דרכי תשובה - ד רפא

לנו לזוז מדין זה כיון דכלהו אחרונים קיימו כדעת הרשב"א בזה וכן פסק המחבר מ"מ ר"ל דכל ספיקות דהוי במציאות זה הגם דבשאר איסורין אזלינן בהו לחומרא ואפי' באיסור דרבנן כגון הנהו דלא חשבינן להו ספיקא מטעם דעת שוטים וכדומה לזה מ"מ בדין זה דשרי אפי' מדרבנן דכיון דנתבטלו ביבש הותרו לגמרי עכ"ד:

(נט) ואם רוצה לבשלן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ס"ק י"ב דאפי' בב' קדירות לא שרי אלא כשבישלן לאחר שנודע התערובות אבל לא קודם שנודע וכו' ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות א' שכתב דנראה דלהש"ך אפי' נתערב חתיכה אחת בהרבה חתיכות ונתבשלו מקצתן בקדירה א' ומקצתן בקדירה ב' ולא נודע עד אחר הבישול אסיר אע"פ שיש בכל קדירה רוב נגד האיסור מ"מ כיון דקודם שנודע לא נתבטל כלל כיון דהב' קדירות של היתר שניהם אסורות אבל אם מקצת החתיכות נתבשלו ומקצתן לא נתבשלו שניהם מותרין כיין דאפי' מה שנתבשל אינו אסור כ"א מדרבנן דהא איכא רוב ממינו בהחתיכות שלא נתבשלו א"כ ממילא תלינן שהאיסור הוא במה שלא נתבשל ומה שלא נתבשל בודאי מותר דהא בטל חד בתרי וכן אם מקצתן נמלח ומקצתן לא נמלח שניהם מותרין דתלינן שהאיסור הוא בחלק שלא נמלח וכו' וכן אם נתערב חד בתרי ונתבשל מקצת בקדירה א' ומקצת בקדירה ב' ויש ששים ברוטב בכל הקדירה נגד האיסור אע"פ שאין רוב ממינו נגד האיסור הכל מיתר דהרוטב מיתר דיש ששים והחתיכות מותרות דהוי עלייהו דין יבש ביבש כמ"ש הש"ך סק"ד עיי"ש:

ועיין בס' מנחת פתים שנשאל בעובדא ששחטו ששה אווזות והפשיטו עורן הכשירו כנהוג והתיכו ג' עורות בקדירה ע"י חיתוך לחתיכות דקות שפכו השומן מהקדירה לכלי אחרת כנהוג. ושוב התיכו ג' הנותרות ג"כ ע"י חיתוך בקדירה זאת וטרם ששפכו השומן מהקדירה מצאו בקורקבן אווזא אחת מחט שהעל' חלודה וניקב מעבלע"ב באופן דהוי טריפה ודאית ולא נודע מאיזה אוזא הוא והשואל כתב דלכאורה יש להתיר השומן של התכה הא' כיון דנחתך כל עיר ועור לחתיכות דקות ונשתנה אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכו' ושוב דחה דכיון דלא נודע מהתערובות עד שנתבשל השומן א"כ כיון שלא נודע עדיין לא נתבטל האיסור ברוב שיהי' נהפך להיתר והוא האריך והעלה דדוקא בביטול ברוב בעינן נודע התערובות אבל בפריש באופן דאמרינן כל דפריש מרובא פריש בזה אין הבדל בין נודע או לא נודע והביא כמה ראיות לזה ובנ"ד כיון דנחתך לחתיכות דקות הו"ל כפריש וכו' ואפי' אם נימא דמה שנחתך לא חשיב פריש מ"מ עכ"פ מה שהניחו ג' עירות בתחלה בקדירה לבשלם זה ודאי הוי פריש דפירשו מאותן שמונחים בחוץ לקדירה וכו' וכתב דמ"מ כל זה הוא רק לענין השומן של ההתכה ראשונה אבל השומן של ההתכה שני' אסור דכיון דנתבשלו בקדירה שבישלו הראשונים וקבלו טעם מבישול הראשון א"כ ממ"נ שלשה האחרונים אסורים או מחמת עצמם או מחמת שקבלו טעם מבישול הראשון עיי"ש באריכות:

(ס) מותר להרבות עליהם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שחולק על הב"ח ועי' מנח"י כלל ל"ט ס"ק י"ח שהשיג על הש"ך בזה וכתב דהעיקר לדינא כהב"ח דאפי' קודם שנודע שרי עיי"ש ועי' במ"א סי' תמ"ו ס"ק י"א ועי' בשו"ת שבסוף ש"ע התניא סי' י"ח ובחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות ג' ואות י"ח ובשו"ת מהר"מ זיסקינד ז"ל סי' ד' וה' ובשפ"ד ס"ק י"ב מ"ש בדבריהם וע' בס' מנחת פתים שם ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע' בפיה"א ס"ק י"א כאן ס"ק י"ג שהעלה דהעיקר לדינא כהש"ך בזה ואין לצרף דעת החולקים על הש"ך וס"ל כהב"ח אפי' לסניף ואפי' באיסור דרבנן אין להקל אפי' בדיעבד כשנתבשל עיי"ש ועי' בס' אבני שהם (להרב מו"ה אברהם פרץ ז"ל הספרדי) בחידושיו לסי' זה ובשו"ת טוטו"ד קמא סי' קס"א ובשו"ת בית ישראל סי' מ"ז מ"ש בזה באריכות ועי' בשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' י' שרצה השואל להוכיח מדברי הש"ך דגם אם בישל חתיכה א' קודם לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש להתיר קדירה זו דכן משמע מסתימת הש"ך דבכל גווני שניהם אסירים והוא ז"ל מדחה דבריו דבודאי אם בישל חתיכה א' בקדירה קודם דאותה קדירה מותרת והש"ך לא הי' צריך לפרש זאת דהש"ך לא קאמר רק אם בישל הכל בב' קדירות בזמן א' משא"כ אם בישל חתיכה א' קודם בקדירה דבודאי מותרת לכ"ע כיון דאינה כנסת בספק ועיי"ש במ"ש עוד מזה באריכות:

(סא) להרבות עליהם. עפת"ש מ"ש מהחב"י ומתשו' נודע ביהודה אם גם במליחה שרי להרבות עד ששים ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות י"ט שכ' להחמיר דאסור למלחן יחד אפי' יש ששים דהא מה דמשערין במליחה בס' הוא מחמת חומרא ומעיקר הדין הוא דמשערין במליחה כדי קליפה או כדי נטילה וא"כ כולן נאסרו כדי קליפה או כדי נטילה ואסור לאכלם דהא הוי כמו שאוכל כולם ביחד דליכא למימר בכל חדא שמא לא זו היא שאסורה אא"כ יש כ"כ חתיכות עד שבודאי אותן שנאסרו כדי קליפה או כדי נטילה בטלין ברוב באחרים אז מותר וצריך לאכול באופן שלא יאכל בודאי את הנאסרין עכ"ד ועיי"ש בדבריו עוד אות א' ועי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ג ס"ק קכ"ד מ"ש בדברי הנו"ב הנזכר והתפלא עליו דהנו"ב בעצמו התיר לעיל סי' ל"ב בספק איסור שנמלח עם ב' חתיכות היתר ולא נודע עד אחר המליחה וכתב שם דאפי' היא חהר"ל אין להחמיר וגם גוף דברי הנו"ב בזה הוא תמוה במה שכתב שם דבלא נודע עד אחר המליחה לא שייך ביטול ועדיין האיסור באיסורו מן התורה ושוב במליחה אוסר הכל ובמה יתבטל עכ"ד הנו"ב וקשה עליו דהא בטוש"ע כאן אמרינן דכל שלא נודע אין האיסור נהפך להיתר ומש"ה אם נתבטל הו"ל כלח בלח דבעינן ס' מדרבנן אבל הבלוע שיצא לחתיכת היתר לא נאסר מה"ת ועיי"ש בפנים במ"ש עוד בזה כמה חילוקי דינים אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ה מ"ש להמליץ בעד הנו"ב להצילו מתמיהת הלב"ש בזה ועיי"ש בדבריו לעיל סי' קכ"ז מ"ש עוד מזה:

(סב) משום מבטל איסור. עבאה"ט מ"ש מהמ"א או"ח סי' שכ"ג ועי' בס' תוספת שבת שם ס"ק ט"ו ובפרמ"ג שם בא"א ס"ק י"ד ובמחה"ש מ"ש בזה:

(סג) וי"א דאם נודע התערובות. עש"ך ס"ק י"ג שמבואר מדבריו דהא דקיי"ל דקודם שנודע לא שייך ביטול הוא מדאורייתא ועי' בפר"ח סק"י שהסכים עמו וכתב שיפה כיון הש"ך בזה עיי"ש אמנם במנח"י כלל ל"ט ס"ק י"ז השיג על הש"ך בזה והביא ראי' דהא דקיי"ל דבלא נודע לא שייך ביטול הוא רק מדרבנן עיי"ש ועשפ"ד סק"ט ובחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ג' שהביאו דבריו ועיי"ש במ"ש לתרץ דברי הש"ך באופן שאין ראיות המנח"י מוכרחת לדחות דברי הש"ך בזה עיי"ש ועי' בבינת אדם שער הקבוע סי' ה' מ"ש בדברי הש"ך והמנח"י בזה וכתב שם ובחכמת אדם כלל נ"א סעי' י"ח דהעיקר לדינא כמ"ש הש"ך דהוא מדאורייתא עיי"ש ועי' עוד בחמודי דניאל שם אות י"ח ובכנפי יונה ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רנ"ג:

(סד) דאם נודע התערובות. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רמ"ב שהעלה דלא בעינן שנודע שיש טריפות בברור רק שנודע שיש כאן שאלה מיחשב ג"כ כנודע עיי"ש וכ"כ בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ח אמנם בסוף דבריו סיים שאינו מחליט הדבר לדינא עיי"ש ועי' עוד בתשו' טוטו"ד הנ"ל סי' רל"ו שנשאל אודות השו"ב שלוקחים בטבת ושבט הרגלים מהאוזות ומנהגם