דרכי תשובה - ד שה

דהעיקר כהט"ז והש"ך בזה להחמיר עיי"ש וכ"כ בדברי יוסף סי' תשע"ב לדינא עיי"ש:

(קנו) מעצמו עבאה"ט וע' בס' בית יצחק הנ"ל שם סוף סי' ס"ב שנסתפק באם לא נודע לאיש אחר מן התערובות וזרקו האחר לים וכדומה אם הותר למי שידע האיסור והתערובות הוא שלו לפמ"ש השפ"ד ס"ק מ"ב מתשו' פנים מאירות דאם לא ידעינן מן האיסור מותר אף דנודע לאחרים ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע:

(קנז) מעצמו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך או הפילה שוגג קודם שנודע התערובות ועי' בדברי זקיני הלבוש סעי' י"ח שכ' וז"ל ואם הפיל א' מהם לים אפי' בידים ואפי' במזיד ונאבד מן העולם קודם שנודע שנתערב שם איסור האחרים מותרין עכ"ל ועי' בחגורת שמואל ס"ק ל"ב שתמה דאיך שייך מזיד קודם שנודע והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"מ שכתב דכוונת הלבוש הוא גם אם הושלך א' במזיד קודם שנודע בכוונה דאולי ימצא אח"כ איזה טריפה יתלה בו כמו שנהגו השוחטים בטבת ושבט כשמקבלים הרגלים להשליך א' דאף שעושה בכיון כדי להתיר מ"מ כיון דלא נודע עדיין שיש כאן איסור מותר השאר עיי"ש ועי' בס' נפש אדם על החכמת אדם סוף כלל ג' מה שהאריך בענין מנהג השוחטים בזה והביא מכמה מקומות דבזה שמשליך רגל א' קודם שנודע הטריפות כנזכר לא מחזי כמבטל איסור לכתחלה אלא אדרבה הוא מדת חסידות לעשות כן אך כתב דזה דוקא בשחט הרבה אווזות אצל כמה בעלי בתים שא"א לזהר שלא יתערבו אבל בשחט הרבה אווזות אצל בעל הבית אחד אינו נכון לעשות כן דמחזי כמתכוין לבטל את האיסור דהא יכול לבדוק כל אווזא בפ"ע וידקדק שלא יתערבו האיוזות עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' י"ב בשם אביו הגאון בעל הח"ס ז"ל שכן מנהג השו"ב להשליך א' מעשרה רגלים וסומכים ע"ז גם כשנודע להם אח"כ מאיזה אווזות שנטרפו כי רחוק הוא שיהי' יותר מזה ומ"מ אם נודע להם שהי' יותר צריך להשליך כ"כ רגלים שהי' טריפות וכ"ז הוא במקומינו שאין רגלי אווזות חהר"ל אבל במקומות דהוי חהר"ל וכמ"ש הרמ"א בסי' ק"א ונודע לו לאחר שנחרכו הרגלים אזי כל מה שנאכל ונמכר קודם שנודע התערובות הכל מותר ומה שנשאר בבית השוחט אסור עיי"ש והנה הכתב סיפר לא ביאר שם דברי אביו ז"ל רק במה שכתב להתיר מה שכבר נאכל ונמכר אבל הטעם מדוע אוסר כל הרגלים שנשארים בבית השו"ב לא ביאר דלכאורה הו"ל להתיר הכל כיון שהשליך לפי ערך הנטרפים א"כ יש לתלות דאסורא נפל ואולי י"ל כוונתו עפמ"ש להלן (ס"ק קנ"ט) מהדעת תורה דמה שמשליך איזה רגלים לא מהני דלא הוי כמו הפילו לים כיון שישנם עדיין בעולם אמנם יעוין בדברינו שם מ"ש מהיד יהודה בזה:

(קנח) מעצמו לים. עי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' פ"ה בעובדא שנתערב כבש א' שנמצא מים במוח וא"י אם הי' המוח מקיפו מכל הצד ונתערב בין הכבשים וכו' וכתב וז"ל כבר כתבתי דלפענ"ד יוכל להשליך א' למים ויהי' השאר מותרין ואף דקיי"ל ביו"ד סי' ק"י דדוקא נפל א' מהם לים אבל הפילה אסור היינו דוקא בודאי איסור משא"כ בספק איסור דקיי"ל כהתה"ד דנוכל לבטל לכתחלה כמבואר בש"ך וכו' ואף דשם השגתי עליו וכו' מ"מ לענין הדין שאנו עסקינן נראה להקל בהפסד מרובה עכ"ל ועי' בשו"ת בית ישראל סי' נ' שהביאו וכתב וז"ל אחר מח"כ הגאון אין הוראה זו מחוור בעיני ואין לסמוך בהוראה זו מטעם זה אף בהפ"מ דודאי אף ספק איסור דאורייתא אסור לבטל לכתחלה דלא גרע מודאי איסור דרבנן דקיי"ל דאין מבטלין לכתחלה וכו' עכ"ל והדברים פשוטים וברורים:

(קנט) לים עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא אם נפל א' קודם שפירש מהם אבל אם פירש א' מהם ואח"כ נפל לים התערובות נשאר באיסור ועי' במנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק ז' שפסק ג"כ כהש"ך בזה עיי"ש אמנם במנח"י כלל מ"ג ס"ק י"ב השיג על הש"ך והביא ראי' מלשון הת"ח דמשמע מדבריו להקל בנפל א' לים אפי' אם פירש קודם וסיים ואין ספק שאלו ראה הש"ך דברי הרב כאן לא הי' חוכך בזה להחמיר עכ"ל ועי' בשפ"ד ס"ק מ"ב שהביאו וכתב דבפירש שלא בפנינו אין לסמוך על המנח"י בזה ואין להתיר ובפירש בפנינו צ"ע להתיר עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שער הקבוע סי' ס' מה שהאריך בזה ומצדד ג"כ להקל בזה בפירש לפנינו בהפ"מ עיי"ש באריכות ועי' בכנפי יונה מ"ש בדברי הש"ך והמנח"י בזה וכתב דרך הכרעה לחלק בזה כך דכשהוא פירש באופן שהי' מותר לאוכלו כגון למאן דמתיר פירש ממילא הא ודאי אחרי שנקרא שם היתר עליו ושם איסור להרוב הנשאר שוב אינו חוזר להפוכו אחר שנשרף או נפל לים אבל כל שהוא פירש באופן שגם לאחר בפירש אסור לאכלו ועל שניהם עדיין שם איסור ושניהם נשארו באיסור אז אם שוב נפל אח"כ לים חוזר עיקר התערובות להיתר ע"י מה שנפל הא' לים שהרי גם בשעה שפירש הי' עדיין כאלו עומד עם האחרים בתערובות אחד שהרי הי' שם איסור על כל א' מן התערובות וע"כ אם נפל א' מהם לים חוזר הכל להיות היתר ותלינן שהאיסור הוא שנפל עכ"ד ועי' מזה בס' שערי תורה חלק ג' כלל ו' פרט ב' באורך:

ועיין עוד במנחת כהן בם ובפר"ת ס"ק ל"ב שכ' דמ"מ אם פירש א' קידם שנודע התערובות ואח"כ נפל לים ונאבד מן העולם ואח"כ נודע התערובות בזה הותרו כולם עיי"ש ועי' שפ"ד שם שהביא דבריהם וכתב שהוא אמת ויציב עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דגם בפירש לפנינו או בפירש ממילא למאן דאוסר פירש ממילא לא מהני אם נפל אח"כ עי' בתשו' פמ"א חלק א' סי' ק"ה שמתמה על הש"ך בזה עיי"ש ועשפ"ד שם מ"ש בדברי הש"ך והפמ"א בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"א מ"ש בדבריהם בזה וצ"ע:

ועיין בדעת תורה סי' י"א ס"ק י"ז שקורא תגר על מנהג השוחטים בטבת ושבט שלוקחין רגלי אווזות ומחשש תערובות טריפות נהגו להשליך כמה רגלים לחוץ שיאכלנו כלבים המצויים בשוק וסומכים ע"ז להתיר השאר דכיון דבעינן דוקא נפל מן התערובות לתוך הים ממש אבל בפירש קודם מן התערובות והי' עדיין בעולם קודם שנפל לים לא מהני מה שנפל לים ה"נ בזה אף שמשליכו לחוץ הרי קודם שאכלו הכלב כשהי' מונח בחוץ הי' עדיין בעולם ולא מהני מה שאכלו אח"כ להתיר התערובות עיי"ש אכן לפמש"ל (בס"ק שאח"ז) מהיד יהודה דההשלכה לחוץ בעצמו כדי שיאכלנו כלב או חזיר הוי שאובד לגמרי שפיר יתכן מנהג השו"ב בזה (וע"ל ס"ק קנ"ב ולעיל סי' ק' ס"ק ט' וסי' ק"א ס"ק נ"ה וסי' ק"ט ס"ק ס''ד):

ועיין בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' נ"ח שעמד על המחקר מה יהי' הדין אם נפל א' לים קודם שחל שם איסור עליהם הדמיון בזה במי שאסר על עצמו דבר א' בנדר וקבע זמן לתחלת האיסור ועדיין לא חל הזמן ונתערב אותו דבר שאסר עליו באחרים מין במינו יבש ביבש אם נאמר דהיתר בהיתר לא שייך בי' ביטול א"כ לא מהני נפל לים או דלמא אף דקודם שחל זמן איסורו לא הי' בהם דין ביטול מדאורייתא מ"מ אמרינן כיון דאחר שחל עליהם האיסור כבר חל עליהם שם היתר מדאורייתא שפיר תלינן למפרע דאיסורא נפל כיון דעכשיו הוא איסור דרבנן ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא:

ועיי"ש עוד בסי' ס"ז שכ' דלפמ"ש הש"ך הטעם דאי פירש אחד ואח"כ נפל לים לא מהני משום דכיון שפירש מן התערובות ונאסר לבדו שוב כשנפל לים לא מן התערובות הוא אלא בפ"ע יש להוכיח דאם נחלק התערובות לב' חלקים שהמיעוט פירש לצד א' והרוב לצד א' ושוב נפל כל המיעוט לים בודאי דהרוב אסור כיון דהרוב נאסר בתחלה כאשר נפרד המיעוט מן הרוב כיון דהוי דרך חלוקה וכל דרך חלוקה לא מקרי פירש כמו שכתבו הפוסקים א"כ ממילא כיון שהרוב נאסר תחלה משום דאמרינן איסורא ברובא איתא איך יחזור אח"כ מאליו להכשיר במה שנאבד המיעוט אח"כ או שנפל לים. אמנם אם נפל הרוב לים ונשאר המיעוט בזה יש לעיין וכו' עיי"ש באורך קצת וכתב שם בסוף הסי' דאם פירש מן התערובות א' א' שלא בפנינו עד שנתקבצו לרוב במקום א' ונשאר המיעוט במקום א' ושוב נפל א' מהם לים ואינו יודע מהיכן נפל אז אותם שפירשו בודאי מותרים כו' עיי"ש:

וכתב שם עוד בסי' ע' דלפמ"ש הש"ך הטעם דבפירש א' מן התערובות