דרכי תשובה - ד שיא

ועשפ"ד ס"ק ס"א ומ"ז ס"ק י"ב:

(רג) הטעם דאסור עש"ך לעיל סי' פ"ג ס"ק י"א שכתב דבכ"מ דחיישינן לאסור בדאורייתא בחד ספק הוא רק כשיש לפנינו איזה ריעותא המוליד לנו הספק אבל כשאין ריעותא לפנינו אמרינן מהיכי תיתי דנחזיק איסור עיי"ש:

(דר) הואיל והספק הוא איסור מדאורייתא עי' ביד אהרן אה"ע סי' ס"ח בהגהות הטור אות י"ז שכתב מתשו' דברי ריבות סי' י"ד דהיכא דמספקא לי' אם הוא מדאורייתא או מדרבנן נוכל לעשות ס"ס ספק אם זה מדאורייתא או מדרבנן ואת"ל דאורייתא ספק אם הלכה כהפוסק דפליג שזה אסור ושכן כתוב בתשו' דבר משה (להר"מ ארמילאו ז"ל) חלק ב' סי' קי"ג ועי' ביעיר אוזן מערכת הס' סי' כ"ו שהוכיח מדברי הב"י להלן סי' רכ"ח שדבר שהוא ספק אם איסורו הוא מדאורייתא או מדרבנן מקרי ספיקא דאורייתא ואזלינן לחומרא עיי"ש וכ"כ בשו"ת מוצל מאש סי' י"ב ובשו"ת בני שמואל סי' מ"ב ובס' חוקת הפסח סי' תל"ג ס"ק י"א ובשו"ת מכתם לדוד (להרב מהרד"ף ז"ל) חלק או"ח סי' ג' ועי' בס' פתח הדביר חלק א' בקונטרס כסא דחיי על סי' ק"ב דף רי"א ע"ג מ"ש בזה והביא חלוקי דעות אחרונים בזה עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק דברי חכמים סי' ס"ו מ"ש בזה לדינא:

(רה) והספק הוא איסור מראורייתא. הנה מלשון רמ"א בזה מבואר שדעתו בהחלט דכל ספיקא דאורייתא הוי מה"ת לחומרא וכ"כ הש"ך בדיני ס"ס אות כ"ה דספיקא דאורייתא הוא מה"ת לחומרא עיי"ש אמנם דע שדבר זה הוא מחלוקת ישינה בין הקדמונים שדעת הרמב"ם והראב"ד הוא דכל ספק דאתיילד בכל דבר תורה יש לילך להקל מדאורייתא דלא אסרה תורה רק איסור ברור אבל דעת הרשב"א והר"ן והרא"ה בב"ה הוא שהוא מה"ת לאסור כל ספק ועי' בס' באר יעקב בחידושיו לסי' זה ובשו"ת קול אלי' חלק או"ח סימן י"ב ובשו"ת בית שמואל סימן מ"א ובשו"ת דבר משה (למהר"מ ארמילאו ז"ל) חלק א' חיו"ד סוף סי' ס"ג ובבכור שור בחידושים ליומא דף ע"ד ובשו"ת מהריב"ל חלק ג' סימן ק' ובשאלות ותשובות בתי כהונה חלק א' בבית וועד סימן א' ובדברי הרב מהר"מ ן' חביב ז"ל בסוף הספר שמות בארץ באריכות:

ועיין בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' א' שהרחיב הדבור בזה והעלה דהיכא דאתחזק איסורא לכ"ע אמרינן דספיקא דאורייתא מה"ת להחמיר וכל פלוגתתם הוא רק היכא דלא אתחזק לא לאיסורא ולא להיתרא עיי"ש ועי' בפר"ח בריש קונטרס כללי הס"ס שהאריך טובא בענין זה והביא דברי הרב מהרי"ט הנזכר והרבה להשיב ע"ד ובסוף דבריו סיים וז"ל כללא דמלתא מכל הני שמעתתא ומילי תרוצי דכתבינן דכל מיני ספק בין ספיקא דדינא דהיינו בעיא דלא אפשיטא בגמ' ובין ספק דמציאות כגון קדושין או גרושין וכו' וכו לא מיבעיא כת אחת וכו' דהיינו עד מכחיש עד אלא אפי' תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא דמדאורייתא אוקי מלתא אחזקה בין לקולא ובין לחומרא ע"כ במלתא דרבנן אזלינן לקולא אבל בדאורייתא מחמרינן מיהו מדרבנן וכן במידי דלית לי' חזקה דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדבריהם עכ"ד ועיי"ש עוד בדבריו להלן אות ו' שכתב שכבר העלה בסי' כ"ט דהא דקיי"ל שיש להחמיר בכל ספק דאורייתא אפי' כשיש לו חזקת היתר הוא רק מדרבנן עיי"ש וכ"כ בפני יהושע בפ"ק דכתובות דף ט' בתוס' ד"ה לא צריכי עיי"ש ועי' מזה בס' בן אברהם סי' י"ח באריכות אמנם יעוין במנח"י בקונטרס הספיקות בדינים המחודשים אות ט"ז ובתורת השלמים ס"ק י"ח שכתב דהעיקר לדינא דמדאוריי' הוי כל ספק להחמיר היון שכל האחרונים תופסין לעיקר כהרשב"א עיי"ש וכ"כ שם בריש הקונטרס סק"ד וכ"כ בפרמ"ג בריש שער התערובות ובדיני ס"ס אות כ"ה לדינא עיי"ש ועי' בפרי תואר בכללי הס"ס סק"א מ"ש בזה והעלה לחלק דבספק במציאות הוי רק מדרבנן אבל בספיקא דדינא הוי כל ספק מה"ת לחומרא עיי"ש וכן כתב במגילת ספר חלק הלאוין דף נ"ט ע"ב עיין שם והביאם בספר יד אהרן באה"ע בהגהות הטור סימן ס"ח אות י"ט לדינא עיין שם:

ועיין בס' שב שמעתתא (מהגאון בעל קצות החושן ז"ל) שמעתא א' פרק ד' שהביא מדברי הרשב"א בפ"ק דחולין שמבואר מדבריו דגם להרשב"א דס"ל כל ספק מה"ת לחומרא הוא דוקא בספק הבא מאליו כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן אבל ספק הבא ע"י מקרה כגון שאנו מסופקים אם נתחדש שם המקרה ההוא גם להרשב"א הוי מה"ת לקולא ואינו אלא מדרבנן ועיי"ש במ"ש ע"ד הרשב"א בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ל"ג שהביא דברי השב שמעתתא בזה והעלה שאין דבריו מוכרחין בדעת הרשב"א דלדעת הרשב"א אין חילוק בין ספק הבא מאיליו וממילא ובין ספק הבא ע"י מקרה דגם בספק הבא ע"י מקרה הוי מה"ת לחומרא עיי"ש ועי' בקונטרס כללי החזקה הנדפס בריש התשו' שבראש אפרים חלק יו"ד סי' ג' ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' קי"ז וקי"ח שהאריכו טובא בזה בכמה דפין ועי' מענין זה בס' צרור החיים בביאורו להרמב"ם פרק ט' מהלכות טמאות מת ובארעא דרבנן אות תל"ו ובמהד"ב שם אות קס"ו:

ועיין בכסף משנה פרק ט' מהלכות טומאת מת שכתב שם לחד נוסחא דבספק כרת גם הרמב"ם מודה דספיקא להחמיר מה"ת עיי"ש אמנם יעוין בבית מאיר אה"ע סי' ד' ובשו"ת נודע בשערים תניינא חיו"ד סי' י"ד ובס' נצח ישראל על יבמות דף קי"ט ע"א שתמהו על זה דהא אמרינן בש"ס שם דכל בדאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת עיי"ש ועי' בס' הזכרון (להרב מו"ה יצחק טייב ז"ל) מערכת אות ס' סי' י"ח מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש איברא כי בשער המלך הלכ' מקואות כלל ג' כתב כן גם בשם השיטה מקובצת ליבמות לחלק בזה בין איסור לאו לאיסור כרת עיי"ש ועי' מזה בשו"ת עמודי אש סי' י"ז בקונטרס הספיקות מ"ש בזה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש לחלק בזה עיי"ש באריכות:

ועיין במלא הרועים ערך ספק שכ' דהא דכתב הרמב"ם דכל ספק מה"ת להקל הוא רק בספק במקרה ר"ל שקרה בפעם זה באותו ענין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דהספק ההוא אינו קבוע כ"א שקרה פעם אחת בחתיכה שנפל ספק בה אם הוא חלב או שמן וזה הקילה התורה אבל בספק שקבוע תמיד וקיים והוא כולל לכל העולם ואינו על ענין פרטי ואין הספק נצמח על ידי מעשיו כ"א מעצמו הספק קבוע וקיים מקדמת דנא כגון בספק ביהשמ"ש לכ"ע א"א לילך לקולא משים דהוא דבר הנוגע לכל העולם שא"א לחשבו לזה לקולא יום ולאחר לקולא לילה ובזה גם הרמב"ם מודה דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה ערך ספיקות אות י"ג שהביאו וכתב די"ל דה"ה לענין ס"ס אין ספק ביהשמ"ש מצטרף עיי"ש:

ועיי"ש עוד באות שאח"ז שכתב עוד וז"ל שוב נראה לפענ"ד לדעת הרמב"ם דספק מה"ת לקולא דוקא היכא שהב' הצדדים שקולין או דשניהם תלויים במעשה או דשניהם אין תלויים במעשה אבל אם צד המתיר תלוי במעשה כגון שבא על נדה ספק טבלה ספק לא טבלה דספק היתר תלוי במעשה הטבילה גם להרמב"ם הוי ספק זה מה"ת לחומרא דלא עדיף מרובא דתלוי במעשה דלא אמרינן עכ"ל (ועי' מזה בדברינו להלן ס"ק ר"ט):

ועיין במשנה למלך פרק י"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה א' שכתב דאפילו לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא הוי רק מדרבנן לחומרא מ"מ יש להחמיר בה יותר משאר איסורים דרבנן כי יש בה חומרא יותר כיון דמחמת ספק איסור דאורייתא אתית עלה עיי"ש. ועי' בשו"ת מהראנ"ח חלק א' סימן א' ובס' עץ חיים ובלשונות הרמב"ם דף ח' ע"ב שכתבו דאפי' לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא מ"מ הוי איסור קלוש ולא דמי לאיסור ודאי דאורייתא ממש עיי"ש ועי' בערך השלחן להלן סי' קט"ו אות ב' וסי' קי"ח אות ב' ובס' בן אברהם סי' א' ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל האו"ה סדר ג' אות כ"ח ובסי' שכ"ח במ"ז סק"ו שכתב דאפי' להרמב"ם דס"ל דכל ספיקא הוי רק מדרבנן לחומרא מ"מ לענין חולה שצריכין להאכילו הקל הקל תחלה מאכילין אותו תחלה ודאי דרבנן יותר מספק תורה עיי"ש:

ועיין בחוו"ד בבית הספק מ"ש בזה וכתב דלא כתב הרמב"ם דכל ספק הוי מה"ת לקולא אלא היכא דכ' רחמנא בשב ואל תעשה כגון בכל הלאוין דכתב רחמנא את זה לא תאכל כגון חזיר וחלב וכיוצא בו אמרי' חזיר ודאי וחלב ודאי לא תאכל אבל ספק חזיר וספק חלב לא אסרה התורה אבל במקום שמזהיר הקרא בקום ועשה כגון כי אם בתולה יקח אשה וכן לקיחת אתרוג ואכילת מצה אמרינן דמחויב מה"ת שיהי' ודאי ולא ספק עיי"ש וכעין זה כתב ג"כ במהרי"ט אלגאזי בחידושיו להלכ' בכורות