דרכי תשובה - ד שיד

חסידות לפרוש מס"ס עיי"ש:

(ריד) אפי' באיסור דאורייתא. עי' בפני יהושע בכתובות דף פ' ע"א שכתב הטעם דמתירין כל ס"ס אפי' בדאורייתא עפ"ד הרמב"ם דספיקא דאורייתא הוי רק מדרבנן לחומרא א"כ ספק הב' הו"ל ספק דרבנן לקולא עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק מ"ט ולהלן בדיני ס"ס אות ט"ז שכתב הטעם דמתירין ס"ס משום דספק א' משוי פלגא ופלגא ואידך מיסיף עוד וגורם שיהי' רוב עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהרי"ט חלק ב' חיו"ד סי' ב' ועי' בס' כסף נבחר כלל קכ"ד אות ז' שכתב כן מדברי הרשב"א בתשו' סי' ת"א דס"ס הוא מטעם רובא עיי"ש וכ"כ בשו"ת משאות משה חלק אה"ע סי' ב' (דף ק"ד ע"א) ובחלק מיו"ד סי' ה' ובשו"ת זרע אברהם באה"ע סי' ו' ובשו"ת מהריב"ל חלק ג' סי' מ"ב ועי' בס' ראשון לציון (מהפרי תואר) בדיני ס"ס סוף אות ט"ז שחולק על הפר"ח וכתב דס"ס לא הוי מטעם רוב עיי"ש ועי' בשו"ת שבות יעקב חלק א' סי' מ"ח שדעתו ג"כ דס"ס לא הוי כרוב עיי"ש ועי' בשיורי ברכה אות ט' מ"ש ע"ד הפר"ח הנזכר ועי' בס' בן אברהם סי' כ"ב מה שהתפלא ע"ד החולקים על הפר"ח שנעלם מהם דברי התה"ד וסמ"ג ומהריב"ל שכתבו כדברי הפר"ח הנזכר עיי"ש (והו"ל להביא גם מדברי הרשב"א הנ"ל שהביא הכסף נבחר כנזכר) וכן ראיתי במשל"מ פרק ד' מהלכ' בכורות סוף הלכ' א' שכתב דהטעם דאזלינן בס"ס לקולא משום דכיון דאיכא ס"ס חשוב מיעוטא דמיעוטא עיי"ש ועי' בס' בן אברהם שם שהביא דברי המשל"מ הנזכר ועיי"ש במ"ש על דבריו בזה ועי' בס' שערי תורה חלק א' כלל א' סי' ג' ובפרט ד' שם סי' י"ח מ"ש הנ"מ בין הטעמים בזה:

(רטו) באיסור דאורייתא. עפרמ"ג בפתיחה להלכ' טריפות (בד"ה וראיתי למשנה למלך) ולעיל סי' ס"ד במ"ז סק"א שהביא מדברי המשל"מ פרק י"ב מהלכ' בכורים הלכה י"ט דמשמע מדבריו דבאיסור כרת לא אמרינן ס"ס והוא ז"ל הביא מכמה מקומות דמשמע דגם באיסור כרת דנין דין ס"ס להקל וסיים שדברי המשל"מ צ"ע עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה ערך ספיקות אות י"א מ"ש בזה וכתב שדברי הפרמ"ג צ"ע עיי"ש:

(רטז) היה לו חזקת איסור עט"ז לעיל סי' א' סק"ו שכתב דכלים שנתבשל בהם בשר ספק נבילה אין מעמידין אותם בחזקת הכשר עיי"ש ועי' עוד בט"ז להלן סי' קכ"ב סק"ד ועי' בחידושי הגרעק"א לעיל סי' א' שכתב מצד הסברה שאין לדון כלל על הכלים להקל מטעם חזקת היתר שלהם דהא אנו דנין על הבליעה דהא גוף החרסות מהכלי לא נאסר כלל והבליעה לא הי' לה מעולם חזקת היתר עיי"ש וכ"כ בשב שמעתתא (מהגאון בעל קצה"ח ז"ל) שמעתא ג' פרק ז' עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ט סק"א מ"ש בזה והביא מכמה תשובות האחרונים והביא מדברי הריטב"א בעירובין שכתב דבכ"מ אין לנו לדון דין חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו אבל אין אנו משגיחין על חזקת הדבר שנסתעף ממנו ועיי"ש במ"ש בענין זה באריכות ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' ג' סוף אות כ"ג שכתב דכשיש ספק מה הי' הקדירה אם, של בשר או של חלב אתרע חזקת התבשיל עיי"ש והיינו ג"כ כדברי הריטב"א הנ"ל ועי' בס' גנזי יוסף על הפרמ"ג שם ס"ק ט"ז ובסדר ב' סק"ה ובפתיחה הכוללת חלק ה' ס"ק י"ב ובס' שערי תורה חלק ב' כלל י' פרט ד' באריכות מזה:

(ריז) חזקת איסור. כתב בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ג' אות י"ג ראיתי לעורר המעיין בהא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף היינו לחומרא ולא לקולא דלחומרא אמרינן סמוך וכו' ועיי"ש עוד באות שאח"ז שכתב מהכנה"ג דהא דרובא עדיף מחזקה דוקא מחזקה שאינה באה מכח סברה אבל חזקה שבאה מכח סברה עדיף מרובא ועיי"ש עוד באות שאח"ז שכתב מהכנה"ג דהיכא דאיכא תרי רובא נגד חזקה מקילין דהיכא שיש תרי רובא נגד החזקה הוי החזקה מיעוטא דמיעוטא ובתרי מיעוטא לא אמרינן סמוך וכו' עיי"ש:

(ריח) איסור. עי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל שם אות י"ז שכ' מהכנה"ג דהיכא דאיכא בדבר א' תרי חזקה ומכל א' נמשך קולא וחומרא יש לילך אחר החזקה שנמשך ממנה מיד החומרא אע"פ שאח"כ נמשך ממנה קולא מלילך בתר החזקה שנמשך ממנה מיד קולא אע''פ שנמשך ממנה מיד קולא אע''פ שנמשך ממנה אח"כ חומרא עיי"ש:

(ריט) עוף שבחזקת איסור עומד. עט"ז וש"ך ועי' בשו"ת מהראנ"ח חלק ב' סי' מ' שהביא מדברי התוס' כתובות דף כ"ב בד"ה הכא בשם ר"ת דכל ספק איסור שיש בו חזקת איסור וחזקת היתר הוי כשאר איסורין של תורה שיש בהן ספק דלא אסרינן מכח חזקת איסור שבו שהרי יש ג"כ חזקת היתר ולא שרינן מכח חזקת היתר שהרי ג"כ יש חזקת איסור עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מהריב"ל חלק א' סי' י"ז ועי' בשו"ת לחם רב סי' י"ח מ"ש ע"ד המהריב"ל בזה ועי' בס' בן אברהם סי' י"ט מה שהאריך בדברי הרב מהריב"ל והלחם רב שם והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת נו"ב קמא חלק אה"ע סי' נ"ו שכתב דבכל ספק בשחיטה יש ב' חזקות המתנגדות זו לזו דלהבהמה יש חזקת שאינה זבוחה ונגד זה יש לה חזקת טהרה שהרי טהורה היתה עיי"ש לדרכו ועי' בס' צלעות הבית שבסוף הס' בית מאיר על הא"ע תשו' ארוכה מה שהשיב בזה להגאון בעל נו"ב בזה ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' י"ח מ"ש בדברי הנו"ב בזה ועי' מזה בשו"ת שבסוף הס' ראש אפרים בקונטרס פתח הבית בכללי החזקה סי' י"ב וסי' כ"א ובשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ס"ד באריכות ועי' בס' שערי תורה חלק ב' כלל ב' פרט ב' מה שפלפל בענין זה וסיים באות ט' וז"ל ולפ"ז יצא לן דבר חדש בכוונת הרמב"ם ז"ל דבע"כ סובר היכא דאיכא חזקת היתר נגד חזקת איסור אמרינן סלוקי חזקות כמאן דליתנהו דמי ונשאר ספק השקול ומן התורה לקולא וכו' עכ"ל ועיי"ש עוד באותיות הבאים מה שהאריך בפלפול בענין זה ובכלל ב' פרט ב' אות ט':

(רכ) ספק מחיים. עי' בדברינו לעיל סי' נ"ג (ס"ק ס' וס"ק ס"ה) וסי' נ"ה (ס"ק קע"ה):

(רכא) יש להתיר מכח ס"ס. עפרמ"ג או"ח במ"ז סוף סי' קע"ג שעמד על המחקר אי מהני ס"ס בסכנה כמו באיסור או לאו כיון דקיי"ל דחמירא סכנתא מאיסורא והניח בצ"ע עיי"ש ואי"ה להלן סי' קט"ז יבואר עוד מזה:

(רכב) שיש לברר. עי' במנח"י כלל נ"ט סק"ח שכתב בהא דקיי"ל דאף דאזלינן בתר רובא בכ"מ מ"מ היכא דאיכא לברורי מבררינין זה דוקא היכא דליכא טירחא אבל היכא דאיכא טירחא א"צ לברר עיי"ש ועי' בתב"ש סי' א' סק"ג ועי' בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' נ"ז ובפרמ"ג בשער התערובות חלק א' סוף פרק ה' שכתב דבע"כ הא דאמרינן דהיכא דאיכא לברורי בלא טירחא מבררינין הוא רק מדרבנן דמדאורייתא אין לחלק בין איכא טירחא או לאו עיי"ש ועי' מזה בשו"ת ארי' דבי עילאה חלק או"ח סי' ו' ובדעת תורה בפתיחה לסי' ל"ט אות א' מ"ש בזה והביאו מכמה מקומות עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ר"ב בד"ה ועיי' עוד בתיבת גומא ולהלן בדיני ס"ס ס"ק שפ"א):

(רכג) לברר. עי' בשו"ת צמח צדק סי' ס"ט שכתב דמי שאכל ביצה מתרנגולת ספק טריפה אע"פ שנתברר אח"כ שלא היתה טריפה כגון ששהתה י"ב חודש מ"מ האי דאכל ביצתה בעוד שהיתה בספק איסור קודם שנודע התירא עביד איסורא ולא פקע האי איסורא אפי' כשנמצא אח"כ שלא היתה טריפה מעיקרא דאיהו מיהו איסורא עביד ואלו עביד בכה"ג היכא דקבע איסורא בי' חייב באשם תלוי ולא אמרינן דלמא של שומן אכל ומייתי חולין לעזרה וכו' עכ"ד ומבואר מדבריו שמי שמכניס עצמו לספק איסור עביד איסורא דאורייתא אע"פ שנתברר אח"כ שלא היתה איסור ועי' בשו"ת חוות יאיר בהשמטות שבסוף הס' לדף י"ח ע"ב מ"ש ע"ד הצ"צ בזה ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות סי' ז' אות י"ד ע"ד החוות יאיר בזה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה באריכות:

(רכד) אין לחוש. ע"ל סי' נ"ז סעי' י"ג דבכל ספק תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר ועיי"ש בט"ז סק"כ ועי' במ"א סי' ע"ו סק"י דאם יש בדבר א' ב' מצוין הסותרין זה את זה אזלינן בתר המצוי יותר בין להקל ובין להחמיר עיי"ש:

(רכה) ועיין לעיל. עבאה"ט ולענין אם מעמידין בחזקת היתר במקום שיכולין לברר ערמ"א לעיל ריש סי' א' דבמקום שיכולין לברר לא סמכינן אחזקה ועי' להלן סי' ר''א סעי'