירך וגם המתין שש שעות מסוף אכילת בשר לתחלת אכילת הגבינה אבל ו' שעות בלא סילוק ובירך או המתין ו' שעות ובירך ולא סילק או סילק והמתין ו' שעות ולא בירך או סילק ובירך ולא שהה ו' שעות אסור לאכול גבינה אא"כ שהה מעל"ע אז מהני אף בלא סילק ובירך עיי"ש והביאו בכנה"ג בהגהות הטור אות ג' בקצרה עיי"ש וכ"כ בשו"ת גנת וורדים בגן המלך סי' קנ"ד דאף שנמשך סעודתו יותר משש שעות ואכל בשר בתחלת הסעודה אסיר לאכול גבינה בסיף הסעודה אע"פ שיש שש שעות בינתיים דבסעודה א' אסור בכל גווני עיי"ש:

(יד) סלק ובירך. עבאה"ט ולענין אם אכל גבינה ורוצה לאכול מאכל של בשר אם צריך לברך ברכת המזון ע' במ"א או"ח סי' תצ"ד סק"ו שכ' דאם אינו אוכל גבינה קשה מותר לאכול אח"כ בשר וא"צ להפסיק בברהמ"ז ומשמע דבגבינה רכה א"צ לזהר ועי' במחצית השקל שם דבאכל גבינה קשה צריך להפסיק בברכת המזון ואם לא סילק ובירך אפי' המתין כל היום אסור לאכול אח"כ בשר עיי"ש הרי שגם הוא כתב דייקא גבינה קשה אמנם מדברי הכנה"ג שם אות י' משמע דאין חילוק בזה בין גבינה קשה לרכה שכתב שם דמי שנוהג שלא לאכול בשר אחר גבינה אם לא בסילק ובירך ברהמ"ז ה"ה אם אכל גבינה בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם עיי"ש ומבואר מפשטות דבריו דלאו דוקא גבינה קשה דה"ה ברכה יש נוהגין שלא לאכול בלא סילק ובירך וכן מבואר להדיא ברבריו בשיורי כנה"ג באו"ח סי' תצ"ד וז"ל אע"פ שאני מן הנוהגין שלא לאכול מאכל חלב ובשר בסעודה אחת מ"מ כדי לקיים המנהג לאכול מאכל מחלב ובשר בחג השבועות אני אוכל מאכל חלב קודם ואח"כ אני מברך ברהמ"ז ואוכל מאכל בשר עכ"ל וע' במנח"י כלל ע"ו סק"ה שהביאו וסיים וראוי לנהוג כך עיי"ש וע' בס' באר מים חיים על התורה פ' וירא (בפסוק ויקח חמאה וחלב) שהתפלא על המ"א הנ"ל וכ' דאפשר דנפל ט"ס בדפוס המ"א כי הדין פשוט שבודאי צריך להפסיק בברהמ"ז גם בין גבינה רכה לבשר עיי"ש וע' מזה בשו"ת תוספות חיים סי' י"ז וכ"כ באלי' רבה באו"ח סי' קע"ג סק"ח אך כ' שם דכל זה באוכל בשר ממש אחר הגבינה אבל תבשיל של בשר מותר לאכול אחר גבינה אפי' בסעודה אחת עיי"ש והביאו בשיורי ברכה אות ז' עיי"ש:

(טו) שעה אחת. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דעכ"פ מי שנוהג קולא זו להמתין רק שעה אחת צריך לזהר שיהי' לו קינוח והדחה אמנם בס"ק שאח"ז הביא מהש"ך סק"ז שפסק דגם להנוהגין להמתין רק שעה אחת א"צ קינוח והדחה וע' במנח"י כלל ע"ו סק"ג שכתב דהעיקר לדינא כהט"ז להחמיר עיי"ש ע' בחגורת שמואל סק"ג שהשיג עליו ופסק להקל כהש"ך עיי"ש וכ"כ בפר"ח סק"ז ובאלי' זוטא על הלבוש או"ח שם ס"ק ב' הביא ראי' להט"ז להחמיר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ט שהעלה שכן עיקר לדינא להחמיר עיי"ש ולפענ"ד נראה דלצורך חולה אף שאין בו סכנה שמקילין לפעמים לשתות חלב או מי חלב קודם שש שעות מאכילת בשר ע"פ ציווי הרופאים ואי אפשר להם בנקל לעשות קינוח שאין להם בנקל איזה דבר ללעוס ולקנח פיו וגם קשה להם הדבר יכולין לסמוך על הדחת הפה בלבד דבלא"ה הבאתי לעיל (ס"ק י"ב) מהא"ר דסגי בחדא א"כ בכה"ג בודאי יש לסמוך להקל להדיא:

(טז) בלא ברהמ"ז לא מהני וכו'. ע' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו שכ' דלכאורה באוכל בשר פחות מכזית כגון דאינו מברך ברכה אחרונה שוב אין לו