דרכי תשובה - ד רצה

ספק על כל הג' חנויות והספק הי' כ"א על ב' חנויות לבד אם נלקחה מזו או מזו וי"ל דמקרי ספק השקול ולא שייך לומר דמרובא פריש ואף שאם הי' איש א' לוקח משם הוי אמרינן דאותה החנות הוא מהרוב החנויות הכשרות מ"מ לאותו אדם כיון שהחזקנו אצלו כעת שלקח הב' אנו אומרים שמא הראשונות היתה מהאיסור והב' מרוב הכשרות וכן בחתיכה הג' שלקח מן הקבוע לולא דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה הוי אמינא ג"כ דהוא מהרוב ורק עתה כעת שיש כאן כל הג' ויש בהם א' דאסורה בודאי אמרינן דשפיר בטלה בב' דהיתר כיון שאינן ר"ל וכו' אך אם לא נתערבו כאן מכל החנויות כי אם מר וב מהם בודאי דמותר אפי' בחתיכה הראויה להתכבד דעל כל א' שפירש שלא בפנינו אמרינן מרובא פריש ואף שעכשיו יש כאן מרוב חנויות לא אמרינן אסורא ברובא איתא וכו' עיי"ש. וכתב שם עוד בסי' שאח"ז וז"ל ועוד נראה לי דגם לקולא דינא הכי דאם חוזרים ומתערבים דינם כפי מה שהם עתה כגון שהי' כאן שלשה חנויות ב' כשרות וא' אסורה ולקח מכל חנות חתיכה בידים ואינו יודע מאיזה מהם לקח דאם לא הי' ראוים להתכבד מותרים אף שבעת שלקח כל אחת היתה אסורה מדאורייתא מספק דכמחצה על מחצה דמי מ"מ עכשיו כיון שנתערבו כל השלשה חתיכות והם מג' חנויות והרי יש כאן ב' שמותרים ודאי וא' אסורה ודאי ובטלה ברוב כיון שאינם ר"ל ואפי' היתה ידוע בין כל או"א מן הספק נא אמרינן כבר חל עליהם שם איסור וכו' וסיים ולפ"ז נראה דכ"ש בלא נתערבו כלל מכל החנויות כגון שהי' ט' חנויות כשרות וא' טריפה ולקח מט' חנויות א' א' בזה אחר זה ג"כ מותרים דהרי עכ"פ נתרבו כאן רובא להתירא. וכל זה הוא כשלא הי' חהר"ל אבל אם הי' חהר"ל ולקח ג"כ מכל חנויות א' א' בזה אחר זה עד שנתרבו לרובא בזה נראה דאסורים אף שיש כאן רוב כשרות מ"מ כיון דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אין לנו לתלות דכל הרוב הם כשרות אלא הוי ספק השקול רק דבחתיכות יש כאן רובא להתירא ומ"מ ספק השקול הוא אם יש כאן חהר"ל וכו'. ועיי"ש עוד בסי' כ"ח שכ' ועוד נלענ"ד דאם הי' כאן ג' חנויות ב' מהם מוכרות איסור וא' מהם של היתר ולקח תחלה מן הקבוע מב' חנויות דמה"ת הם רק ספק איסור דקבוע כמחצה על מחצה דמי הוי מה"ת גם לקולא ואח"כ פירש עוד חתיכה מן השלישית שלא בפנינו ולא נודע מאיזה חנות היתה הנפרשת שלא בפנינו ומאיזה הי' הב' שלקח בידים וזה יודע שהי' שלש חנויות דאין לומר דמקרי רק ספק איסור כיון דב' מהם הם רק ספק והג' בטלה בהם דלא מיבעיא אם לא נודע הספק שלהם עד שנתערבו כל הג' ביחד דבכה"ג ודאי לכ"ע לא אמרינן חוזר וניער כיון שבשעת הידיעה יש כאן ב' חתיכות של איסור בודאי ונמצא הרוב של איסור אלא אפי' אם נודע הספק הראשון בתחלה דכבר נקרא עליהם שם ספק איסור לבד מ"מ אח"כ אמרינן חוזר וניער וכו' ולפי זה נראה דאפי' ספק אצלו שמא נלקחו כל הג' חתיכות מחנות א' או מב' שהם בספק אפ"ה אין לדונם הספק איסור לבד דמ"מ יש בהם ס"ס לאסורא שמא הוא טריפה ושמא גם הספק הוא טריפה וכו' וכו' אכן אם הי' ב' חנויות בכל א' ספק איסור ובחנות השלישית היתר ודאי ולקח תחלה מכל חנות ב' חתיכות ואח"כ לקח ג"כ חתיכה שלישית ונתערבו כולם ביחד בזה יש לדין ולהכשיר יכו' אמנם לפ"ד הש"ך בכללי ס"ס שכתב דהיכא דספק א' נוטה יותר לאיסור מלהיתר לא מיחשב לס"ס ולא מהני מה שספק א' לבד הוא שקול דבעינן שיהי' שניהם שקולין דוקא ובנ"ד כיון דהשתא שנתערבו כל הג' חתיכות ביחד יש בהם רובא שאין בהם ספק וא' שיש בו ספק השקול א"כ נוטה לאיסור יותר מלהיתר ואין להתיר וכ"ש אם פירשו כל החתיכות שלא בפנינו דמתחלה הי' כל א' רק ספק לבד וכיון דאמרינן מרובא פריש א"כ עדיין לא חל עליהם שם היתר וא"כ ממילא אף דעכשיו יש ג' חתיכות ורובא נוטה להתירא ג"כ אין להתיר מטעמא דכתיבנא עיי"ש באריכות:

(צא) הטריפה. עבאה"ט ועי' פלתי סוף ס"ק י"ב שכתבו דכל שעכ"פ ישראל א' רואה ומכיר אע"פ שהלך לו ואינו לפנינו לשאול אותו אפ"ה לא שייך ביטול והוי קבוע עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ל"ג אגב אורחי' בפשיטות עיי"ש וכ"כ שם בס"ק י"ד בחלק הב' עיי"ש אמנם החו"ד בביאורים סק"י השיג על הכו"פ בזה מדברי הש"ס נזיר דף י"ב דמשמע להיפך ועוד דא"כ אם נאמר אדם שנודע ומכיר איזה בהמה טריפה בעולם ואם יבא לידו ויכירנה שוב יהי' אסור לכל העולם לשחוט בהמות או אם ידוע שיש ממזרת בעולם יהי' אסור לכל העולם לישא אשה דהא ידועה הממזרת אלא ודאי כל הדין שאין אצלו בשעת לידת הספק או אח"כ איסור והיתר ידועים במקומם לא הוי קבוע עכ"ל ועי' בס' בית יצחק הנ"ל סי' א' שכתב לתרץ קושיות החוו"ד מעל הכו"פ וכתב דבר חדש דבודאי דלא שייך קבוע כי אם כשידוע שבמקום שרוצה ליקח א' מן התערובות יש שם בודאי איסור ויכול לבא לידי איסור כמו שיכול ליקח ההיתר כגון בעיר א' שבמקום א' שקונים שם בני אדם בשר יש חנות אחת בקביעות שיש שם נבילות וא"כ הרי יש כאן במקום שהוא יכול ליקח כעת ודאי איסור והרי יש כאן ספק אם יקח באיסור או ההיתר ורק דעל הרוב יקח היתר בזה אמרינן כל קבוע וכו' משא"כ כשיש איסור בעולם ואינו יודע באיזה עיר הוא האיסור באופן שבעיר שדרכו ליקח שם בשר אין שם ודאי איסור הרי לא אקבע שם איסורא ומהיכא תיתי נחזיק שם איסור ואף שאין דלתות העיר נעולות מ"מ אין זה ודאי שיבא האיסור לעיר הזה ושמא האיסור הוא בעיר אחרת ואין זה מקרי איקבע איסור וכו' וסיים וא"כ לפענ"ד אין לדחות דברי הכו"פ והוא ספיקא דדינא עכ"ל ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ב' מ"ש בזה וכתב דבע"כ צריכין לחלק בענין זה דדוקא בזורק אבן וכיוצא בו דהאיסור וגם המכירו הי' בפנינו ואינו חסר רק גילוי מלתא שיאמר לנו שהוא ישראל ושהוא הנסקל והי' ראוי להתגלות הדבר אלו היינו שם בשעה שהלכו להם ואינו אלא גילוי מלתא בעלמא וכו' משא"כ באשה שאין האיסור לפנינו וגם לא המכירין ויכול להיות שלא יתגלה לעולם בודאי נקרא לא ניכר האיסור וה"ה בממזרת אם יש באמת השש הממזרת בעיר ההוא שאפשר לבא לידי גילוי מלתא לעולם בודאי יאסור לישא שים אשה עד שירצה זה העד את האשה ויאמר שאינה הממזרת וכן בבהמה אכן אם אין העד המכיר כאן הוי כלא ניכר האיסור כיון שאינו בפנינו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א ובפיה"ק ס"ק כ"ט שמדחה לגמרי דברי החוו"ד הנ"ל והעלה דהעיקר כהכו"פ והפרמ"ג לדינא אך כתב דמ"מ י"ל דהיכא שידענו שלא יבא לעולם לידי הכרה ה"ז בטל וסיים בצ"ע עיי"ש:

(צב) הטריפה. עבאה"ט ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בסוף פתח השער (בד"ה ונ"ל) שהעלה דאפי' אם נימא דבתערובות חנויות אם יש א' בסוף העולם המכיר בחנות האסורה מקרי קבוע דאורייתא מ"מ בתערובות חתיכות אפי' יודע שיש א' בעולם היודע ומכיר החתיכה האסורה רק שא"א לו לידע ולחקור אותו האיש לא מקרי קבוע דאורייתא והסברה לחלק ביניהם פשוט הוא דדוקא בחניות שאין שייך בהם ביטול רק דהתורה אמרה אחרי רבים להטות אמרינן כל דפריש מרובא פריש אבל האיסור נשאר במקומו ולא נקרא שם היתר עליו לכך כל שיש א' בעולם המכירו בודאי אסור הוא לכך גם לאחרינא אסור דאין שייך לומר שדבר א' יהי' מותר מה"ת וג"כ אסיר מה"ת משא"כ בתערובות חתיכות דשייך בו ביטול ונהפך האיסור להיתר כיון שהכל שלו והתורה התירה לו לאכול כולם בבת אחת א"כ מה בכך שא' יודע האיסור והלא זה הדבר אינו של אותו האיש היודע מן האיסור ואצלו לא שייך ביטול וכו' עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' א' שנשאל בשו"ב דמתא שלקח הטחולים מהעגלים כנהוג ונתערבו כל הטחולים ואח"כ נודע שישראל א' שמכר עגל א' לא ידע אם עבר עליו שמונה ימים והשו"ב מכר הטחולים לכמה בני אדם ואחר שכבר נתבשלו כל הטחולים נודע וכ' שם דאף דהטחול הוי דבר שבמנין וגם אפשר דהוי חהר"ל ובפרט לאחר שכבר נתבשל אפ"ה יש להתיר הכל כדקיי"ל בסעי' זה דאם לקחו קודם שנודע התערובות מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש ואין חוששין שמא יקח מן הקבוע קודם שנודע התערובות והגם דבנ"ד ידע המוכר שלא ראה את העגל ואינו יודע אם עברו עליו שמונה ימים מ"מ הנה במ"ז סק"ח מביא בשם הפנים מאירות שלענין מפיל א' לים כל שלא נודע לבעלים קודם שנפל אף שאחרים ידעו לא קנסינן הגם שהפרמ"ג חלק עליו וגם כ' שלענין פירש קודם שנודע התערובות מודה הפנים מאירות שצריך שלא ידע שום אדם אפשר כוונתו שלא ידע שום אדם מהתערובות ספק טריפה בחתיכות אבל באם לא ידע מהתערובות רק ידע שמונח במקולין באיזה מקום חתיכה ספק טריפה ולא ידע שנתערב עם עוד חתיכות אפשר בכה"ג לא מקרי נודע וכן משמע לשון המחבר והש"ך ס"ק כ"ח וא"כ בנ"ד הגם שהמוכר העגל ידע שלא ראה הישראל את העגל מ"מ הרי לא ידע אם נתערב להשו"ב הטחולים בין שאר הטחולים א"כ זה ג"כ מקרי קודם שנודע התערובות גם יש לצרף לזה דעת הב"ח המובא בש"ך סי' ק"ט ס"ק י"ט שמתיר אפי' קודם שנודע התערובות אם בישל בשני קדירות א"כ כאן שמכר הטחולים לכמה בני אדם אפי' נודע אחר שנתבשלו הוי כמו בישל בשני קדירות והגם שהש"ך חולק שם על הב"ח אך בכאן בדבר שהוא אסור רק מדרבנן