דרכי תשובה - ד שטז

בתערובות לא הוי ספק הוא כיון שאתה עושה הספק הא' כודאי משום דחד ספק לחומרא איך תחזיר לצרפו עוד לספק זה יתכן בספק במעשה כנזכר משא"כ בספק פלוגתא דרבוותא הרי קיימי דרי דגברי ואמרו כשר הוא עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סוף אות ה' שכ' דנראה דגם ספק כאיבעיא דלא איפשטא שוה בזה לספיקא דפלוגתא עיי"ש אמנם יעוין בס' חקר הלכה ערך ספיקות אות י"ג שהבין כן בפשיטות מדברי המ"ז הנ"ל והתפלא עליו שנעלם ממנו דברי הב"ש סי' קנ"ח ס"ק ל"ב שכתב להדיא דספק בעיא דלא אפשיטא עם ספק אחר הוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות עיין שם:

(רלו) משא"כ באן. ר"ל דהספק הראשון אסור מן התורה והיינו לדעת הרשב"א וסייעתו דכל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא. תוה"ש סק"ד. ועי' בדברינו לעיל (ר"ה):

(רלז) אם לא נודע הספק איסור קודם שנתערב עי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ד ובביאורו ס"ק קנ"ה שכתב דבכ"מ שמתירין מחמת שלא נודע הספק איסור עד אחר התערובות היינו שלא נודע לבעלים אף אם נודע לאיש אחר קודם התערובות לא מקרי נודע דידיעת אחר אינו מעלה ומוריד אפי' אם הוא מהימן מבואר ברמ"א להלן סי' קכ"ז שמלמדין אותו לכתחלה שיאמר איני מאמינך וא"כ ג"כ כאן אף כי בעת שהודיעו מהימן לי' מ"מ כיון שבידו שלא להאמינו לא עשה ידיעתו שהודיעו שום פעולה וכן אפי' אם בעת שהודיעו הוא מברר באופן שא"א להכחישו מ"מ לא מקרי נודע אלא משעת בירורו אבל ידיעתו לא פעל כלום ושפיר מקרי לא נודע עיין שם וכתב שם עוד בביאורו בס"ק שאח"ז בשם הנו"ב קמא חיו"ד סי' ל"ב אבל אם נודע לאיש שהוא ג"כ בעליו כגון ב' שותפין בבהמה שחלקוה ונטל א' הראש ומצא מים בראש באופן שהוא ספק איסור וכן אפי' לא הי' שותפין כלל אלא הטבח מכר הראש לא' ושאר הבשר לשאר אנשים כל שנודע לבעל הראש מיחשב נודע וכן אם נודע לא' מבני הבית מיחשב נודע. אך במ"ש שאם מכר לא' הראש דכל שנודע לבעל הראש מיחשב נודע זה דוקא אם בעלי שאר הבשר מאמינים לו או שמברר דבריו אבל בלא"ה תלוי בדינים המבוארים להלן סי' קכ"ז דלפעמים אינו נאמן כלל. ועיי"ש עוד ובביאורו ס"ק קכ"ח שכתב דאם נודע לשני אנשים אחרים צריך להתיישב אם מקרי נודע די"ל כיון דב' עדים נאמנים באיסורין לכן מיד שנודע להם נאסר כיון דא"א לבעלי שאר הבשר מבלי להאמינם וכן י"ל ג"כ לאידך גיסא כיון דאין להם שום שייכות בהבשר אין הודעתם נחשב למאומה ער שיודיעוהו וסיים בצ"ע עיי"ש. ועי' בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ל"ו בעובדא שמשרתת א' הביאה לרב מורה א' וושט שהי' בו צלקת והורה הרב שהיא טריפה מס' ספק ניקב לחוץ והמשרתת אמרה בביתה שהוא כשר ונעשה תערובות בשומן והפ"מ והקול המורה כיון שלא נודע עד לאחר מעל''ע ועפ"ד הלב"ש דלא נקרא נודע כל שלא נודע לבעלים וכתב הרב השואל שהמורה לא הורה יפה בזה דעד כאן לא הקיל הלב"ש אלא בנודע לא' בעולם שאין הבעלים מחוייבים להאמינו משא"כ ברב דמתא שקבלו נאמנותו עליהם שפיר הוי נודע עיי"ש ודבריו מסתברים:

אמנם הנה בגוף הדבר שהחליט הלב"ש דאף אם נודע לאיש אחר אם לא נודע לבעליו לא מקרי נודע הנה בשו"ת הרי בשמים קמא חיו"ד סי' ו' הביאו ראי' לדברי הלב"ש בזה ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"ח שהסכים ג"כ לדעת הלב"ש בזה עיי"ש אמנם במהד"ק שלו סי' קנ"ו כתב דכל שנודע לא' בסוף העולם ספק זה נחשב נודע עיי"ש והוא היפך מדבריו שבמהד"ת שם ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קכ"ח שהתפלא על הלב"ש במה שהחליט כן לדינא דמה שנודע לאיש אחר לא מקרי נודע דאשתמיט לי' שדבר זה הוא איבעיא בירושלמי ולא אפשיטא ועיי"ש עוד בסי' ס"ג ועי' בשו"ת דבר משה חלק א' סי' נ"א ונ"ב שהשיג ג"כ על הלב"ש בזה והעלה לדינא דידיעת אחרים הוי ידיעה וכתב שדברי הלב"ש לאו דסמכא הוא בזה עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל סי' צ"ט על הש"ך ס"ק כ"א וז"ל בירושלמי מיבעיא אי ידיעת חבירו חשיב ידיעה או דוקא ידיעת בעלים ולא איפשטא ועי' בס' הארוך מש"ך סי' צ"ד עכ"ל ור"ל כי בש"ך שם מבואר דיש לילך בזה לחומרא רק בנידון דידי' בתחב הכף ב' פעמים כיון דבלא"ה יש הרבה פוסקים דאף בלא נודע בינתיים א"צ אלא פעם א' ששים בזה יש לסמוך דסגי גם ידיעת חברו משא"כ בעלמא צריכין לילך לחומרא דמקרי נודע מקודם עיי"ש ועי' במשמרת שלום לעיל סי' פ"א במ"ז סק"ה שהאריך בזה והעלה שכן עיקר לדינא דיש להחמיר בזה לכל צד כיון דהוי איבעיא דלא אפשיטא ע"כ לענין חוזר וניעור צריכין אין לה להחמיר דבעינן דוקא ידיעת בעלים אבל ידיעת חבירו לא הוי ידיעה וכן להיפך לענין מה דקיי"ל דבנודע הספק מקודם שנתגלגל לדרבנן לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא צריכין להחמיר דכל שנודע מקודם אפי' לאיש אחר מקרי נודע מקודם עיי"ש [ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ט (ס"ק ס"ה) מ"ש עוד מזה באריכות] ועי' בס' יד אלימלך סי' ד' בעובדא שאשה אחת שלחה לחברתה חתיכת בשר וסברה חברתה שודאי נמלחה ובישלה עם עוד שני חתיכות ואח"כ שאלה אם כששלחה נמלחה חברתה שהיא מסופקת כעת אם היתה מלוחה אבל בשעה שהשיבה היתה זכרה איך הי' וכתב דזה פשוט דכאן לכ"ע הבשר אסור דאף שהט"ז מקיל לעיל סי' ס"ט ס"ק כ"ד בשכחה אם מלחה מ"מ כאן מודה שהבשר אסור דדוקא באשה שעשתה לעצמה אמרינן דחזקה שעשתה כהוגן משא"כ בנ"ד שחברתה שלחה לה בשר דלא שייך חזקה זו (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק קמ"ט) ולכן אם בשל הבשר זה בפ"ע בודאי אסור אך אם בישלה עם עוד שני חתיכות וגם לא נודע עד לאחר התערובות שנתבשלה הגם שדעת הלב"ש דכל שנודע להטבח המוכר הוי ג"כ נודע וא"כ כאן שהאשה המשלחה היתה יודעת בשעה ששלחה לה א"כ מקרי נודע אמנם בנ"ד י"ל סברה חדשה להתיר דדוקא בנידון של הלב"ש שהי' ספק טריפה שאין שום תקנה לספק זה לכן ע"י הידיעה תיכף חל עליה האיסור אבל כאן דתיכף בשעה ששלחה לה הבשר שאז היתה המשלחת זוכרת אז הי' תקנה דספק זה למלוח הבשר שנית ולא חלה עדיין על הבשר האיסור ע"י ידיעת המשלחת שלא הי' נמלח עדיין רק אח"כ לאחר שבישלו הבשר שנעשה הבשר איסור ואין לו תקנה הרי אז כבר שכחה האשה המשלחת והו"ל לא נודע התערובות והגם שהלב"ש אוסר הקדירה והרוטב עם הקדירה דהוי אינו מינו והוי ספיקא דאורייתא אעפ"כ בנ"ד אפשר להקל ולהתיר גם הקדירה עם הרוטב משום דלאחר שנודע כבר נתבשל הבשר והו"ל דם שבשנו דהוא רק מדרבנן וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

(רלח) לא גורע. ע' בתשו' בית יצחק (מהגאון בעל תשו' ב"ע ז"ל) שער הספיקות סי' ג' שעמד על המחקר אם נודע הספק איסור בתחלה רק שלא ידע שדבר זה אסור ואח"כ נתערב ונודע לו אח"כ שהדין הוא שזה אסור כגון שנשבר גפו ולא ידע שיש בו חשש איסור ונתערב באחרים ואח"כ נודע לו האיסור אם מקרי נודעו ב' הספיקות ביחד דלכאורה י"ל כיון שנודע החשש קודם שנתערב כבר חל עליה שם איסור ושוב א"א לומר שמא כשר הוא אף דלא ידע שיש בו חשש איסור מה בכך הלא חסרון ידיעה אינו מועיל והביא מדברי הש"ס נדרים דף פ"ז בפלוגתת ר"מ ורבנן גבי יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר דר"מ אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר ופירש"י והר"ן דפלוגתייהו אם מקצת ידיעה הוי ככל ידיעה וממילא דלרבנן דס"ל יפר מקצת ידיעה לא הוי ככל ידיעה וא"כ מקרי לא נודע האיסור עד אחר שנתערב וב' ספיקות באים כאחד ועיי"ש במה שמצדד בזה ומסיים דעכ"פ יש לסמוך ע"ז להקל אפי' שלא בהפ"מ כיון דבלא"ה בהפ"מ סמכינן על רוב הפוסקים להקל אפי' בנודע ספק הראשון קודם עיין שם:

(רלט) נודע הספק. עי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ט"ז שעמד על המחקר אם הי' כאן ספק א' בגופו ונודע הספק רק שלא חל עדיין האיסור ונתערב החתיכה בהיתר די"ל דכיון שלא חל עדיין האיסור הוי כלא נודע הטריפות כלל דהא עיקר טעמא דלא מהני ספק א' בגוף והב' בתערובות הוא כיון שכבר אסרת אותו קודם שנתערב שוב אי אתה יכול לומר את"ל זו שמא כשרה הוא דהא הוא בעת שגם את"ל שזה הוא לא אסרת אותו עדיין וא"כ כאלו לא נודע דמי ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(רמ) ויש לסמוך עליהם במקום הפ"מ. כל זה דוקא בספק טריפה שנתערב וכאמור אבל ודאי איסור דאורייתא שנתערב מקודם חד בחד ואח"כ נתערב במינו בפחות מרוב או באינו מינו בפחות מששים אפי' לא נודע התערובות אין להתיר בשום ענין אפי' בהפ"מ וסעודת מצוה. יד יהודה בפיה"א אות ל"ב:

(רמא) לסמוך עליהם במקום הפ"מ. עי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' ל"ג אות ט' (בד"ה עוד נלענ"ד) שכתב דאף לפמ"ש הש"ך דבהפ"מ מותר אם לא נודע הספק עד לאחר שנתערב מ"מ אם הי' חתיכה א' ספק איסור תורה ונתחלקה לב' וחציו נתערב וחצי הב' נשאר בעין בזה כיון שאתה צריך לדון על חתיכה הנשארת וצריך אתה לאסרה מספק תורה לחומרא א"כ אתה מחזקו לאיסור ואיך תאמר אחר כך בחלק החתיכה שנתערבה שמא הוא היתר וזה לא דמי לפלוגתתם בעובדא דק' ווילנא דיש כמה גדולים ואפשר לומר חצי של בהמה אסור מטעם קבוע וחלק ב' שאינו קבוע מותר דהתם שאני וכו' וכן צ"ע עוד אם חצי' השני' הוא אצל אדם אחד דבשני