דרכי תשובה - ד שי

עיי"ש ובשדי חמד חלק הכללים מערכת הד' סי' ל"ט (בד"ה והנה):

(קצו) אם לא לצורך. עבאה"ט ומ"ש דאפי' בג' תערובות אין להתיר בדשיל"מ עי' בדברינו לעיל (ס"ק קצ"ג):

(קצז) לצורך. עפת"ש מ"ש מהצל"ח דבדבר שיש לו חזקת היתר ונולד בו ספק איסור דרבנן גם בדשיל"מ ספיקו מותר ועי' בדבריו בתשו' נו"ב תניינא חלק אה"ע סי' ל"ח (בד"ה ואחר שעלה בידינו) שהעמיד יסוד על סברה זו וקבע מסמורת לזה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' רכ"א שמפקפק בדברי הצל"ח הנזכר דכיון דכל הטעם דדשיל"מ הוא משום עד שתאכלנה באיסור אכול בהיתר ומועיל לנגד רוב ומכ"ש כאן דליכא אלא חזקה דהא רוב עדיף מחזקה ובסוף דבריו כ' שגוף דברי הצל"ח הוא דברי הב"ח בסי' ק"ז והפר"ח באו"ח סי' תצ"ז חולק על הב"ח וציין להס' שלום ירושלים ריש ביצה שפלפל בזה עיי"ש ועי' בשו"ת עין יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חלק או"ח סי' י"ז אות ז' ובשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חלק או"ח סי' כ' אות ג' שנמשכו אחר סברת הצל"ח והנו"ב הנזכר ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הד' סי' ל"ח מ"ש בזה באריכות:

ומ"ש הפת"ש לענין ס"ס בדרבנן בדשיל"מ עמ"ז ס"ק י"א מ"ש בזה וגם במ"ש לענין ס"ס בדרבנן בדשיל"מ היכא דספק א' הוא בגוף והב' בתערובות והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת שער אפרים סי' צ"ו ובפר"ח או"ח סי' תצ"ו סק"ג ומ"ש הבאה"ט והפת"ש בספק דרבנן בדשיל"מ עי' בשו"ת שאגת ארי' סי' צ' (סוף ד"ה מיהו) ובפר"ח או"ח סי' תצ"ז ובפרמ"ג בפתיחה הכוללת להלכות יו"ט חלק השני פרק א' אות כ"ז שכ' דכ"מ שכ' הפוסקים דלא מהני ספק גם בדרבנן בדשיל"מ היינו דוקא בספק מעשה כמו ספק נולד ביו"ט וספק מוכן אבל ספק דפלוגתא דרבוותא וספיקא דדינא אזלינן לקולא בדרבנן אף בדשיל"מ עיי"ש ועי' בערך השלחן לעיל סי' ק"ב אות ג' וביד אברהם כאן ובשו"ת צפיחית בדבש בתשו' הרב פתח הדביר סי' כ"ח ובשו"ת הגרעק"א קמא סי' ס"ה (בד"ה ואף למ"ש) ובשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חלק או"ח סי' ל"ח אות ג' ובשו"ת עין יצחק חלק או"ח סי' ט"ז אות ח' ובשדי חמד שם (בד"ה ובספק פלוגתא) מ"ש בזה באורך ועי' בשו"ת מגן האלף סי' י"ט (בד"ה אכן) מ"ש בדברי הפר"ח בזה והביא דברי הגאון רעק"א ז"ל בשני מקומות בחידושיו שסותרין זה את זה עיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים כלל ט' אות ג' מ"ש בזה באריכות ועי' בס' בן אברהם סוף סי' ל"ג שכ' דפשוט הוא דכל מ"ש להקל בספיקא דדינא בדשיל"מ זה דוקא בספיקא דפלוגתא דרבוותא אבל בספיקא דדינא אי מסתפק לו מה אמרו קמאי זה לא נחשב לספק דהוי ספק חסרון ידיעה עיי"ש (ועי' מזה לעיל סי' ק"ב ס"ק י"ח ולהלן בדיני ס"ס ס"ק שכ"א ושכ"ב) ועי' בס' יד יהודה סוף הלכ' שחיטה בהשמטות להלכ' תערובות סי' ק"ב שעמד על המחקר בזה ומצדד אם דוקא כשהספק פלוגתא הוא בגוף הדבר אם הוא אסור או לא אבל אם הוא פלוגתא אם חז"ל גזרו גם בזה בדשיל"מ דאז י"ל דהוי כמו ספק במציאות ואזלינן להחמיר וכתב דמסתבר דגם בזה אזלינן לקולא והיכא שיש פלוגתא אם גם בזה שייך דין דשיל"מ ה"ז בטיל ואינו דומה לספק במציאות כגון ביצה שנולדה ביו"ט וכו' משא"כ בזה דיש ספק אם החמירו חז"ל גם בזה דלא ליבטל מחמת דשיל"מ שפיר הוי ספיקא דרבנן ולקולא עיי"ש:

ועיין עוד בס' שדי חמד שם שעמד על המחקר בהא דקיי"ל דבדבר שיש לו מתירין לא מהני ס"ס אם הוא דוקא בדבר הרשות אבל בקיום המצוה שיש באופן עשייתה בשעתה ספק איסור אלא שנלוה עוד ספק אחר ויש בהנידון ס"ס ולאחר זמן יוכל לקיים המצוה בלי שום צד איסור לא נאמר בזה דלא מהני ס"ס משום דהוי דשיל"מ כי במקום מצוה לא גזרו רבנן או דלמא לא פלוג רבנן ל"ש רשות ול"ש מצוה כל שיל"מ לא מהני ס"ס והביא מדברי הנו"ב קמא חלק או"ח סי' ל' ותשו' חתם סיפר חיו"ד סי' רנ"ב דנראה מדבריהם דפשיטא להו דגם בדבר מצוה אחמרו רבנן בדשיל"מ דלא מהני ס"ס אמנם בסוף דבריו הביא מהס' העמק שאלה פרשת לך שאילתא ט' סק"ג שכתב דלא מצינו כלל שאמרו חומרא זו דדשיל"מ במקום מצוה וסיים שהדבר צריך לימוד עיי"ש:

סעיף ט (קצח) ספק טריפה שנתערב. עט"ז לעיל סי' ק"ה סק"ג מ"ש לענין ספק כבוש דהיכא שיש להדבר שאנו דנין עליו חזקת היתר אפי' בספיקא דאורייתא אזלינן לקולא ע"כ גם בספק כבוש היכא שיש לו חזקת היתר אמרינן ספיקו להקל ועי' בנקה"כ שם שהשיג עליו דכיון דנכבש לפנינו איתרע חזקת כשרות דידי' עיי"ש ועי' בפני יהושע בכתובות דף ט' ע"א שכתב דדעת הפר"ח כדעת קמאי ז"ל דחכמים החמירו שלא לסמוך להקל על חזקת היתר בספק השקול עיי"ש ועי' בס' שערי תורה חלק ב' כלל א' פרט ג' סי' ט"ז וי"ז שהביא דברי הפר"ח והפני יהושע הנזכר והביא מדברי פוסקים החולקים וסוברים דאפי' בספק השקול סמכינן אחזקת היתר להקל והעיר מכמה מקומות עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שאילת שמואל חיו"ד סוף סי' ס"ג שכ' דבאיסור שנפל להיתר ויש ספק אם יש ששים בהיתר כנגדו לכ"ע לא שייך להקל מטעם חזקת היתר דאם נימא דיש בה ששים והמאכל איסור נהפך להיתר מוציאין את האיסור מחזקתי ומה חזית דניזל לאחר חזקה דהיתר ניזל בתר חזקה דאיסור עיי"ש לדרכו (קצט) שנתערב. עי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' פ"ו שעמד על המחקר אם נתערבה ספק טריפה כגון ביצה מתרנגולת ספק טריפה וכדומה בתערובות הותר הרבה ושוב נחלק לב' חלקים מיעוט לכאן והרוב לכאן דלכאורה הי' נראה דאסור כיון דלא מהני מטעם ס"ס א"כ כבר נקרא עליהם שם קבוע מדרבנן וכל שנחלקו בדרך חלוקה לא מקרי פירש וכו' אמנם מדברי הרשב"א בתוהבה"א מבואר להדיא דמתיר בכה"ג והטעם הוא דאף דגזרו חז"ל על תערובות שם קבוע היינו דוקא באם נתערב איסור ודאי בתערובות אבל בספק איסור שנתערב אינו אסור אלא כל זמן שהספק הוא בתערובות דאז אין כאן ס"ס כיון שהוא מב' ענינים וכו' משא"כ כשאינו ודאי בתערובות אני אומר שמא אין כאן איסור כלל רק הוא ברוב ואף אם תאמר שהוא במיעוט אני אומר שמא הוא מותר וכמ"ש בש"ך בכלל י"ט אות ד' דלומר שמא אין כאן איסור כלל אמרינן שפיר ס"ס אפי' בב' ענינים עיי"ש באורך:

(ר) שיהא בהיתר כדי לבטל האיסור. עשפ"ד סק"ס שכתב דלשון המחבר קשה להבין דהא פשיטא דבדבר המתבטל בעי רוב אפי' בספק טריפה אך יש לומר שרמז בזה להשמיענו דדוקא במינו סגי ברוב אבל באינו מינו בעי ששים ביבש גם בספק טריפה דלא תימא דוקא בדבר חשוב הוא דבעינן ב' ספיקות בעינן א' אבל בדבר שאינו חשיב מהני ס"ס אפי' בספק א' בגוף והב' בתערובות לזה קמ"ל דבכ"מ בעינן שהב' ספיקות יהי' בענין א' עיי"ש (רא) אם הוא מהדברים המתבטלים אבל אם הוא מהדברים החשובים אפי' ספק טריפה אינם מתבטלים אפי' באלף. ש"ך ושפ"ד שם:

(רב) בגופו. עבאה"ט מ"ש לתרץ דברי המחבר