דרכי תשובה - ד רצו

אפשר דמודה ע"כ יש להקל אמנם אם השו"ב בישל בביתו כל הטחולים ביחד בקדירה אחת ונודע אחר הבישול הגם שהתערובות קשה להתיר אבל הכלים כמדומה לי שיש להקל אחר מעל"ע והגם שהלב"ש אינו מתיר הכלים שבישלו בתוכן בשר עגל שלא ידע אם עבר עליו ח' ימים רק באם נודע אחר מעל"ע מ"מ בנ"ד שהי' ע"י תערובות כמדומה לי שיש להקל אחר מעל"ע וכל זה הוא בעובדא כנ"ל אכן אם נודע אח"כ שעגל א' נטרפה ע"י איזה ספק טריפה הנה אע"פ שהש"ך להלן בכללי ס"ס אות א' מתיר בהפ"מ וסעודת מצוה בלא נודע והמנח"י מתיר גם בהפסד קצת מ"מ זה לא שייך רק ביבש ביבש אבל לא בבישול דבבישול לא שייך ס"ס וכו' ולכן בנ"ד הנה אם נתבשל עם עוד בשר שאינו מינו אז הבשר והרוטב והקדירה אסורים אבל אם נתבשלו רק הטחולים בלא בשר אחר הטחולים מותרים והרוטב והקדירה אסורים. ואם נמלחו עם עוד טחולים ושאר. בשר ונודע מהטריפות אחר המליחה אז המין במינו יש להתיר חד בתרי רק קליפה צריך ובדיעבד אם נתבשל גם בלא קליפה שרי אבל זה שאינו מינו אסור אפי' בהפ"מ עכת"ד ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ט (ס"ק ס"ה) ולהלן בריש דיני ס"ס (ס"ק רל"ז):

(צג) הטריפה. עבאה"ט ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע שה סי' ב' שעמד על המחקר לפמש"ל דכל שיש א' שיודע בקביעת האיסור יש להחמיר מה הדין באם בעל החנויות המוכר הבשר ידע מקום קביעות הבשר האסור ומת המוכר ועכשיו אין בעולם מי שיודע מקביעות האיסור אם נאמר כיון דבשעה שהי' המוכר חי הי' כאן איסור תורה על כל החנויות וא"כ אחר שכבר נאסרו לכל אדם שוב אין חוזרין להתירן אחר שמת או דלמא כיון דבשעה שבא א' ליקח כבר מת המוכר ובכל הבישולים אזלינן בתר שעת הידיעה כעת וכיון שעכשיו אין נודע לשום אדם הקביעת היתר לכל ואת"ל דבכה"ג מותר יש להסתפק עוד אם בא א' ליקח מן הבשר מן הקביעות בשעה שבעל החנות שבו הטריפה הי' חי וא"כ אז נאסר לו ליקח רק שלא הי' האיש בביתו לשאול ממנו ולא הספיק ליקח הבשר עד שמת בעל החנות אם חוזר אצלו להיתר או לאו ועיי"ש במ"ש בזה וכתב דהוא רחוק מן הדעת שמה שהי' אסור מתחלה וחזר מאיליו להיתר בלי שום סיבה וטעם כלל רק במיתת הבעלים אמנם אח"כ מביא מדברי הפרי תואר סק"ו שכתב דלדעת הסוברים דבעינן נודע האיסור אפי' נודע פעם א' ושוב נשתכח שוב לא מקרי קבוע וא"כ ממילא דה"ה באם מת היודע דבטל דין קבוע עיי"ש:

ועיי"ש עוד בסוף הסי' שהוכיח מדברי הפרי תואר סק"ו דבכ"מ בעינן עכ"פ שיוכל האיסור להוודע לפנינו רק שהלוקח לא ידע השתא בזה אמרינן דכל שים א' שיודע הו"ל קבוע אבל אם הוא בגווני שא"א לברר פה לפנינו אז אף שיש א' בסוף העולם מי שיודע מן הקביעות לא מקרי זה קבוע וכתב שהוא מלתא דמסתברא ובזה עולים כל הסוגיות כהוגן והוא מלתא מציעתא בין דעת אחרונים וכן נכון עיי"ש:

(צד) ואינו יודע מאיזו לקח. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"כ ובפיה"ק ס"ק כ"ח וסק"ל דהמחבר מיירי בע"כ שנמצא כמה חנו ות מוכרות בשר ואח"כ נמצא טריפות במקילין (שהוא בית מטבחיים שמשם לוקח כל בעל חנות בשר לחנותו) ולא ידעינן מאיזה בהמה הוא ולהכי נקט המחבר לשון זה ואינו יודע (ר"ל שהבעל החנות אינו יודע) מאיזה לקח אע"ג דכל שלא נודע עדיין מהבהמה הטריפה שנתהוה בהמקולין ממילא א"א לידע. ואע"פ שיודע מאיזה לקח אפ"ה אינו יודע אם מהטריפה לקח או מהכשרה וגם מסתמא יודע המוכר מאיזה בהמה מכר לו. מ"מ נקיט כן משום דצריכין שבעת הלקיחה לא הי' עוד אפשר לידע אבל אם בשעת הלקיחה הי' אפשר לידע רק אח"כ נתערבו המעיים ועי"ז א"א לידע שוב איזה הוא הטריפה דין אחר להם עיי"ש:

(צה) כל מה שלקחו. עשפ"ד ס"ק ל''ז (בחקירה הא') שעמד על המחקר בהא דמתירין כאן כל מה שלקחו קודם משים דהוי כפירש שלא בפניני ונולד הספק במקום הקביעות מה הדין אם לקח א' מהם רוב מהבשר שבמקולין וכ' וז"ל ואשיב בקצרה בחקירה הא' נראה לי אם נטל א' מהם רוב ע"ד משל ג' בהמות וא' לקח ב' ודאי אף קודם שנודע התערובות אסור דלא עדיף מפורש שלא בפנינו לאחר שנודע ובפירשו ארבעים וששים הארבעים מותרים והששים אסורים דאיסורא ברובא אשתאר כדבעינן למימר לקמן סעי' ח' וה"ה כאן ואף דהב' האחרונים קודם שנודע שרי מ"מ בלקח רוב בב"א אמרינן איסורא ברובא איתא לחומרא עכ"ל ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ל"ב שכ' בפשיטות דאפי' לקח רוב בב"א ואפי' קודם שנודע הספק אמרינן ג"כ דהאיסור נשאר אצל המוכר עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' ל"ו מה שהרבה להשיב ע"ד הבינת אדם בזה והעלה דלא מיבעיא אם פירש הרוב קודם שנודע התערובות דבידאי אמרינן דאסורא ברובא איתא והרוב איסורים אלא אפי' אם פירש הרוב לאחר שנודע הטריפות אם פירש בבת אחת או בזה אחר זה קודם שנעשה מעשה ג"כ אמרינן איסורא ברובא איתא וגם המיעוט שנשאר ג"כ באיסורו עומד עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' נ"ז שנשאל בעובדא ששחטו עשרה בהמות כשרים במטבחיים ולקחו מהן ז' בהמות למקולין ובבית המטבחיים נשאר ג' והבני מעיים מכל העשרה בהמות נשארו במקום א' ואח"כ נמצא בטחול אחד מחט באופן דהוי ודאי טריפה וכתב שם דלכאורה הדין מפורש בסי' ק"י דמה שפי' קודם שנודע התערובות מותר דאין אומרים קבוע למפרע אבל מכאן ולהבא אסור ליקח מן התערובות אפי' חתיכה שאינה ר"ל אבל כד דייקינין שפיר אשכחן שאין זה דומה לדין הנ"ל דנידון דידן שאני שאין כאן קבוע כל עיקר דהכא ליתא לקבוע כלל דהא בשלש בהמות שנשארו בבית המטבחיים ליכא קבוע מאחר שפירש רובן של הבהמות ולא אתחזק איסור בקבוע כלל אפי' בהז' בהמות שלקחו להמקולין ואע"ג דאיכא למימר איסור ברובא איכא מ"מ אין כאן דין קבוע כיון דלא ניכר האיסור במקום קביעתו והשתא לא אתחזק איסור בקבוע במקולין כלל ולא יהא אלא ספק קבוע מ"מ הלא קיי"ל דהיכא דלא ניכר האיסור במקום קביעתו אפי' אם הי' כאן ודאי איסור אינו אלא מדרבנן והשתא דהוי ספק הו"ל ספיקא בקבוע דרבנן והדרן לכללא דחד בתרי בטל ביבש ביבש אפי' בחהר"ל כל שאין האיסור קבוע ועיי"ש עוד בסי' נ"ח ונ"ט וס' שכתב עוד לחזק דבריו בזה דכיון דלא אתחזק איסור כלל בבית המטבחיים עד שפירש רוב התערובות אין לנו להחזיק איסור במיעוטו בכה"ג דלא הוי רק קבוע דרבנן עיי"ש באריכות:

(צו) מה שלקחו. עפת"ש סק"ד מ"ש מתשו' ח"ס דכ"ש אשה אחרת שהגביהה לשם קנין ונשתנה מרשות לרשות דודאי מקרי פירש ועי' בחכמת אדם שער רוב וקבוע דין ק' ובבינת אדם שם סי' ט' שכ' דבמקום שמוכרין אווזות בשוק על השלחן ונמצא אחת מהן טרפה אע"פ שאווזא אחת מונחת לבד על השלחן ע"פ מקרה שהניחה לבדה לא מקרי פירש אבל אם נפלה אחת מהם על הקרקע זה מקרי פירש לכ"ע עיי"ש ולפי דברי הת"ס הנזכר ממילא דבנידון של הח"א אפי' נפלה לגמרי על הארץ כל שלא נפרשה ע"מ שלא להחזירה עוד למקום קביעתה לעולם לא מקרי פירש ואסור ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ל"ד מ"ש בנדון של הח"ס וכ' דאפי' נגמר המקח והעכו"ם שילם הדמים מ"מ כיון שבשעה שלקח לידו עדיין לא נגמר המקח לא מקרי פירש במה בשילם אח"כ המעות אף שע"י התשלומי המעות נגמר המקח מ"מ הרי לא נשתנה החתיכה ממקומה ודבר זה שנכנסה החתיכה לרשות העכו"ם הלוקח נעשה ממילא ע"כ לא נקרא פירש דהא זה ודאי דאם הי' המוכר מוכר חתיכה א' ע"י קנין סודר וכדומה ועדיין היא מעורבת עם שאר הבשר רק שהקונה מכיר החתיכה שקנה אותה בודאי דזה לא מקרי פירש כלל א"כ ה"ה הכא שבעת שלקח לידו הבשר לא הי' מקרי פירש ובמה יהי' נקרא אח"כ פירש אכן אם לא לקח העכו"ם החתיכה לידו עד שנגמר המקח ופרע המעות להמוכר ואח"כ לקחו לידו אז לכאורה נראה דלכ"ע אף שעדיין לא יצא העכו"ם מן המקולין מקרי פירש דהא עתה נשתנה ע"י שלקחו ממקומו של המוכר לידו ונמצא דהוי פירש גמור אבל לדינא ז"א אלא נראה דאפילו בכה"ג לא מקרי פירש דכל שהוא עדיין בהחנות שדרכו להיות שם וזה הוא מקומו מתחלה ודרכו להיות שם מטלטל אנה ואנה אף שנשתנה מרשות לרשות לא מקרי פירש דאין הדבר תלוי בחילוק רשות מוכר או קונה דהעיקר דין פירש הוא רק כשנפרש למקום שלא הי' מתחלה דרכו להיות עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ד) מ"ש עוד מזה ועי' בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' מ"ט שהרחיב הדיבור בזה בעובדא שבא לפניו באשה אחת שהיה לה שמונה אווזות שחוטות ונתערבו הב"מ ונמצא קורקבן א' ניקב וקודם שנמצא הטריפות בקורקבן לקחה האשה אווזא אחת ובשלה ואכלו ממנה והאווזות כולם הם בחדר א' והבישול הוא בחדר אחר והאריך טובא בענין זה אם זה שלקחה האווזא לבית הבישול ובשלוהו הוי בכלל פירש והביא דברי הח"ס הנזכר במה דפשיטא לי' דלכ"ע לא בעינן שיצא מתיך הבית וגם במה שכתב דבעינן שיפרוש ע"מ שלא יחזור לעולם למקום הזה והעיר מכמה מקומות דמשמע להיפך מדבריו והביא גם דברי החכמת אדם הנזכר דגם בנפלה לארץ מן השלחן הוי פירש ולדינא סיים דלכתחלה בעינן ג"כ שיפרוש למקום שאין דרכו לנוח שם ולהיות שם בקביעות ואם יש תרתי למעליותא