דרכי תשובה - ד רפח

הוא בחלק שנחתך והשני שנשאר שלא נחתך וא"כ טפי הי' לומר שהאיסור הוא בחלק שנחתך כי חלק זה הרוב נגד הקבוע השני עכ"ל ומתמה עליו בס' זרע על המשניות בפ"א דערלה (והביאו הגאון מלבוב ז"ל בהגהות יד שאול על הט"ז שם) על מ"ש דתולין שהאיסור הוא בחלק שנחתך כיון שהוא הרוב דהרי קיי"ל דדין קבוע מדחה דין רוב לגמרי והיכא דקבוע לא אזלינן בתר רובא א"כ אכתי דברי מהרא"י בתירוצו מיותרין והו"ל לתרץ בפשיטות כיון דהוי קבוע לא אזלינן בתר רוב הנחתך עיי"ש (ועי' בס' טהרות הקודש על זבחים דף ע"ב בד"ה אמר ר' אושיעא שהאריך ג"כ בדברי הט"ז בזה עיי"ש) ולפענ"ד נראה בביאור הענין עפמ"ש בענין פלוגתת רש"י עם השיטה מקובצת בש"ס כתובות בשמעתין (בד"ה פרט לזורק אבן) ומפרש שם השיטה מקובצת דרש"י ס"ל דמ"ש בש"ס פרט לזורק אבן וכו' מיירי דהזורק הי' מכיר את המצרי הא' ואת הט' ישראלים וגם מכירין את הנהרג שהוא ישראל ואינו מצרי רק שאנו מסתפקים בכוונת זה הרוצח אם הי' כוונתו על איזה ישראל או על המצרי נתכוין ונפל האבן על ישראל אבל השיטה מקובצת הביא פי' אחר דהיינו שזרק אבן לתוך החבורה והרג א' מהם ואין אנו מכירין את הנהרג אם הוא ישראל או מצרי עיי"ש ואמרתי בחידושי שיש נ"מ לדינא בין פירש"י לפירוש השיטה מקובצת אי דיינינן דין קבוע היכא שאותה הדבר בעצמה שאנו מסופקים בה הוא בעצמה אינה קבוע רק שמדבר אחר שהוא קבוע באנו לדון על אותה הדבר שאנו מסופקים בו אם גם בכה"ג אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דלדעת רש"י דהקרא דוארב לו וקם עליו מיירי שמכירין את הנהרג ויודעין שהוא ישראל רק שאנו מסתפקים אם נתכוין לישראל או למצרי וע"ז אתא הקרא דוארב לו דלא ניזל בתר רובא מטעה קבוע הרי מזה שלאותה המחשבה של הרוצח שאנו מסתפקים בה אם נתכוין כך או כך הנה בזו המחשבה אין דנין ענין הקביעות רק על החבורה ועי"ז אנו שופטים את מחשבתו ואפ"ה אמרינן שהוא פטיר מטעם קבוע הנה מבואר מזה שיש ראי' מה"ת דלא בעינן שבאותה הדבר בעצמה שאנו מסופקים בה יהי' שייך ענין הקביעות כנ"ל מש"ה גם לענין שאר דברים כן הוא אבל לדעת השטה מקובצת דהקרא דוארב לו בא היכא דזרק אבן לחבורת אנשים והרג א' מהם ואין ידוע אם ישראל הוא או מצרי ועל זה אתי הקרא דלא אזלינן בתר רובא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והנה כיון שכבר נודע מ"ש הר"ן דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וא"א ללמוד ממנו רק דומיא דקרא ממילא נשמע דלית לן גילוי לדין קבוע רק בכה"ג שאותה דבר בעצמה שאנו מסופקים הוא בעצמה הוא קבוע (כמו שאמרנו שאותו הנהרג שאנו דנין עליו אם ישראל או מצרי הוא בעצמו קבוע) ממילא דאין לנו ראי' לדון דין קבוע מדבר אחד לשפוט בו דבר אשר הוא בעצמו שאנו מסופקים בו אינו קבוע כנ"ל ודברים אלו יתייחדו עם דעת הרשב"א שהביא הטור בפי' דברי הש"ס היינו תשע חנויות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב דר"ל דכשפירש לפנינו הרי נולד הספק בקביעות וה"ל כאילו הוא עדיין במקום הקביעות בעודו בתוך המקולין דהוי קביע שם אבל אם לא פירש לפנינו שלא נולד הספק במקום הקביעות בטל ברוב עיי"ש והיינו כדאמרן לדעת השטה מקובצת דלא שייך בכה"ג קבוע כיון שצריכין לדין ממה שהחנויות הם קבועות לאסור עי"ז הבשר שאינו בתוך הקביעות וכדאמרן ולפי ההצעה הלזו שפיר נכונים דברי הגהות ש"ד הנ"ל כי לדברי הר"ן (בפרק גה"נ שם) לשיטתו בע"כ צריך לומר שהוא ס"ל דהפי' בגמ' פרט לזורק אבן לגו כדעת השיטה מקובצת שזרק אבן לתוך חבורת אנשים והרג, א' מהם ואינו יודע אם ישראל או מצרי דהנה כבר כתבתי לעיל (ס"ק מ"א) בענין אי אזלינן בקבוע בתר קורבא או לאו שהוא תלוי בפלוגתת רש"י והשיטה מקובצת הנ"ל דמאן דס"ל כדעת רש"י בפי' דברי הגמ' שם ס"ל שדין קבוע דוחה גם דין קורבא אבל מאן דס"ל כדעת השיטה מקובצת בפי' דברי הגמ' הנ"ל ס"ל דלא שייך ענין קבוע בקורבא וכנ"ל והנה כיון דחזינן להר"ן ז"ל בקדושין דף ל"ז לענין ספק ערלה בארץ דס"ל דבתר קורבא אזלינן אפי' במקום קביעות וכמ"ש הגאון בעל בית אפרים ז"ל בתשו' חלק אה"ע סמוך לסוף סי' י"א דבע"כ כן הוא דעת הר"ן עיי"ש באריכות לדרכו וממילא להמש"ל בע"כ דס"ל הפי' בגמ' דפרט לזורק אבן לגו כמ"ש השיטה מקובצת וממילא דס"ל כדעת הרשב"א דכל שאותו הדבר בעצמו שאנו מסופקים בה אינה קבוע לא אמרינן בה כמעמ"ד כנ"ל וא"כ ממילא בנידון החתיכות הר"ל שנחתכו רוב מהן שאנו מסופקים בהם אם הם מהכשרות או מהטריפות הרי הן בעצמם שוב אינם קבועים רק שאנו דנין מאותן שנשארו בקביעתם והם שלמים על אותן שנחתכו בזה ס"ל לשיטתו הנ"ל דאין דנין דין קבוע וכנזכר ומעתה שפיר נכונים דברי הט"ז הנ"ל ודברי המהרא"י מוכרחים ודו"ק ומעתה מתורץ קושיות הקדמונים הנ"ל מהא דאזלינן בסנהדרין בתר רוב דעות אע"פ שהם קבועים ויושבין כחצי גורן עגולה דבזה לא שייך דין קבוע כיון שאותו הרוצח שאנו מסופקים בו אם הוא חייב או פטור הוא אינו קבוע ורק הסנהדרין הם ולא שייך לדון בזה דין קבוע כמחצה על מחצה וכאמור אבל תירוץ זה לא יתכן רק לשיטת השיטה מקובצת בפי' דברי הגמ' פרט לזורק אבן לגו וכנ"ל ובע"כ תירוצם של הקדמונים מוכרח לשיטת הסוברים כדעת רש"י בפי' דברי הגמ' פרט לזורק אבן לגו וכנ"ל ודו"ק העתקתי זה מחידושי כי יש בו נ"מ לדינא:

(מג) הרי זה אסור. עי' בס' בית יצחק (מהגאון מהרי"א ז"ל) בשער הקבוע סי' ט"ו שעמד על המחקר אם א' לקח מן המקולין ואינו יודע מאיזה מקולין לקח דלדידי' אסור מדאורייתא כיון שלקח מן הקבוע אם מותר אותה חתיכה לישראל אחר שלא ראה הפרישה דלדידי' מקרי פירש ממילא שלא בפנינו ושריא לי' או דלמא כיון שלהישראל שלקח מהקביעות אסורות אין סברה שיהי' חתיכה אחת אסורה לזה ומותרת לאחרינא ועיי"ש במ"ש בזה ובסוף דבריו הביא לשון השפ"ד ס"ק י"ח שמבואר מדבריו דאם לקח ישראל מהמקולין ונאבד מידו ומצא אחר דמותר משום דאזלינן בתר רובא ומוכח לכאורה מדבריו דאף דאסור לאותו ישראל שלקח מן המקולין מ"מ לאחרינא מותר אבל מדבריו אין ראי' לנ"ד די"ל דהפרמ"ג מיירי באופן שכל חנות ידועה וניכרת במקומה וא"כ יכול להיות שמי שלקח מן הקבוע יודע מאיזה חנות כשרה הוא ונמצא שלא חל שם איסור על החתיכה זו כיון דאזלינן בתר רובא הוי כודאי שהוא מהחנות הכשרה ואמרינן דמן הסתם הישראל שלקח מן הקבוע יודע שלקח מא' מהחנויות הכשרות משא"כ בנ"ד שידוע לנו שאותו ישראל שלקח שכח מאיזה חנות לקחו אצלו מחזקינן לספק טריפה א"כ שוב אין סברה להתיר לאחר ולומר שאצלו הוא ודאי כשרה עיי"ש:

(מד) זה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכל קבוע כמחצה על מחצה בין לקולא ובין לחומרא וט' חניות מוכרות נבילות וא' כשרות נמי לא הוי אלא ספק ועשפ"ד ס"ק ט"ו דנ"מ למ"ש הרמ"א להלן סעי' ח' דבספק איסור מותר התערובות הב' אבל לענין התערובות הא' ודאי דאין נ"מ ועיי"ש עוד שכתב דבפירש לפנינו צ"ע אם אמרינן דלקולא נמי אמרינן דכמחצה על מחצה דמי ולא הוי אלא ספק איסור כיון שי"א דלא הוי אלא קבוע דרבנן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ז שכ' דכיון דכל שאר הפוסקים חולקים על הר"ן וס"ל דהוי קבוע גמור כמו בלקח מן הקבוע ע"כ יש להקל דגם בפירש לפנינו מהקבוע לא הוי רק ספק איסור עיי"ש:

וכתב שם עוד בשפ"ד ודע דט' נבילה וא' כשרה נהפוך הוא בלקח מקבוע הוי ספק ופירש הוי ודאי איסור ומלקי עלי' ולענין לקח קודם שנודע הטריפות וכן בפירש לפנינו תלוי בפלוגתת הפוסקים וצ"ע כי יש אומרים דלא הוי קבוע אלא מדרבנן עכ"ד:

(מה) אסור שכל קבוע כמע"מ. זהו הנקרא קבוע מה"ת ואסיר מספיקא מן התורה ואפי' להסוברים בכ"מ דספיקא דאורייתא מדרבנן הוא לחומרא מ"מ הכא כ"ע מודים דאסור מה"ת משום דאיקבע איסורא. שפ"ד ס"ק י"ד ועי' בס' מכתב לחזקיה דף נ"ז ע"ב מ"ש מזה ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בפתח השער אות ב'. (מו) שכל קבוע. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שיש חילוק בין אם תולדת הספק הוא מצד עצמו או מצד ברירת החנויות ועי' במנח"י כלל מ"ג ס"ק מ"ג שהשיג על הש"ך בזה כי מלשון הרשב"א שם מבואר שאין דעתו לחלק בכך אלא כל שלא נולד הטריפות עד אחר שלקח אף שהספק הוא שאינו יודע מאיזה חנות לקח הו"ל כפירש ממילא ומותר אא"כ נולד הטריפות ונודע קודם שלקח רק שאותו איש שלקח לא ידע שיש בחנות נבילה אז אסור דמ"מ הרי מן הקבוע לקח ואסור עיי"ש:

(מז) קבוע.