דרכי תשובה - ד ש

כנ"ל עכ"ד:

(קח) אסור. עי' בס' בית יצחק שם סי' מ' שעמד על המחקר באם נפרשו לאחר שנודע האיסור הרבה חתיכות לכמה חנויות ואין ידוע לאיזה חנות בא האיסור דלכאורה לפמ"ש דאמרינן דאיסורא ברובא איתא לחומרא א"כ יש לנו לומר דאזלינן בתר רוב בשר ויש בזה חלוקי דינים דרך משל אם היה כאן ג' בהמות טריפות ועשר כשרות ופירשו ששה בהמות מן הקבוע דאמרינן דהג' טריפות הוא ברובא באותם הששה שפירשו וא"כ אם שוב באו הששה בהמות לשלשה חנויות ב' לכל חנות הרי יש כאן בכל חנות ס"ס לאיסורא שמא באותו חנות באו ב' טריפות ואת"ל שלא באו שם שתים שמא בא עכ"פ אחד לשם והוי תערובות חד בחד ושניהם אסורים דשמא כל מה שאוכל הוא האיסור ואף שיש כאן גם כן ספק ספיקא להיתרא שמא באו לאותו חנות ב' הכשרות ואת"ל שבא לשם איסור שמא רק בהמה א' אסורה ושמא זה שאוכל הוא היתר ונמצא דהס"ס לאיסורא שוה עם הס"ס דלהיתרא וכיון דשקולין הם יש לאסור אפי' אם נאמר דתערובות חנויות לא מקרי קבוע כלל אפי' מדרבנן מ"מ כיון דאמרינן דאיסורא ברובא איתא והרי יש כאן שלש כשרות ושלש טריפות ולא שייך כאן ביטול ברוב חנויות ואסורים כולם וכו' עיי"ש באורך:

(קט) ואפי' חתיכה שאינה ראויה להתכבר. עשפ"ד ס"ק ל"א שכתב דנראה לדעת הש"ך דדוקא ביש במקולין חתיכות הר"ל וגם אין ר"ל בזה הוא דגזרו שאין ר"ל אטו ר"ל אבל אם לא נשאר במקולין רק שאין ר"ל לא גזרינן אטו פעם אחרת שיהי' כן בחהר"ל ויקילו גם בחהר"ל ושכן נראה דעת המנח"י כלל מ"ג ס"ק מ"ד עיי"ש אכן במ"ז ס"ק ה' כ' להחמיר באין הפ"מ כדעת הט"ז גם באין ר"ל עיי"ש. (ועי' בדברינו להלן ס"ק קי"ב מזה) ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ו' שכתב ג"כ דזה יהי' תלוי בהב' טעמים שבין הט"ז והש"ך דלטעם הש"ך שפיר אמרינן אם לקחו כל החתיכות שהם אר"ל מכל הבהמות למקום אחר קודם שנודע התערובות בבית שאין שם רבים ואין שם חהר"ל לא גזרינן אבל לטעם הט"ז בסק"ה משום דכיון דיש חתיכות מאותו בהמה הראוי' להתכבד ע"כ אסורין גם אותן שאינם ר"ל ממילא דגם בזה אסור ולא מהני שלקחו אותן למקום אחר דכל שישנם בעולם גזרינן עיי"ש:

(קי) חתיכה שאינה ראויה להתכבד. עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג ובפה"א ס"ק ל"ו שכתב דהא דאמרינן דאם יש שם במקולין חהר"ל וגם אין ר"ל דגם שאין ר"ל אסור כמ"ש המחבר זה דוקא בחתיכות דצריך הבחנה לראות איזה הוא כשיעור הר"ל ואיזה אינה ר"ל ע"כ החמירו לאסור תמיד אבל הבני מעיים מהבהמות מותרין כיון שלעולם אין ר"ל והגם שנמצא ביניהם הכבד דהא חהר"ל מ"מ מחמת זה אין לאסור כל הבני מעיים עיי"ש:

(קיא) שאינה ראויה להתכבד. עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ה שהעלה דכיון דכל האיסור זה של החתיכה שאינה ר"ל אינו אלא מחמת חומרא שהרשב"א כתב בתוה"ב הקצר שיש לחוש להמנהג להחמיר ע"כ אם נתערבה אותה חתיכה שאינה ר"ל אח"כ ברוב אפי' בלח אין להחמיר עיי"ש:

(קיב) שאין הכל בקיאין. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דליחיד בביתו אין להחמיר ועשפ"ד ס"ק ל"א שכתב דלדעת הש"ך מבואר דאף שיש שם ר"ל ואין ר"ל אין להחמיר ליחיד בביתו ודלא כהפ"מ חלק א' סי' ק"ה דביש שם ר"ל ואין ר"ל אף ליחיד בביתו אסור דז"א עיי"ש אמנם במ"ז סק"ה כ' דבאין הפ"מ יש להחמיר ולאסור גם ליחיד בביתו וכדעת הט"ז עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק ק"ט):

(קיג) ויטעו עבאה"ט מ"ש מהט"ז ומהנקה"כ לענין אי ברבים יש לחוש לטעות הואיל ומדכרי אהדדי ועי' מזה בתשובת עבודת הגרשוני סי' ב' ובמנח''י כלל מ"ג ס"ק מ"ד ועי' בהגהות יד אברהם שהביא סעד לדברי הט"ז מדברי הש"ס עירובין דף ג' דבכל גווני אמרינן רבים מדכרי אהדדי עיי"ש ועי' בנקה"כ בתחלת דבריו שכתב לחלק עוד דלא שייך הכא דרבים מדכרי אהדדי כיון דאין הכל בקיאין בדין חהר"ל וקרוב הדבר שיטעו וכו' עיי"ש ומבואר מדבריו דבדבר שאין הכל בקיאין בדבר וקרוב לטעות לא שייך לומר דרבים מדכרי אהדדי אפי' היו כולם במעמד אחד עיי"ש:

(קיד) בין ראויה להתכבד. עשפ"ד לעיל סי' ק"א סוף סק"ז ובחידושי הגרעק"א ז"ל כאן שתמהו הא קיי"ל דחתיכה חיה לא הוו חהר"ל עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ק''א ס"ק ל"ט וס"ק מ"ז):

סעיף ו (קטו) בעלי חיים. עפת"ש מ"ש מהרדב"ז בספק דרוסה שנתערבה ועי' מזה בדברינו לעיל סי' נ"ז (ס"ק רכ"ה ורכ''ו):

(קטז) ושאר דברים החשובים. כגון חהר"ל ודבר שבמנין בריה וכה"ג ש"ך ס"ק ל"ב. ועשפ"ד שם מ"ש לענין דשיל"מ והביא מדברי המנח"י כלל מ"ג סק"א דגם בדשיל"מ אם פירש א' מהם אחר שנודע התערובות אסור דגזרינן שמא יקח מן הקבוע והפרמ"ג כ' די"ל דאדרבה בדשיל"מ חמור טפי דבשיל"מ אפי' אם פירש הכל לפנינו אסור וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ו דלאו דוקא דברים אלו דה"ה בכל דברים שאין להם ביטול וכן תרומה בפחות ממאה וערלה וכה"כ בפחות ממאתים יש לו דין קבוע ושייך דינים אלו אך מחמת שהמחבר לא מיירי בהלכה זו זולת מדברים החשובים לכן נקיט כן עיי"ש:

(קיז) שנתערבו בהיתר. עי' במנחת ההן חלק ב' מספר התערובות פרק ט' ובמנח"י כלל מ"ג ס"ק כ"א שכתבו דגם ביבש ביבש מין בשאינו מינו שייך דין זה דפירש שלא בפנינו עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק נ"ז שהביא דבריהם וכתב ושכן מבואר להדיא באו"ה עיין שם:

(קיח) אחר שנודע התערובות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דקודם שנודע התערובות לכ"ע מותר דלא שייך למגזר וכתב בשפ"ד ס"ק ל"ג וז"ל ועדיין יש לשאול אם ידעו מהתערובות רק שזה האיש שלקח לא ידע מהתערובות אם יש לגזור להרא"ש או לאו דקבוע ד"ת כל שנודע לא' תו לא מהני מה שלא נודע למי שלקח וכו' וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם במ"ז להלן ס"ק מ"ד כתב בהחליט להחמיר דכל שנודע אף מי שלא ידע אסור לו עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שער הקבוע סי' ל"ג וביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח שהעלו שכן עיקר לדינא דאף שזה האיש לא ידע אסור דבע"כ בעינן קודם שנודע התערובות לשום אדם ולא אתחזק איסורא כלל עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק צ"ב) מ"ש בזה:

(קיט) אסור. ואפי' באיסור דרבנן יש לאסור בכה"ג כל שנודע התערובות, שפ"ד ס"ק ל"ג. ועי' בס' בית יצחק שם מ"ש בזה באריכות:

(קכ) אבל אם פירש ממילא שרי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם פירשו מחציתן בבת אחת אסורין ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ל"א מ"ש בזה והביא ראי' לדעת הפרישה דמתיר בפירש מחציתן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ב ובפיה"ק סק"מ מ"ש בזה והעלה דעכ"פ אם פירש מחצה ונפל לתערובות אחר יש להקל גם בפירש לפנינו אכן אם פירשו מחצה לתערובות זה ומחצה לתערובות אחר צ"ע אם דינו כשני תערובות או כיון דע"כ האיסור באחד משניהם הו"ל כולם כמו תערובות אחד ומה לי במה שהם בשני מקומות עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' מ"ב שהביא ג"כ ראיות לדעת הפרישה להקל בזה וסיים דכל זה בפירש לאחר שנודע האיסור אכן בפירש קודם שנודע האיסור הנה לפי מ"ש הפוסקים דכל שלא נודע האיסור עדיין לא חל