דרכי תשובה - ד שא

עליהם שם ביטול ולא שייך לומר מרובא פירשו דזה לא גרע מפירשו מחציתן לכאן ומחציתן לכאן בדרך חלוקה דמבואר בדברי הרשב"א בתוה"ב הקצר דאסור וכו' והרי זה דומה להא דלהלן סי' קי"א באיסור דרבנן וב' קדירות של היתר דשניהם אסורים דמה חזית וכו' שבע"כ אתה צריך לאסור שניהם דאם תתיר שניהם הרי אתה מתיר ודאי איסור דרבנן אכן בפירש המחצית לאחר שנודע התערובות לא שייך לומר מה חזית דהא המחצה הנשאר אין אתה מוסיף עליו איסור וכבר נאסר מתחלה ולא נעשה בו שינוי שעל ידו יצא מאיסורו ובודאי דנשאר באיסורו הראשון משא"כ המחצה שפירש ונעשה בו מעשה שפיר מותר עכ"פ מטעם ספיקא דרבנן עיי"ש באורך:

ומ"ש הבאה"ט אם פירשו מחציתן בבת אחת ר"ל דוקא בבת אחת אבל בזה אחר זה אפי' פירשו כולן הכל שרי לבד ב' האחרונים. שפ"ד ס"ק ל"א וה"פ (וכמ"ש בסעי' ז') ועי' עוד בשפ"ד ס"ק ל"ז (בסוף ד"ה החקירה הב') שכתב דאם כולן הם של אדם א' ולקח א' רוב בבת אחת פשיטא דאסיר דאמרי' איסורא ברובא איתא לחומרא אכן אם יש שם יו"ד בהמות של יו"ד בני אדם ולקחו ששה בני אדם ששה בהמות בב"א והשאר שנשאר לקחו בזה אחר זה יש לעיין בי' עיי"ש:

(קכא) (קכב) אם פירש ממילא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם פירשו ממקום הקביעות אע"פ שחזרו ובאו יחד במקום א' מ"מ כל שנתפזרו כולם ונעקר הקביעות הראשון שוב לא חשוב קבוע ועי' בפר"ח ס"ק כ"ח מ"ש בזה ועי' בדגול מרבבה על הש"ך ס"ק ל"ז שהתפלא על הש"ך בזה והביא ראי' דהיכא דהדרא לניחותא דהיינו שחזר למקום א' שייך דין קבוע וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ל"ד מה שהאריך בזה ובמ"ש לחלק בזה לדינא עיי"ש באורך ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז שכתב לחלק בזה בין איסור דאורייתא לרבנן דבאיסור דאורייתא מחמרינן דגם אם בטל הקביעות אם חזר למקום א' הדרא לקביעתא אבל באיסור דרבנן לא אמרי' דהדרא לקביעתא והביא סמוכין לדבריו מאיזה מקומות אך בסוף דבריו סיים כיון שלא נמצא דבר זה מפורש בפוסקים צ"ע למעשה עיי"ש ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד ריש סי' י"ז מ"ש במה שהוא דבר השכיח שנזדמן לפעמים בבית המטבחיים טריפה במעיים של בהמה אחת ולא נודע מאיזה בהמה ויש לדון כיון שמביאין הבשר מבית המטבחיים למקולין הרי הוי פירש קודם שנודע התערובות א"כ הכל מותר אך יש לעיין כיון שאח"כ חזר ובא הכל לתוך המקולין הרי חזר הקביעות כמו שהי' והביא מדברי הש"ך בזה דכיון שנתפזר קביעות הראשון לא חזר הקביעות למקומו והביא מדברי הש"ס דלא משמע כדברי הש"ך בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועשפ"ד ס"ק ל"ז (בחקירה הב') שעמד על המחקר בענין זה במקום שהקצבים שוחטים בביתם ונוטלין הבהמות משם לחנויות שקורין יאטקי"ס אי הוי פירש כיון שחזרו והוקבעו פעם אחרת בחנויות או לאו וכתב דפשוט הוא דהוי קבוע ואין זה פירש ואם נטלו כולן והניחו בחנויות המשל בזה יו"ד קצבים שחטו כל א' בהמה בביתו ולקחו לעשר חניות וכו' ונמצא א' טריפה ודאי יש כאן חנות א' בשר טריפה הוקבע בחנויות וכו' עיי"ש ועי' בבינת אדם בשער הקבוע סי' י"ח שעמד על המחקר בזה וכתב דאם שחטו כמה קצבים בבית השחיטה והוליכו משם כל הבהמות בזה אחר זה למקולין ואח"כ נודע טריפות אם הובאו כל הבהמות במקולין חוזר להיות קבוע ואם לא הביאו כולן רק חלק מהם אם הביאו רוב בב"א למקולין תלוי בדין המבואר בפוסקים אי אמרינן איסורא ברובא איתא ואם הביאו מחצית יבואר לקמן וכו' ואם לא הביאו כולן למקולין בבת אחת רק אחד אחד ונשאר בבית השחיטה ה"ז נחשב שכולן פירשו ומותרין אכן אם לא הביאו רק המיעוט למקולין והרוב נשאר בבית השחיטה מלתא דפשיטא הוא שהמיעוט שהוליכו למקולין למכור הוי פירש ולא אמרינן שיחזור הקביעות הכא במקולין כיון שהרוב הוא קבוע בבית השחיטה וכעובדא דק' ווילנא שכתבו הגאונים דכל שנשאר הקביעות במקום הראשון אע"פ שחזר חלק ממנו לקבוע במקום אחר שייך שפיר כל דפריש מרובא פריש אכן גם אם לא נשאר כלום בבית השחיטה אלא הוליכו הכל למקולין אלא שלא הספיקו להביא הכל למקולין עד שמכרו אפי' רק בהמה כולה ולא נשאר ממנה כלום במקולין גם בזה הוי פירש ואמרינן דלא חזר הקביעות למקומו אע"ג דאתחזק איסורא כאן שהרי הי' כולן כאן דלא איכפת לן בזה במה דאתחזק איסורא אלא בפקוח נפש משא"כ בשאר איסורים ואזלינן בתר רוב ואמרינן על כל א' כל דפריש וכ"ש אם יש ספק כלל אם נתערב כאן טריפה כגון שידוע שהי' להם בהמה א' טריפה אבל אינו יודע אם זו הוא שנתערבה או לאו דלא נקרא קבוע אפי' כולם ביחד אכן אם הביאו כולן למקולין ולא נמכר בהמה א' לגמרי ונשאר חתיכה מכל בהמה באופן שיש כאן ודאי טריפה א' בזה הנה דעת הפר"ח ס"ק כ"ח שחזר הקביעות למקומו ובזה בע"כ לחלק בין אם נודע התערובות קודם שחזר לקבוע במקום הב' ובין אם לא נודע התערובות רק לאחר שחזר ונקבע במקום הב' דאם לא נודע התערובות קודם שפירשו וקודם שנודע לנו חזרו לקבוע במקום הב' ודאי חוזר הקביעות למקומו אכן אם נודע בינתיים התערובות אז אם פירש ממילא כיון שכבר הי' בחזקת היתר אף כשחזר ונקבע במקום אחר לא הוי קבוע. וכ' בביאור דין זה כך דהחילוק בין קביעות מקום הא' להב' הוא דבמקום הא' אע"פ שכבר פירשו מקצתן ואח"כ נודע הטריפות הוי קבוע אף דאפשר דאין כאן טריפות אבל בקביעות דמקום הב' דוקא אם יש כאן כולן ביחד כיון דודאי יש כאן האיסור ע"כ חזר להיות קבוע משא"כ כשכבר פריש קצתן די"ל דאין כאן איסור כלל לא חזר להיות קבוע עיי"ש:

(קכג) ממילא. עבאה"ט מ"ש מהש''ך ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' מ"א שכ' דגם להמחמירים לאסור פריש ממילא זה דוקא אם יש כאן ודאי איסור אבל אם יש לומר דאין כאן איסור כלל אז לכ"ע שרי בפריש ממילא ועיי"ש במ"ש בזה באריכות:

(קכד) שרי. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך דיש להחמיר כדעת הסוברים דפריש ממילא אסור ועשפ"ד ס"ק ל"ג שכ' דאפי' נתערב איסור דרבנן ופירש א' מהם שלא בפנינו ג"כ אסור מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע אף דהוי גזירה לגזירה עיי"ש ועי' מזה בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' ל"ג אמנם בעיקר הדין עי' במנח"י כלל מ"ג סק"ד שפסק דבהפ"מ יש לסמוך על דעת המתירין בפירש ממילא עיי"ש והיינו אפי' באיסור דאורייתא והביאו במ"ז סק"ו ובשפ"ד ס"ק ל"ו:

(קכה) והא דאסור. עמ"ז סק"י מ"ש לענין אם פירש רוב למקום א' והמיעוט למקום אחר והביא מדברי הרא"ה דדוקא בפירש א' א' אז אמרינן שפירש מן הרוב אבל אם פירשו הרבה בבת אחת דרך משל שפירשו ארבעים למקום א' וס' למקום אחר דהוי דרך חלוקה אסיר וכמ"ש במנח"י כלל מ"ג ס"ק י"ז עיי"ש באורך ועי' בבינת אדם שער הקבוע מסי' כ"ג עד סי' כ"ח מה שהאריך בזה והעלה דגם אם נתפרשו בדרך חלוקה רוב למקום א' ומיעוט הרבה בבת אחת למקום א' נתבטל מהם שם קבוע והמיעוט מותר לגמרי אך הרוב אסורים משום דאמרינן איסורא ברובא איתא ונ"מ לענין אם שום פירש מהרוב הזה מיעוט מותר אפי' אם פירש לפנינו ואפי' בידים מותר ליטול מהם כיון שנתבטל מהם דין קבוע עיי"ש באורך ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ל"ב מ"ש בזה ועי' עוד בדבריו בסי' מ"ו מה שהאריך בענין זה והרבה להשיב ע"ד הבינת אדם הנזכר והעלה דכל דהוי בדרך חלוקה המיעוט אסור וכן מן הרוב לא נתבטל שם קבוע וים לו דין קבוע לכל דבר אך המיעוט שנחלק אף שנתבאר דגם הוא אסור כיון שהי' בדרך חלוקה מ"מ אין לו דין קבוע ונ"מ דאם פירש מהם לאחר שהונח במקום אחר אפי' אם פירש בפנינו מותר דאף דלא נקרא עליו שם היתר מ"מ שם קבוע ג"כ אין לו עיי"ש באריכות:

(קכו) אם הפרישו במתכוין. עט"ז סק"ז ועש"ך ס"ק ל"ה דנתפזרו כולן אפי' בפנינו מותר דהוי כפירש שלא בפנינו ועש"ך ס"ק ל"ז ועי' בתב"ש לעיל סי' ט"ז ס"ק מ"ז שהעלה דלענין דינא יש להחמיר דעכו"ם יפזרם שלא יראה הישראל ועבמ"ז סק"ז ובשפ"ד ס"ק ל"ז מ"ש בזה לדינא (ועי' בדברינו לעיל סי' ט"ז ס"ק ע"ה) ועי' בביאור הגר"א ס"ק י"ז שדעת אחרת אתו בדין זה