דרכי תשובה - ד שטו

ס"ה ובש"ך שם ס"ק קל"ז ובמ"א סי' ח' ס"ק י"א ובמחצית השקל שם ועי' מזה בשו"ת משפטים ישרים סוף סי' נ"ד ובשו"ת מהרד"ך בית ר"א חדר י"ג בשו"ת מהרלב"ח סי' קכ"א ובשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' מ"א:

(רכי) לעיל ודע שדעת הר"ן והתוס' דהא דאמרינן בכ"מ בספיקא דמוקמינן אחזקת היתר זה דוקא בחזקה אלימתא שהי' להדבר הזה זמן מבורר שבאותו זמן הי' בודאי מותר וכמ"ש הר"ן בפ"ק דחולין והתוס' שם דף י"א סד"ה אתיא דמה"ט מוקמינן אחזקת פנויה או בחזקת, נשואה כי בשעה שנולדה היתה בודאי פנויה וכן בשעה שנשאה היתה בודאי נשואה אבל חזקת פרה אינה כן שא"א לאוקמיהו בחזקת היתר כיון שלא הי' שום זמן שהיינו יודעים בודאי שאינה טריפה ואף שאם עברו יב"ח ידענו שקודם יב"ח לא היתה טריפה זה לא מהני כיון שבשעת החזקה לא היינו יודעין רק אח"כ נתברר למפרע ואנן בעינן שבשעת ההיתר נודע שהיא מותרת בודאי ועי' מזה בשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' ל"ז וסי' פ"ב ועי' בתב"ש לעיל סי' כ"ט מה שפלפל בזה ועי' בס' בית אברהם סי' כ"א:

(רכז) סי' נ"ג. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם החזקה הוא מחמת דבר אחר וכו' ולענין אי מחזקינן מאיסור לאיסור עי' בט"ז לעיל סי' נ"ו ס"ק י"ט שכתב טעם האוסרין בלא ידעינן אי שתק ואי צווח ואי מקרקרין אינהו ואי שתקו כיון שבהמה בחיה בחזקת איסור עומדת אין להקל ואין כאן ס"ס כיון שעומדת בחזקת איסור אבמה"ח עיי"ש הרי מבואר מדבריו דס"ל להאוסרין דמחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה אמנם לפי מ"ש הש"ך שם ס"ק ל"א דלדינא קיי"ל בהפ"מ כהמתירין מבואר דבהפ"מ אמרינן דאין מחזיקינן מאיסור לאיסור איברא כי במ"ז בסי' נ"ז שם כתב דהפי' בדברי הט"ז הוא דלא משום מחזקינן מאיסור לאיסור לחוד החמירו האוסרין רק מטעם דדרוסה שכיח עיי"ש ועי' בשב שמעתתא (מהגאון בעל קצה"ח ז"ל) שמעתא ד' פרק ו' מ"ש בזה וכתב לחלק דמאיסור שאינו זבוח לאיסור טריפה לא מחזקינן אפי' נולד הספק מחיים שהיתה אסורה משום אבמה"ח מ"מ מוקי לה בחזקת היתר כמו שהיתה מותרת בשחיטה קודם שנולד דהא לשחיטה בחזקת היתר קיימא לכשישחטנה משא"כ כשנולד הספק בשחיטה שאינו נודע במה נשחטה וחם נשחטה כראוי שפיר מחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור נבילה דבזה לא שייך לומר אוקי בחזקתה כמו שהיתה מותרת קודם לכן דהא היתה באיסור אבמה"ח וחזקת היתר זה שלכשישחטנה תהי' מותרת לא שייך בזה כיון דהספק הוא בשחיטה עצמה אם נשחטה כראוי וא"כ אם לא שחטה כראוי שחיטה כזו מעולם לא היתה מתירה ולא היתה עומדת בחזקת היתר שתהי' מותרת בשחיטה שאינה ראויי' עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת נהרי אפרסמון חיו"ד סי' ח' מה שהאריך בזה בדברי היש"ש בזה והעיר מכמה דוכתא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' חיו"ד סי' ע"ז. אמנם לענין גוף הדין האריכו גדולי האחרונים בזה ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חלק אה"ע סי' קמ"ה ובשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' פ"ב ובס' טורי אבן בחגיגה באבני מילואים ועי' בס' שערי תורה תלק א' כלל י"א פרט א' אות ד' שמצדד דיש לומר דכל פלוגתת הפוסקים אי מחזקינן מאיסור לאיסור הוא רק היכא שבזמן שנולד הריעותא הב' עוד הי' האיסור הראשון עליו באופן שלא הי' הדבר אף רגע בחזקת היתר גמור אז מחזקינן מאיסור א' לב' משא"כ היכא שנפסק בינתיים חזקת האיסור בזה לכ"ע אין מחזיקין מאיסור לאיסור עיי"ש באריכות) (ועי' בדברינו להלן דיני ס"ס ס"ק):

ועיי"ש בסוף כלל הנזכר שהביא מדברי השער המלך פרק ט' מהלכות טומאת מת הלכה י"ב דלהסוברים דמחזקינן מאיסור לאיסור ה"ה דמחזקינן מהיתר להיתר אף שאין המתירין שוין עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט כלל העולה וכו' דבספק בשחיטה דאם מועיל בה הס"ס תסתיר החזקה שהי' לה בחזקת שאינה שחוטה אלא אבמה"ח בזה אמרינן דלא מועיל הס"ס עי' בס' שב שמעתתא הנ"ל שמעתא א' פרק כ"ב שנסתפק בזה היכא דאיכא ספק שהייה במיעוט בתרא או שאר דברים הפוסלים את השחיטה אף במיעוט בתרא אם י"ל דכיון דכבר שחט רובא הרי נשחטה הותרה ואזיל לי' חזקת איסור או דלמא כיון דאם נפסלה השחיטה ע"י שהייה במיעוט בתרא איגלאי מלתא למפרע דבאיסורו עומד והוי כלא נשחטה כלל ושוב בספק שהייה במיעוט בתרא הוא בחזקת שאינה שחוטה ולא מועיל הס"ס עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק א' סי' מ"ה ובשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ו באמצע התשו' מ"ש בזה באורך:

אות א (רכח) דבר שאינו בטל. פי' כגון חתיכה הראויה להתכבד ובריה ודבר שבמנין. תורת השלמים סק"א:

(רכט) אסורין. עשפ"ד בדיני ס"ס אות א' שהעלה דהא דקיי"ל דספק א' בגוף והב' ע"י תערובות לא הוי ס"ס אינו אלא מדרבנן דמן התורה בכל ענין הוי ס"ס עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בדיני ס"ס סי' א' אות ו' מ"ש בזה:

(רל) שאינו דומה לאיסור שנתערב וחזר ונתערב. עשפ"ד לעיל סעיף קטן נ"ה:

(רלא) שהתערובות הב' מותר. הש"ך אזיל לשיטתו לעיל ס"ק מ"ט דסגי בב' תערובות וא"צ ג' תערובות. תורת השלמים סק"ב ועי' בדברינו לעיל (ס"ק קפ"ד) מ"ש בזה לדינא:

(רלב) שהספק הראשון אינו אסור מה"ת. לפי שחהר"ל וכל אינך מדאורייתא בטל ברובא רק מדרבנן לא בטלו. תוה"ש סק"ג:

(רלג) אינו אסור מה"ת. עי' בקונט' עץ הדעת (למהר"מ ן' חביב ז"ל) שבסוף הס' אור צדיקים שורש ג' מה שהאריך בזה ועי' בס' צמח צדק החדש שם אות ד' שהעלה דכשהספק השני אינו ספק דתערובות אלא שהוא ג"כ ספק בגוף ממש יש להקל גם אם הספק הראשון הוא אסור מה"ת משום דאתי ספק ומוציא מידי ודאי ועיי"ש עוד בסי' ד' אות א' מזה:

(רלד) מענין אחר בגוף אחר. עי' בשו"ת משאות משה בראשונים חיו"ד סי' א' (דף כ"א ע"א) שהביא מדברי המהרי"ט חלק א' סי' קי"ו שנראה מדבריו דלא ס"ל כדעת האו"ה להצריך שיהי' הס"ס בגוף א' ובענין א' והתפלא עליו כי לא נמצא שום פוסק שיחלוק ע"ד האו"ה בזה וכתב לתרץ דבריו דעד כאן לא כתב המהרי"ט דלא בעינן שיהי' הס"ס בגוף ובענין א' אלא בנידון דידי' שמפלפל בו שספק א' הוא ספיקא דיש ברירה וכיון דמדאורייתא יש ברירה הרי אנו דנין שאותה שיש בודאי דהיתרא הוא דאף את"ל שהוא דאיסורא מ"מ מכח האי לתא דמדאורייתא יש ברירה חזר האיסור ונעשה היתר א"כ הו"ל הספיקות מענין א' וגוף א' שאנו דנין אם חתיכה זו דהיתרא הוא או מכת שאינה טריפה או מכח שחזר להיות דהיתרא בכח ברירה בכה"ג שפיר הו"ל ס"ס מעליא משא"כ בספק א' בגוף והב' בתערובות עיי"ש באריכות:

(רלה) ובגוף אחד. עמ"ז לעיל סי' נ"ז סוף ס"ק י"ב שמסופק בהא דאמרינן בספק א' בגוף וספק א' בתערובות ונודע ספק א' קודם לא הוי ס"ס די"ל דזה הוא רק בספק מעשה אבל בספק פלוגתא י"ל דגם בכה"ג הוי ס"ס משום דהא כל הטעם דספק א' בגוף ואחד