דרכי תשובה - ד רצא

הוא אם רזה ומחזירין אותו להטבח א"כ הרי דרכו בכך לטלטלו בכל המקולין כל זמן שהוא עדיין בתוך המקולין לא הוי פירש עד שיצא לגמרי מהמקולין אכן במקום שמוכרין אווזות שחוטות על השלחן וע"פ מקרה הניחו אווזא א' בפ"ע על השלחן שהניחה לבדה א' מן הלוקחין או המוכר או הלוקח זה לא מקרי פירש דכל זמן שהיא מונחת על השלחן אע"פ שנפרדה מהכנופיא לא מקרי פירש אכן אם נפלה א' מהם על הקרקע זה מקרי פירש עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א לדינא דבקביעות דחנויות לא מקרי פירש עד שיצא לגמרי מהחנות וכל זמן שלא יצא לגמרי מהחנות רק שפירש ממקום למקום באותו חנות לא מקרי פירש אכן אם דנין על כמה חתיכות שהם קבועות בחנות א' שכל א' יש לו מקום קביעות בחנות ההוא או בבית זה אז כל שפירש בדרך פרישות הוי בכלל פי'. וכל זה הוא בדברים שאינם בעלי חיים אבל בבע"ח אם כולם הקביעו ברפת א' או בחצר א' כל זמן שלא יצא מהרפת או מהחצר לא הוי פירש עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל סי' ט' מה שהאריך בבשר שהיה קבוע במקולין ונפרש שם בחנות ההוא למקום אחר שאין דרכו להיות מונח שם וכתב דלא מיבעיא דאם פירש ע"י המוכרים שמטלטלין אותו ממקום למקום במקרה לא על דעת שיהיה במקום שיתפרש דבודאי לא מקרי פירש כלל וזה דומיא דאמרינן בש"ס אשה הדרה לניחותא אלא אפי' אם פירש למקום אחר שרוצה שיהיה שם באותו מקום עד שיהיה נמכר ג"כ לא מקרי פירש דכל זמן שהוא בחנות גם כשפירש באיזה מקום שיהיה שם בהחנות ההוא לא מקרי פירש כלל ועי"ש עוד שכתב דקרוב עוד לומר דאפי' אין המוכרים קבועים בחנות אלא עומדים בשוק כל א' מוכר על שלחן מיוחד ונמצא בשר על הארץ סמוך לשלחן א' מהם במקום שקונה לו ד' אמותיו לא מקרי פירש כל שלא יצא עדיין מרשותו ונפרש בפירש גמור שנעקר ממקום זה למקום אחר שלא ע"ד לחזור דכל שנמצא בסמוך לו אמרינן שעדיין דעתו עליו ושכוח שיחזור ויזכור עליו ויטלנו מן הארץ ויחזירנה לשלחן ודומה להא דאמרינן בש"ס אשה הדרא לניחותא והוי עדיין קביע גמור אמנם בסוף דבריו סיים דנראה דעת הרשב"א דזה נקרא פירש דדוקא בטלטלו במקולין עצמו ממקום למקום ס"ל דלא הוי פירש אע"ג דס"ל דעיקר הפרישה הוא שיפרוש ממקום שרגיל להיות מתחלה מ"מ במקולין אמרינן דכל שהם עדיין במקולין נקרא בכ"מ שהה במקום הקביעות כיון שכל המקולין הוא מיוחד וקבוע לבשר משא"כ כשמוכרין בשר בשוק שכל א' יושב על שלחן מיוחד כיון שבשוק אין דרך לטלטל ממקום השלחן למקום אחר כל שפירש משם או נפל לארץ מקרי פירש עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק צ"ו):

(סה) מרובא פריש. עי' בס' בית יצחק שם שכ' לענין אם פירש חתיכה א' מאחת מהחנויות ונמצאת סמוך לחנות א' באופן שנראה ודאי שמחנות זה פירשה ואח"כ נשכח מאיזה חנות הוא וכתב וז"ל ועוד נראה דלא מקרו פירש אלא אם במקום שנמצא שם היה ספק מאיזה מקום הוא נפרש מן האיסור או מן ההיתר אבל כל שבמקום שהוא נמצא ופירש שם אין כאן ספק שבודאי בא מן החנות שנמצא אצלו א"כ בעת שנולד הספק היה במקום הקביעות ולכך בנמצא בחנות עצמה אף שהיה מונח בארץ כיון שידוע שהוא באותו חנות ואין כאן ספק האיך יהיה נקרא פירש אף שאח"כ נשכח מאיזה חנות היה וכו' הוי קבוע ודאי דלא שייך לומר דהוי פירש כלל וזה ברור לדעתי עכ"ל:

ועיי"ש עוד שכתב דאם נמצא במקולין שמוכרת בשר טריפה בשר על הארץ מוצנע שלא במקום ששאר הבשר טריפה מונח ואינו יודע אם הוא מהבשר טריפה שבמקולין זה או שגנב א' גנבו במקולין כשרה והצניעו שם והביא מדברי הש"ס בב"ב דף כ"ד ע"א האי חצבא דחמרא דאשכח בפרדיסא דערלה וכו' והביא שיטת הפוסקים בהאי דינא דש"ס שם וסיים אמנה בדין חנויות נראה דהכל מודים בזה שיש לאסור דדוקא התם גבי עינבי דניכר שגנבו. הענבים ויש קצת סברה לומר שלא היה מצניע שם כיון שגנב משם רק דבעינבי אין זה ברור שלא יצניעו שם וכיון דאיכא למימר דלפעמים דרך להטמין שם ע"כ יש מחלוקת הפוסקים אם תולין דהוא ודאי מאותו הכרם או לאו משא"כ בנמצא בשר מושלך בחנות האסורה ואין ידוע אם היה בדרך גניבה או שנפל מעצמו ע"ג קרקע ודאי דניכר הדבר שהוא משל אותו החנות ואין שייך לומר כאן דניזל בתר רובא. אמנם אם היה הבשר מוצנע וניכר הדבר שהוא בדרך גניבה בהא דמיא ממש להאי דעינבי בפרדיסא ותליא במחלוקת הפוסקים ולפי מה שהכריע בש"ע להחמיר משום דקרוב יותר לומר דהוא מן אותו הכרם א"כ בנמצא בחנות הטריפה יש להחמיר אכן אם היה רוב החנויות מוכרות בשר טריפה ואחת מוכרת בשר כשר ונמצא בחנות הכשרה נלענ"ד דאין להקל כיון דבאשר"י מפורש דגם בזה אזלינן בתר רובא וגם בהגהות אשר"י התיר מטעם ספק ערלה א"כ ס"ל דהוי ספק ממש ודאי דיש להחמיר דנראה דגם הטור והמחבר כתבו כן רק לחומרא ולא לקולא עכ"ל:

(סו) פריש. עש"ך מ"ש כיון דנייד לא קבוע הוא וכו' ועי' בבינת אדם שער הקבוע סימן י' שהעלה דהא דאמרינן בכ"מ כל דפריש מרובא פריש לאו דוקא פריש ממש אלא כל שנשתנה הדבר מכמות שהי' מתחלה הו"ל כפריש אך דוקא שינוי גמור בעינן שאינו חוזר כגון אם נשחט א' מהבהמות וכיוצא אבל אם הלכו בהמות ברחוב בכנופיא א' ובהמה א' מהם עמדה מעט או ששכבה זה לא מקרי פירש כיון שדרכן בכך וכן כל כיוצא בזה וכתב דלפ"ז ממילא נשמע לדינא דאם היה במקולין איזה בהמות שלימות וחתך הקצב המיעוט מהם לחתיכות כדרך הקצבים והרוב נשאר שלם ולאו דוקא שלימות ממש דאפילו נחתכו לשנים או לרביעים ורק שהמיעוט נחתך לחתיכות קטנות אמרינן דכל מה שנחתך לחתיכות קטנות הוי כפירש אך בסוף הקשה על זה מאיזה מקומות והניח בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין בס' בית יצחק הנ"ל סי' י"א ובסי' ל"ד וביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א שהשיגו על הבינת אדם והעלו דדוקא פירש ממש בעינן דע"י דנייד הוי פירש אבל דבר שנשתנה מקדמותו במקומו אפי' מחיים למיתה לא הוי פירש עיי"ש:

(סז) זהו דין תורה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"א שכתב דעיר שיש בה גנות ופרדסים רבים ובאחת מהם יש ירקות נזרעות תחת הגפנים והם כלאי הכרם והביא עכו"ם באותו העיר ירקות למכור מותר ליקח ממנו ולא חיישינן שמא מאותה גינה שהוא כלאי הכרם הם דכל דפריש מרובא פריש ולא הוי קבוע אלא כשהביאו העכו"ם הירקות בחנויות וכמו בשר שנמצא ביד עכו"פ שאם רוב מוכרי בשר הם ישראל דמותר ואע"ג דבבשר קיי"ל באמת להחמיר גם ברוב טבחי ישראל הנה רוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם ומתירין גם בבשר ואע"ג דקיי"ל להחמיר מ"מ עכ"פ הבו דלא להוסיף עלה ואין להחמיר רק בבשר ולא בשאר איסורין עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק מ"ח) מ"ש עוד מזה:

(סח) דין תורה. עי' כו"פ ס"ק י"ג שהביא מהשיטה מקובצת מהרא"ש דבכ"מ דקיי"ל להתיר משום כל דפריש מרובא פריש לא הוי היתר ודאי מן התורה אלא מספק דהתורה התירה ספק זה ומה"ט העלה דאם יש עוד ספק להחמיר יש לאסור דהוי ס"ס לאסורא עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ל"ז (בד"ה שאלה) שעמד בענין זה בט' חנויות מוכרות בשר כשרה והא' מוכרת בשר נבילה ופירש א' ואח"כ נתערבה איתה חתיכה חד בחד עם טריפה ודאית אם כל א' מהחתיכות יש עליהן דין טריפה ודאית או רק ספק טריפה ויש בזה כמה נ"מ והביא דברי הכו"פ המכר והשיג ע"ד והעלה בראיות דכל דפריש מרובא פריש דאמרינן בכ"מ הוי מה"ת דין ודאי בין לקולא ובין לחומרא עיי"ש ועי' בשו"ת טומו"ד תליתאי סי' ר"י מ"ש בדברי הכו"פ והפרמ"ג בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות ועי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' כ' מ"ש ג"כ ע"ד הכו"פ והפרמ"ג הנ"ל וכ' דאדרבה מסתבר בנ"ד כיון שהתורה אמרה אחרי רבים להטות וכל דפריש מרובא פריש מה בכך דלא נפקא מידי ספיקא מ"מ עכ"פ כיון שהתורה התירה אותו לגמרי וגם מדרבנן אין בו איסור הרי הו"ל ודאי היתר האיך נצטרף ספק זה לספק אחר לחשבו לב' ספיקות לאיסורא ועיי"ש במ"ש עוד בזה באריכות:

(סט) אבל חכמים אסרוהו. ומ"מ אם נתערב אח"כ ברוב בטל אפי' הוא חהר"ל כיון שאינו אסור אלא משום חומרא. ט"ז סק"ג וש"ך בכללי ס"ס אות י"ז וכתב בחידושי בית מאיר דהיינו במקום שכל השוחטים וכל המוכרים הם ישראל עיי"ש ועי' בדברנו לעיל סי' ס"ג באריכות מענין זה (ע) כל דפריש מרובא פריש. עי' בתשו' מהרי"ל סי' קס"ט על שאלת התה"ד בסי' קס"ח אם נשחטו צאן הרבה לא' כ' צאן ולא' ט"ו צאן ולא' ה' וכל א' מכיר את שלו ואח"כ הותזו ראשיהן ולקח כל א' צאן שלו ולא ידעינן הי' מינייהו קדים ונמצא טריפות בראם א' מהם אם יש לדמותה ולומר דבאותן של כ' הי' הטריפות דלדידיה