דרכי תשובה - ד רפו

סעיף ג (לא) תשע חנויות. עי' בס' בית יצחק (להגאון בעל תשו' בנ"ע ז"ל) בשער הקבוע סי' ט' (בד"ה וקרוב) דלאו דוקא בט' חניות דה"ה אם עומדים בשוק י' מוכרי בשר כל א' מוכר על שלחן מיוחד הדין כן עיי"ש לדרכו ועי' בס' מקור מים חיים וביד יהודה בפיה"ק ס"ג י"ג דה"ה בחנות א' שיש בה ט' בהמות שחוטות וא' נבילה וניכרים הבהמות השחוטות והנבילה כל א' במקומו הו"ל קבוע ואם לקח ואינו יודע מאיזה לקח אסור עיי"ש (לב) חנויות עי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ח' שכתב דמבואר מדברי הש"ס דענין קבוע שייך בין במידי דלא נייד ובין במידי דנייד והיינו במידי דלא נייד כגון ט' חניות שמונח בהם בשר או ט' צבורים חמץ שמונחים זה אצל זה בציבור א' או שכל א' מונח במקום מיוחד בענין שכן דרכם שיהי' מונחים כך ובמידי דנייד היינו אנשים או בע"ח וכתב דפשוט הוא דבמידי דנייד אין חילוק בין עומדים כולם במקום א' בין אם מהלכים דכל שהם בכנופיא א' בעדר א' בין בשדה ובין ברה"ר ואף שפרשו מקצתן מזוית זו לזוית אחרת מ"מ כיון שדרך הבע"ח בכך לא מקרי פירש דכל זמן שהם בכנופיא חדא אפי' אם יוצאין מן הדיר או מן החצר דרך הפתח בזה אחר זה מ"מ כיון שיצאו כולם בכ"מ שילכו יש להם דין קבוע אם לא שיפרש מקצת מן הכנופיא בפירש גמור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א שאין דעתו כן וכתב דבע"ח שהם ניידים והולכים לא הוי קבוע אא"כ הם ברפת אחת או בחצר א' אבל אם הם בשוק או בבקעה רק כ"ז שהם עומדים במקום א' או מונחים במקום א' הוי קבוע אבל כשהם מהלכין לא הוי קבוע עיי"ש ועי' בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע סי' י"א ובשב שמעתתא שמעתא ד' פרק א' משמע דעתם כדעת הבינת אדם שם ששניהם לדבר אחד נתכוונו בענין אשה שהדרישה שיצא ממנה דם אלא שאינה יודעת אם יצא מן המקור או מן העליה וכתב דאע"ג דרוב דמים באים מן המקור אין לילך בזה בתר רובא כיון דהמקור והעלי' המה קבועים בהאשה הו"ל קבוע ולא שייך לומר דניזל בזה בתר רובא עיי"ש באריכות ולפי דבריהם היינו ג"כ משום דהמקיר והעליה שניהם קבועים במקומם בתוך מעי האשה דהוי כעין רפת וחצר ע"כ אע"ג דכל האשה היא ניידת תמיד ממקום למקום אפ"ה ס"ל דשייך לדן בה דין קבוע. אמנם בחידושי עוררתי בזה דמדברי הש"ס תמורה דף ל"ד ע"א משמע לכאורה דבכה"ג לא הוי קבוע דקאמר שם האורג מלא סיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד משיער הנזיר ופטר המור בשק ידלק השק וכו' ופריך וליבטל ברובא אמר רב פפא בצפורתא פירש"י שעשה מן האיסור צורת ציפור בשק דמיפה לכולו שק ולא מיבטל עיי"ש ואם נימא דגם בדבר הנייד שייך די, קבוע קשה מה פריך ולמ"ל לאוקמי' כשעביד בה צפורתא תיפוק לי' כיון שהחוט הזה של צמר ושיער הארוג בבגד או בשק הוא קבוע ועומד במקום מיוחד בהבגד או בהשק וא"א לנתקו למקום אחר ממקום אריגתו שם א"כ הו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי ובודאי דהבגד הוי כענין מחיצה כמו האשה דהוי מחיצה לגבי המקור והעליה וכאמור הן אמת דלדעת הריטב"א שהביא האס"ז בכתובות דף ט"ו לא קשה מידי שכתב וז"ל ודע דלא אמרינן קבוע אלא כשניכר האיסור לעצמו כהאי ט' חניות אבל בדבר המעורב שאינו ניכר ליכא למימר הכי שא"כ אין לך איסור בטל בהיתר ואנן קיי"ל חד בתרי בטל עכ"ל א"כ אין ראי' כלל לנ"ד דכיון דהחוט הוא מעורב בין שאר החוטין ואינו ניכר לא שייך בי' דין קבוע ושפיר פריך דליבטל ברובא אמנם לדעת הט"ז באו"ח סי' תרע"ג סק"ו בנר חנוכה שנתערב בין ב' שמשים דלא בטל הואיל והוי קבוע מבואר דגם בדבר המעורב ואינו ניכר הוי קבוע ואף דבאמת כתבתי להלן (ס"ק פ"ח) דלא קיי"ל כהט"ז בזה מ"מ עכ"פ זאת נשמע דבע"כ לדעת הט"ז וסייעתו בכה"ג שכל הצבור הוא נייד אע"פ שהם במחיצה אחת לא הוי קבוע ובתשו' הארכתי בזה וצ"ע לדינא (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"א ס"ק ס"ז):

(לג) מוכרות בשר שחוטה. עשפ"ד ס"ק י"ד בחקירה הב' מה שמצדד אם נימא כיון דגלי קרא דלא ניזל בתר רובא בקבוע כ"ש דלא ניזל בתר חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף או דלמא היכא דגלי גלי וכו' והביא מכמה מקומות וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ב שכתב בפשיטות דלא אזלינן בקבוע בתר חזקה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רי"ג מזה ועי' בס' בית יצחק (להגאון בעל תשו' בנ"ע ז"ל) בשער הקבוע סי' י"ד שהביא ראי' דבמקום שיש חזקה להתיר לא מהני דין קבוע לאסור כלל עיי"ש:

(לד) ואחת מוכרת בשר נבילה כתב בכרתי ס"ק י"א נראה דמיירי דהחנות דהמוכר טריפות הוא בגלוי ויודעים הכל שבזה החנות מוכר טריפות באופן שכל הבא לקנות שם בשר א"צ לומר לו שהוא טריפה כיון שהכל יודעין שבחנות זה מוכרים תמיד רק בשר טריפה דאל"כ איך יתכן שאין ידוע ממי לקח הלא המוכר לא מכר לו סתם דאטו ברשיעי עסקינן וכיון דא"ל שהוא טריפה איך יתכן שאינו יודע ממי לקח וע"כ צ"ל דמיירי בחנות כה"ג שאותו המוכר א"צ לומר לכל קונה שהוא טריפה והוא שכח אח"כ אם לקח בהך חנות כלל וכו' ואפשר דמיירי דאותו החנות הוא של עכו"ם עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (מהגאון הנ"ל) בפתח השער אות ב' (בד"ה וראיתי) שכתב דכל שהוא באופן שיוכל להכיר ביניהם איזהו המוכר כשרה ואיזה הוא המוכר טריפה אף שהוא אינו יודע ולא נתן דעתו להתבונן להבחין ביניהם מ"מ מקרי ניכר האיסור והוי קבוע עיי"ש:

(לה) מוכרת בשר נבילה. ואם הי' ספק איסור הנה מדברי הרמ"א להלן סעי' ד' מבואר דגם בספק טריפה יש לאסור בכה"ג אמנם יעוין בט"ז או"ח סי' תר"ה סק"ד שכתב דאין אומרים איסור קבוע אלא אם יש איסור ודאי משא"כ היכא דליכא איסור ברור עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ק"ה שעמד על המחקר בזה ועיי"ש במ"ש בזה והעיר מכמה מקומות עיי"ש ועבשפ"ד ס"ק י"ד בחקירה הא' שעמד ג"כ בזה על המחקר וכתב דהדבר תלוי אם מהני ס"ס בקבוע או לא ואם לא מהני ס"ס בקבוע גם במוכרת ספק טריפה אסור וכתב די"ל דכיון דלא מהני רובא בקבוע כ"ש דס"ס לא מהני עיי"ש ועי' בס' בית יצחק הנ"ל בשער הקבוע סי' ג' מה שהתפלא על הפרמ"ג בזה דממ"נ אם נאמר דקבוע כמחצה על מחצה דמי א"כ עכ"פ הוי כתערובות חד בחד וא"כ לאותן הסוברים דספק א' בגופו וספק א' בתערובות הוי ס"ס אין מקום להסתפק בדין זה דבע"כ מיירי דוקא במוכרת ודאי טריפה אבל במוכרת ספק טריפה מותר מטעם ס"ס אלא אפי' להמ"ד דספק א' בגוף וספק הב' בתערובות אסור מ"מ בזה יש להתיר וכו' עיי"ש באריכות ועי' בס' פתח הדביר חלק א' סי' ל"ב אות י"ג מ"ש בזה והביא ג"כ ראיות מכמה מקומות דאפי' היכא דחנות א' מוכרת ספק איסור ולא אתחזק איסורא איתא לדין קבוע וכו' וכתב שם לחלק בזה בין ספק איסור דליכא רגלים לדבר להחמיר ובין ספק איסור דאיכא רגלים לדבר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' צ"ב ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הב' כלל צ"ז מ"ש ע"ד הרב שאילת שלום בזה שנעלם ממנו דברי השפ"ד הנ"ל (ועי' מזה בדברינו להלן ס"ק פ"ד):

(לו) בשר נבילה. עשפ"ד ס"ק ל"ז שעמד על המחקר אי בעינן דוקא שבשעת הקביעות הי' חל האיסור והביא מדין דט' צבורין מצה וא' חמץ קודם פסת ובא עכבר ושקל קודם זמן איסורו אם נימא דקודם זמן איסורו שרי א"כ דין זה מיירי רק באירע כן בפסח אבל קודם פסח כיון דבשעה שלקחו לא הי' נ"מ דכולו היתר הוא לא שייך דין קבוע והביא ראיות לכאן ולכאן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו להלן (פ"ק ע"ה) מ"ש עוד מזה:

(לז) נבילה. עי' בס' בית יצחק הנ"ל שם סי' ו' שנסתפק באם לא הי' ידוע שהי' בשר נבילה אז בהחנות הטריפה ובשר כשר בהחניות הכשירות בעת שלקח מן הקבוע כגון שידענו שיש ט' חניות מוכרות בשר כשירה וא' מוכרת בשר טרפה וראינו א' יוצא מן המקילין ושכח אח"כ מאיזה מקולין לקח ואינו יודע אם הי' אז בשר טריפה במקולין של איסור ואם הי' אז בשר כשר במקולין של היתר בעת שלקח מן הקבוע אם לאו ועיי"ש במ"ש בזה וצדד די"ל דלא אמרינן קבוע אא"כ היה ודאי איסור קבוע בחנות בעת שלקח ובודאי היתר קבוע בחניות של היתר משא"כ באינו יודע כלל א"כ אין זה מיעוט ורוב במציאות דהא עיקר הטעם דקבוע כמחצה על מחצה דמי משום דהאיסור ניכר במקומו ודבר שאין לו ביטול הוי כמחצה על מחצה משא"כ כאן שנולד לנו הספק אם הבשר הזה הי' מהחנות האסורה א"כ אם הי' ספק אם הי' שם בהחנות ההוא בשר טריפה ואם הי' בשר כשר בהחניות המותרות או לא י"ל כיון דבלא הי' כלל איסור ידוע והי' ספק בדבר בזה שפיר י"ל כיון דהמותרות הם תמיד רוב בודאי יותר נוטה לומר דחתיכה זו הוא כשרה ומסתמא הי' בשר ברוב החניות ולא במיעוט או אפשר לצדד כיון דעכ"פ קבוע חנות א' המוכרת טריפה ביניהם אף דלא ידעינן אם הי' שם בשר כלל ג"כ אמרינן כל קבוע כמחנה על מחצה דמי ועיי"ש במ"ש בזה וסיים וז"ל ולכן נלענ"ד דאין זה קבוע וכיון שלא מצאתי דבר זה מפורש בפוסקים מסתפינא להקל ומ"מ באם הי' להיפך ט' חניות מוכרת בשר נבילה ואחת כשרה דבזה ג"כ אמרינן קבוע כמש"ל ודאי דאין לחושבו ספק להקל עכ"ל:

(לח) לקח מאחת מהן. עי' בס' לשון למודים חלק או"ח סי' רמ"ב שהביא מהס' מקראי קודש שמתמה על דברי הר"ן המובא בב"י או"ח סי