דרכי תשובה - ד שב

ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ל שהעתיק לשונו ותמצית העולה מדבריו ז"ל הוא דבע"כ הרמ"א לא על הפרישה הראשונה קאי דהיינו דנימא דאם פירשו כולן גם במתכוין מותר דזה א"א דלרוב הפוסקים אסור בזה אלא דבע"כ דברי הרמ"א אלו קאי על המיעוט דפריש עוד מהם שכתב אח"כ דכיון דפירשו כולן ואין כאן קבוע אך דמ"מ עדיין אסירים הם כיון שהאיסור היא מעורב בהם בזה הוא דמתיר הרמ"א לפרוש מהם קצת קצת גם במתכוין והכל מותר חוץ מב' האחרונים ועיי"ש ביד יהודה שהביא ראיות שכן עיקר וכתב כן גם בפיה"ק ס"ק מ''ב לדינא עיי"ש:

(קכז) אבל אם נתפרשו כולן ביחד. ר"ל דלא מיבעיא אם נפרש א' א' שלא בפנינו דבודאי מותר ליקח כל או"א דהא פריש מרובא וכן אם נתפזרו כולן זה בכה וזה בכה נמי מותר ליקח כל א' ולומר כל דפריש מרובא פריש אף גם אם נפרשו כולן ביחד מ"מ כל זמן שהם מהלכין לאו קבוע הוא ואעפ"י שהאיסור עדיין בתוכם אפ"ה מותר לפרוש מהם קצת עד ב' אחרונים יד יהודה בפיה"א ס"ק ל"א ובפיה"ק ס"ק מ"ג (ועי' בדברינו לעיל ס"ק קכ"ו):

(קכח) נתפרשו כולן וכו' ובשעת עקירתן פירשו קצתן. עש"ך ס"ק ל"ז מ"ש בדין זה ועי' בשו"ת גאוני בתראי סי' ו' וסי' ז' מה שפלפלו הגאון בעל חלקת מחוקק ז"ל עם זקיני הגאון מו"ה העשיל ז"ל לענין אם פירש הרוב ממקולין בבת אחת והמיעוט נשאר בקביעות אם אמרינן איסורא ברובא איתא עיי"ש ועי' בבינת אדם בשער הקבוע מסי' כ"ג עד סי' ל"ג מה שפלפל בזה הרבה והעיר מכמה מקומות והעלה שהוא פלוגתת הפוסקים והעלה לדינא בסי' ל"ב דאם פירש הרוב בב"א והמיעוט נשאר בקביעות. המיעוט בודאי אסור שהרי נשאר בקביעתו אבל הרוב שפירש צ"ע להתיר ואפשר דבהפ"מ וסעודת מצוה יש לצדד ולצרף דעת הפוסקים דחתיכה גדולה וחיה לא הוי חהר"ל עיי"ש באריכות:

(קכט) כולן. עבאה"ט ועי' בבינת אדם שם סי' ח"ב שהעלה דאם הי' ט' בהמות בחצר ונתערב טריפה א' ביניהם ופירשו בזה אחר זה מן החצר הזה למקום אחר והלכו דרך חצר ב' ונשאר בהמה אחת בחצר הב' ולא ידעינן אם הכשרה או הטריפה אע"ג דאתחזק שהי' שם בחצר הב' גם הטריפה שהרי כולן עברו דרך החצר הב' שם מ"מ כיון שלא הי' כולן ביחד בחצר הב' שם אמרינן על כל א' וא' שפירש מן החצר הראשון כל דפריש מרובא פריש, ואמרינן על בהמה זו שהיא בחצר הב' שהוא מן הרוב וא"ל דאדרבה נימא מחצר הב' כל דפריש והרי בחצר הב' לא הי' שם אז רוב כשרים דז"א דכל דפריש לא שייך רק ממקום קביעות משא"כ בחצר הב' שלא הי' שם שום קביעות עיי"ש:

(קל) ולא נשארו במקומן. עי' בבינת אדם שם סי' כ' מה שכתב בדין זה דנתפרשו כולן אי בעינן שיתפזרו כולן כל א' וא' בפ"ע דוקא או דר"ל דגם בנתפזרו עד שלא נשאר רוב במקום א' ג"כ מקרי פיזור והעתיק לשון משמרת הבית שמבואר מדבריו להדיא דכל שלא נשאר רוב במקום א' מקרי פיזור עיי"ש:

(קלא) ובשעת עקירתן פירשו קצתן. היינו כל זמן שהם מהלכין דאם עמדו הא חזרו ונקבעו ומה לי קבוע ראשון או השני. יד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ד:

(קלב) אותן שפירשו או מותרים. ואף אם השאר חזרו ונקבעו והם הרוב ואסורים אפ"ה אותן, שכבר פירשו מותרין ואינן חוזרין לאיסור. יד יהודה שם בס"ק שאח"ז:

(קלג) מותרים. כל זה הוא להסוברים דפירש ממילא מותר אבל להאוסרים פירש ממילא אין שום היתר בכל פרישה שבעולם. יד יהודה שם ועי' בדברינו לעיל (ס"ק קכ"ד) (קלד) רק שנים האחרונים אסורים. עי' בבינת אדם שער הקבוע סי' י"ג שהעלה דאם מכרו כל הבשר קודם שנודע התערובות ולא נשאר שום דבר במקולין הכל שרי וגם הב' האחרונים דלא נאסרו הב' האחרונים רק ליקח אותם לכתחלה לאחר שנודע חבל אם פירשו גם הב' האחרונים קודם שנודע גם הם מותרין דשפיר יכולין לומר לאותן שלקחו קודם שלי הוא מן הרוב הכשרים ושלך אסור עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ט"ז וס' בית יצחק הנ"ל שם סי' נ' וסי' נ"א מ"ש בזה באורך וכתב שם כמה חלוקי דינים בענין זה עיי"ש:

(קלה) שנים דאחרונים אסורים. עי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' מ"ח שכתב דלכאורה י"ל דהיינו דוקא אם שניהם שוים אבל אם אחד גדול ואחד קטן הקטן מותר וכדקיי"ל לעיל סי' ק"ט דא' גדול וא' קטן ואינו יודע איזה אסורה דהקטנה מותר שהגדולה מקרי רוב לגבי הקטן דלא בעינן דוקא כפל ממש וא"כ ה"ה כאן י"ל דאם פירש הקטן אח"כ ונשאר הגדול אמרינן דמרובא פריש ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דבנ"ד דבשנים אחרונים אפי' א' גדול וא' קטן שניהם אסורים ולכן לא חלקו הפוסקים בזה עיי"ש:

(ק''ו) אסורים. ע' פלתי ס"ק י"ז שכתב הטעם משים דהוי מבטל איסור לכתחלה דאם יהי' כל התערובות מותר וזהו ע"י מעשה שלו הרי מבטל איסור לכתחלה דעכ"פ שנים אסורים עכ"ד ועי' בבינת אדם שם סי' ו' מ"ש ע"ד הכו"פ בזה ושדבריו הם נגד דעת כל האחרונים ועיי"ש בסי' שאח"ז מ"ש עוד בענין זה ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' מ"ז מה שהאריך בזה ועיי"ש עוד שעמד על המחקר מה יהי' אם שוב נתערבו אותם השנים האחרונים באחרים אחר שנחתכו ונתבטל מהם שם חשיבות ואינם ראוים להתכבד אם צריך רוב נגד הב' או כנגד א' לבד דאפשר לומר כיון דכבר נאסרו הב' הוי כאלו נאסרו שניהם מדינא ודמיא לאיסור דרבנן שנתערב דצריך רוב כנגדו וכמו דקיי"ל בספק איסור שנתערב דאין מצטרף לס"ס כיון שכבר נקרא עליו שם איסור קודם התערובות הו"ל כודאי איסור או אפשר לומר דמ"מ כיון דאין אסורים רק מדרבנן דמה"ת כולם מותרין אפי' קודם שנחתכו לא גרע מספק דרבנן וכיון שיש בהם אחד שמותר בודאי א"צ רוב רק נגד אחד ולא דמיא לאיסור דרבנן שנתערב חד בחד דקיי"ל דאם נאבד אח"כ אחד מהם אסור הב' אף דהוי ספיקא דרבנן שאני התם דעכ"פ יש שם אחד שאסור בודאי והוי חזקת איסור משא"כ כאן די"ל ששניהם מותרין ואדרבה יותר מסתברא שהם מן הרוב רק דא"א להתיר אותם כיון שלא נעקרו מהם שם קבוע שהי' עליהם מתחלה וסיים וז"ל אבל לפמ"ש הש"ך לעיל סי' צ"ט ס"ק כ"א דאיסור דאורייתא מין במינו יבש ביבש חד בחד אף בנודע כל שנתוסף עליו עוד היתר עד שמתבטל ברוב חוזר וניעור לקולא וכו' א"כ כ"ש בנ"ד דא"צ רוב רק נגד א' מהם וגדולה מזה נראה אף אם עדיין ראוים להתכבד ונתערבו באחרים היתר מותר כל שיש רוב נגדם דדמיא לב' תערובות דמותר לדעת הרשב"א (בסעי' ח') אם אוכל אחד אחד כמו שיתבאר שם דהאחרונים שנשארו אף דהם אסורים מ"מ לא גריעי מלוקח מקבוע ונתערבו באחרים דמותר משום ס"ס עכ"ל:

(קלז) ואם נתערבה. עשפ"ד ס"ק ל"ח ובביאור הגר"א סוף סק"כ שכתבו דלרבותא נקיט נתערבה דלא מיבעיא אם לא נתערבה שהתרנגולת טריפה ניכרת דמותר דהוי פירש כמש"ל סעי' ג' אלא אפי' נתערבה ואין התרנגולת הטריפה ניכרת אפ"ה מותרת הביצה דהוי פירש שלא בפנינו עיי"ש אמנם הנה לפמ"ש בס' קהל יהודה (להרב מהרי"א ז"ל מאיזמיר) לעיל סוף סי' צ"ט בשם הרב מהר"א לפפא ז"ל דאם נתערבה תרנגולת ספק טריפה בין כמה תרנגולות כשירות והטילו ביצים יש לפקפק אם יש להתיר הביצים כיון שידע שיש לו תרנגולות כשרות מטילות ביצים ולא חשש להפריד התרנגולת הטריפה מהאחרות כדי שלא יתערבו הביצים הרי גרם הוא הביטול בידים ואסור משום מבטל איסור לכתחלה והוא הביא ראי' לדבריו מדברי הר"ן עיי"ש ולפ"ז י"ל דבכוונה נקיט הרמ"א נתערבה דאל"כ אסור משום מבטל איסור לכתחלה מדלא חש להפריד התרנגולת הטריפה מבין הכשרות כדי שלא יתערבו הביצים וכאמור אבל לפמש"ל סי' צ"ט שם (ס"ק נ"ז) מכמה גדולי המחברים דגורם לבטל איסור לא מקרי מבטל איסור לכתחלה אין להחמיר:

(קלח) בכשרות. ר"ל בב' כשרות. אבל אם הי' רק ב' תרנגולות א' כשרה וא' טריפה ונמצא ביצה ביניהם יבואר להלן בקונטרס הספיקות. שפ"ד שם. ועי' מזה בדברינו שם (ס"ק רס"ב):

(קלט) ונמצא ביצה ביניהם. היינו שלא נולד בפנינו שלא ראה בעת שהטילה דהוי פירש שלא בפנינו אבל אם ראה ההולדה פשוט הוא דאסור דהוי פירש לפנינו. כרתי ס"ק כ"ה. ועיי"ש עוד בכרתי שכתב דבמקום שאין הביצה חשובה אפי' הטילה בפנינו מותר עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שכתב שלא הבין דברי הכו"פ בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ג מ"ש בביאור דברי הכו"פ בזה