דרכי תשובה - ד ל

גופא גופא אסיר כמ"ש בהגה בסמוך עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ו וביד יהודה בפיה"ק סק"ט כ' דמיירי שהקנקן עומד על השלחן רק שכל א' יש לו כלי קטן מיוחד לשאוב מהקנקן עיי"ש:

(כו) אם נתנו שם מנורה עפ"ז סוף סק"ד שכתב שצריך שתהי' המנורה גבוהה קצת ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ובפיה"ק סק"י דה"ה בכל דבר שעומד על השלחן להיכר צריך שתהא גבוה קצת כגון קערה או קנקן אבל טעללי"ר שאינו גבוה לא הוי היכר עיי"ש (כז) מנורה עבאה"ט מ"ש היינו שאין דרכה להיות שם וכו' ועי' כרתי סק"ד ומ"ז סק"ד ושפ"ד סק"ז שכתב דאף אם דרכה לעמוד על השלחן רק שדרכה לעמוד בסוף השלחן ועכשיו העמידוהו באמצע להפסיק בין מאכל חלב לבשר הוי היכרא עיי"ש:

(כח) או שאר דברים. כתב בכנה"ג שם אות י"ז מהדמש"א הא דמהני שאר כלים להפסיק דוקא כשאינם כלי בשר או חלב אבל אם הם של בשר או חלב אין להעמידה להפסיק דשמא ישכח זה שאוכל גבינה ויבא להשתמש בהן וכן להיפך עיי"ש (כט) שלא לשתות מכלי א' אם לא שידיח הכוס בין כל שתי' ושתי'. כנה"ג שם אות ז'. (ל) בלי של מלח לכל א' בפ"ע, עי' כנה"ג שם שכ' דמה"ט נכון לכל הבעה"ב לזהר שיהי' לו שני כלים על מלח אחד לבשר ואחד לגבינה ומכ"ש דאין למלוח בשר במלח שנשתמשו בו לגבינה או איפכא ועיי"ש עוד שכ' דאם אין לו על מלח כלי מיוחדת לבשר בפ"ע ולחלב בפ"ע כשמביאין מאכל של גבינה על השלחן יש לזהר להסיר כלי המלח מעל השלחן עד שיאכלו הגבינה וכן כשרוצין לטבל איזה מאכל של גבינה או של בשר במלח שלא יטבלהו בתוך כלי המלח רק שיקח בידו מלח מן הכלי ויתן על אותו המאכל וכן כשהמאכל תפל מבלי מלח לא יטבלו הכף במלח ואח"כ יתחבנו בהמאכל ויאכל כדרך שאיזה אנשים עושים דכשעושין כן יצא מכשול שהמלח נבלעת מבשר ונותנין אותו לחלב או להיפך וכן צריך ליזהר דכשחותך איזה מאכל בשלחן מבשר או מגבינה שלא יהי' ניצוצות נתזין ממנו לתוך כלי המלח שלא יבא לאכלה אח"כ בבשר או בגבינה ונמצא אוכל בב"ח עיי"ש:

סעיף א (א) אכל בשר. עי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק) באוהל ברכות והודאות באמצע התשו' דגם אם אכל בשוגג בשר נבילה או טריפה אסור לאכול אחריו גבינה אבל אם אכל בשוגג בשר טמאה מותר לאכול אחריו גבינה תכף עיי"ש:

(ב) לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה. עי' בטעמי מצות להאריז"ל פ' משפטים שכ' הרח"ו ז"ל ומורי הי' נוהג שלא לאכול בשר אחר גבינה וגבינה אחר בשר כל היום עכ"ל וע' בשער המצות שם דמ"ש כל היום אינו ר"ל עד למחר אלא בעוד יום דוקא שכ' שם וז"ל מורי ז"ל נהג שכל אותו היום שאכל גבינה לא הי' אוכל בשר עד הלילה עכ"ל ועי' בשיורי ברכה אות ו' ובספרו ככר לאדן בהתשו' שבסוף הס' סי' ח' מ"ש בזה ובמ"ש בזה בשם הרמ"ז ועי' בס' יפה לב חלק ח' שכ' דפשוט הוא דגם האריז"ל לא החמיר רק בגבינה וכיוצא בזה מאכל עב כגון אורז מעורב בחלב שהוא מידי דאכילה דלועס בשיניו ושייך בזה ענין מושך טעם אבל בשתה חלב דרך שתי' לבד לכ"ע בהדחת הפה סגי ברוצה לאכול בשר אח"כ עיי"ש ועי' במקדש מלך על הזה"ק פ' פנחס דף רל"א ע"ב שכ' שקיבל מפי מגידי אמת שהאריז"ל לא הי' מקפיד שלא לאכול בשר באותו היום שאכל גבינה רק כשהי' אוכל גבינה קשה וסיים וז"ל נקיט מהא שלא יתבטל מעונג שבת ויאכל מאכל חלב ואח"כ ידיח פיו ויאכל בשר עכ"ל:

(ג) גבינה. עי' בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ל"ד (סוף ד"ה עוד נוסף) שכ' וז"ל עכ"פ באוכל בשר שצריך להמתין שש שעות מדרבנן נ"ל שגם במימי חלב אסיר עד שש שעות אחר אכילת בשר כיון שמדרבנן עכ"פ דין חלב יש לו וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אם לא במקום חולי שיש להקל כנלענ"ד עכ"ל:

(ד) עד שישהה שש שעות. ר"ל מסוף אכילת בשר עד תחלת סעודת הגבינה. דגול מרבבה עיי"ש:

(ה) שישהה שש שעות. ע' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה שכ' דביש לו ספק אם יש שש שעות צריך להחמיר ולהמתין עד שיהא ודאי שש שעות ואין מקילין מטעם ספיקא דרבנן כיון דהוי דבר שיש לו מתירין עיי"ש אולם לפמ"ש הפת"ש להלן סי' ק"ב סק"ו בשם הצ"צ והצל"ח דדוקא בדבר שאם יעשנה היום לא יעשנה למחר שייך דשיל"מ ע"כ ובדברינו שם (ס"ק ל"ז) ממילא הכא לא שייך ענין דשיל"מ דהא יכול לאכול גבינה עתה וגם לאחר שש שעות וצ"ע שוב ראיתי בס' דלתי תשובה שהעתיק שם תשובה מרב א' שהעלה להקל בזה מטעם ס"ס שמא העיקר כהפוסקים שא"צ להמתין שש שעות ואת"ל דצריך להמתין שמא כבר עבר שש שעות וא"ל דהוי דבר שיש לו מתירין ולכמה פוסקים לא מהני ס"ס בדבר שיל"מ דהא ודאי ליתא דהא הכא עיקר הספק הוא הזמן והזמן הזה לא יבא לידי היתר לעולם ולא דמי לספק ביצה שנולדה ביו"ט דהתם הוי עיקר הספק על הביצה ועיי"ש בדברי המחבר דלתי תשובה שגם הוא כתב כמה טעמים לזה דלא שייך דין דשיל"מ ע"כ יש להקל בזה עיי"ש ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שמצדד ג"כ להקל בספק זה אם עבר שש שעות עיי"ש:

(ו) שש שעות. עבאה"ט של מהרי"ט ופת"ש מ"ש לענין אם ר"ל שעות זמניות וע' בס' מטה אפרים הספרדי בסוף פרק ס' מהלכ' מאכלות אסורות מ"ש בזה וע' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שהביא מנהג מכמה מקומות שאין ממתינין אחר הבשר רק ג' שעות בקירוב אפי' בקיץ ויש למנהג זה על מה לסמוך הואיל ואם הי' בחורף אז הי' כבר זמן סעודה אחריתא א"כ ממילא מוכח דאינו מושך טעם גם לאחר ג' שעות עיי"ש וע' ביד אפרים שהביא מתשו' גוו"ר בגן המלך סי' קע"ד דבקיץ שהיום ארוך ימתין הרבה ובחורף שהיום קצר ימתין מעט אמנם המעיין בגוף התשו' בגן המלך שם יראה שכ' זאת רק בדרך שלילה ולשון בתמי' ודעתו באמת כמ"ש שם בתחלה דבריו דשיעור זה דשש שעות הוא דוקא חלק רבע ממעל"ע בין בקיץ ובין בתורף כאשר יראה כל רואה שם שוב ראיתי בשלחן גבוה סוף סק"ג ובשיורי ברכה אות ג' שהביאו ג"כ מדברי הגן המלך כמו שכתבתי וכן ראיתי עוד בשו"ת פרח שישן ביו"ד כלל א' סי' א' שהאריך בדברי הגוו"ר בזה וכ' ג"כ דעיקר כוונת הגוו"ר שצריך להמתין שש שעות בין בקיץ ובין בחורף ושכן עיקר לדינא עיי"ש איברא כי לדינא הנה גם היד אפרים כ' דהמנהג להחמיר ולהמתין שש שעות בין בקיץ ובין בחורף וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ו' ובשלחן גבוה שם לדינא ועיי"ש עוד בשיורי ברכה מ"ש בענין זה ולדינא סיים דלא מיבעיא לדידן דפשטה ההוראה כמהמחבר להמתין שש שעות דיש להשוות שיעור זה בין בקיץ ובין בחורף אלא אפי' בערי אשכנז דהמון עם נהגו להמתין רק שעה א' והמדקדקין לבד ממתינין שש שעות יש להם להמדקדקים להשוות מידותיהם ולהמתין שש שעות בין בקיץ ובין בחורף עיי"ש וע' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות ט"ו שמזהיר שלא להקל בזה רק להמתין שש שעות שלימות דוקא וכן למי שמחמיר על עצמו כמו אביו של מר עוקבא שלא לאכול