דרכי תשובה - ד רפג

למה לא הגיה גם כאן דדבר חשוב אוסר אפי' שלא במינו ועי' בס' מנחת כהן בשער התערובות חלק ג' שהשיג על הש"ך בזה והעלה דבכיון לא הגיה הרמ"א כאן משום דדוקא בדין דבריה וחהר"ל הוא שיש להחמיר גם באינו מינו משא"כ בדבר תשוב גם הרמ"א ס"ל דדוקא במינו אוסר עיי"ש אמנם יעוין בפר"ח סק"א שכ' דהעיקר לדינא כהש"ך דגם באינו מינו דבר חשוב לא בטל וכתב דמשכחת לה דין זה באינו מינו כגון שהי' כאן אגוזי פרך ורימוני בדן וכיוצא וא' מהם הוא של ערלה וכדומה ואח"כ שכח איזה מהן דכולן אסורות. וכל זה אם התערובות הוא דבר חשוב וכאמור אבל אם אירע כה"ג שנתערב אגוזי פרך בדברים שאינם חשובים לא נאסר כל התערובות דלא אסור רק הדבר חשוב אבל הדברים שאינם חשובים שרי דומיא דנחתך מהתערובות של חהר"ל הנ"ל בסי' ק"א עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק ס"ק שהתפלא על הפרמ"ג במ"ש דבנתערב דבר חשוב בדברים שאינם חשובים ושכח איזהו האיסור דאז רק הדברים שאינם חשובים מותרין אבל הדבר חשוב אסור דהא הו"ל ספק אם האיסור דבר חשוב כלל וממילא דכולן מותרין אפי' הדבר חשוב דהא קיי"ל דספיקא דרבנן לקולא וכמ"ש הרמ"א להלן עיי"ש:

(ז) שהוא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלא מהני הולכת הנאה לים המלח בשאר איסורין ועי' במנח"י כלל מ' סק"א מ"ש בדברי הש"ך בזה וסיים בצ"ע עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך שדברים האסורים בהנאה אפי' נתערבו באלף כולן אסורות בהנאה עשפ"ד סק"ב שכ' ודע דאם דבר האסור בהנאה נתן טעם בתבשיל פשיטא דמותר התבשיל בהנאה ואם נתערב חלב (בקמ"ץ) האסור בהנאה שיש בו טעם בשר וכדומה בשאר חלב או באינו מינו ואין ס' נגד האיסור יש לעיין אם אין ס' אי שרי בהנאה או דבעינן חוץ מדמי איסור שבו מי נימא טעם כעיקר לא שייך באיסור הנאה דדוקא באכילה אמרינן טעם כעיקר דחיך אוכל יטעם משא"כ בהנאה וכו' ואפשר דאפי' חוץ מדמי איסור שבו נמי לא מהני הואיל ויש בו ממשות איסור אם הוא איסור תורה וכו' וסיים ויראה בהפ"מ לצדד ולהקל עכ"פ חוץ מדמי איסור שבו וצ"ע עכ"ל ועי' במשמרת שלום (בא"ד ג') שכ' דכל זה מיירי בע"כ שאין בהחלב הב' ששים נגד החלב הא' אבל נגד טעם בשר שנבלע בהחלב הא' יש בהחלב הב' ששים דאל"כ פשיטא דהכל אסור בהנאה וכמ"ש במ"ז לעיל סי' פ"ז סק"ב עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' פ"ז שם בד"ה יראה לי ובפתיחה להלכ' בב"ח בד"ה שוב ראיתי] אמנם יעוין בחוו"ד ריש סי' זה בבאורים סק"ב וחידושים סק"ב שכתב בפשיטות דמותר למכור הכל לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אפי' בלח בלח דבאיסור הנאה לא אמרינן טעם כעיקר עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול להלן סי' קל"ד סעי' ד' מ"ש בשם הרז"ה ומ"ש ע"ד בזה ועי' בס' יוסף אומץ (מהה"ג מו"ה יוסף יהודה מברעסלא ז"ל) תלמיד הגרעק"א בסיף הס' השייך לאו"ח סי' תמ"ז שהעתיק שם תשו' הגאון מקעמפנא ז"ל מסי' קצ"ט עד סי' ר"ג שהאריך בדין זה אי אמרינן טעם כעיקר לאסור בהנאה וכתב שם שפעם א' בא עובדא לפני הגאון מהר"ז ז"ל שנזחל חלב תחת קדירה של בשר ולא הי' בבשר ששים נגד החלב ובתוך הקדירה הי' בשר בהמה עם בשר עוף והורה דהכל אסור בהנאה והוא ז"ל אמר לו כי יש להתיר הבשר עוף בהנאה יען כי על בשר העוף ליכא איסור הנאה משום בב"ח רק כיון שקיבל טעם מבשר בהמה הנאסר בהנאה ולענין זה לא אמרינן טעם כעיקר ע"כ רשאי למכור הבשר עוף לעכו"ם והשיב לו שהוא נתגדל אצל אביו הגאון בעל פתח הבית ותמיד כשבא לפניו שאלה כזו הי' אוסר כולו בהנאה גם הבשר עוף והוא ז"ל פלפל דמדינא אין לאסור הבשר עוף בהנאה עיי"ש באריכות:

אמנם בעיקר הדין שכ' הבאה"ט דמותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו היכא דליכא למיחש שמא יחזור וימכרנה לישראל אתר עי' במנח"י כלל מ"ו ס"ק ל"ד שהעלה דלא שרי למכור לעכו"ם דבר איסור אלא במקום הפ"מ דוקא או היכא דאיכא עוד צדדים בלא"ה להקל אבל שלא בהפ"מ אין להקל בלא צדדים היכא שיש חשש שמא יחזור וימכרנה לישראל דהוי בכלל מבטל איסור לכתחלה עיי"ש וכ"כ במקור חיים על הלכ' פסח ריש סי' תס"ז עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' קפ"ו שכתב דגם באיסור דרבנן חיישינן שמא יחזור וימכרנה לישראל עיי"ש ובשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ס"ו ועי' עוד בשו"ת נו"ב שם סי' קצ"ג שכתב דכל זה בחד דרבנן אבל בתרי דרבנן יש לצדד להקל עיי"ש:

ועבשפ"ד סק"ב שכתב וז"ל עוד אבאר לך דבר חשוב האסור בהנאה דמוכר חוץ מדמי איסור שבו ודאי דבעינן למכור הכל ביחד ואסור למכור חדא חדא ולהשליך האחרונה או הראשונה ואף שהעכו"ם יודע שמוזיל גבי' שרי כיון דמה"ת חד בתרי בטל ומדרבנן הוא מיהו אי לא בטל חד בתרי דהוי איסור תורה יש לעיין בי' דשמא דוקא עכו"ם שאינו מכירו מותר ועי' בכו"פ סק"א שכתב דבעינן שהעכו"ם לא ידע כמה יש בתוכו דאל"כ יחזיק לו טובה וצ"ע וכל זה בשאר איסורין אבל חמץ בפסח אפי' חטה בתרנגולת שורפין הכל מפני חומרת חמץ עכ"ל ועיין בספר דברי יוסף סי' תשס"ח מה שפלפל בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:

ומ"ש הבאה"ט בריש הס"ק ואפי' בכמה אלפים לא בטל עי' בדברינו לעיל סי' ק"ב (ס"ק ט"ז):

(ח) אגוזי פרך. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ב' פירושים מהו אגוזי פרך וכתב בשפ"ד סק"ג דאע"ג דדין דדבר חשוב לא הוי רק מדרבנן ובכ"מ ספיקו לקולא מ"מ בזה יש להחמיר כב' הפירושים דכיון שאין אנו יודעין איזה מהפירושים עיקר ע"כ יש להחמיר בשתיהן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ד שכתב דפשוט הוא שאין בספק זה אלא אגוזים הגדולים אבל הקטנים אף החשובים שקליפתן רכה לא הוי בכלל דבר חשוב כיון שאין הדרך למכרן כלל רק במדה או במשקל ולא הוי דבר חשוב ובלא זה אינם בכלל זה כיון שאינם נקראים כלל אגוזים בלשון הקודש רק לוזים עיי"ש:

(ט) וחביות סתומות. עי' בס' הוספות ירושלים שהביא מדברי הירושלמי פרק ג' דערלה דחבית של בעה"ב אף על פי שאינה מגופה יפה נקראת סתומה אבל חבית של חנוני אינה נקראת סתומה עד שתהא מגופה יפה ומשמע שם דאם נתערב אצל חנוני חבית שאינה מגופה יפה ולקחה הבעה"ב ממנו בטלה בכשיעור אף דאצל הבעה"ב נקראת סתומה מ"מ אזלינן בתר שעה שנתערבה עכ"ד:

(י) סתומות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא גדולות וכו' ועפר"ח סק"ד שהשיג על הש"ך ופסק דאף חבית קטנה ופתוחה של יי"נ לא בטל עיי"ש ועי' בכו"פ ובחוו"ד בביאורים סק"ב מ"ש בדברי הפר"ח בזה עיי"ש ועשפ"ד סק"ד שמדחה כל דברי הפר"ח והעלה דהעיקר כהש"ך עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ה מ"ש בזה ולדינא העלה דלדידן דקיי"ל דהעיקר תלוי בדרכן למנות הנה ביין כיון שאנו רואין דהיינות החשובים דרכן ליתנם בכלי זכוכית חתומים כדי שיעמדו ימים רבים וכן נמכרים תמיד במנין ע"כ אם נתערב כלי יין כזו של איסור בשל היתר לא בטל וכ"ז כשהם סתומות אבל אם הן פתוחות בטילין. וכ"ז בשל יי"נ אבל כלי עם חמאה לא הוי דבר חשוב אף כשהוא בכלי גדולה וסתומה דאין לחמאה ענין כלל להכלי כמו שאר דבר גוש דלא שייך בו ענין כלי ולא ענין פתוחות וסתומות עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ק"א (ס"ק מ"ג) מ"ש עוד מזה:

ועכו"פ סק"ה שכ' דאם יש חביות פתוחות וסתומות ולא נודע אם של יי"נ הוא הסתום או לאו אסיר כיון דאתחזק איסורא עיי"ש ועשפ"ד סק"י שהשיג עליו והעלה דבכה"ג אזלינן לקולא בדרבנן עיי"ש:

(יא) וככרות עמ"א סי' תמ"ז סק"מ דמצה שלימה לא בטילה דהוי דבר שבמנין ועיי"ש עוד בסי' תנ"א ס"ק ל"ז:

(יב) של בעה"ב. עי' בס' בית דוד הספרדי חלק או"ח סי' קצ"ו שכ' דמה שאמרו דככרות של בעה"ב לא בטל היינו ככר אפוי אבל אם נתערב בעודו עיסה לא חשיב ובטל וכדקיי"ל לענין חהר"ל בסי' ק"א דחתיכה חי' לא תשיב חהר"ל עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן אות ד' שהביאו וכתב דלדידן דקיי"ל לעיל סי' ק"א כדעת רוב הפוסקים דס"ל דחתיכה חיה הר"ל נמי לא בטילה ממילא דה"ה ככר של בעה"ב אפי' נתערב בעודו עיסה לא