דרכי תשובה - ד רפט

עבאה"מ מ"ש מהש"ך בפלוגתת הפוסקים אי אמרינן קבוע למפרע ועי' בפרי חדש ס"ק י"ג שהעלה שכן עיקר לדינא כדעת הר"ן וסייעתו דלא אמרינן קבוע למפרע עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י"ד מ"ש בדברי הש"ך והפר"ח בזה וסיים דאם כי בקבוע הניכר צריך עיון אם יש לסמוך להקל גם בלקח קודם מ"מ אין לגעור במי שפוסק להקל בהפ"מ אף בקבוע הניכר מה שלקח עיי"ש. ולענין אי אמרינן קבוע היכא דאין האיסור ניכר עי' בדברינו להלן (ס"ק פ"ח) מ"ש בזה באורך:

(מח) במחצה על מחצה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"א מ"ש לענין ירקות שמביאים העכו"ם מהגנות והפרדסים וידוע שיש ירקות נזרעים תחת הגפנים והם כלאי הכרם אם יש לחוש לקבוע (והבאתי דבריו להלן ס"ק ס"ז) ועי' בס' מים חיים (להפר"ח) בחידושיו לגטין שהביא מדברי הרמב"ם שמבואר מדבריו דמחובר לקרקע לא חשוב קבוע ובטל אבל דעת רש"י בגטין דף נ"ד הוא דמחובר חשובה ולא בטלה עיי"ש ועי' בשו"ת פרי הארץ חלק ב' סי' י"ג שהביא כדברים אלו בשם הרב מהר"י מלכו דבמחובר אי הוי דבר חשוב ולא בטלה תלוי בפלוגתא ועיי"ש בפרי הארץ מ"ש ע"ד בזה באריכות ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ק"ז שהביא דברי הפר"ח בס' מים חיים ושו"ת פרי הארץ הנזכר וגם הביא מתשו' אדמת קודש חלק ב' סי' י"ד שהרבה להשיב ע"ד הרב הפר"ח הנזכר דאין זה פלוגתא דבזה כ"ע מודים לדעת רש"י דמחובר חשוב הוא ולא בטל והוא ז"ל האריך בזה בפלפול והעיר מכמה מקומות ועיי"ש בזה לדינא:

(מט) על מחצה. עי' בס' בית יצחק (מהגאון בעל ב"ע) בפתחי השער אות ב' שנסתפק בהא דעשתה תורה כל קבוע כמחצה על מחצה אי הוי כמחצה ממש לכל מילי היינו גם לענין אשם תלוי אם הי' ט' חתיכות של שומן וא' של חלב וכל א' ידוע וניכר במקומו ואכל חתיכה א' ואינו יודע איזה מהם אם חייב אשם תלוי ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע:

(נ) דמי. עי' בס' בית יצחק שם סי' ז' שעמד על המחקר אם שייך דין קבוע באיסור דרבנן וכתב דלכאורה כיון דקיי"ל דקבוע כמחצה על מחצה דמי א"כ דמי לאיסור דרבנן שנתערב חד בחד והרי קיי"ל דבהי' ספק בתערובות אסור וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות כ"א דבאיסור דרבנן שאתחזק איסורא אסור בתערובות חד בחד אבל אם הי' האיסור ניכר במקומו ולא הי' כאן תערובות א"כ הרי הו"ל ספיקא דרבנן ממש דקיי"ל ספיקא דרבנן להקל אבל פשוט הוא דז"א דמבואר מכמה מקומות דגם באיסור דרבנן יש להחמיר בספק בקבוע ועיי"ש במ"ש עוד בזה באריכות:

(נא) אבל בשר הנמצא בשוק. עפת"ש מ"ש מתשו' בית אפרים וחיו"ד וכנסת יחזקאל ונו"ב לענין אם יש בחנות א' יותר משאר הט' חנויות אי אזלינן בתר רוב חנויות או אחר רוב בשר ועי' בישועות יעקב בארוך סק"ג שכתב כדעת החוו"ד דאפי' איכא בחנות הנבילה הרבה בשר נבילה יותר ממה שיש בשר כשר בכל הט' חנויות אפ"ה כשר דאזלינן בתר רוב המוכרים עיי"ש אמנם יעוין בבינת אדם בשער הקבוע סי' ט"ז שהביא ראי' דאזלינן בתר רוב בשר ולא בתר רוב חנויות וכתב שהתראה פא"פ עם הגאון בעל חוו"ד והתווכח עמו בענין זה והראה לו להחוו"ד ראייתו והחוו"ד לא הי' לו מה להשיב ע"ד בזה עיי"ש וכ"כ בבית מאיר לדינא דאזלינן בתר רוב בשר עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק כ"א שסיים בצ"ע בזה עיי"ש ועי' בהפלאה כתובות דף ט"ו ע"א (בד"ה בגמ' מנ"ל לר' זירא) מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק י"ג מ"ש בדבריהם בזה ולדינא סיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל סי' ח' שהאריך להשיג על דברי הרב בינת אדם הנזכר והעלה דהעיקר כדעת החוו"ד הנזכר לדינא דאזלינן בתר רוב חנויות עיי"ש אך כתב לחלק בזה דכל זה בסתם תנויות המוכרים בשר לבני העיר והם מספיקים בשר לכל בני העיר ואז שפיר אמרינן דאף שבחנות האחת יש יותר בשר ממה שיש בהט' חנויות מ"מ כיון שבני העיר הלוקחים באים לקנות אצל בעלי החנויות אמרינן שהוא מהרוב הבאים לקנות אצל בעלי החנויות וחשבינן שהמוכרים שמכרו לקונים שבעיר הם רוב אבל אם ידוע שרוב החנויות לא יספיקו לרוב קוני הבשר שבעירו והחנות האחת מספקת לכולם בזה בודאי צדקו דברי הרב בינת אדם דאזלינן בתר רוב בשר ולא בתר רוב חנויות אך נסתפק שם בדין זה אם מספר החנויות הם שוים רק שבכמות הבשר יש בא' רוב מחבירו ונמצא חתיכות אי אזלינן בתר רוב בשר והוי כודאי בין לקולא ובין לחומרא או דהוי רק ספק כיון דמספר החנויות הם שוים והביא ראי' דאף שהבשר שבחנות א' הוא יותר מחבירו מ"מ כיון שהבשר שבא' מספיק לבני העיר והלוקחים הולכין בשוה לזו כמו לזו הו"ל ספק השקול עיי"ש:

ועיין בהגהות הרש"ש בכתובות דף. י"ד ע"ב במשנה אם רוב אנשי העיר וכו' שכתב דדוקא לענין ביטול לא מהני אותן שאינן בכלל ספק אבל לענין כל דפריש מרובא פריש מהני אפי' אותן שאינן בכלל הספק והביא ראי' לזה ומה"ט כתב דאם בחנות המוכרת בשר שחוטה הי' ארבעים חתיכות מרובעות ועשרה משולשות ובחנות המוכרת בשר נבילה לא הי' אלא עשרים חתיכות וכולם משולשים ונמצאת חתיכה משולשת כשרה דאף אותן שלא נכנסו בספק מצטרפין לרוב וסיים שהדבר צריך עדיין תלמוד עיי"ש ועי' בס' מנחת פתים שהביאו וכתב דלפ"ד הכנסת יחזקאל והנו"ב המובא בפת"ש הנזכר דאין נ"מ ברוב החתיכות רק ברוב החנויות אם כן אפילו היה בחנות אחת ארבעים משולשים ג"כ לא אמרינן כל דפריש אמנם בלא"ה דינו של המהרש"ש תמוה וראייתו אינה מוכרחת וגם בשפ"ד ס"ק כ"א מבואר ג"כ דאותן שאינן בכלל הספק לא מהני גם לענין כל דפריש וכו' ודלא כהרש"ש עיי"ש (ועי' במקומות שציינתי לעיל סי' ק"ט ס"ק מ'):

(נב) בשר הנמצא בשוק. עפת"ש ועי' בס' מנחת פתים שכ' ונראה פשוט דכל דפריש היינו גם אם ידוע שלקח מכל חנויות גם מחנות המוכרת טריפה והוא לקח קודם שנודע הספק בשר מכל החנויות וע"ד משל לקח מכל חנות חתיכה אחת ומחנות אחת לקח עשרה חתיכות ואח"כ נודע שהי' טרפה בחנות א' ג"כ אמרינן כל דפריש מרובא פריש דהיינו שאותן י' חתיכות שלקח הם בודאי מהרוב כשרות ולא מהחנות הטריפה אף שודאי לקח גם מהטריפה מ"מ אמרינן שלקח המיעוט מהטריפה והרוב דהיינו עשר חתיכות מרובא לקח ונ"מ לענין ביטול ברוב כגון אם נתערבו כל החתיכות עכ"ל:

(נג) הנמצא בשוק. עבאה"ט במוסגר מ"ש מהפר"ח דאפי' נמצא קרוב לנבילה וכו' ופשוט הוא דזה דוקא לגבי רוב אבל אם אין שם אלא שני חנויות אחת מוכרת בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה בודאי אזלינן בתר קורבא כמבואר בשאלתות פ' ויקרא. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ז ועי' בשו"ת אדמו"ר דברי חיים חלק ב' חיו"ד סי' נ' באמצע התשובה שכתב דבר חדש דלא אזלינן בתר קורבא רק בדבר העומד במקומו אבל בדבר הנייד והולך לא שייך לומר דנלך בתר קורבא דלא שייך קורבא רק אם מספקינן אם בא זה החפץ ממקום פלוני או ממקום זה אז אמרינן כיון שזה המקום הוא סמוך הסברה נותנת שבא מן הקרוב אבל אם אינו דבר קבוע ועומד במקום א' בעצמו רק שידוע שהנושא הדבר ההוא היא סמוך לכאן לא שייך קורבא והביא ראי' לדבריו עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"א):

(נד) בשוק. ר"ל ואינו יודע ממי נפל אכן אם ראינו שנפל מיד ישראל שקנה הבשר במקולין רק שזה הישראל שנפל