דרכי תשובה - ד רפז

הרפ"ח לענין עיירות שמסופקים אם הם מוקפות חומה וכו' שהורו הגאונים שהולכין אחר רוב עיירות ותמה דאיך הולכין בזה בתר רובא דהא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ותירץ הרב לשון למודים דלא אמרינן דין קבוע אלא היכא דשקל או שפירש לפנינו מהקבוע אבל היכא שהדבר שאנו דנין עליה לא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דכל עיר ועיר באפי נפשה קיימא אזלינן בתר רובא עיי"ש ועי' בשער המלך פרק א' מהלכות מגילה שהביאו וכתב דמדברי הר"ש מקינון בס' כריתות מוכח דלא כוותי' שהקשה שיאסר כל העולם בחרישה ובזריעה דלמא נחל איתן הוא ותירץ דכיון דלא ידעינן היכן הוא הנחל אותן ערפו שם העגלה לא שייך דין קבוע הרי דאע"ג דכל שדה ושדה קאי באפי נפשי' ולא יצא מתוך הקבוע אפ"ה אם לאו שאין האיסור ניכר הי' שייך בה דין קבוע עיי"ש וכן נלענ"ד מדברי הט"ז או"ח סי' תרע"ג סק"ו שכתב דנר חנוכה שנתערב בב' שמשים הוי קבוע ולא בטל עיי"ש משמע דפשיטא לי' דאף דלא שקיל ולא פירש מהקבוע שייך בו דין קבוע וצ"ע:

(לט) מאחת מהן. עשפ"ד ס"ק י"ד (בסוף חקירה הא') שכתב דדוקא בלקח רק מאחת מהן אבל בלקח בג' חנויות אם אין החתיכות ר"ל מותר דממ"נ ב' כשרות הן וחד בתרי בטל ומה בכך שהי' קבועין מ"מ עכשיו בטלין כדין יבש ביבש עיי"ש וכדברים אלו נמצא גם בפרי תואר סוף ס"ק י"א עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ד שהביא מדברי הר"ת בספר הישר שמבואר שם דאין להקל בזה רק באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא בכה"ג אע"ג דלכאורה מה לי במה שהי' קודם קבוע הרי השתא בטל מ"מ כיון דכל אחת נאסרה בפ"ע בעת הלקיחה ולא מחמת התערובות דהשאר לא אמרינן דהשתא בטל ברוב שיחזור להתיר מחמת התערובות ומי יבא להקל אחר הר"ת עיי"ש וצ"ע:

(מ) מהן. אפי' לקח חתיכה שאינה ר"ל שפ"ד ס"ק י"ד וה"פ:

(מא) ואינו יודע מאיזה מהן לקח. עכו"פ סק"ז שעמד על המחקר אם גם בתר קורבא לא אזלינן בקבוע דלכאורה נראה כיון דחזינן דקבוע דוחה רובא והרי רובא עדיף מקורבא כ"ש היא דגם קורבא דוחה הקבוע אמנם לדינא לא החליט וכתב דמידי ספיקא לא נפקא עיי"ש וע' בשפ"ד ס"ק י"ד בחקירה השלישית שעמד על המחקר ג"כ בזה ולא החליט לדינא עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ב בב' בפשיטות דלא אזלינן בתר קורבא בקבוע עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' ה' מ"ש בזה ועי' בשב שמעתתא (מהגאון בעל קצה"ח ז"ל) שמעתא ד' פרק ב' ובשו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' י"א מ"ש בזה וכתב שיש סברה לומר להיפך כיון דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ודוקא רוב הוא דלא מהני במקום קבוע אבל קורבא מהני וכתבו שם פנים לכאן ולכאן עיי"ש ועי' בס' שערי דעה סק"ה שהאריך בענין זה והביא מדברי התוס' בבבא בתרא דף כ"ג ע"ב בד"ה רוב דמבואר מדבריהם דבקבוע גם בתר קורבא לא אזלינן ובסוף דבריו כתב וז"ל אך באמת בעיקר הסברה כמדומה אני אומר דלא מהני קבוע לענין קורבא דבשלמא לענין רוב יש עכ"פ קצת סברה לומר כיון דקבוע במקומו עומד חשיב ולא בטל וזה שייך אם באנו לדין מכח ביטול ברוב אבל כשנדון מצד קורבא אין שום סברה לומר בה דין קבוע וצ"ע עכ"ל ולענין דינא נלפענ"ד שדבר זה תלוי בפלוגתת רבנן ור"ש דש"ס סנהדרין דף ע"ט ובכתובות שם בנתכוין להרוג את זה והרג את זה דר"ש ס"ל נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור משום דאמר קרא וארב לו וקם עליו עד שיתכוין לו ורבנן דס"ל דנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב ילפי מהאי קרא דוארב לו פרט לזורק אבן לט' ישראל וחד מצרי ביניהם דהוי קבוע ולא אזלינן בתר רובא והקשו בתוס' (בכתובות שם בד"ה וכל קבוע) לר"ש דס"ל נתכוין להרוג את זה והרג א"ז פטור אפי' בכולן ישראלים עד שיאמר לפלוני אני מתכוין מנ"ל דין קבוע כמחצה על מחצה דמי ותירצו דלר"ש מיירי בט' ישראלים וחד מצרי ואמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דפטור מטעם קבוע עיי"ש ועי' בהפלאה שם (בד"ה פרט לזורק אבן) דהכוונה הוא שאינו מכיר איזה הוא הישראל ואיזהו המצרי ועיי"ש במ"ש בביאור דברי התוס' בזה עיי"ש הרי מבואר דלרבנן דס"ל נתכוין להרוג א"ז והרג את זה חייב מיירי הקרא שהי' ניכר הישראלים לעצמם והמצרי לעצמו רק שזרק אבן לתוך החבורה סתם ונפל האבן על א' מהם דלולא הקרא הוי אזלינן בתר רובא וכיון שרוב החבורה ישראל נינהו הוי כנתכוין להרוג ישראל זה והרג ישראל אחר דחייב ואתי קרא דוארב לו דבכה"ג פטור משום דהוי ספק אם נתכוין להרוג את ישראל דאין כאן רוב ישראלים כיון שיש שם גם מצרי א' קבוע במקומו הוי כאלו הי' מחצה ישראל ומחצה מצריים והנה אם נימא דבתר קורבא אזלינן גם בקבוע א"כ קשה מדוע דיינינן לי' כספק אם נתכוין להרוג את ישראל הלא בכל כנופיא לא ימלט שלא יהי' אחד מהכנופיא קרוב אליו יותר מחבירו וא"כ אם הי' המצרי עומד מצד השני של הכנופיא ובצד של הכנופיא הפונה לצד של הזורק הי' עומד ישראל ניזל בתר קורבא ונימא דלישראל העומד קרוב אליו יותר נתכוין ויהא חייב בכה"ג אף בקבוע וא"כ הו"ל לחלק באופן עמידת החבורה של האנשים בזה ומדלא מפלגינן בזה בע"כ משמע דאין חילוק בעמידת מקום הישראלים והמצרי ואפי' הי' עומדים הישראלים בהצד הפונה להזורק והמצרי עומד בהצד השני אפ"ה דיינינן לי' כמחצה על מחצה וכאמור. אולם לר"ש דלדירי' איירי הקרא באינו מכיר איזה הוא המצרי כמש"ל מהתוס' וההפלאה הנה לא שייך לומר דניזל בתר קורבא דכיון שלא נודע איזה הוא המצרי איך נודע באיזה מקום הי' עומד בקרוב או ברחוק ממנו ואין ראי' דלא אזלינן בתר קורבא במקום קבוע וי"ל דבהי' מכיר ויודע איזה הוא המצרי וידעינן שהי' עומד ברחוק יותר אצלו משאר הישראלים אזלינן בתר קורבא וחייב אפי' בעמדו בקביעות ומעתה ממילא רווחא שמעתא אליבי' דהלכתא דלפמ"ש הרמב"ם בפרק ד' מהלכות רוצח הלכה א' דנתכוין להרוג את זה והרג א"ז פטור וכר' שמעון ממילא דאין לנו ראיה מהקרא דמהני קבוע גם לענין קורבא וכיון דאין לנו ראי' מהקרא מהיכי תיתי לא ניזל בתר קורבא אפי' במקום קביעות כיון דכל ענין קביעות הוא חידוש ואין לך בו אלא חידושו אמנם לדעת הר"ן בחידושיו לסנהדרין שם (בד"ה ורבנן אמרו) שחולק על הרמב"ם בזה והעלה דהעיקר. כרבנן לדינא דנתכוין להרוג א"ז והרג את זה חייב עיי"ש ממילא שיש לפסוק גם בזה כוותייהו דבמקום קבוע גם בתר קורבא לא אזלינן אמנם הנה לדברי הש"מ בכתובות שם מבואר דגם לרבנן מיירי באינו מכיר איזה הוא המצרי ולפמש"ל מבואר דלכ"ע יש להורות דלא מהני קבוע רק לענין רוב אבל בתר קורבא אזלינן אפי' במקום קבוע שפירש שם דברי הגמ' (דלא כפירש"י) וז"ל פרט לזורק אבן לתוך חבורת אנשים והכה אחד מהם ומת דאין ידוע אם מצרי הרג אם ישראל הרג שפטור מטעם כל קבוע וכו' עכ"ל הרי מבואר דגם לרבנן מיירי בלא ניכר מקום קביעות הישראלים (דאם היו ניכרים במקום קבועים הרי יכול לידע מי הוא הנהרג וכמובן) וממילא דלכ"ע יש לנו לומר דלא מהני קבוע לענין קורבא דאין לך בו אלא חידושו כנ"ל. ומעתה ממילא מובן דלענין דינא לפמ"ש הט"ז סק"ה והש"ך ס"ק י"ח דהעיקר כדעת הב"ח דאף בלא נודע מקום הקביעות במקומו הוי קבוע כמחצה על מחצה ועי' בפלתי ס"ק י"ב שכתב שכן משמע דעת הרמ"א להלן סי' קי"ד סעי' י' עיי"ש ולפי האמור בע"כ צ"ל א' משתי אלה או משום דקיי"ל כר"ש הנ"ל שכ' התוס' דלדידי' מתוקמא הכי קרא דוארב לו שאינו מכיר מי הוא המצרי וכמש"ל מההפלאה או אף אם קיי"ל כרבנן רק דהפי' בגמרא הוא כמ"ש השיטה מקובצת דגם לרבנן מיירי באינו מכיר מי הוא המצרי וכנ"ל וממילא דלדינא העיקר כדעת הסוברים דלא מהני קבוע רק לענין רובא אבל בתר קורבא אזלינן אפי' בקבוע ודו"ק (ועי' בדברינו להלן ס"ק מ"ב):

(מב) מאיזה מהן לקח. עי' בפר"ח ס"ק י"ג שהביא בשם המרדכי והר"ש מקינון שהקשו דהא הסנהדרין קבועין הן בלשכת הגזית ואזלינן בתר רובא ותירצו דלא שייך כל קבוע אלא היכא דאיכא ספיקא לברר הדבר כגון גבי ט' חנויות שלקח ואינו יודע מאיזה לקח וכן בזרק אבן לט' ישראלים ומצרי א' ביניהם שאינו יודע על מי זרק אבל אם נתכוין ואומר לאותו ישראל אני מתכוין חייב אע"פ שהמצרי עומד ביניהם וה"נ בסנהדרין כיון דיודעין ורואין מי הם המזכים ומי הם המחייבים דין הוא שנלך אחריהם בתר רובא ועיי"ש שהביא עוד תירץ על זה בשם המהרי"ק והמרדכי דלא הוי קבוע כיון דדיבורא דנפיק מפומייהו נייד הו"ל ככולהו נייד ואין כאן קבוע מש"ה אזלינן בתר רובא עיי"ש:

ובחידושי אמרתי לתרץ עפ"ד הט"ז לעיל סי' ק"א ס"ק י"ד ע"ד הר"ן בסוף פרק גה"נ שכתב לענין חתיכת נבילה הראוי להתכבד שנתערבה בין שאר חתיכות כשרות הר"ל דאפי' נחתכו רובן אין תולין לומר שהאיסור הוא מהרוב שנחתך ויהא הכל מותר אלא אמרינן דכל הנחתכות מותרות והשלמות אסורות והביא הט"ז על זה שם בשם מהרא"י בהגהות ש"ד ומפרש דבריו דאע"ג דבכל דוכתא תולין ברוב מ"מ הכא איכא למימר אדרבה כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוי כמו כל דפריש מרובא פריש ונמצא שהאיסור שהוא המיעוט לא נשתנה והופרש מקדמותו וכתב על זה הט"ז דאין לומר הטעם משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דהרי יש כאן שני קביעות לפניך הא'