דרכי תשובה - ד שיג

ועיין עוד בדבריו בפתיחה הכוללת שם בחלק א' אות ג' שכתב שבאיסור עשה שאין בו כ"א איסור תורה לחוד ולא מלקות כגון חצי שיעור וכדומה יש לעיין בספיקו אי אמרינן דהוי דינו כשאר ספיקות דאורייתא וכתב דתלוי בפלוגתת הפוסקים בדין ספק הללמ"מ דלהמ"ד דס"ל ספק הללמ"מ לחומרא גם זה לחומרא ולהמ"ד דכל ספק הללמ"מ לקולא ה"ה זה עיי"ש. ועי' בלחם חמודות פ"ק דברכות אות ל"ה שכתב שדעת ה''ר יונה דתקנות נביאים הוי כשל תורה להחמיר עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' קמ"ו שהאריך בזה והביא ראי' דספק בדברי קבלה ונביאים אזלינן לקולא עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' כ"ב וסי' ע' מ"ש בזה וכתב לחלק בין מה שתקנו הנביאים לשם מצוה ותקנה ובין מה שתקנו לשם גדר וסייג לדברי תורה דכל שלא תקנו אלא להרחקה בעלמא מקילינן בספיקן ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא סיים דכיון דהגאון בעל נו"ב כתב להקל בכ"מ בטלה דעתו נגדו וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות סי' ז' אות ו' מה שפלפל בזה והביא מכמה מקומות דמבואר דתקנות נביאים אינו אלא מדרבנן ויש להקל בספיקן עיי"ש באריכות ועי' מזה בס' בן אברהם סוף סי' ב' איברא כי במשל"מ פרק א' מהלכות חנוכה ומגילה הלכה י"א הביא מהר"ן דמקרא מגילה אע"פ שהוא מדברי קבלה מ"מ לענין ספיקא לא חמיר הוא משאר ספיקא דרבנן עיי"ש וכ"כ הרא"ם בביאורו לסמ"ג בהלכ' מגילה דף רע"ד ע"ג דמקרא מגילה הוי רק מדרבנן אע"ג דהוא מדברי קבלה ובדיעבד הוי ספיקא לקולא ורק לכתחלה יש להחמיר בספיקו וכ"כ בתשו' המיוחסת להרמב"ן סי' רס"ג דדברי קבלה היא כדרבנן לענין ספיקא אמנם יעוין בתשו' התשב''ץ חלק ג' סי' רח"צ שכ' דפורים חמור יותר מיו"ט שני של גליות משום דדברי קבלה נינהו וחמור מדברי סופרים עיי"ש (והביא היד אפרים באו"ח סי' תרצ"ו סעי' ד' בקצרה) ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שער הספיקות סי' כ"ב. ועי' בפרי תואר להלן סי' קי"ז סק"ב לענין סחורה בדברים האסורים שכתב וז"ל דהוי דאורייתא א"נ דברי קבלה דהוי כדברי תורה לענין ספיקא איסור עכ"ל ומבואר מדבריו דפשיטא לי' דגם בספק דברי קבלה אזלינן להחמיר ועי' בס' טורי אבן במגילה דף ד' ע"א (בד"ה שאף הן היו) שכתב בתוך דבריו וז"ל דבר שחיובו ברוח הקודש לא דמי לשל תורה לגמרי ולא לשל דבריהם אלא הוא מלתא מציעא בין של תורה לשל סופרים וכו' תדע דהא איכא מ"ד דספק במגילה לקולא אזלינן וכו' ואלו בדאוריירא ספיקא לחומרא ש"מ שדבר שחיובו ברוח הקודש אין דינו לגמרי כשל תורה וכו' עכ"ל אמנם להלן דף ה' ע"ב (בד"ה חזקי') האריך בדברי הר"ן הנ"ל והשיב על כל דבריו ולענין דינא סיים וז"ל מ"מ מסתבר דדברי קבלה כשל תורה דמי וספיקא להחמיר כיון שאל אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה אין לחלק ביניהם וכו' עכ"ל ועי' מזה בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' קמ"ו ובשו"ת בנין שלמה (מהגאון מהר"ש הכהן ז"ל מווילנא) חלק או"ח סי' נ"ח ובס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הה"א סי' כ"ד באריכות ועי' בס' ישועות ישראל (מהגאון מקוטנא ז"ל) על החו"מ סי' ט"ז שהביא ג"כ ראי' דגם בספק בדברי קבלה תפיקו להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) בסוף חלק ב' מחאה"ע בהגהות ומפתחות סי' ק"ב שהביאו ועיי"ש במה שמפלפל בענין זה ועי' בס' יד דוד על סדר מועד פ"ק דמגילה דף ג' ע"א שדעתו דבספק בדברי קבלה מקילין כמו בשאר ספק דרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות סי' ז' מ"ש בדברי הרב יד דוד הנזכר ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות ועי' בס' שערי תורה חלק ב' כלל א' ריש פרט ד' סי' ח' שהביא מדברי הבית שמואל באה"ע סי' ו' סק"כ שנראה מדבריו שהבין דכל תקנות נביאים יש להם דין דרבנן ומתפלא ע"ד הטורי אבן שהחמיר בזה עיי"ש באריכות (ותמהני לא זכר שגם הפרי תואר כתב כן):

(רז) ס"ס. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך ולענין דינא עי' בש"ך להלן בדיני ס"ס אות ב' ובדברינו שם:

(רח) אבל אם היו ב' ספיקות. עי' בס' שיורי טהרה הספרדי מערכת הס' אות י"ד שהוכיח מהתוס' נדה דף ט"ו סוף ע"ב במ"ש שם דאע"ג דקיי"ל דברה"י כל ספיקות שאתה יכול להרבות טמא מ"מ בדאיכא ספק הרגיל קרוב לודאי טהור ומוכח משם דספק הרגיל וקרוב לודאי עדיף מס"ס ומותר בכ"מ עיי"ש:

(רט) אם היו ב' ספיקות. עי' בס' ארעא דישראל מערכת הס' סו' י"ג שעמד על המחקר דלפי מה דקיי"ל דלא אזלינן בתר רובא רק ברובא דאתי ממילא אבל ברובא דתלוי במעשה לא אזלינן אם גם לענין ס"ס מחלקינן בזה ולא עבדינן ס"ס בספק התלוי במעשה והביא ראי' מש"ס דגם בספק הבא ע"י מעשה ולא אתי ממילא חשוב ס"ס עיי"ש ועי' בס' הזכרון (להרב מהר"י טייב ז"ל) מערכת הס' אות י"ז שהביאו והשיג עליו ודחה ראייתו ודעתו דספק התלוי במעשה אינו מצטרף לס"ס עיי"ש והנה לכאורה אין דבריהם בכל פלפולם נכון רק אם נחליט דהטעם דמתירין כל ס"ס הוא מטעם רוב דס"ס הוי כרוב ולזה נכונים דבריהם דהיכא שהספק תלוי במעשה לא מהני הס"ס כמו דקיי"ל בכ"מ דאין הולכין בתר רוב התלוי במעשה אבל לטעם של הפני יהושע שהבאתי להלן (ס"ק רי"ד) דלהכי מתירין כל ס"ס משום דע"י הספק הראשון נעשה איסור דרבנן דהא דעת הרמב"ם דכל ספיקא דאורייתא הוי רק מדרבנן להחמיר ואם בא עוד ספק שוב הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ממילא שאין סברה לחלק בין דבר שתלוי במעשה או לאו אמנם הנה כבר כתבתי לעיל (ס"ק ר"ב) מהמלא הרועים דלא כתב הרמב"ם להקל בספיקא דאורייתא לחשבו רק לאיסור דרבנן אלא אם הב' הצדדים שניהם תלויים במעשה או שניהם אינם תלוים במעשה אבל אם צד האיסור אינו תלוי במעשה רק צד ההכשר תלוי במעשה כגון שבא על הנדה ספק טבלה דהאיסור אינו תלוי במעשה וההכשר תלוי במעשה גם הרמב"ם מודה דהוי ספיקו מדאורייתא להחמיר ממילא דגם לדעת הפני יהושע יש להחמיר עכ"פ בס"ס כה"ג היכא דצד ההיתר תלוי במעשה וצד האיסור לא תלוי במעשה הוי גם בספק הא' איסור תורה ואם בא עוד ספק הו"ל עכ"פ ספיקא דאורייתא לחומרא וה"פ:

(די) אם הי' כאן איסור כלל. עי' בדברינו לעיל סי' נ"ז סעי' י"ג ובמקומות שציינתי שם שהאריכו האחרונים בביאור דין זה וע' בש"ך להלן בדיני ס"ס אות ה' ובדברינו שם:

(ריא) ונודע ב' הספיקות ביחד. עבאה"ט ועי' בפר"ח ס"ק מ"ח ועי' במנח"י כלל מ"ג ס"ק כ"ה ובתוה"ש ס"ק י"ג שהוכיח להקל אפי' אם אין הספיקות בענין א' ובגוף א' כל שנודעו הב' ספיקות ביחד עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תשע"ה מ"ש בדברי המנח"י בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' בית יצחק (מהגאון בעי תשו' ב"ע ז"ל) שער הספיקות סי' ד' מ"ש בענין זה ולענין דינא עי' בש"ך להלן בדיני ס"ס אות ב' ובדברינו שם:

(ריב) מתירים ס"ס בכל מקום. עי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ע"ג בריאה שנמצא בא תרלר"ע ונתערבה הבהמה בין ב' בהמות כשרות אם זה מקרי ס"ס דלכאורה נראה דאין זה ס"ס סי' תרלר''ע כודאי איסור משוי ני' כמ"ש הב"י והב"ח בסי' ל"ז אמנם המעיין ברמב"ם פרק ה' מהלכ' תרומות נראה דס"ל דתרלר"ע אסור רק מספק ולא ודאי ועיי"ש במה שפלפל בזה ובסוף דבריו סיים דבהפ"מ יש להקל בלא נודע התרלר"ע עד לאחר שנודע התערובות עיי"ש באריכות:

(ריג) בכל מקום. עי' בס' יעיר אוזן מערכת הס' אות ט"ו ובשיורי ברכה לעיל סוף סי' פ"ד שכתב דאע"ג דס"ס מותר וא יש מידת