דרכי תשובה - ד שו

ואח"כ נפל לים אסור כיון דמתחלה לא הי' שייך לומר דאיסורא פירש דמה חזית וכו' יש לנו ללמוד לכאורה דין חדש אם נפל א' מן התערובות למקום שיש שם תערובות חתיכות של איסור הרבה דלא שייך לומר מה חזית דהא אף אם תאמר דהיתר נפלה ג"כ אסורה בתערובות של איסור וא"כ שפיר י"ל דתלינן דהאסורה נפלה ודמיא לב' קדירות וכו' ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמ"ש בזה לדינא באורך אמנם בסי' שאח"ז כתב שזה תלוי בפלוגתת הפר"ח והפרי תואר בסי' שאח"ז סק"ג ולדעת הפרי תואר שם שכתב דהיכא שהוחזקו ב' חתיכות באיסור לא נפקע האיסור שהי' עליהם בתחלה ע"י זה דאמרינן שאני אומר שהאיסור נפל להאיסור ואח"כ חזר מדבריו ומצדד די"ל שדין זה הוא אליבי' דכ"ע ובנ"ד גם הפרי תואר מודה דדוקא בב' חתיכות שנתערבו חד בחד דכגופו של איסור מקרי בזה הוא דקאמר כיון דהוחזקו שניהם באיסור וכודאי איסור דמיין לא אמרינן תולין וכו' משא"כ כאן דהוי רובא דהיתרא ועיי"ש במה שפלפל עוד בזה באורך ולפ"ז נראה ג"כ היכא דלקח עכו"ם חתיכה אחת מן התערובות ובישלה בקדירתו ואח"כ נודע מן התערובות קידם שאכל העכו"ם את החתיכה דג"כ תולין דאסורה הוא ושאר התערובות מותר וכו' ואף דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י מ"מ כיון שהם אסורים עכ"פ מדרבנן מטעם בישולי עכו"ם ובודאי דגם באיסור דרבנן תולין וכו' עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה נ"י מירושלים) חיו"ד סי' נ"ו שנשאל בעיר שיש שני שו"ב שהביאו לפני הרב המורה אווזא אחת בטבת ושבט שלוקחין השו"ב הרגלים והיתה ודאי טריפה ושכח אח"כ מאיזה בעה"ב היתה האווזא והודיע המורה להשו"ב דמתא שנטרף אווזא אחת ואינו יודע מאיזה בעה"ב ואצל שו"ב א' נמלח כמה רגלים ביחד ועוד נשאר כמה רגלים אצלו שלא נמלחו עדיין ולא השליך מקודם רגל א' כנהוג וגם אצל השו"ב הב' יש כמה רגלים שנמלחו יחדיו והשיב. שיש להתיר כל הרגלים אף אותן שנמלחו יחד וכו' ועוד יש להתיר דכיון דלא ידעינן איזה השו"ב שחט האווזא טריפה כל א' תולה בחבירו דהא כאן לא הוה אלא מדרבנן דהא הוא מין במינו א"כ כל שלא באו הב' שו"ב לשאול בב"א כל א' תולה בחבירו דומיא דב' שבילין דלהלן סי' קי"א ולפ"ז אף אותן הרגלים שכבר נמלחו יש להתיר ועוד יש טעם להתיר דאף אם ידעינן דנשחטה אצל השו"ב שמלח מקצתן דתולין שהרגל הטריפה הוא בין אותן שלא נמלחו כיון דאין כאן אלא איסור דרבנן ואף דמבואר להלן סי' קי"א דהיכא דשניהם היתר אין תולין היינו משום מה חזית דאסרה להאי יותר מהאי אבל כאן אי תולין דהטריפה היא בין הרגלים שלא נמלחו עדיין ליכא כאן איסור כלל ודומה לב' קדירות של היתר דבא' יש ששים ובהב' ליכא ששים דתולין דהאיסור נפל להקדירה שיש ששים וכו' ולפי טעם זה יש להתיר גם הרגלים של השו"ב הב' שכולן נמלחו אצלו דהא הכל נכנס בספק ותולין שהאיסור הוא בין הרגלים שלא נמלחו אצל השו"ב הא' ועוד יש לצרף דעת הראבי"ה דמליחה אינה אוסרת רק כ"ק והא קולפין הרגלים בשעת חריכה וכו' עיי"ש באורך:

(קמ) בענין שנאבד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם נפל למקום שאפשר להמצא לא הותרו השאר ועי' בפר"ח ס"ק ל"ד שהשיג על הש"ך בזה דכל שנאבדה ואין אנו דנין עלי' מה בכך שאפשר להמצא הרי עכשיו אין לנו עסק עמה לדון עלי' עיי"ש ועשפ"ד ס"ק מ"ג שהביאו וסיים דמ"מ לדינא יש להחמיר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ב מ"ש בדברי הש"ך והפר"ח בזה והעלה דבע"כ הכל הוא לפי הענין דבטבעת שפיר אמרי' דאם נאבדה בשוק לא מהני דבודאי ימצא שם לאדם וכן בחביות סתומות בעינן נפל לים המלח שאין הספינות הולכות שם ולא יהי' נמצא כלל משא"כ בדבר אכילה כגון תאנה וחתיכות בשר וכו' בזה גם אם נאבד ברחוב מהני כיון שקרוב הדבר שיאכל אותו כלב או חזיר או עכו"ם שימצא אותו יאכלוהו תיכף ושפיר הוי כנאבד לגמרי מן העולם עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל בס"ק הקודם):

(קסא) שנאבד מן העולם. כתב בפלתי ס"ק כ"א וז"ל נראה דאם בישל (זו החתיכה שנאכל ונאבדה מן העולם) בכלים ונאכל והכלים עדיין קיימים אסיר דאם באנו לדון מה טיבן של הכלים אם צריכין הגעלה בכלי שטף וחרס שבירה משום שבישול בו האיסור א"כ הרי אנו דנין עלי' וחזר הדבר לידי ספק והכל בכלל הספק וזה פשוט עכ"ל והביאו בחוו"ד בביאורים סק"י ובחידושים ס"ק כ"ה לדינא עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סוף סק"ח שכתב דבכלי שטף יש לעיין דהא מותרין בהגעלה בלי הוצאה וגם בכ"ח לאחר מעל"ע יש לעיין אם יש להחמיר כיון דספק חתיכה זו הוי רק מדרבנן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בספר בית יצחק הנ"ל שם סי' ס"ח מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש אמנם בעיקר דברי הכו"פ עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ט שהרבה להשיב ע"ד הכו"פ הנ"ל בכמה טענות וראיות דאין לאסור כל החתיכות משום שדנין על הכלים וכתב שם עוד דבאמת גם על הכלים א"צ לדון כלל דבלא"ה הם מותרין דהא הבלוע בכלי לא גרע מחהר"ל שנחתך שבטל ממנה דין חהר"ל וא"כ הרי ממ"נ הוא מותר עיי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ס"ו אות ח' שהביא ג"כ ראי' מהרא"ש בתשו' כלל כ' סי' י"ז דנראה להקל אף שצריכין לדון עוד על הכלים מ"מ סיים דלמעשה אין להקל נגד הכו"פ והחוו"ד עיי"ש:

(קסב) מן העולם. אבל יחתך או נתרסק נתבאר דינו לעיל סי' ק"א סעי' ז'. ש"ך ס"ק מ"ה. ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ו שעמד על המחקר בנחתך ואח"כ נפל לים אי תלינן בו האיסור וכתב דמסתבר דבודאי לא תלינן בי' האיסור דכיון דנחתך הא הוא עצמו מותר ושאר הנשאר הוא אסור ולא תלינן דהאיסור נחתך וא"כ גם כשנאכל אח"כ או נפל לים אין לומר עליו שהוא האיסור ועיי"ש במ"ש בזה:

(קסג) העולם. כתב בבית יצחק הנ"ל שם סוף סי' ע' וז"ל והי' נלפענ"ד דלאו דוקא נפל לים או למקום אבוד אלא גם אם חתיכה אחת נפסלה מאכילת אדם ונתקלקלה שאינה ראוי' לאכילה כלל ג"כ י"ל ולתלות דאסורה הוא דבלא"ה אין אתה מקלקלה יותר דאינה ראוי' לאכילה כלל וכאלו נשרפה או שנפלה למקום אבוד וכו' ועוד דהא הפר"ח והרבה מן האחרונים הקילו דאפילו לא נפל לים או שלא נאבד לגמרי מן העולם רק שנאבד מעינינו אף שאפשר להמצא ג"כ תולין דאיסורא הוא כיון שאין אתה צריך לדון עלי' כעת אמרינן שאני אומר א"כ כ"ש בכה"ג דנתקלקל מאכילת כל אדם אין לך איבוד גדול יותר מזה כן נראה לי וכו' ומ"מ כיון שלא מצאתי זה מפורש בפוסקים מסתפינא להקל וצ"ע למעשה עכ"ל:

(קסד) היתרו כל האחרים. עפת"ש מ"ש מהפמ"א דוקא כשנאבד חתיכה א' לגמרי אבל אם נשאר קצת אי אפשר להתיר הנשאר ועמ"ז סק"ה (בד"ה ויש לחקור) מ"ש בדין זה וסיים בצ"ע והביא אח"כ דברי הפמ"א הנ"ל וסיים דמה שהחליט הפמ"א לאסור בנידון דידיה שהי' ניכר כל לשון מאיזה בהמה הוא צ"ע אכן אם אין מכירין כל לשון מאיזה בהמה הוא כגון שמונחים כל הלשונות לבדן ושאר אברים לבדן ונאכל לשון א' ואינו יודע מאיזה בהמה הוא בזה ודאי יש להקל אפי' באין הפ"מ עיי"ש (ובמשמרת שלום במ"ז סוף סי' זה) ועי' בחוו"ד בביאורים סק"י שהעלה דהיכא דנאבד אבר אחד ולא ניכר מאיזה בהמה מותרים האברים מכל הבהמות שהוא כעין אותו האבר שנאבד ושאר כל האברים אסורים וכתב דמתשו' גאוני בתראי מבואר דאפי' היכא דניכר הראש מאיזה בהמה הוא דמותר הראש והבהמה אסורה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ט ובפיה"ק ס"ק נ"ב שהעלה להקל בזה להדיא אפי' אם ידעינן מאיזה בהמה הוא הלשין שנאכלה או נפלה לים אפ"ה שאר הלשונות מותרות ושאר אברים אסורים עיי"ש ולמעשה צ"ע כיון שגם הפרמ"ג הוקשה לו דברי הפמ"א בזה ואפ"ה לא החליט להקל והי' מיראי הוראה בזה והניח בצ"ע ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד שי' ס"ו אות ז' מ"ש בזה:

(קסה) על האחרים. עי' בשו"ת נחלת אבות (מהגאון בעל שער המשפט ז"ל) חיו"ד סי' ח' שנשאל בחהר"ל שנתערבה בין הרבה חתיכות ונאכל אחד מהם בשוגג דקיי"ל דהשאר מותר דתלינן דהך דנאכל דאיסורא הוא מה דין הקדירה שבישלה בה החתיכה שנאכל אם הוא טריפה כיון דאנן תלינן דהך דנאכל דאיסורא הוית א"כ ממילא דהקדירה אסורה ואביו הרב ז"ל כתב דנראה לו פשוט להתיר הקדירה מהא דמבואר לעיל סי' ק"א דאם נחתך א' מהן דהחתיכה שנחתכה מותרת ממ"נ וה"נ הך טעם דנבלע בקדירה הוי כאלו נחתך