דרכי תשובה - ד שד

למשה והפנים מאירות דה"ה אם נפלה א' מהם לתערובות איסור פחות מס' באופן דאין צריך לדון שוב על החתיכה זו הוי כנפל לים ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ל אות ב' מ"ש בזה והעלה דבע"כ לא שרינן בזה אלא היכא דליתא בעולם כלל או שנאכל ואין עוד מציאות לדון עלי' אבל היכא שיש עוד מציאות לדון עליה לא תלינן ובעובדא דהתפארת למשה והפנים מאירות מיירי שנפלה חתיכה א' בתערובות יבש בלח דאמרינן חנ"נ ומש"ה אין מציאות עוד לדון עלי' דהא אף אם היתה חתיכת היתר נאסרה בתערובות ונעשית נבילה ואם תפול אח"כ לקדירה אחרת צריך ס' גם כנגד ההיתר ומש"ה התיר הפנים מאירות אבל ביבש ביבש דלכ"ע לא אמרינן חנ"נ א"כ נצטרך לדון עלי' אם היתה היתר או איסור בזה בודאי לא תלינן עיי"ש:

(קמט) אחד. נפת"ש במוסגר מ"ש וצל"ע אם הוא בענין שאינו בטל מדרבנן מה דינו ועי' בשו"ת בית יצחק שם אות ג' מ"ש בדברי הפת"ש בזה ובמ"ש בזה לדינא. ומ"ש הפת"ש מהפנים מאירות לענין אם מת א' מהם עי' בס' פתח הבית וחוקר לדעת שכ' דכ"ז הוא רק באיסורי אכילה אבל באיסורי הנאה לא מהני מת א' כיון דסוף סוף אתה צריך לדון על הנבילה אם מותרת בהנאה דבאיסורי הנאה צריך להיות דוקא נאבד מן העולם עיי"ש:

(קג) אחד מהם. עפת"ש ומ"ש בסוף הס"ק מהפמ"א דהיכא שלא נודע לאדם זה אף שנודע לאדם אחר דמי לנפלה מעצמה עמ"ז סק"ח שהביא דברי הפמ"א בזה והביא מהמנח"י כלל מ"ג ס"ק י"א דלא ס"ל כהפמ"א בזה אלא כל שנודע התערובות לאדם א' אף למי שלא ידע קנסינן שוגג עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ט שהעלה שכן עיקר לדינא כהמנח"י ודלא כהפמ"א עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שער הקבוע סוף סי' ס"ב מ"ש בזה (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ט ס"ק ס"ה ולהלן בדיני ס"ס ס"ק רל"ז):

(קנא) מהם. עפת"ש מ"ש מתשו' פנים מאירות ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות ו' שכתב שיש לעיין אם נתבשל אחד עם הטריפה אם תלינן בי' דהא לא מקלקלינן לי' ולא דמי למש"ל סי' קי"א סעי' ו' דאם נפל איסור לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה נפל ואח"כ נפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזה נפל לא תלינן דהתם היינו טעמא משום דלא תלינן למפרע משא"כ כאן דלא הוי התליי' למפרע דהא אמרינן שאותה שהיתה טריפה נטרפה כמו אם נאבדה אמנם י"ל לאידך גיסא הלא גם שם בסי' קי"א היינו יכולין לומר שהאסורה נאסרה ואפ"ה לא אמרינן וא"כ ה"ה כאן והניח בצ"ע עיי"ש:

(קנב) בשוגג. עבאה"ט ועי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' כ"ו ובביאורו שם ס"ק פ"ד בשו"ב שלקח רגלי עופות בטבת ושבט ולמיהרתו חתך ג"כ כלל א' מאווזא חיה שהי' מונחים בין השחוטות ונתערב רגל זה בין יותר מששים רגלי אווזות שחוטים והשוחט לחסרון ידיעתו השליך א' מהרגלים והשאר אכלם כולם וסמך שנתבטל רגל זה וכתב דלכאורה יש היתר אפי' אם ידוע שלא הי' ששים בשום תבשיל נגד הרגל דהא קיי"ל בכל דברים החשובים אם נפל א' מהם לים בשוגג קודם שנודע התערובות הותרו כולם וה"נ הרי השו"ב זרק א' מהן יען שהי' סבר שכבר נתבטל ונעשה כלו היתר והו"ל כמו שוגג וקודם שנודע התערובות דז"א דטעות בדין לא מקרי לא נודע התערובות עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ס"ב שכ' וז"ל נלפענ"ד אם הפילו בידים לים בשוגג דאומר מותר שטעה ולא ידע הדין שהי' סבר שמותר להפיל לים בידים שיש להתיר ג"כ לא מיבעיא לפמ"ש הט"ז סי' צ"ט וכו' דטועה בדין עדיף משוגג דודאי יש להתיר כאן כיון דבלא"ה להרשב"א שוגג מותר אין לעשות מחלוקת בין הפוסקים במה שלא מצינו ויש לנו לומר דבטועה בדין מודה אלא אפי' לפמ"ש הפר"ח שם דדמיא לשוגג אפשר דגרע מינה וכו' נראה דאם טעה בדין ע"י הוראות חכם ודאי דמודה דעדיף משוגג וכו' עכ"ל ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' ק"א סק"ח מחודש א' שנשאל בתערובות שאירע במקולין שנתערב כבשה אחת טריפה בין שבעים כשירות ונתערב המוליגא"ש של הטריפה בין הכשרות והורה שיטיל הקצב מוליגא"ש א' לאבדון והשאר הם כשרות ואח"כ ממחרת נזכר שטעה בהוראה זו דהמוליגא"ש הוי חהר"ל וא"כ הי' שאלה על התערובות ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא כתב שאין להחמיר בדיעבד דלו יהי' שהוא חהר"ל יש להקל בדיעבד כיון שכבר הופרש א' מהם לאבדון הותרו האחרות ודמי לנאכל א' בשוגג ואע"ג דהקצב השליך א' בכוונה כדי להתיר האחרות מ"מ כיון שעשה כן ע"פ הוראתו שעלה כן בדעתו להשליך א' וא"כ כיון שטעה בדין הוי כשוגג וכמ"ש הט"ז לעיל סי' צ"ט והסכימו עמו כמה רבנים עיי"ש:

ועיין בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה נ"י מירושלים) חי"ד סי' נ"ה שכ' בדבר הרגלים שנוטלין השו"ב ונמצא אח"כ אי טריפה אם נודע לאחר המליחה וקודם הבישול כיון שנוהגין להשליך א' מהני כיון שהושלך קודם שנודע הספק אף בהשליך במזיד מותר כמ"ש הש"ך ס"ק מ' ואף דבשפ"ד סי' ק"ט סק"ח הניח בצ"ע ביבש ביבש בשאינו מינו דצריך ס' שמא יבשלם ויתן טעם אי מהני נפל א' מהם לים דדוקא בדבר חשוב דאוסר יותר מס' אז מהני נפל א' לים וא"כ ה"ה הכא דבמליחה בעינן ששים אף במינו אטו אינו מינו י"ל דלא מהני נפל א' מהם לים מ"מ הלא בדיני ס"ס סוף ס"ק י"ד ובשפ"ד ס"ק נ''ו מסכים להמ"כ והמנח"י שמקילין דבדרבנן מהני נפל א' מהם לים ואפי' ביבש באינו מינו וכן פסק החוו"ד ומה"ט נראה לי שאפי' אם נמצא אווזא אחת ודאי טריפה יש להתיר אם נודע הטריפות אחר המליחה כיון דליכא אלא איסור דרבנן דהא הוה מין במינו אמרינן שנפל האיסור ועוד דהוי ס"ס שמא נפל האיסור לים וליכא כאן איסור כלל ושמא הלכה כראבי"ה ואף דאין לסמוך על האי ס"ס רק במקום הפ"מ מ"מ הא לדעת המ"ב והמנח"י בלא"ה מותר דאמרינן האיסור נפל א"כ יש להתיר אף שלא בהפ"מ גם י"ל דע"כ לא בעי הפ"מ אלא בשמן וכו' משא"כ בדבר כחוש דדעת רוב הפוסקים דסגי בקליפה ואף דאנן מחמרינן דבעי ששים מ"מ אם יש עוד ספק יש להקל גם שלא בהפ"מ והני רגלים הם כחושים בטבעם ואף אם נודע אחר שכבר נחתכו דאז הוי חהר"ל מ"מ מותר בנפל א' מהם קודם אך אם נתבשלו קודם שנודע עם אינו מינו דהוי דאורייתא אז לא מהני מה שתפול א' מהם לים דבדאורייתא לכ"ע לא מהני נפל א' מהם לים וכו' וסיים שם אכן זה נראה לי אם הי' הרבה רגלים ביחד ובכל פעם בישל מהם המיעוט לא מיבעיא היכא דבשעה שנודע התערובות נשאר עוד רגלים שלא נתבשלו אז אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכמ"ש בתשו' ח"ס חיו"ד סי' צ"ט שזה שלוקח לבשל לא להחזיר למקומן שייך ג"כ לומר כל דפריש מרובא פריש אלא אפי' אם בשעה שנודע הספק נתבשלו כולם מ"מ הנה הכנה"ג והפרמ"ג אות ל' ס"ל דאף שנים האחרונים מותרים וכן הלכה אם לא בפירש רובן בפעם א' דאז אסור אכן זה נראה לי דאף בבישל בכל פעם המיעוט אם נתבשלו בכלי אחד בתוך מעל"ע הנה כאלו נתבשלו כולם ביחד גם אם נתבשלו רובן בכלי א' בתוך מעל"ע הוי כאילו פירשו רובן בב"א ושוב לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש דטעם כעיקר דאורייתא עכת"ד עיי"ש באריכות (קנג) בין. עש"ך ס"ק מ"א שכ' מהרמב"ם דבדבר דלא מינכר נפילתו כגון תאנה וטבעת אין להתיר אא"כ נאכלו או נפלו שתים רק בחביות דמינכר נפילתו הוא דסגי באחד ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק י"א וביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ז מה שכתב לדחות דברי הש"ך דאין ראי' מהרמב"ם דבכ"מ דלא מינכר נפילתו צריך שיפלו שתים דרק בתרומה הוא דס"ל כן ועיי"ש ביד יהודה מ"ש עוד בזה איברא כי להלן סי' ק"מ בע"ז הביא המחבר ב' דעות בזה ותחלה כתב בסתם דסגי בא' וי"א דצריך שיפלו ב' דוקא עיי"ש ועשפ"ד ס"ק מ"א שכתב דכיון דהמחבר סתם שם כדעה הא' ע"כ במידי דרבנן בהפ"מ יש להקל דסגי בנפל א' עיי"ש:

(קנד) או נפל. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ו שכתב דפשוט הוא מדברי הש"ס דאפי' אם נפלו הרוב מן התערובות אפ"ה צריך לאכול שתים שתים דוקא אך כ' שם שיש לעיין אם יש חילוק בין אם נפלו הרוב בב"א אם נפלו מעט מעט בזה אחר זה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(קנה) נפל מעצמו עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך שחולקים על המחבר בנאכל א' מהם בשוגג וס"ל דגם בזה קנסו שוגג אטו מזיד וכו' ועי' בפר"ח ס"ק ל"א ובמנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק ז' שהשיג על הט"ז וש"ך בזה ופסקו כהש"ע דאכלו שוגג לישראל שרי ועי' במנח"י כלל מ"ג ס"ק י"ג ובשפ"ד סק"מ שהביא דבריהם ועי' בכנפי יונה ובחוו"ד בביאורים סק"ט ובחידושים ס"ק כ"ה שכ' שכן עיקר לדינא כהמחבר ודלא כהט"ז וש"ך עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ח ובפיה"ק ס"ק נ"ג שהעלה