דרכי תשובה - ד שז

מהחתיכה ואינה ראוי' להתכבד ובטל בשאר החתיכות אף אם החתיכה שנתבשל הוא האיסור והוא ז"ל השיב על דברי אביו ז"ל דאיך שייך לומר דהקדירה מותרת משום דפליטתה אינה ר"ל ובטלה בשאר חתיכות הא כיון דמין במינו לח בלח בעינן ס' לבטל הטעם א"כ הכא כיון שגוף החתיכה לא היתה בטלה משום שהוא ר"ל ועכשיו שנתבשלה לבדה אם הוא דאיסורא איך נתבטל טעם פליטתה כיון שהחתיכות נתפרדו זו מזו במה יתבטל בס' כשהוא לבדה הוא עיי"ש באריכות (קסו) תולין לומר האיסור הלך לו. הטעם לכל אלו מפני שכבר נתבטל מה"ת ברוב. ש"ך ס"ק מ"ו מהרשב"א:

(קסז) ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים. ולא דמי לחתיכה שאינה ר"ל דחד בתרי בטל ביבש ביבש ומותר לאדם א' לאכלן כל א' בפ"ע כדלעיל סי' ק"ט דשאני התם שהוא גזירת הכתיב דחד בתרי בטל דאחרי רבים להטות ונהפך האיסור להיות היתר א"כ אין כאן איסור כלל משא"כ הכא שהאיסור הוא מעורב עם ההיתר ואין ביטול להאיסור רק שאנו מתירין הכא מטעם ספק שמא אותו שנפל לים הוא האיסור הלכך בעינן שיאכלם עכ"פ שתים שתים דממ"נ איכא חדא דהיתרא. ב"י לעיל ריש סי' ק"ט מהרא"ש:

(קסח) כשאוכל הנשארות שתים שתים עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ז ובפיה"ק סק"ס שהעלה דהא דצריך לאכלו שתים שתים הוא רק כשאוכלין אותו כמו שהוא ולא נשתנה בשעת אכילה מחשיבתו אבל אם נשתנה מחשיבתו בשעת אכילה כגון שנתערבו חביות סתומות דא"א לשתות ממנו זולת אם נפתח החבית מקודם וממילא נפק מהחשיבות ובטל וכן בחתיכה גדולה הר"ל שא"א לאכול ממנה זולת אם יחתכנה א"צ לאכול שתים ביחד דהא כיון שאנו מתירין לו לפתוח החבית ולחתוך החתיכה ממילא שלאחר שנפתח החבית או שנחתך החתיכה בטל חשיבותה שפיר בטלה ברוב ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דהא עשה בהיתר ולא כדי לבטל איסור א"כ למ"ל עוד לצרף אחר עמו עיי"ש:

(קסט) הנשארות. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ג ובפיה"ק סק"ס שעמד על המחקר אם נאבד א' מהם קודם שנודע התערובות ואם הי' נודע התערובות אז הי' בטל אך יען כי לא נודע התערובות אז לא נתבטל ועכשיו נודע התערובות אמנם נולד בו חדשות שנעשה בתוך כך דבר חשוב או שהי' מקודם יבש ועכשיו נעשה לח אם צריך לאכלו שתים שתים וגם אין לאדם א' לאכול כולם ועיי"ש עוד שנסתפק אם נפלו לים כמה מהתערובות קודם שנודע הטריפות אם הותרו הנשארים לאכלם לאדם א' ביחד אם נימא דכיון דקודם שנודע לא שייך ביטול לא אמרינן דהותרו כבר ועיי"ש במ"ש בזה באורך:

(קע) ביחד. איני ר"ל בב"א דהא אי אפשר לאכול שני בעלי. חיים בבת אחת אלא ר"ל באכילה אחת זה אחר זה. שלחן גבוה ס"ק כ"א:

(קעא) דממ"נ איכא חדא דהיתרא. עי' במ"א או"ח סי' תס"ז סק"ד דמשמע דעתו דבמקום שצריך לאכול שתים שתים אסור לאכלן ע"י בישול ביחד מטעם דאם יבשל השתים ביחד שוב א"א לומר דממ"נ איכא חדא דהיתרא דהא נאסרה חדא מחברתה ע"י ביכול עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק י"ג וחידושים ס"ק י"ח שהביאו והשיג עליו והעלה להתיר לאכול השתים ביחד גם ע"י בישול עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד מ"ש קצת ליישב דעת המ"א הנ"ל עיי"ש:

(קעב) איכא חדא דהיתרא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם נתערבו ב' צריך לאכול ארבע וכו' ועי' במנח"י כלל מ"ג ס"ק ט"ו שמפקפק בזה וכתב דאפשר כשנתערב ב' סגי אם אוכל ג' ג' וכן בנתערב ג' סגי אם אוכל ד' ד' כיון דעכ"פ חדא דהיתרא הוא וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בכרתי ס"ק כ"ט שכתב כן בפשיטות דאם נתערב ב' בג' מותר לאכול ג דהא איכא ודאי היתר בתוך אכילתו דהא אין באיסור יותר מב' עיי"ש אמנם יעוין בפר"ח ס"ק ל"ו שכתב דאם כי לדעת הרא"ש שכתב הטעם משום דממ"נ איכא בהאי אכילה חדא דהיתרא משמע דסגי אם אוכל א' יותר מו האיסור ואם נתערב ב' צריך לאכול ג' ואם נתערבו ד' צריך לאכול ה' מ"מ יש לחוש לדעת רש"י שכ' הטעם דאוכל שתים שתים דאמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא דלפ"ז משמע דאם נתערב ב' צריך לאכול ד' דוקא ואם נתערבו ג' צריך לאכול ששה דאל"כ אימא דחברי' דהוי מיעוט לאו דאיסורא והכא דאיכא דהוי רובא מחברי' איכא איסורא עיין שם והביאו בשפ"ד ס"ק מ"ז עיין שם:

(קעג) חדא דהיתרא. עבאה"ט מ"ש דאמרינן מדחבריה לאו דאיסורא וכו' וכ' באו"ה כלל כ"ו סוף דין י"א דכל זה הוא בנתערב מין במינו ביבש ברוב או אף בשאינו מינו בפחות מס' שלא בבישול אבל אם נתערב מין בשאינו מינו בפחות מס' ונתבשלו יחד אז לא מהני מה שנפל אחד מהם לאור או אם נאכל אחד אח"כ אפילו קודם שנודע התערובות דהא אפי' אם הנאכל או זה שנפל לאור הוא ודאי חתיכת איסור הי' כל הנשארים אסורים דהא כבר קבלו ממנו טעם שנ"ט בבישול עיי"ש וה"פ (ועי' בדברינו לעיל ס"ק קס"א שהבאתי מדברי המ"א דאפי' לא נתבשלו כולן קודם שנאבד א' או נאכל א' אלא גם אם נתבשלו לאחר שכבר נאכל א' או נפל א' לאור ג"כ לא מהני):

(קעד) אבי לאוכלם אחת אחת אסור. עי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' נ"ט שעמד על המחקר בקבוע דתערובות חנויות למאן דס"ל דהוא רק מדרבנן אם נפל כל הבשר שבחנות א' לים וכדומה מה דינו אי תלינן דאיסורא נפל או דלמא דלא התירו כי אם בקבוע דחתיכות לבד משום שיכול לאכול תרתי משום דהם מעורבין משא"כ משל כמה חנויות דאין דרך לאכול מג' חנויות ביחד ובנקל לבא לידי טעות ומכשול לא התירו ועיי"ש במה שהאריך בזה ומצדד לכל צד וסיים אך לפענ"ד דהא ודאי בדיעבד אם נתערבו בשר מב' חנויות אחר שנפל כל הבשר מחנות א' לים נראה דמותר דעכשיו דומה לתערובות חתיכות דמותר בכה"ג עיי"ש:

(קעה) לאוכלם אחת אחת אסור. וכתב ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק ס' דפשוט הוא דאם נפל לשנים ונאבד א' נשארו הב' באיסור ואין להם תקנה כיון דאסור לאכלם ביחד וגם צריך דוקא שנים א"כ אין להב' אלו הנשארים תקנה ואינו מועיל לצרף באכילה היתר מן השוק. יעיי"ש שכ' דאפי' אם נפל א' לב' ונפלו שנים אין תקנה לזה הא' שנשאר אפי' לצרפו עם א' מן השוק משום דדוקא אם מצרפו עם א' מהתערובות אז תלינן א' בחבירו ואמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא אבל לא אם הביא אחר מן השוק ועיי"ש עוד שכ' דפשוט הוא מדברי התוס' דאם נתערב א' בג' ונאבד א' ונשאר ג' דאם רוצה לאכלן שלימים או למוכרן שלימים אין תקנה רק לב' ויאכל או ימכור שנים והג' נשאר באיסור ועיי"ש עוד במ"ש איך יש תקנה גם וחתיכה הג' ע"י שיחתכנה לשנים ויצטרפה לכל א' מהחתיכות השלימות ועיי"ש עוד בפיה"א ס"ק מ"ו שכ' דאם נתערב חתיכה א' בין ג' חתיכות והי' כאן ד' חתיכות ונפלו ב' אסור לאכול הב' הנשארים אפי' ביחד דאף דלכאורה י"ל דכיון דאם לא הי' נפל אלא א' הי' הב' מותרין לאכול שנים ביחד והג' נשאר באיסורו א"כ תו גם אם נפלו מעיקרא ב' ראוי להתיר השנים הנשארים לאכלן ביחד דמה לי אם הוא כאן או אם נפל אבל לדינא ז"א דדוקא אם נפל מתחלה רק א' א"כ כל השאר ניתרו ע"י ס"ס משא"כ אם נפלו ב' ונשארו רק ב' דליכא ס"ס בהב' הנשארים עיי"ש:

(קעו) אסור לאדם אחד לאכול. עי' בפר"ח ס"ק נ"ז שהשיג על הרמ"א בזה והביא ראיות דשתים שתים מותר אפי' לאדם א' לאכול את כולם עיי"ש ועי' בביאור הגר"א ס"ק כ"ח שכ' שכל האחרונים הקשו על הרמ"א בזה וגם הוא ז"ל הביא ראי' לדחות דברי הרמ"א עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ש ז"ל בזבחים דף ע"ד ע"ב מ"ש על דברי הגר"א בזה עיי"ש ועי' בכנפי יונה ובס' בית יצחק שם סי' ע"ב מ"ש בזה ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק י"ד שכתב דאם נפל רוב מהתערובות לים לכ"ע מותר אפי' לאדם א' לאכול כל השאר שתים שתים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א שם בסוף הס"ק מ"ש ע"ד בזה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק קנ"ד):

(קעז) לאדם אחר לאכול את כולם. כתב בחוו"ד בחידושים ס"ק כ"ט היינו כשהם שלימים אבל