דרכי תשובה - ד שט

פירש א' מהתערובות הב' ונתערב חד בחד בהיתר דמותר ואם אינו אוכל בב"א יש להקל בכל זה אפילו שלא בהפ"מ אבל בב"א אסור לאכול התערובות הג' לכ"ע ואפי' הש"ך מודה לזה עיי"ש באורך עוד בסי' שאח"ז באריכות:

(קפו) אין לאדם אחר לאכול את כולן. עש"ך ס"ק נ"ג ופר"ח אות מ' ושפ"ד ס"ק נ"ד דמ"ש הרב אין לאדם א' לאכול את כולם היינו בב"א אבל בזה אחר זה ודאי שרי גם לאדם א' כל שאין אוכלן כאחד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ס"ז מרש"י ותוס' דכל שאין אוכל כולן ביחד אפי' אם אדם א' אוכל את הרוב ביחד מותר בתערובות הב' לדידן ולא אמרי' איסורא ברובא איתא עיי"ש:

(קפז) לאכול את כולן. עי' בס' בית יצחק שם סי' ע"ט שכ' דכל זה בפירש לפנינו אבל בפירש שלא בפנינו ונתערבה באחרות מותר לאכול התערובות השני כולו בב"א כיון דבאמת מדינא הי' מותר אותו הראשון שפירש לגמרי דאמרינן ודאי דהיתרא הוא דכל דפריש מרובא פריש ורק משום גזירה אתינן עלה בכה"ג בנתערבה באחרים דאית לה היכר דאכלו ע"י תערובות לא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע כיון שאין שמו נקרא עליו רק על כל התערובות וכ' דאף דמסתימת המחבר דהזכיר ב' תערובות ולא חילק בין פירש לפנינו ובין אם פירש שלא בפנינו משמע דשוה הוא בכל דיניו כאילו פירש בפנינו מ"מ הואיל ובלא"ה בהפ"מ סמכינן על הרשב"א דס"ל דפירש שלא בפנינו מותר א"כ בכה"ג דאיכא עוד תערובות שני י"ל דמותר אפי' שלא בהפ"מ אפי' לאכלם בבת אחת וכן נראה עיקר עיי"ש:

(קפח) את כולן. עשפ"ד ס"ק נ"ה שהביא מדברי היש"ש חולין שפסק דצריך לאכול שנים שנים דוקא וכתב שכן משמע מדברי רש"י בפרק ג"ה עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' פ"א שכתב דלכאורה נראה מסתימת דברי המחבר בש"ע והאחרונים בתערובות הב' לדעת הרשב"א ותערובות הג' לדעת הרמב"ם אינו צריך לאכול שנים שנים מדסתמו ולא חילקו כמש"ל סעי' ז' וכתב די"ל דטעם המחבר וש"פ דסתמו בזה הוא משום דבש"ס איכא ב' דיעות בזה ע"כ כיון דהוא פסק דבעינן ג' תערובות לכך לא רצה להחמיר כ"כ ולחוש גם להדעה דס"ל דבעינן שיאכל תרתי תרתי דוקא כיון דבלא"ה דעת הרשב"א דדי בב' תערובות אבל לפי דעת המקילין כיון דסגי בב' תערובות אפשר דלא מקילינן כ"כ ועיי"ש במ"ש בזה והוכיח מדברי הרשב"א דס"ל דאף דסגי בב' תערובות אעפ"כ א"צ לאכול שנים שנים דוקא וסיים דבהפ"מ דסמכינן בזה אדברי הרשב"א דסגי בב' תערובות בודאי דיש להקל ג"כ כוותי' בהא דא"צ לאכול שנים שנים עיי"ש באורך:

(קפט) ודאי איסור עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהתערובות הב' מותר כשאינו אכלו כולו כא' אפילו בודאי איסור תורה ותערובות הג' מותר לאכלו אפי' כולו כא' ועי' בס' יד יוסף על הלכ' יו"ט סי' תקי"ג ברביד הזהב סק"ב (בד"ה ואולם) ובספרו דברי יוסף סי' תשע"ד אות ד' מ"ש בזה באריכות ועי' בדברינו לעיל (ס"ק קפ"ד) מ"ש בזה:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דודאי איסור דרבנן הוא כספק איסור דאורייתא עשפ"ד ס"ק נ"ד שכ' מהאו"ה דבודאי איסור דרבנן מותר לאדם א' לאכול התערובות הב' אפי' כולן ביחד ומתמה ע"ד ועיי"ש במה שתירץ בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ג ובפיה"ק ס"ק ס"ח מ"ש בדין זה וסיים דלדינא יש להחמיר גם באיסור דרבנן בתערובות הב' לאכול כל א' בפ"ע דוקא עיי"ש:

(קצ) אבל ספק איסור שנתערב וכו'. עי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ע"ו שנסתפק שם לפמ"ש האחרונים דבספק איסור די בב' תערובות אפי' לדעת הרמב"ם מה הדין אם הי' ספק במקום חזקת איסור כגון ספק שאינה זבוחה וכדומה אם סגי בב' תערובות ועיי"ש במ"ש בזה וסיים וז"ל וא"כ לפמ"ש דבהפ"מ הקילו האחרונים בב' תערובות נראה דבכה"ג יש לצדד להקל אף בלא הפ"מ אך צריך לאכול תערובות הב' אחד אחד לא כולו כאחת דאל"כ גם למאן דמתיר בב' תערובות אסור כאן וכו' עכ"ל:

(קצא) דדבר שיש לו מתירין. עבאה"ט מ"ש שאין להתיר בדשיל"מ נפל א' לים וע' במנח"י כלל מ"ג סק"ח מ"ש בזה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק קמ"ו) ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ס"ג שנסתפק לענין בדיעבד אם הפילו בידים או בשוגג למאן דקניס שוגג אטו מזיד אם הי' האיסור דשיל"מ אם ג"כ קנסינן שוגג אטו מזיד דאפשר לומר דבדשיל"מ לא גזרינן כלל ולא קנסו בזה וכעין מ"ש הפרמ"ג לעיל סי' ט"ז בשפ"ד סק"ג דלהכי ס"ל להרמב"ם שהוא דעה הא' בש"ע שם סעי' ג' דאם שחט האחרון בו ביום מותר משום דלא שייך לגזור משום יום א' כיון שלמחר יהי' מותר לא יעשה כן תמיד ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא:

(קצב) שיש לו מתירין. עי' בש"ך ס"ק נ"ו ובמנח"י שם סק"א שכ' דביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה בביצים אחרים דקיי"ל דלא בטלה משום דהוי דשיל"מ יש להחמיר גם בפירש ביצה א' מן התערובות ונתערב עוד בתערובות שני' או אפי' לתערובות ג' לא בטל אע"פ דבשאר דברים החשובים קיי"ל שהם בטלים בכה"ג עיי"ש:

(קצג) מתירין. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דדוקא ס"ס דאתי מכח תערובות הוא דלא אמרינן בדשיל"מ אבל בס"ס דאתי מעלמא אפי' בדשיל"מ מותר ועשפ"ד ס"ק נ"ו שהכוונה בזה דס"ס שע"י תערובות כיון דאתחזק איסורא לא מקילינן ע"י ס"ס לומר שמא אינו זאת אבל היכא שהב' ספיקות הם מגוף המעשה אם הי' כלל איסור מקילינן גם בדשיל"מ ועיי"ש בס"ק נ"ח שכתב דס"ס דמעשה יש להקל גם בדשיל"מ אפי' באין הפ"מ עיי"ש אמנם בס' יד דוד לעיל סי' ק"ב בהגהות הטור אות י' כתב בשם הרדב"ז בתשו' סי' תרי"ז דלא מסתבר לי' לחלק בין אם הספק הוא בגוף או בתערובות אלא דבכל ענין אמרינן דלא מהני ס"ס בדשיל"מ אך כתב דמתשו' אחרת נראה דעת הרדב"ז בהיפך ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בשדי חמד חלק הכללים מע' ד' שהביא משם שער המלך פרק ח' מהלכ' מאכלות אסורות הי"א שכתב שזה תלוי בפלוגתת הפוסקים בס"ס אם ספק א' בגוף והב' בתערובות אי חשוב ס"ס דלדעת הסוברים דלא חשוב ס"ס אלמא דס"ס שבתערובות עדיף א"כ אם אמרינן דס"ס שע"י תערובות לא מהני בדשיל"מ מכ"ש ס"ס שבגופו אמנם לדעת הסוברים בעלמא דספק א' בגוף והב' ע"י תערובות חשיב שפיר ס"ס וסברו דספק א' שבגופו עדיף מס"ס שע"י תערובות י"ל דס"ל בדשיל"מ לחלק בין ס"ס שבגוף לס"ס שבתערובות כנזכר וסיים בצ"ע עיי"ש. ולדינא עיי"ש בשפ"ד להלן ס"ק נ"ט שכ' דבין אם הב' ספיקות באים ע"י תערובות ובין בספק א' בגופו והב' ע"י תערובות חמור בדשיל"מ ועיי"ש במ"ז ס"ק י"א שכתב דספק א' בגופו והב' ע"י תערובות צ"ע אם יש להתיר אף בהפ"מ ואף באיסור דרבנן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ה ובפיה"ק ס"ק ע"ב שכתב כן בהחלט לדינא דספק א' בגוף והב' ע"י תערובות בדשיל"מ אין להתיר אף באיסור דרבנן אפי' בהפ"מ עיי"ש. (קצד) אין להתיר מכח ס"ס. עפר"ח לעיל סי' ק"ב ס"ק מ"ג שפסק דמהני ס"ס גם בדשיל"מ אפי' באיסור דאורייתא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת נו"ב קמא חלק או"ח סי' ל' ובשו"ת שביתת יו"ט חלק או"ח סי' ט' ובצל"ח ביצה דף ד' ועי' בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטיל ז"ל) חיו"ד סי' מ"ד שהוכיח דעכ"פ בדרבנן מהני ס"ס בדשיל"מ עיי"ש ועי' מזה בס' תהלה לדוד על האו"ח בקונטרס שהם וישפה שבסוף חלק א' בהלכות מעשר שני באריכות אמנם יעוין בשו"ת, רמ"ץ חלק או"ח ריש סי' ל"ז ובשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' כ"ו דלא מהני ס"ס בדשיל"מ ועיי"ש עוד בשו"מ במהדורא תניינא חלק ג' סי' ה' ועי' בשער המלך פרק ד' מהלכ' יו"ט הלכה כ"ד:

(קצה) להתיר מכח ס"ס. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סי' תרי"ז שכתב דאפי' יש אלף ספיקות אין להתיר בדשיל"מ דכיון דלמחר יהי' מותר למה נתיר לו דבר שיש בו פקפוק איסור