דרכי תשובה - ד שיב

פרק ג' אות נ"ט (בד"ה גרסינן) דהרמב"ם לא כתב דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא רק בעניני ל"ת אבל במ"ע דהיינו שנסתפק אם קיים איזה מ"ע הוא מחויב מה"ת לקיים להוציא א"א מחזקת חיוב עיי"ש ועי' בישועות יעקב או"ח סי' ד' סק"ד וסי' י"א סק"ד ובריש סי' ס"ז ובסוף סי' קס"א ובסי' תרפ"ח סק"ג ובצל"ח ברכות דף כ"ח מענין זה אמנם הנה בפרמ"ג או"ח סי' שד"מ במ"ז סק"א כתב להיפך דאפי' לאותו דעה דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת להחמיר זה דוקא בענין ל"ת אבל בספק עשה כ"ע מודים דהוי מדאורייתא להקל רק דרבנן החמירו גם בספק מ"ע עיי"ש ועי' בס' תיבת גמא פרשת וירא סוף אות ג' שמזכיר ג"כ הקדמה זו עיי"ש לדרכו ועי' בצוהר התיבה על התיבת גמא מה שהתפלא על דברי הפרמ"ג בזה והביא ראיות לדברי החוו"ד ומהרי"ט אלגאזי עיי"ש איברא כי בפתיחה הכוללת באו"ח חלק א' אות ג' כתב הפרמ"ג בפשיטות דלהמ"ד כל ספק מה"ת לחומרא אין חילוק בין לאוין לעשין ועיי"ש בגנזי יוסף אות י"ז מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה (ועי' בדברינו להלן בדיני ס"ס ס"ק שכ"ז):

ועיין בשפ"ד ס"ק כ"ז שעמד על המחקר לדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מותר מן התורה בפלוגתא דרבותא או בתרי ותרי אפשר דמודה הרמב"ם דספיקא לחומרא מה"ת עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הספיקות סי' ה' שכ' דמסתימת הפוסקים משמע דלדעת הרמב"ם אין חילוק בזה ועיי"ש במה שפלפל בזה:

ועיין עוד בתיבת גמא פרשת מסעי אות ג' שכ' דאפי' להרמב"ם וסייעתו דס"ל דכל ספק הוי מדאורייתא לקולא הוא רק היכא דא"א לברר אבל היכא דאיכא לברורי אפי' ע"י טורח גדול כ"ע מודים דאסור מן התורה עד שיגרר עיין שם לדרכו (ועי' בדברינו להלן ס"ק רכ"ב ולהלן בדיני ס"ס ס"ק שפ"א):

ועיין בפני יהושע בפ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ שכתב בפשיטות דלשיטת הרמב"ם דפסק דכל ספק מה"ת לקולא גם בס"ס לחומרא מותר מה"ת ואינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש וכ"כ במ"ז לעיל סי' כ"ד סק"ד עיי"ש אמנם בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' ל"ח כ' דבס"ס לחומרא מודה הרמב"ם דהוי מה"ת לחומרא עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה אות ס' ערך ספיקות סי' א' שכתב דנראה עיקר כדעת הנו"ב בזה עיי"ש:

ועיין במגילת ספר חלק הלאוין דף ע"ג ע"ב שכתב דלא כתב הרמב"ם דכל אבל כשאין הספק שקול ויש צד נוטה לאיסור יותר גם הרמב"ם מודה דהוי מה"ת לחומרא עיי"ש והביאו היד אהרן באה"ע סי' ס"ח בהגהות הטור אות כ' ועי' בספר אזן אהרן מערכת ס' אות י"ח ובספרו כפי אהרן חלק ב' חיו"ד סי' י"ב מ"ש בזה בשם הרב מכתם לדוד:

(*רה) הוא. ולענין ספיקא דתרי ותרי או בהכחשה דחד וחד אי אוקמינן אחזקה מה"ת עי' בשו"ת מהראנ"ח שבס' מים עמוקים חלק ב' סי' מ' מ"ש בזה והביא מכמה פוסקים דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן עיי"ש ועי' מזה בשו"ת לחם רב סי' ג' ובשו"ת משפטי שמואל סי' קי"ד ועי' בפר"ח בכללי הס"ס כלל א' (בד"ה הנה לכ"ע) שכתב דאפי' בהכחשה דחד וחד הוי ספיקא דרבנן ובאיסור דרבנן מקילינן אבל באיסור דאורייתא מחמרינן עכ"פ מדרבנן עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ח ובסי' ע"ז ובשפ"ד לעיל סי' מ"ד סק"ח ובפתיחה להלכ' טריפות ועי' בס' בן אברהם סי' י"ח מ"ש בזה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בשו"ת עמודי אש בקונטרס הספיקות סי' ז' אות ט' וע"ל סי' ל"ט סעי' ט"ז ובדברינו שם כמה חלוקי דינים בענין זה:

(רו) איסור מדאורייתא עי' פר"ח שם (בסוף ד"ה כללא דמלתא) שכתב וז"ל ודע דאף בדברים הנלמדים בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן וכן דברים שהם מהלל"מ כולם דינם כדברים המפורשים בתורה וספיקא דידהו לחומרא וכו' ואף הרמב"ם דקרי להו דברי סופרים היינו לענין מנין המצות אבל לא לחלק מדינם לדין דברים המפורשים בתורה עכ"ל אמנם הנה בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת חלק א' אות י"ב כתב דכל שאינו מפורש בתורה רק מהלמ"מ או מי"ג מידות ומדרש חז"ל הוא פלוגתת הפוסקים אי אמרינן ספיקא להחמיר עיי"ש אכן להלן בחלק ד' שם אות י"ב ובהנהגות הנשאל באו"ה סדר ג' אות ג' כתב בפשיטות שדינן כדין תורה ממש להחמיר בספיקן כמו באיסור המפורש בתורה עיי"ש וכ"כ במ"ז ספק איסור אינו אלא מדרבנן לחומרא אלא דוקא כשהספק הוא שקול להלן בדיני ס"ס המחודשים שבסוף סי' זה אות ה' ועיי"ש שכתב דאפי' דבר הלמד מק"ו אע"פ שאין עונשין מן הדין הרי שאינו כמו שמפורש להדיא אפ"ה הרי עכ"פ איסור תורה הוא וספיקו להחמיר מן התורה עיי"ש וכ"כ במ"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ז ועי' בס' גנזי יוסף על הפתיחה הכוללת חלק ד' שם מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה בשו"ת זרע אברהם חיו"ד סי' י"ז ובס' בן אברהם סימן ב' ובספר בית יצחק מהגאון בעל תשו' ב"ע) שער הספיקות סימן ס"ו:

אמנם בגוף הדבר שכתבתי לעיל בענין ספק הללמ"מ הנה יעוין בספר המצות בהשגת הרמב"ן בעיקר השני שכ' שדעת הרמב"ם דספק הללמ"מ להקל והוא ז"ל השיג עליו ופסק דגם ספק הללמ"מ לחומרא עיי"ש והביאו הרב יד אהרן באה"ע סי' ס"ח בהגהות הטור אות ה' עיי"ש איברא כי בפירוש המשניות פרק ו' דמקואות משנה ז' כתב הרמב"ם ז"ל לחלק בזה דבדבר שאין לו עיקר מה"ת שכל עיקרו הוא מהלכה למשה מסיני בזה אזלינן בספיקו לקולא רק בדבר שעיקרו מפורש בתורה ושיעורו הללמ"מ ספיקו להחמיר עיי"ש וכ"כ שם הרא"ש בפיהמ"ש עיי"ש ועי' בב"י להלן סי' רצ"ד שכ' בדין דספק ערלה בח"ל מותר כי אמרינן בש"ס כך נאמרה הלכה ודאה אסור ספיקה מותר עיי"ש ומשמע דס"ל דבעלמא הללמ"מ לחומרא וכ"כ שם הט"ז ס"ק י"ג עיי"ש וכ"כ בתשו' חות יאיר סי' קצ"ב והביאו בס' באר יעקב דף נ' ע"ב עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' קמ"ו (בד"ה ואמנם) ועי' בתשו' שיבת ציון סי' מ"ח מ"ש ע"ד אביו הגאון בנו"ב שם בזה וע' בס' צרור החיים על הרמב"ם פרק ח' מהלכות מקואות הלכה ו' מ"ש בזה והביא סתירות בענין זה ברמב"ם ובש"ס והביא דברי הפר"ח הנ"ל ועיי"ש במ"ש בזה ע"ד תשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' קל"א ובמ"ש בזה לדינא ועי' מזה בארעא דרבנן מערכת הב' סי' שי"ח ובמערכת הס' סימן ת"מ ותמ"א ובעפרא דארעא שם ועי' בכנה"ג אבה"ע סימן ס"ח בהגהות הטור אות ח' ובשלחן גבוה חאו"ח בכללים אות פ"ג מ"ש בזה לדינא ועי' בקונטרס הספיקות להמנח"י בתורת השלמים בחידושים שבסוף סי' זה אות ט"ו שהביא מהרשב"א וסייעתו דכל ספק הללמ"מ הוי להקל אבל יש פוסקים חולקים על זה וס"ל להחמיר בספק הללמ"מ כדין שאר ספיקא דאורייתא חוץ מערלה דלכ"ע הוי ספיקו להקל ועיי"ש בביאורו ס"ק י"ז שסיים דלדינא העיקר כדעת הרשב"א וסייעתו דכל ספק הללמ"מ הוי לקולא כדין ספיקא דרבנן כיון שכן תופסין כל האחרונים לדינא עיי"ש וע' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שמ"א (בד"ה אך לקברו) שכתב בפשיטות דבהללמ"מ הולכין בספיקו להחמיר כמו בכל איסורי תורה עיי"ש ומשמע דאפי' בדבר שעיקרו הללמ"מ ספיקו לחומרא אמנם בחלק א' מאה"ע סי' ב' (בד"ה ועדיין) האריך קצת בזה כי זה תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א אי כל ספק מה"ת להחמיר או רק מדרבנן דלמ"ד דכל ספק מה"ת הוא רק מדרבנן אז שפיר י"ל דכשהחמירו חז"ל על כל דבר שהוא מה"ת להחמיר בספיקו החמירו בין אם הוא מפורש בתורה ובין אם הוא מהללמ"מ אבל להמ"ד דס"ל דכל ספק מה"ת הוי מה"ת לחומרא היינו בדבר המפורש בתורה אבל דבר שהוא מהללמ"מ לא אסרה תורה בספיקו וגם חז"ל לא נטפלו לאסור זה ונשאר הדבר בספיקו להקל עיי"ש אמנם דעת הפר"ח לעיל ריש סי' כ"ט משמע דס"ל להיפך דלהמ"ד דס"ל דחומר הספיקות הוא רק מדרבנן י"ל דבספק הללמ"מ לא החמירו אבל להמ"ד דחומר הספיקות הוא מה"ת אין חילוק בין ספק בדבר הכתוב ומפורש לדבר שהוא מהללמ"מ ובכלהו לחומרא עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הה"א סי' כ"ד מה שהאריך בזה בדברי הראשונים ואחרונים ועי' בפרמ"ג או"ח סי' ל"ב במ"ז ס"ק כ"ז שכתב וז"ל בפריי ליו"ד סי' ק"י צידדנו בהללמ"מ אי ספק מותר מה"ת או לא וכו' ומיהו אנן קיי"ל הללמ"מ ספיקו אסור וכו' עיי"ש ועי' במ"ז כאן שהביא דברי התוה"ש המכר וסיים ג"כ דלהלכה נראה דהוי לחומרא עיי"ש ועי' בס' גנזי יוסף על הפתיחה הכוללת בחלק א' שם ס"ק נ"א מ"ש בזה ועי' עוד בדבריו בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ג' אות ג' שהביא דין זה בפלוגתת הפוסקים וכ' דכל פלוגתת הפוסקים בזה הוא היכא שההללמ"מ הוא בפ"ע ולא באה לפרש הקרא אבל כשההלומ"מ באה לפרש איזה קרא דין תורה שבכתב יש לו וכתב דאם כי אין להקל בספק הללמ"מ גם כשהללמ"מ הוא בפ"ע (והיינו שיש לנו לחוש לדעת הפוסקים דס"ל דגם בכה"ג יש לו דין תורה להחמיר בספיקו) מ"מ עכ"פ לסניף יש לעשות מדעת הפוסקים המקילין בזה עיי"ש