דרכי תשובה - ד רצב

אית לי' רובא וכהאי מעשה דהא"ז (המובא בחו"מ סי' רצ"ב) דלא' הי' כ' אתרוגין ולא' י' ולא' ה' ובא אנס וגזל איזה אתרוגים והסיר הסימנים ופסק הא"ז דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ואלו שגזל הי' של זה שהי' לו כ' והשיב המהרי"ל דזה לא דמי לדינו של הא"ז בהך דאתרוגים דבשלמא אם הי' נפרש כבש א' הי' אמרינן עליה כל דפריש מרובא פריש כיון שהוא פרוש מהנשארים משא"כ כאן שכל הכבשים עדיין בקביעתן רק הראש נפרש ואין זה אלא שנתגלה עי"ז שכבש א' מהכבשים הוא טריפה ואין כאן פירש כלל ואין לומר דיש לתלות דבשל כ' הי' הטריפה משום דתולין בכ"מ דאיסורא ברובא איתא גם ז"א דודאי אם הי' כולן מעורבין ופירש המיעוט למקום אחר הי' שייך לומר איסורא ברובא איתא משא"כ בנ"ד דכל חד וחד הי' שלו מבורר מהיכא תיתי מעבד הני מיעוט והני רוב הלא הללו קבועים הם כמו הללו וכל קביע כמחצה על מחצה דמי אך מה שיש לדין בזה ולמצא היתר יש לדין על תחלת המעשה כשהי' הצאן בחיים קידם השחיטה ואגלאי מלתא למפרע דחד שחיטה טריפה הוי בינייהו ונימא כל הני דשחטיה המיעוט פריש מרוב דהרוב כשרות הי' הואיל ופירשו קודם שנולד הספק לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע אמנם גם על זה יש לגמגם דלא ידעינן מאן קדים עכת"ד ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' י"ד וט"ו שהעתיק תשו' מהרי"ל בזה ועיי"ש במ"ש בביאור דבריו בזה וכתב דמדברי המהרי"ל הנזכר יצא לנו דב' קצבים ששחטו א' שחט ב' בהמות וא' שחט א' ולאחר ששחטו והפשיטו בהמה א' למקולין וקודם שנודע שיש שום טריפה נתערבו הבני מעיים של כל הג' הבהמות ואח"כ נודע שיש טריפה בא' דבזה לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש לתלות שהטריפות הוא בשל ב' דכיון שכל א' מבורר בשלו נעשה קבוע וכמחצה על מחצה דמי וכתב שם דלפ"ז נשמע ממילא דלאו דוקא בשל ב' קצבים אלא אפי' הי' הג' בהמות של אדם א' רק שהי' בעין שבהמה אחת הי' בפ"ע ומבורר לו שאינו נכנס בגדר התערובות עם הב' ומונחת בפ"ע דג"כ לא אמרינן דהטריפה הוא בהב' אמנם לדינא צ"ע כי מדברי הב"ח משמע דלא ס"ל כהמהרי"ל אלא גם אם כל א' מבורר בשלו ולא הי' בתערובות כלל מ"מ אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכו' ועוד דבלא"ה אין ללמוד מדברי המהרי"ל אלו למעשה שהרי השואל כתב להמהרי"ל שם שאינו שואל הלכה למעשה רק בדרך לימוד וא"כ גם התשו' אינה למעשה רק בדרך פלפול עיי"ש:

(עא) דפריש מרובא פריש. עי' במנחת חינוך מצוה ע"ח מ"ש לענין ב"נ אם שייך לומר גבי איסורין דידי' כל דפריש מרובא פריש ועיי"ש במ"ש בזה ועי' במהר"ם שיק על המצות מצוה ע"ח אות ג' שהביאו וכתב דלשיטת האומרים דבב"ל לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש אם הי' ט' חניות מוכרות בשר נבילה ואחת מוכרת בשר אבר מן החי ונמצא דפריש בשר מחד מינייהו דאסור הבשר לב"נ דנהי דנבילה מותר לב"נ מ"מ הא אצל ב"נ לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש אבל לדינא כתב וכבר כתבתי דנראה לי דגם בכה"ג בב"נ אמרינן כל דפריש מרובא פריש אמנם לדינא אפי' אם נימא דגבי ב"נ לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש אפ"ה שרי הבשר לב"נ דהא כבר כתב הפרמ"ג בפתיחה הכוללת לאו"ח אות מ"ג ובשו"ת ח"ס חלק ששי סי' כ"ה דבב"נ הוי כל ספק לקולא א"כ ממילא דלב"נ דוקא בודאי אבמה"ח מוזהר משא"כ בספק עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק נ"ז):

(עב) אבל אם פירש לפנינו וכו'. עי' בשו"ת מרן דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' נ"ג שכתב בדבר הציקארי"ע שידוע שיש כמה פאבריקי"ן שמערבין שומן חזיר או שמון של נבילה וכ' דאפי' אם ידוע כי רוב הפאבריקו"ן אין מערבין מ"מ אסור ליקח בביתם דהא המוכר אינו מביא הציקארי"ע לבית הקונה רק כשהקונה כותב ומבקש ממנו שישלח לו כך וכך ציקארי"ע שולח לו מביתו ובכה"ג הו"ל כלקח מן הקבוע ממש דמה לי אם לקח ביד או שמצוה ליתן לו מן הקבוע וכו' רק במדינות רחוקות שהמה לוקחים מהסוחרים דמדינותינו י"ל שלהם מקרי פירש אך גם בזה י"ל כיון שכבר שם איסור עליהם בעד המוכר ישראל שלקח מן הקבוע אסור ליקח ממנו עיי"ש באריכות:

(עג) אם פירש לפנינו. עש"ך ס"ק כ"ב שכתב מהב"ח דפירש לפנינו אינו אסור אלא מדרבנן ועפר"ח ס"ק י"ט שהביא דעת כמה פוסקים החולקים וס"ל דבפירש לפנינו אסור מן התורה כאלו לקחו משם בידים וסיים שכן עיקר כי כן מוכח לשון הגמ' עיי"ש ועי' בכו"פ מה שמתמה ע"ד הפר"ח בזה ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' כ' מה שמתמה ע"ד הש"ך הנזכר והביא ראי' לדעת הפר"ח מדברי הש"ס דפירש לפנינו הוי דאורייתא אך כתב דלדינא כיון דבר"ן ס' גה"נ מבואר להדיא כמ"ש הב"ח דלא הוי רק מדרבנן ע"כ דין זה צ"ע עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ו' וסי' ט"ז שנותן פנים מסבירות לדברי הפר"ח וסיים שכן עיקר לדינא דפירש לפנינו אסור מדאורייתא עיין שם:

(עד) פירש לפנינו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ובפירש אפי' שלא במינו מרובא פריש ועי' בהגהות מלואים שהתפלא על הש"ך בזה דבמין באינו מינו דתליא בטעמא ולא ברוב ומחצה כלל פשוט הוא דענין קבוע אינו מעלה ומוריד כלל כי ענין קבוע הוא רק בדבר התלוי במספר אבל בדבר שתלוי בטעם וחיך אוכל יטעם ואין נ"מ במספר בודאי לא שייך עניין קבוע עיי"ש אמנם יעוין בהגהות לבושי שרד שכתב בביאור דברי הש"ך בזה דר"ל כגון ט' חנויות מוכרות בשר שור כשר וא' מוכרת בשר טלה טריפה ואח"כ נמצא קרום א' של מוח מנוקב וכדומה ואינו יודע אם שור אם טלה נמצא איכא למיחש דלמא הטלה טריפה והוי אינו מינו אפ"ה שרי בפירש וכו' מיהו לשיטת הרא"ש שהביא בס"ק י"ז ליכא לאשכוחי להך מלתא דהא בכה"ג הרי האיסור אינו ניכר במקומו אלא נתערבו החנויות דאינו יודע באיזה כשר ובאיזה טריפה וכו' עכ"ל:

(עה) לפנינו עשפ"ד ס"ק ל"ז שעמד על המחקר באם הי' הקביעות קודם זמן איסורו ופירש משם ג"כ קודם זמן האיסור בפירש לפנינו מה דינו כגון בט' ציבורין של מצה וא' של חמץ ובא עכבר ונטל קודם זמן איסורו אם נימא דכיון דקודם זמן איסורו אין נ"מ כלל א"כ דמיא לפירש שלא בפנינו קודם שנדע האיסור עיי"ש וע' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' כ"א מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה וכתב כי לענין חמץ אין נ"מ בחקירה זו דחמץ גם קודם זמן איסורו דינו כמו בתוך זמן איסורו כיון דשמו עליו כמ"ש האחרונים בכמה מקומות לענין נ"ט בר נ"ט בחמץ וכיוצא אך נ"מ לדידן לענין נדרים וכיוצא שאסר על עצמו איזה דבר וקבע לו זמן אימת יתחיל זמן איסורו ועדיין לא חל ונתערב באחרים ופירש א' מהם לפנינו קודם שהגיע זמן איסורו ועיי"ש במ"ש בזה והביא כמה ראיות דכל שבעת פרישתו עדיין לא נקרא איסור אזי אע"פ שפירש לפנינו דינו כפירש שלא בפנינו ואמרינן כל דפריש מרובא פריש עיי"ש באורך (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק ל"ו):

(עו) שרואה כשהעכו"ם לקחו ר"ל דכל שישראל אחד רואה יוצא מהקבוע נאסר לו תו ממילא אסור לכל העולם. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב (ועי' בדברינו לעיל ס"ק מ"ג וס"ק נ"ד):

סעיף ב (עז) רוב חנויות מוכרות בשר שחיטה וכו'. עט"ז סק"ג ובב"ח שהתפלאו על המחבר הא מקור דין זה הוא מהרשב"א והרשב"א לא כתב דין זה דכשנתערבה באחרות בטלה ברוב רק בקבוע דרבנן משא"כ בלקח מא' מתשע חנויות דהוי קבוע דאורייתא לא מהני ס"ס כזה אלא כשפירש שלא בפנינו דאז הוי רק מדרבנן והש"ך ס"ק כ"ב תירץ דעת המחבר כיון דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ע"כ גם בקבוע דאורייתא די להטריף בחד ספק אבל לא בתרי ספיקות עיי"ש ועי' בפר"ח סק"כ מה שהאריך בדברי הש"ך ומדחה תירוצו ומחזיק התמיה על המחבר עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"י מה שהאריך הרבה בדברי הש"ך והפר"ח בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בפלתי ס"ק ט"ז שכתב שדברי הש"ך הם עיקר לדינא אך לפי זה אם הי' להיפך שט' חנויות מוכרות בשר נבילה וחנות א' מוכרות בשר שחוטה והוי קבוע כמחצה על מחצה ונתערבה באחרים אף המחבר מודה דלא מהני ס"ס דהא אדרבה זולת החידוש הוי ודאי איסור עכ"ל ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' י"ז מ"ש בביאור דברי המחבר בזה באורך ועיי"ש במ''ש בזה לדינא . וע' בס' תפארת למשה שכתב בביאור דברי המחבר בזה דמיירי בט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ובחנות א' מוכרים בשר שחוטה וגם בשר נבילה וכל א' ניכר בפ"ע ולכן מקיל המחבר כיון שיש כאן ב' ספיקות בגופא שמא לקח מהחנות