דרכי תשובה - ד רצ

הבשר מידו אינו יודע מאיזה מקולין לקח בודאי אסור דכיון שנאסר לזה ממילא אסור לכל העולם. יד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובפיה"ק ס"ק י"ט ועי' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ג) מ"ש בזה (וע"ל ס"ק ע"ו):

(נה) או ביד עכו"ם. עבאה"ט מ"ש דלקחו קטן דינו כלקחו עכו"ם ועשפ"ד ס"ק י"ת שכתב שענין זה צריך ביאור דהא ממ"נ אם ראינו יוצא ממקולין אף עכו"ם אסור ואם לא ראינו יוצא ממקולין ונמצא בידו לאחר שפירש אף בגדול ישראל לישתרי כיון שלא נפל הספק בקביעות וכתב דבע"כ ברורן של הדברים כן הוא דאם נמצא ביד עכו"ם או ביד קטן אין אנו מחוייבים לשאול לו כל זמן שלא ראינו יוצא ממקולין אבל בנמצא ביד ישראל גדול וה"ה בקטן חריף ולא ראינו פירש ממקולין כל זמן שהוא לפנינו מחוייבים לשאול לו דכל דאיכא לברורי צריכין לברר עיי"ש (ועי' מזה בפרי תואר סק"ח) ועיי"ש בשפ"ד בסוף הס"ק שכתב דבעיקר הדין דאם שאל לעכו"ם ואומר שהוא מטריפה צ"ע אם צריך להאמינו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק י"ט שכתב דאם אומר שלקח מטריפה בודאי נאמן לאסור כל זמן שלא יצא מתח"י והוא ודאי טריפה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט בשם הפר"ח דוקא קטן שאינו חריף אבל קטן חריף וכו' עי' ביד יהודה בפיה"א שם שצריך לעיין בהא דאמרינן דקטן דינו כגדול אי דוקא היכא ששולחין לו לקנות מפורש מחנות הכשרה אז נאמן אבל אם מעצמו לקח הקטן בשבילו אולי יש לחוש שמא לא דקדק בעת קנייתו וכתב דנראה דגם בלקח בשבילו לא חיישינן אם הוא חריף שיודע ומכיר היטב אמרינן דמסתמא דקדק בעת שקנה לקנות מההיתר כיון שהחנויו' המוכרות בשר כשר ידועה הוא עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט בסוף הס"ק דהוי כנמצא ביד ישראל גדול עי' בכנפי יונה שכתב מהרוקח דבנמצא ביד בור אע"פ שהוא גדול דינא כנמצא ביד עכו"ם וקטן וכ' ע"ז דוקא בור אבל ביד ישראל מבין אע"פ שאינו יודע ממי לקחו לא אמרינן כיון שאנו מוציאין את הבשר מידו הו"ל פירש ממקום קביעתו ושרי לאחרינא ודוקא לדידי' אסור כיון שהוא לקחו ממקום קביעתו אבל לאחרינא שרי דזה אינו דכל דאסור לאחד מישראל הוא אסור לכולם ולא מצינו האסור לזה ומותר לזה אלא בקנסות כגון המבטל איסור או המבשל בשבת וכו' עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק מ"ג):

(נו) ביד עכו"ם. עי' בבית מאיר שכתב דמסתימת לשון המחבר משמע אפי' נמצא ביד עכו"ם בביתו אבל מדברי התוס' סוף פרק קמא דכתובות משמע לכאורה דדוקא בשוק שרי דאז חשיב כפירש משא"כ אם הי' נמצא בביתו של העכו"ם דאז הדר לנחותא וחשוב קבוע ועיי"ש במה שצדד בזה:

(נז) עכו"ם. כתב בגליון מהרש"א יש להסתפק אם הדבר אסור גם לעכו"ם כגון ט' חניות מוכרות אבמה"ח וכתב לעיין בקצה"ח סי' רצ"ב סק"ב עיי"ש וז"ל הקצה"ח שם ולענ"ד נראה דע"כ לא אמרו לחלק בין לקח עכו"ם ללקח ישראל אלא בלקח מתשע חניות מוכרות בשר שחוטה וא' בשר נבילה דכיון דאיסור נבילה ליכא בעכו"ם ומש"ה לא הוי בי' קבוע כיון דאין הספק נוגע אליו כלל אבל באיסור גזל דעכו"ם מצווה כמו ישראל וחמיר בי' איסור גזל דאזהרתן הוא מיתתן א"כ מה לי לקח ישראל ומה לי לקח עכו"ם וא"כ אפי' לקח שלא בפניו אמרי' בי' דין קבוע כמחצה על מחצה וכו' עכ"ל ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' י"ז באמצע התשובה שהשיג מ"ד הקצה"ח מזה וכ' שם בעובדא שגנב העכו"ם מן הקבוע דאין לומר שיש לדון מיד מי גנב כיון דגם לב"נ אסור לגנוב דז"א דנהי דאסור לו לגנוב מ"מ לאחר שכבר עביד איסורא וגנב אין כאן נ"מ לענין איסור מש מי גנב מזה או משל זה כי הכל חד איסור ואין הספק רק בין הבעלים משל מי גנב ולא נפל הספק משל מי ביד העכו"ם וכו' ואי משום מצות השבה יש להסתפק אם לגבי ב"נ יש חיוב להשיב ועוד הרי יוכל להטיל הנגינה ביניהם ועשה את שלו והם יקחו ביניהם ע"פ הדין וכתב דלאו דוקא לעכו"ם כן הוא דגם בישראל שגנב הוי כפירש שלא בפנינו כיון שאין לגנב נ"מ של מי הוא דהא יכול להניח הגניבה והם יקחו ע"פ הדין אמנם עמד שם על המחקר מה יהי' הדין בהי' בא' מהחנויות נבילה שנתנבלה בשחיטה ונמצא ביד עכו"ם בני מעיים די"ל דאסור לישראל דבזה שפיר הוי כפירש לפנינו דהא בב"מ נפל הספק בעודו ביד העכו"ם או אפשר יש לומר כיון דלגבי ב"נ לא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה דמי א"כ אין לדון במה שהוא ביד העכו"ם כפירש לפנינו כיון דלהעכו"ם אין נ"מ בענין הקביעות ולדידי' אזלינן בתר רובא וכיון שלא נודע לנו הספק רק לאחר שכבר פירש מן הקביעות מותר וסיים דמסתבר יותר לאסור וכמ"ש הקצות החושן כן בעיקר הסברה דכל שיש נפקותא להעכו"ם ולקח מן הקבוע הוי כפירש לפנינו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ע"א):

(נח) מותר. עבאה"ט מ"ש אפי' היא חהר"ל ועשפ"ד ס"ק י"ד (סוף חקירה הא') שכתב וז"ל ודע דאם לקח מג' חנויות ג' חתיכות וא"י מאיזה מהם לקח אם הן ראוין להתכבד אין בטלות ואם אינן ר"ל מותר דב' כשרות הן וחד בתרי בטל ומה בכך דקבועין הן מ"מ עכשיו בטלין כדין יבש ביבש וכו' עכ"ל אמנם להלן ס"ק ט"ז סיים בזה בצ"ע עיין שם (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ט מ"ש עוד מהפרמ"ג בזה):

(נט) כיון. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא כשהחנות הא' ניכרת בפ"ע אבל וכו' חיישינן שמא יקח מן הקבוע ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק י"ח וי"ט שכתב שצ"ע אם אירע בזה בקבוע שאינו ניכר ונמצא בשר בשוק ויוכל להיות שנפל מיד ישראל רק שאין אנו יודעין באיזה מקולין קנה הבשר אם י"ל ממ"נ אם לא נודע מתחלה בשעה שקנה הבשר שיש טריפות בחנות א' הרי הו"ל פירש קודם שנודע הטריפות וכשר ואם נודע כבר שיש חנות א' טריפה מסתמא ישראל אינו לוקח איסור וכתב דכל זה באינו יודע ממי נפל אכן אם ראינו שנפל מיד ישראל פשוט הוא דאין לחוש כלל דמסתמא מכשרה לקח וסיים דכל זה הוא רק באין בשר כשר ביוקר מבשר נבילה אבל בלא"ה יש לחוש בכ"מ עיי"ש:

(ס) שרוב החנויות מוכרות בשר שחוטה. עי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ק"ד שעמד על המחקר בהא דקיי"ל בט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה דבנמצא הלך אחר הרוב מה הדין בט' חניות מוכרות של חולין וא' תרומה או ערלה וכלאי הכרם אי שרי די"ל דדוקא ביבש ביבש דעלמא דחד בתרי בטל שרי בזה משא"כ בתרומה דלא בטל רק במאה וא' בעינן מאה חנויות של היתר ובשל ערלה וכלאי הכרם בעינן ר' חנויות של היתר אבל בפחות מזה אסור כיון דלא מהני בהו רוב דעלמא או דלמא היתר דפריש מן הקבוע אלים טפי מרוב דעלמא כדקיי"ל בש"ס זבחים דף ע"ג דכל הדברים החשובים שנתערבו אפילו באלף לא בטל ואפילו הכי, אי פירש אמרינן דמרובא פריש ושרי ועיין שם במה שכתב בזה והביא מתשובת מהרשד"מ חלק יורה דעה סימן רצ"ג ותשובת המבי"ט חלק ג' סי' קכ"ז דלענין זה לומר כל דפריש מרובא פריש גם בערלה וכלאי הכרם ותרומה ברוב דחד בתרי סגי להו ולא הוצרכו לענין זה שיהיה ק' או מאתים של היתר עיי"ש:

(סא) מוכרות בשר שחוטה. אבל אם רוב החנויות מוכרות בשר נבילה הוי ודאי איסור ומלקי עליה כמש"ל (סוף ס"ק מ"ד) מהשפ"ד:

(סב) דכל דפריש מרובא פריש והיינו כיון דנייד הלך אחר הרוב דהשתא לאו קבוע הוא ולא נולד הספק אלא כשפירש ש"ך ס"ק י"ט. ור"ל דהגם דהשתא לא נייד הוא מ"מ כיון דא"א לבא לכאן אלא ע"י דנייד ממקום הראשון אמרינן כיון שבעת שהתחיל להיות נייד כבר הותר דמסתמא מהרוב פריש ממילא אע"פ דהשתא לא נייד אינו יוצא מהיתרו הראשון. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"א עיי"ש:

(סג) דפריש עי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ט' שעמד על המחקר מה נקרא פריש וכתב דבקבוע במידי דנייד כגון בכנופיא של ט' ישראלים וא' מצרי או בקביעות דעדר של כבשים דהוי קבוע אע"ג דנייד ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ב) אז ברור שנקרא פירש היכא שהוא בענין שנראה שאינו עוד בכנופיא חדא עם האחרים עיי"ש ועי' מזה בס' בית יצחק הנ"ל שער הקבוע שי' י"ב:

(סר) דפריש עיין בבינת אדם שם שכתב דאם היה ט' צבורין וכו' וא' וכו' ופירש א' מן הציבורין לזוית אחרת בסמוך לו צ"ע אם זה מקרי פירש ועיי"ש עוד שכתב לחלק דבמקולין כיון שהדרך לטלטל הבשר שם ממקום למקום לראות השמינה הו