דרכי תשובה - ד רפה

טריפה אינה ר"ל בלא המילוי עיי"ש ובשפ"ד לעיל סי' ק"א ס"ק י"ב (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"א ס"ק ע"ד) ומ"ש הפת"ש משו"ת תשו' מאהבה עי' בדלתי תשובה סק"ה מ"ש בזה:

(כה) ואזלינן בספיקו לקולא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך כלומר אם יש בו ספק אם היא דבר חשוב או לאו ועשפ"ד לעיל סי' ק"א וכאן סק"י דר"ל דאפי' יש בו ספק אם הוא דבר חשוב או לא הוי ספק חסרון ידיעה וכ"ש אם הוא ספק אם הי' האיסור דבר חשוב או לאו ונתערב וה"ה אם יש ספק אם נפל כלל האיסור דאזלינן לקולא אם יש רוב עיי"ש:

ועיין בכו"פ שכתב זה היכא דלא אתחזק איסורא אבל באתחזק איסורא כגון שנתערב חבית יי"נ בין הרבה חביות כשרות וא' מהחביתין הוא גדול וסתום ולא נודע אם זה הוא של יי"נ ולא בטל כיון שהוא דבר חשוב עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שהשיג עליו וכתב דכולן מותרין דגם בכה"ג אזלינן בספיקו לקולא עיי"ש וראיתי דאתי לידי הכו"פ של הגאון בעל בית מאיר ז"ל וראיתי שכתב בכת"י על הגליון של הכו"פ שם וז"ל ולפענ"ד כולן מותרין חוץ מן הגדול ומטעם ממ"נ כמו בסי' ק"א סעי' ז' וזה ברור עכ"ל ואח"כ כתב שם דאם נתערב כמה חביות גדולות וקטנות ונתערב חבית א' של יי"נ ואינו יודע אם הוא מהגדולים או מן הקטנים אז כולן מותרין עכ"ד וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ז דכשנתערב דבר איסור בין דברים חשובים ואינם חשובים וספק אם הדבר חשוב הוא האיסור או הדבר שאינו חשוב הוא האיסור מותר כיון שנולד הספק מצד התערובות עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח. ומ"ש הבאה"ט אבל בשאר ספיקות אזלינן לחומרא עי' בחוו"ד שם וביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט' דר"ל דאם הוא ודאי דבר חשוב אך יש ספק אם הוא אסור אינו בטל עיי"ש:

סעיף ב (כו) בעלי חיים שנתערבו וכו'. היינו כשלא נאסרו מתחלת ברייתן דאל"כ אפי' נשחטו לא בטלו משום ברי' אפי' כשהם קטנים. מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) וה"פ וע"ל סי' ק' סעי' א':

(כז) שנשחטו בשוגג. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך אבל נשחטו קודם שנתערבו אפי' במזיד בטלין עי' בחגורת שמואל ס"ק ל"ב שהתפלא על הש"ך בזה דמה ענין שוגג או מזיד קודם שנתערבו והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"א וי"ב ממ"ש בביאור דברי הש''ך בזה דר"ל אם נשחטו לאחר שנתערבו רק קודם שידע מהתערובות ואז שפיר שייך לומר אפי' אם נשחטו במזיד בטלין דקודם שידע לא שייך דין מזיד דכיון שלא ידע מהתערובות הוי כשוגג עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט מ"ש בביאור דברי הש"ך בזה דר"ל ששחט אותם קודם התערובות ע"מ כן שאם יתערב בהם איסור לא יהי' דבר חשוב ויתבטל ואשמעינן דגם בכה"ג שפיר בטל דכל שעושה קודם שנתערב לא חשוב מבטל איסור במזיד עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ט):

(כח) בשוגג. עבאה"ט ועי' בשו"ת נפש חיה חיו"ד שנשאל בעובדא דבעה"ב א' שדר בכפר ונולד לו בכל שנה בכורים בעדרו ולא הי' יודע למכרם קודם לעכו"ם ולא כל דיני בכור ואח"כ למד בנו אצל מלמד פרשת כל הבכור ושאל הבן לאביו מה נשתנה מדוע הוא לא נהג כן ובכן בא לשאול כי כעת נמצא בעדרו שני ספק בכורים ובעדרו יש ששה כבשים שנולדו בשנה זו וביניהם יש הב' ספק בכורים הנ"ל ואינו ניכר והנה קודם שנודע לו מאיסור בכורים מכר כל הכבשים לעכו"ם לסרסם כמשפטן בכל שנה וכבר נעשו בעלי מומין מחמת הסירוס והוי השאלה אם יש להתירן עי"ז כיון שצוה להנכרי לסרסם הו"ל כמטיל מום במזיד וכתב שם דזה פשוט דזה מקרי הטלת מום בשוגג לפי שלא ידע כלל שיש כאן איסור בכורים ועדיף מאומר מותר וכו' אך הדבר שצריך לדון בזה הוא מה נעשה אם לאחר השחיטה ימצא א' מהתערובות טריפה אם יהי' מותר בהנאה לפי הדין דקיי"ל בסי' ש"ז דבכור בעל מום שנשחט ונמצא טריפה אסור בהנאה וצריך קבורה וא"כ הכא יהי' בכל התערובות הזה הדין כן דהא בע"ח אינם בטלים ואף דהוי רק ספר בכור והו"ל ס"ס וכו' הלא קיי''ל דספק א' בגוף וספק א' בתערובות ג"כ אסור וכתב דלכאורה נראה להתיר בפשיטות לפי המבואר בסי' ק"א סעי' ג' דאם נתערבה חהר"ל בשאר חתיכות ונחתכה חתיכה א' דלא הוי חהר"ל אותה החתיכה מותרת והיינו היכא ונחתכה בשוגג וכן בסי' ק"י סעי' ב' מבואר דאף דבע"ח חשיבו ולא בטלו מ"מ נשחטו בשוגג בטל חשיבותייהו וא"כ ה"נ לענין הכבשים אם ישחוט א' מהם ותמצא טריפה תהי' מותרת בהנאה דכיון שנשחטה בטל חשיבותה דבע"ח ממנה וראוי להתכבד ג"כ לא הוי למ"ד דכבש בעורה או כבש שלם לא הוי חהר"ל ואף דלא מהני זה אם שחט בשוגג ולא במזיד הכא מותר לשחוט גם לכתחלה דהוי כשוגג דהא אם היא כשרה מותר לאכלה א"כ השחיטה מותר לכתחלה ואח"כ אם אירע שתמצא טריפה כבר הי' נתבטלה מחשיבותה ואינה ר"ל ולא בע"ח והוי כנתבטלה מחשיבותה בעודה בהיתר וכו' אך לפי היתר זה עכ"ת ב' האחרונים יהי' אסורים כמ"ש במ"ז לעיל סי' ק"א ס"ק י"ד דאם ישארו שנים שוב לא יהא שייך מרובא פריש ועיי"ש במ"ש עוד בזה וצדד דבזה יש להתיר משום ס"ס וסיים ולדינא מכל הני היתירים דלעיל הוריתי אפי' אם ימצא א' מהם טריפה למכור לעכו"ם והנלענ"ד כתבתי עכ"ל:

(כט) בשוגג. עבאה"ט ועי' ביד יהודה שם ובפיה"ק סק"י שכתב דלפעמים גם בנשחטו במזיד מותרין כגון שנתערב ודאי טריפה או ספק טריפה בין הכשרות ואינו מכירו ויכול להיות שע"י השחיטה יתברר אח"כ איזה הוא הטריפה כגון שיודע שבהמה אחת ניקב מבחוץ לתוך המעיים ונתרפא העור מבחוץ עד שאינו ניכר איזה הוא דיכול להיות דלאחר השחיטה ימצא הנקב בפנים דאז בודאי מותר אף לכתחלה לשחוט אותם כדי שאולי יוכל להתברר עי"ז מי הוא הטריפה ואז ממילא אף אם אירע שלא נתברר ולא ניכר מי הוא הטריפה מ"מ שפיר בטל כיון דסוף כל סוף כבר נשחט בהיתר דהא לא עשה זאת כדי לבטל האיסור עי"ש:

(ל) ודוקא בע"ח קטנים וכו'. עי' בס' ויעש אברהם (מהשו"ב מלונדן ז"ל) סי' י' שהעתיק תשובה מרב גדול קדמון אחד (מכתב יד שנמצא בבית עקד הספרים באקספארד) בעובדא שנתערב כבש טריפה בין כשרות וכו' שהטריפה בטילה ברוב כשרות וכתב שם ואם יבא בעל דין לחלוק ויאמר הרי הכבש אסור הוא חשוב והוא מאת שדרכו למנות וכו' דז"א דלא שייך לומר דהכבש הוא מאת שדרכו למנות אלא מכבש מופלג במינו כעין הכבשים הבאים מספרד שדרכו למנות לעשירים אבל בסתם כבש לא הוי דרכו למנות לעשירים עיי"ש אמנם הנה הרואה יראה שהרב המשיב הנ"ל אע"פ שהאריך בזה לא כתב זאת אלא לסניף ולא סמך עצמו על היתר זה רק משום שכבר נאכל כבש אחד לעכו"ם ותולין שהטריפה נאכל וכן אנו רואין מדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים דבהמה שלימה או עוף שלם בודאי הוי דבר שבמנין אף שהוא רק כשאר סתם בהמות ועופות אף שלא הי' ראוי' להתכבד מחמת גדלו או מחמת שמנו וה"פ וברור ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ט"ו) דבע"ח אפי' כחושים לא בטלים ועי' עוד בדברינו לעיל סי' ק"א (ס"ק ל"ב):