דרכי תשובה - ד רצט

השיג עליו והעלה דגם ב' האחרונים שרי דזה לא דמי להא דרמ"א בסעיף ו' דהכא שאני דהוי כנעקרו כולם ומותר לגמרי עיי"ש והסכים עמו בשפ"ד סק"ל וסיים שכן הלכה כהכו"פ עיי"ש ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סוף סי' י"ז מ"ש בדברי הדרכי נועם בזה והקשה ג"כ עליו ומ"מ לדינא סיים שיש להחמיר כדעת הדרכי נועם עיי"ש ועי' בתשובת נו"ב קמא חיו"ד סימן ט"ז שמבואר דעתו ג"כ להחמיר בזה כדעת הדרכי נועם עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהר"ר ברוך פרענקיל זצ"ל על הנו"ב שם שהעיר מדברי הכו"פ והפרמ"ג בזה ונראה דעתו שאינו מחליט להחמיר כדעת הדרכי נועם בזה עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק ק"ה שהפנים ג"כ להכו"פ להקל בזה עיי"ש ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ו' וז' מה שכתב בזה והעיר מכמה מקומות ולדינא העלה דאם לא נודע התערובות קודם שנמכר הכל אז בודאי דהב' שלקחו באחרונה אסורים רק אם נודע התערובות קודם שלקחו הב' האחרונים ואח"כ נמכרו גם הב' האחרונים ולא ידעינן מי הם זה תלוי בפלוגתת הפוסקים אי הא דביטול איסור תלוי בידיעה הוא דאורייתא או דרבנן ובסי' ז' שם הביא שם תשובת הגאון בעל הבית מאיר ז"ל שדעתו להתיר גם הב' האחרונים כי האחרון יכול לומר שלי הוא מן הרוב והוא ז"ל השיג עליו ומצדד להחמיר ובסוף הביא גם מדברי הנו"ב הנ"ל שאוסר הב' האחרונים עיי"ש ועי' בשו"ת נודע בשערים תניינא סי' ט"ז מ"ש בזה ועי' בדע"ת סי' ל"א ס"ק י"א מ"ש ע"ד הנודע בשערים בזה באורך ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף נ"י מקאסיב) חיו"ד סימן מ"ו בעובדא ששחטו ז' בהמות במקום א' ואח"כ חלקו כל א' לשנים ולקחו א' א' על עגלה להוליכה ליאטקע"ס והוליכו ביחד כל הז' בהמות על העגלה וחלקו אח"כ לב' יאטקע"ס ונתנו באחת ז' חצאי בהמות ובאחת נתנו עשרה חצאי בהמות ומכרו הבשר לכל בני העיר ואח"כ נמצא בא' מהדקין מכה באופן שהיה ספק טריפה ולא נודע מאיזה בהמה הוא ונשאר ביאטק"ע אחת חצי בהמה וד' חתיכות בשר וביאטק"ע הב' נשאר רק איזה חתיכה בשר וכ' דהבשר שנמכר בודאי מותר כיון שפירש קודם שנודע התערובות ואפילו לדעת הש"ך דס"ל דאם נמצא ריאה אחת טריפה נקרא תערובות חנויות והוי קבוע דאורייתא מכל מקום בזה גם הש"ך מודה דלא הוי תערובות חנויות דדוקא אם בכל חנות הוה שור אחד שלם ונתערבו אח"כ הבני מעיים ונמצא בא' מהב"מ טריפה זה נקרא תערובות חנויות לדעת הש"ך דהא חנות א' נקרא ודאי טריפה ולא נודע איזה משא"כ בנ"ד דליכא חנות א' שיהיה בה ספק טריפה דאסיר מה"ת דהא בכל חנות איכא למימר דליכא בה אלא חצי בהמה מהטריפה וחצי בחנות הב' ובטל מדאורייתא ברובא וא"כ לא הוה אלא תערובות החתיכות ומותר מה שנפרש קודם שנודע התערובות גם לדעת הש"ך אמנם אותן שנמכרו בסוף וקנו באחרונה בעת שלא נשאר רוב אין בידו להכריע ואם ידוע מי לקח באחרונה יש לבעל נפש להחמיר על עצמו אבל הבשר הנשאר עדיין ביאטקע"ס אחר שנודע הספק בודאי אסור וא"ל כיון שלקחו כולם על העגלה אחד אחד להוליכן להיאטקע"ס הוי פירש קודם שנודע התערובות ומותרין כולם אף שנים האחרונים וכמ"ש הכו"פ והפרמ"ג והחוו"ד דז"א דכאן הדרו לקביעותא ביאטקע"ס וכו' וסיים ומ"מ נ"ל דאותן חתיכות שנשארו ביאטק"ע שלקחו מקודם לשם קודם שנודע התערובות שוב אמרינן כל דפריש מרובא פריש ובזו לא שייך למימר הדרו לקביעותא ורק מה שנשאר בהיאטק"י הב' יש לאסור עיי"ש באורך:

(קה) מותר. עי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ל"ו שעמד על המחקר אם לקח קודם שנודע הטריפות מן התערובות חתיכה אחת ואח"כ עוד הרבה בזה אחר זה עד שהיה רוב אצלו מן החתיכות דלכאורה י"ל כיון שכל או"א בפ"ע שלקח היה מותר מטעם דמרובא פריש א"כ כל א' שם היתר עליו ושוב אינו חוזר לאיסורו ואמרינן על כל א' דהאיסור נשאר באחרונה אצל המוכר אמנם לפ"ד הפוסקים דס"ל דעיקר הוא דאזלינן בתר שעת ידיעה אין להקל כיון דבשעת הידיעה נתקבצו אצלו לרוב א"כ א"א לומר דמרובא פריש והן אמת כי בבינת אדם שער הקבוע סי' ל"ב כתב בפשיטות דאפי' לקח רוב בב"א אמרינן ג"כ דהאיסור נשאר אצל המוכר אבל דבריו תמוהין ועיי"ש במה שהאריך לסתור כל דבריו וסיים ולפמ"ש יוצא לנו לדינא דלא מיבעיא בפירש הרוב קודם שנודע התערובות דודאי אמרינן איסורא ברובא איתא והרוב איסורא אלא אפי' פירש הרוב לאחר שנודע האיסור אם פירשו בב"א או בזה אחר זה קודם שנעשה מעשה להיתר ג"כ אמרינן איסורא ברובא איתא וגם המיעוט שנשאר ג"כ באיסורו עומד וכו' עכ"ל ועיי"ש במ"ש עוד בזה לענין אם פירשו הרוב בפ"ע והמיעוט בפ"ע עיי"ש באריכות:

וכתב שם עוד בסי' שאח"ז דכל זה הוא לענין הרוב אבל לענין המיעוט הנשאר תלוי במחלוקת הפוסקים אי אזלינן בתר ידיעה או לאו דלדעת הרא"ש דמדאורייתא אזלינן בתר ידיעה בין לקולא ובין לחומרא א"כ עכשיו לאחר הידיעה יש לנו לומר דהאיסור הוא ברובא אפי' לקולא דהא קודם הידיעה לא נעשה קבוע ולא היה שייך לומר ביה כל דפריש מרובא פריש ולא שייך לומר דהמיעוט הנשאר נשאר באיסורו וקביעתו כמקדם אבל לדעת הפוסקים דלא ס"ל כהרא"ש בזה יש להחמיר ולאסור המיעוט הנשאר עיי"ש באורך ועי' בדבריו עוד בסי' ל"ח ול"ט מ"ש עוד כמה חלוקי דינים בענין זה באורך:

(קו) ליקח מכאן ואילך אסור. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' פר"ח ס"ק כ"ב מ"ש בזה והעלה כיון דכל עיקר הדין דאסור ליקח מכאן ואילך אינו אלא חומרא בעלמא ע"כ אם עבר ולקח חתיכה שאינה ר"ל שרי אפילו אם לקח במזיד ולא מיבעיא בתערובות חתיכות אלא אפי' בספיקא דחנויות כגון שנמצא ריאה טריפה ולא נודע באיזה חנות ועבר ולקח אפי' במזיד חתיכה שאינה ר"ל דשריא עיי"ש ועשפ"ד סק"ל שהביאו והשיג עליו וכתב דבתערובות חתיכות יש לצדד בלקח בשוגג דוקא אבל לא בלקח במזיד אמנם בתערובות חנויות יש להחמיר גם בלקח בשוגג עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק ל"ו מ"ש בדבריהם בזה והעלה דגם בתערובות חתיכות יש להחמיר גם בלקח בשוגג עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' נ"ד שכתב אפילו אם נחמיר לאסור גם בדיעבד אם לקח במזיד מ"מ הוא מותר לאדם אחר ולא חמור ממבטל איסור במזיד שנתבאר לעיל סי' צ"ט דאין אסור כ"א למבטל עצמן ולא לאחרים דכיון שגוף דין זה הוא חומרא שלא נמצא בש"ס ע"כ אין להחמיר טובא בזה וכתב עוד וז"ל עוד נראה דאפי' אם נחמיר למי שלקח בשוגג מ"מ אם כבר לקח ושוב בא להחזיר הבשר למוכר אין מחייבין להמוכר להחזיר הדמים ואף שנתבאר להלן סי' קי"ט סעיף י"ג דהמוכר דבר שאיסורו מדברי סופרים אם הוא קיים מחזיר הדבר ונוטל דמיו נראה דבנ"ד אין צריך להחזיר כיון דאין זה ברור ויכול המוכר לומר קים לי כמאן דמתיר אכן אם עדיין לא נתן דמיו נלפענ"ד דיכול הלוקח לומר קים לי כמאן דאוסר וכל המוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל:

(קז) מכאן ואילך. עי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סימן כ"ב שנסתפק לפי מה דקיי"ל שדין קבוע הוא בין לקולא ובין לחומרא מה יהיה אם ט' חנויות מוכרות בשר איסור דרבנן וחנות א' מוכרת בשר כשר והיה תערובות חנויות שלא נודע באיזה חנות הוא האיסור ואיזה הוא ההיתר מי נימא כיון דתערובות חנויות לא הוי רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן לא גזרו דין קבוע וממילא דגם לקולא לא אמרינן קבוע וא"כ הו"ל רוב מקולין של איסור ואסור או דלמא דגם באיסור דרבנן השוו חז"ל דבריהם הם אמרו והם אמרו שיש לדין בו דין קבוע וא"כ הו"ל רק ספיקא דרבנן בספק השקול ונ"מ לדינא כהך דלעיל סעיף ד' שלקח מן הקבוע ונתערב אחר כך באחרים דמותר מטעם ס"ס ואף לדעת הרמ"א שחולק שם ואוסר מטעם דספק הראשון אסור מה"ת והוי ספק אחד בגוף והב' בתערובות ובנ"ד י"ל דגם להרב אין כאן חשש דהא ספק הראשון אינו אסור מה"ת כלל ועיין שם במ"ש בזה ולדינא העלה להקל דגם בזה אמרו חז"ל דין קבוע גם להקל ואם כן אינו אלא ספק באיסור דרבנן ומותר עיי"ש וכתב שם וז"ל ומ"מ נראה דאם היה כאן איסור דאורייתא בט' חנויות וא' כשרה ופירש א' מהם לפנינו ונתערבה אחר כך באחרים ברובא למאן דס"ל דפירש א' בפנינו הוי רק קבוע דרבנן ואף לדעת הרשב"א והמחבר לעיל סעיף ד' דלקח מן הקבוע ונתערב באחרים מותר מטעם ס"ס וכו' אף על פי כן בנידון זה יודה הרשב"א דאסור כיון דהרוב הם של איסור. ולפי אותם הסוברים דפירש לפנינו הוי גם כן קבוע רק מדרבנן ואף דעתה נעשה איסור דרבנן בתערובות רוב היתר דמדאורייתא בטל ברוב מ"מ כיון שקודם שנתערב היה כאן איסור תורה ודאי ואין סברא לומר הם אמרו והם אמרו אלא אם היה איסור דרבנן בעת שפירש מן הקבוע משא"כ בנ"ד דנעשה דרבנן אחר כך ואף דהרשב"א מתיר בספק דאורייתא שנעשה אחר כך ספק דרבנן ע"י תערובות מ"מ היינו דוקא בספק דאורייתא ולא בודאי דאורייתא