דרכי תשובה - ד רצח

עבודה על מס' ע"ז דף ל"ב ע"ב הביא ראי' לדעת המכריעין דמה שפירש קודם הספק מותר ומה שפירש אח"כ אסור עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' נ"ה ונ"ו שהרבה ג"כ להשיב ע"ד הט"ז הנזכר והעלה דהעיקר לדינא כדעת הפר"ח דחתיכות שפירשו ושאינן ר"ל מותרין אף שנשאר עוד מאותה הבהמה בקביעות עיי"ש באריכות. ועי' עוד במ"ז שכתב דמ"מ גם בנידון של הט"ז אין להחמיר גם באין הפ"מ אלא אם בודאי נשאר מקצת מן הטריפה שלא נחתך אבל בספק כגון שנתערבו ב' חתיכות טריפה בין ששה כשרות ונחתכו ב' לא חיישינן שמא נחתכו א' מהכשירות וא' מן הטריפות ונשאר חתיכה טריפה דמספיקא אין לאסור עיי"ש:

ועיין עוד במ"ז סק"ה שכ' שיש לחקור אם הי' ג' בהמות וביניהם הי' א' טריפה ונפל מחציתה והמשל כזה שחלקו כל בהמה לחצאין חלק האחוריים לבד וחלק הפנים לבד ונפל לים חלק הפנים ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' בית יצחק שם סי' ס"ט מ"ש בדברי הט"ז בזה וכתב דאם הי' ע"ד משל עשרה בהמות בכה"ג חלקי הפנים לבד וחלקי האחוריים לבד ונפלו ששה חלקי הפנים בבת אחת לים אף דלדעת הט"ז אין להתיר חציו של בהמה וכו' אבל לדינא כיון שכמה מחברים חולקים על הט"ז ומקילין בזה יש להקל אם נפל הרוב מחלקי הפנים לים אף שכל חלקי האחוריים נשארו אבל כל זה בנפל הרוב בב"א או בזא"ז קודם שנודע מן הנפילה אבל אם נפלו בזה אחר זה ונודע בין נפילה לנפילה כל שנפל א' מהם ונאסר אותו חלק האחוריים שניכר שהוא מאותו הבהמה שהפנים נפל ממנה שוב אין סברה להתיר אותם כיון שכבר החזקנו אותו באיסור א"כ שפיר שייך לומר מה חזית וסיים וז"ל ונ"ל אם נמכרו חלקי הפנים הנשארים לאדם אחר ונשארו חלקי האחוריים במקולין דבזה ודאי אף דנפל א' וניכר א' ג"כ תולין להקל דכאן לא שייך לומר מה חזית וכמ"ש הש"ך סי' קי"א ס"ק י"ח וכו' דבב' בני אדם תולין להקל דתולה כל א' בחבירו באיסור דרבנן ולא אמרינן מה חזית וא"כ ה"ה בנ"ד נמי דינא הכי וזה דוקא בנמכר חלקי הפנים תחלה לאדם אחר קודם שנפל או שלא נודע מן הנפילה עד אחר שנמכרו לאדם אחר אבל אם תחלה נודע מן הנפילה כיון שכבר נאסרו לפ"ד הרמ"א שוב אין חוזרין להתירם כמ"ש עכ"ל:

(קא) שלא נפל הספק בקבוע אלא לאחר שפירש. עחוו"ד בביאורים סק"ה וחידושים ס"ק י"ט שהעלה דהמחבר מיירי שפירש ממקום שנולד התערובות קודם שנודע הספק כגון שנשחטו ג' בהמות ונתערבו הריאות ולא נודע ספק טריפה עדיין ואח"כ פירשו מאותו מקום למקום אחר ואח"כ נמצא ריאה טריפה אז אמרינן דבמקום התערובות של הריאות נחשב מקום הקביעות ובפירש ממקום זה נקרא פירש ממקום הקביעות דהא אף אם הי' מוצא הטריפות בעודו במקום שהם ביחד לא הי' נודע ממי לקח ע"כ בהבית שנולד התערובות אף שלא נודע הספק באותו פעם נקרא מקום הקביעות אבל אם נולד הספק אחר שנחלקו לשלש בתים כגון שנשחטו שלש בהמות בבית אחד ופירש א' מהם ואח"כ נתערבו הריאות ונמצא א' מהם טריפה אף מה שפירש אסור דלא חשוב פירש מה שנפרש קודם שנולד התערובות דבשלמא אחר לידת הספק שהמקום שנולד בהן הספק הוא מקום קביעותי' וכפירש מאותו מקום הוי פירש ממקום קביעתן אבל מה שנפרש ממקום שהי' ביחד קודם לידת הספק ואח"כ נתחלקו למקומות אחרים ונמצא ריאה טריפה ואינו יודע מאיזה בהמה אין לדון אותן כפירש דכי מפני שהי' פעם אחת ביחד ואח"כ נתחלקו ואחר שנתחלקו נולד בהם ספקות תערובות נידון אותם כפירש דא"כ גם אם הי' בחיים במקום א' ונחלק לשלשה מקומות ונשחט כל בהמה במקום אחר ונתערבו הריאות ונמצא ריאה א' טריפה נידון אותן ג"כ כפירש מחמת שקבעו קודם השחיטה ביחד וזה תימא וישתקע הדבר עכת"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ג ובפיה"ק ס"ק ל"ב מה שהאריך בביאור ענין זה ומ"ש בדברי החוו"ד בזה והעלה דהא דקיי"ל כל דפריש תו אינו חוזר לאיסור דוקא אם הי' בכלל בתערובות והתירו אבל אם לא הי' בכלל התערובות עדיין כגון ששחט א' ולקחו וכן השני וכן השלישי לא מהני מה שהתיר מקודם כיון דבעת ההוא עדיין לא נתערבו כלל דהא הי' כל אחד בפ"ע עם הבני מעיים שלו ואם ימצא אז איזה טריפה ידעינן מאן הוא רק אח"כ כשנתערבו אי אפשר לידע א"כ השתא הם קבוע והוי דינו כמו כל תערובות דדבר חשוב עיי"ש ועי' בדעת תורה סי' ל"א ס"ק י"ב מ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:

(קב) וכיון שהרוב כשר מותר. עי' בשו"ת שערי דעה קמא סי' כ"ט שנשאל בעובדא שנמצא ספק טריפה בבני מעיים של בהמה אצל א' שדרכו לקנות הב"מ מאת הקצבים וקנה ביום א' מקצב ששחט ד' בהמות וביום ב' קנה מקצב ששחט ב' בהמות ואינו יודע מאיזה יום הוא הספק ונסתפק השואל אם יש לילך בכה"ג בתר בתרא כהאי דפ"ק דפסחים דף ז' ולפ"ז אסור כל הבשר של הקצב שקנה ממנו ביום ב' דהוי תערובות חד בחד או אם ניזל בהר רובא שהוא ביום א' וכבר נתבטל ברוב וכתב שאין לדין זה דמיון להא דאמרינן שם דאזלינן בתר בתרא אלא שיש להתיר בזה מכח ס"ס דלא דמי לספק א' בגוף וספק הב' בתערובות דהכא שניהם הם בגוף א' ספק שמא הבהמה כשרה הוא ואין כאן טריפות כלל ואת"ל שהי' כאן טריפה דלמא נתבטלה ברוב דהא כשנתבטלה ברוב גם היא עצמה נהפכה להיות היתר כמש"ל סי' ק"ט וגם הרשב"א מודה דעכ"פ מן התורה נהפך האיסור להיות היתר אלא שחומרא מדרבנן הוא וא"כ השני הספיקות הם בגוף הדבר. ועיי"ש עוד שכתב שיש להסתפק בעובדא כזו היכא שהי' שם תערובות מהרבה ימים וברוב הימים כל א' בפ"ע לא הי' שם רוב היתר אלא שביום א' הי' שם רוב היתר אי אזלינן בתר רוב הימים או בתר רוב בשר היתר וכתב שיש לדמות זה להאי דש"ס ב"ב דף צ"ג מר אזיל בתר רובא דזריעה ומר אזיל בתר רובא דאינשי וכתב דכל זה הוא בכה"ג שלא הי' רק ספק טריפה והבשר כבר נאכל והשאלה הוא רק לענין הכלים ע"כ יש להקל אבל אם הי' ודאי טריפה צ"ע אם יש להתיר כי לדינא צ"ע אם יש לסמוך על הסברה שכ"ל שמצד האיסור נהפך להיתר חשוב כספק בגוף עיי"ש:

(קג) שהרוב כשר מותר. עי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' ל"ה שכתב דמתשו' גאוני בתראי סי' י"ז מבואר דאפי' אם נמכר כל הבשר מותר כל שלקחו קודם שנודע הטריפות ומשמע אפי' אם נמכר הרוב לאדם א' ג"כ מותר הבשר שלו ואמרינן דנשאר האיסור בהמיעוט אצל המוכר ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז שעמד על המחקר דאם אדם אחד לקח קודם שנודע הטריפות חתיכה א' ואח"כ עוד הרבה חתיכות בזה אחר זה עד שהי' הרוב אצלו מן החתיכות דלכאורה י"ל דכיון שכל חתיכה וחתיכה שלקח הי' מותר מטעם דכל דפריש מרובא פריש א"כ כל א' שם היתר עליו שוב אינו חוזר לאיסורו ואמרינן על כל א' דהאיסור נשאר באחרונה אצל המוכר ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דאם פירש הרוב קודם שנודע האיסור אמרינן דאיסורא ברובא איתא ועיי"ש בסי' שאח"ז מה שהאריך עוד אם יש להתיר המיעוט הנשאר אצל המוכר בכה"ג ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(קד) כשר. עי' בפלתי סק"א שכתב מתשו' דרכי נועם דמ"מ לא שרי אלא אם נמכרו כולם בפעם א' אבל אם מכרו הבשר לאחדים אחת לאחת עד שנמכר הכל ואח"כ נתוודע הטריפה ב' האחרונים שלקחו הבשר אסור דכיון דמה שאנו מתירין הראשונים שלקחו הוא משום שהכל מרובא לקחו ופירשו ואמרינן שנשאר הטריפה עד לבסוף וכיון שנשאר הטריפה עד לבסוף ממילא שהב' האחרונים אסורים וכמ"ש הרמ"א להלן סעי' ו' והכו"פ