דרכי תשובה - ד רפב

שמשליכין אחת ומבשלין הנותרים וכאשר נתוודע להם אח"כ שנטרפה א' אין עושין שאלה על הכלים דקשה דכיון דקיי"ל דקודם שנודע התערובות אין לו ביטול מה"ת א"כ מה מהני זה להתיר הכלים כיון שנתבשלו קודם שנודע התערובות ונאסרו הכלים והשיב דמ"ש הש"ך דקודם שנודע התערובות אין לו ביטול היינו אם קודם שנודע לא עלה על דעת אדם אולי יש בזה איזה טריפה ולא עלה על דעתו הביטול ולא עשה שום מעשה לרמז על הביטול משא"כ בזה דגם קודם ידיעת הטריפה עלה על דעתו שמא הי' בהם טריפה ומכוון שיתבטל ברוב ולכך משליך א' הוי זה כידיעה בודאי ובפרט בנ"ד כיון דשכיח ומצוי להיות טריפה בין כמה אווזות ומכוון לזה נחשב כודאי ידיעה ובטל עיי"ש וכ"כ בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' י"ב עיי"ש ועי' בדעת תורה סי' י"א ס"ק י"ז מ"ש בזה באריכות:

(סה) גורע התערובות. ולענין אי בעינן בזה ידיעת בעלים דוקא עי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ד ובביאורו ס"ק קכ"ה שהעלה דבע"כ בעינן בזה ידיעת בעלים וכל שלא נודע לבעלים אף אם נודע לאיש אחר לא מקרי ידיעה עיי"ש ועי' בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' מ"ב ובס' בית יצחק (מהגאון בעל תשו' ב"ע ז"ל) בסוף פתח השער שבריש הס' (בד"ה ונ"ל) ועי' בדברינו להלן סי' ק"י בדיני ס"ס (ס"ק רל"ז) מ"ש בענין זה באריכות. ועי' בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ל"ו בעובדא שהי' בוושט של אווזא צלקת באופן שהי' טריפה והמשרתת הכחישה ואמרה שהיא כשירה ונתערב השומן והי' תערובות גדול וכתב די"ל דבע"כ לא אמרינן דבידע איש א' בעולם מקרי נודע לחומרא אף שלא נודע לבעלים אלא דוקא כשנודע לישראל חבריה השומר תורת ה' ומצותיו דאז שפיר אמרינן כיון שיש נ"מ גם לדידי' בענין זה בין התירו לאיסורו אם רשאי לאכול ממנו אבל פשיטא בידע לעכו"ם אף אם העכו"ם מהימן אצלו לא מקרי נודע דכיון שלהעכו"ם אין נפקותא באו"ה הו"ל כלא נודע וממילא ה"ה להאי משרתת אף שהיא מצוה על או"ה מ"מ כיון שאנו רואין שהיא מרשעת ולא אכפת לה באו"ה והיא מומרת לאותה דבר בזה לא מקרי נודע לכ"ע ואף שי"ל דהשתא הוא דפקדה מ"מ מכלל ספק לא נפקא והוכיח סופה על תחלתה וכו' עיי"ש באריכות ועי' בס' יד אלימלך סי' ה' שמצדד במקום שהידיעה גורמת הביטול כגון בדין שנזכר בסי' זה וכן אם נתערב תרנגולת בנוצתה עם שאר עופות ואח"כ הסירו הנוצות דאז תלוי ג"כ אם נודע האיסור קודם הסרת הנוצות דאם שיש להחמיר דדוקא ידיעת בעלים בעינן ולא מהני ידיעת חבירו מ"מ באיסור דרבנן אפשר לצדד דאפי' נודע לאיש אחר הוי ג"כ נודע וסיים בצ"ע עיי"ש:

(כו) התערובות. עי' בשו"ת הרי בשמים מה"ת סי' קכ"ד שרצה השואל לומר דהא דאמרינן דקודם הידיעה לא נתבטל הוא דוקא היכא דהביטול הוא ברוב אבל ביש ששים כנגד האיסור י"ל דשפיר אפי' קודם ידיעה והוא מדחה דבריו דכיון דכל הטעם דתליא בנודע או לא נודע הוא משום דהידיעה גורמת הביטול וא"כ מה לי ביטול ברוב או ביטול בס' עיי"ש:

(סז) ובמקום הפסד. היינו אפי' רק הפסד קצת דהא בת"ח והד"מ מתיר אפי' בלא הפסד כלל. חמודי דניאל הלכ' תערובות הא' סוף אות י"ט:

(סח) יש לסמוך וכו'. עמ"ז סק"ד שעמד על המחקר ביבש ברובא במינו ונודע התערובות ונתבשל כך והי' הפ"מ ואח"כ הוכר האיסור בקדירה מהי והביא מתשו' הח"צ סו' כ"א באיסור שנתבטל ברוב ונתבשל ואח"כ באו עדים והכירו את האיסור ורצה חכם א' לומר דאינו אוסר למפרע והח"צ כתב דפשוט הדבר דאוסר למפרע והפרמ"ג כתב דבלא נצטנן מקודם בודאי דאוסר למפרע אך בנצטנן מקודם בהפ"מ צ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"ט מ"ש ע"ד הפרמ"ג וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) שהבין מדברי הפרמ"ג שדעתו להכריע להקל וכתב שיפה הכריע (ועי' בס' מגדים חדשים סוף סי' זה שהביאו וכתב דאם כי מדברי הפרמ"ג נראה שלא הכריע להקל והניח בצ"ע מ"מ מרמיזות דבריו של הפרמ"ג משמע שדעתו להקל בזה בהפ"מ) ועיי"ש שכ' ע"ז וז"ל ודע דכל זה בנודע התערובות קודם הבישול כיון דכבר הותר אינו אוסר בפליטתו כיון דהם עצמם מותרין וכו' אבל בלא נודע עד שנתבשל מבואר ברא"ש דבעינן ששים וכו' עכ"ל:

(סט) ולהתיר. עי' בחכמת אדם כלל נ"ח סעי' כ' שכתב דבמקום הפסד יש לסמוך להתיר לבשלן אפי' לכתחלה כיון שכבר נודע התערובות וחזר האיסור להיות היתר עיי"ש אמנם ביד יהודה לעיל סי' ע' בפיה"א סק"י וכאן בפיה"א ס"ק י"ג כתב דהעיקר לדינא דלא אמרינן בשום גווני שנהפך האיסור להיות היתר אפי' כשנודע התערובות עיי"ש:

סעיף א (א) דבר חשוב. עי' פרי תואר סק"ג שהעלה דהא דקיי"ל דדבר חשוב לא בטל הוא רק בדבר שאסור בהנאה אבל במידי דאסור רק באכילה ולא בהנאה אפי' דבר חשוב בטל עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סק"ב ובמטה יהונתן ובערך השלחן אות ה' שהשיגו על הפרי תואר בזה והעלו בראיות דדבר חשוב לא בטל אפי' בדבר שמותר בהנאה עיי"ש:

(ב) חשוב. עבמ"ז לעיל סי' ק"ב סק"ב שכ' מהפרישה דאפשר שלא אמרו דבר שדרכו למנות לא בטל רק כשהי' שם איסור קבוע עליו אבל לא בדבר שלמחר יהי' מותר ועיי"ש במ"ז שסיים דסברתו של הפרישה טובה ולפ"ז נראה דה"ה כל הדברים החשובים כמו בע"ח וחהר"ל וכו' עיי"ש ועי' בדלתי תשובה לעיל סי' ק"א ס"ק ט"ו שהתפלא על הפרמ"ג במה שכייל חהר"ל בהדי הנך דבתוס' ביצה דף י' משמע דבמה שאמרו דבע"ח לא בטלו אין חילוק בזה ואפי' איסורו רק מחמת איסור מוקצה ג"כ בע"ח לא בטלו והניח בצ"ע עיי"ש וכבר קדמו בזה בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) לעיל סי' ק"א שם והביא ראי' הנ"ל ועוד כמה ראיות דבע"כ אפי' אם האיסור יש לו היתר לאחר זמן אפ"ה כל שדרכו למנות לא בטל והעלה כן לדינא להלכה למעשה ובפרט שגם הדרישה שממנו הוציא הפרמ"ג קולא זו לא כתב זאת להלכה רק בדרך אפשר ע"כ אין לסמוך להקל בזה כלל עיי"ש:

(נ) אוסר. עי' פרי תואר שם שהעלה דדוקא באיסור דאורייתא הוא דלא בטל דבר חשוב אבל באיסור דרבנן ובפרט בדבר שעיקרו מדרבנן בטל עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שהשיג עליו והעלה דגם באיסור דרבנן לא בטל עיי"ש ועי' בהגהות הח"ס לעיל סי' ק"א שהביא ראי' מהתוס' לחלק בזה בין חד דרבנן לתרי דרבנן דבחד דרבנן שייך דין דדבר שבמנין לא בטל אבל בתרי דרבנן בטל (ועי' בדברינו לעיל סי' ק' ס"ק י"ד וסי' ק"א סק"ב):

(ד) במינו בכל שהוא. עי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה ולעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג אות ד' דבדין דדבר חשוב אין חילוק בין איסור להיתר ור"ל דגם בנתערב בעודו היתר ונעשה איסור אח"כ לא בטל ועיי"ש עוד שעמד על המחקר בנתערב חתיכה ד"ח של איסור הנאה בתוך איסור אכילה אי שייך בי' ג"כ דין דדבר חשוב אם נימא דכיון דאינו ראוי לישראל לאכלו לא מקרי דבר חשיב ולדינא העלה להחמיר דאוסר כל התערובות בהנאה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"א ס"ק ה' ומשם תלמדנו):

(ה) בכל שהוא. עי' בס' שנות אליהו (מהגר"א) על משניות סדר זרעים בפרק ג' דערלה שם דלמאי דמשני בציפורתא אינה בטילה מדאורייתא עיי"ש ומבואר מדבריו דהא דדבר חשוב אינו בטל הוא מדאורייתא וכיוצא בזה כתב ג"כ במשנה למלך פרק א' מהלכ' משכב ומושב הלכה י"ד שכ' ואולי דשאני דבר חשוב שאין לו ביטול מה"ת וכמ"ש התוס' בסוף מעילה דמטבע חשוב ולא בטל מה"ת עיי"ש וע' בשערי דעה סק"ג שהתפלא על דבריהם בזה דמבואר ברמב"ם בפרק ט"ז מהלכ' מאכלות אסורות וכן הוא פשוט בכל הפוסקים דהא דדבר חשוב לא בטל אינו אלא מדרבנן ומ"ש המל"מ מהתוס' בסוף מעילה כבר תירץ הפלתי לעיל סי' ק' לנכון עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ק"ח ק"ט ק"י שהאריך טובא בענין זה והביא ג"כ כמה ראיות דהא דדבר חשוב לא בטל אינו אלא מדרבנן עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ק' (ס"ק י"ד) וסי' ק"א (סק"ב):

(ו) בכל שהוא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שצ"ע על הרמ"א