דרכי תשובה - ד רפ

ונאבד א' מהם אין אומרים בזה ספק דרבנן להקל עיי"ש ועי' בס' צמח החדש באו"ח בחידושים שבריש סי' תמ"ח אות ד' וה' שהעלה דאפי' הם שו שני בני אדם ובאו לשאול בזה אחר זה אין להקל גם בנאבד אחד מהם עיי"ש באריכות:

ועיין בת"ח כלל ל"ט דין ב' דאפי' א' הוא של ישראל והב' של עכו"ם אין לסמוך להקל בחד בחד אפי' באיסור דרבנן עיי"ש ועי' בפלתי סק"ה מ"ש בזה ועי' בס' צמח צדק החדש שם אות ב' שכ' בענין זה וז"ל ואע"פ שמשמעות האחרונים להחמיר וכו' מ"מ נלפענ"ד דע"כ לא החמירו אלא כשהאיסור והיתר הוא של ישראל רק שרוצה להאכיל א' לעכו"ם בהא לא שרינן לי' והטעם משום דדמי לשני שבילין ובאו לשאול בבת אחת דשניהם טמאים אבל כשההיתר הוא של ישראל והאיסור הוא של עכו"ם ונתערבו ואח"כ חלקו והישראל לבד בא לשאול על שלו י"ל דכ"ע מודו דשרי דדוקא היכא דהב' הוא של ישראל ויבא לשאל למחר משא"כ העכו"ם לא יבא לשאול וכו' עכ"ד אמנם אח"כ באות ג' ד' ה' ו' מצדד בזה וכתב דהעיקר לדינא דאפי' בתערובות איסור דרבנן חד בחד יש להחמיר אפי' בב' בני אדם אפי' בשל עכו"ם עיי"ש:

(מט) האיסור מדרבנן, עבאה"ט מ"ש מהש"ך לענין מין בשאינו מינו באיסור דרבנן (וע"ל ס"ק מ"ז) ועש"ך לעיל סי' ס"ט ס"ק נ"ז שמצדד דבאיסור דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה כיון שאינו אסור מדינא והוא רק חומרת הגאונים יש להקל גם במין בשאינו מינו ברוב עיי"ש ועי' במנח"י כלל ב' ס"ק ו' ובשפ"ד בסי' ס"ט שם דהיכא דהוי רק משום חומרא יש להקל אפי' שלא בהפ"מ ועיי"ש במ"ש עוד בזה:

(נ) מדרבנן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' בפרמ"ג בשער התערובות שם שכתב דכל זה ביבש באינו מינו אבל בלח בלח גם הש"ך מודה דצריך ס' גם במין במינו אפי' באיסור דרבנן ואפי' בהפ"מ אין להקל עיי"ש ועי' מזה בדבריו בראש יוסף חולין דף צ"ט ע"ב ועי' מזה עוד במ"ז לעיל סי' פ"א סק"ה שמבואר מדבריו דכל זה בודאי איסור דרבנן אבל בספק איסור דאורייתא שנעשה ספק מדרבנן ע"י גלגול ולא נודע בזה יש להקל בהפ"מ עכ"פ כאשר יראה המעיין שם שפסק לדינא כדעת המהריב"ל דבאיסור דרבנן אפי' לח בלח סגי במין במינו ברוב ומה"ט פסק שם לענין חלב מבהמה ספק טריפה. שנתערבה בתוך חלב היתר ולא נודע הספק עד לאחר התערובות שיש להתיר בהפ"מ מטעם דמה"ת מין במינו ברוב והוי ספיקא דרבנן ע"י גלגול בלא נודע עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשער התערובות שם ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"א בעובדא שנתערב שומן מאווזא ספק טריפה בשומן מעשרה אווזות כשרות והתיכו השומן ושפכו כל השומן לכלי א' וכתב דכיון שהוא רוב ונתערב קודם שנודע התערובות יש להקל בהפ"מ אך אם לא הרתיחו השומן מאווזא זו ביחד עם השומן מהעשרה אווזות הכשרות רק שפכו למעלה השומן מאווזא זו על השומן הכשר שלמטה ונקרש צריך ליקח מלמעלה השומן כפי שישער שהי' מהאווזא הנ"ל וימכרנה לעכו"ם ושאר השומן אף שיש בו חשש שנתערב מהשומן הנ"ל בתוכו מותר עכ"ד ודע דלמעשה צריך המורה להתיישב כשבא לפניו עובדא כזו כי כל דברי הגאון בית שלמה בעובדא דידי' נכונים רק אם נחליק לפסק הלכה כדברי המהריב"ל שהביא הפרמ"ג שם ולהלן בדיני ס"ס אות י"ט אבל לפמש"ל בדברינו בדיני ס"ס (ס"ק שי"א) מהיד יהודה שהשיג על פסק זה והעלה דאיסור דאורייתא שנתגלגל לדרבנן אין להקל כלל לכאורה ממילא דבמין במינו צריך ס' מדינא כשהוא לח בלח אמנם י"ל דכיון דלא הי' מעיקר הדין ספק טריפה בעובדא דידי' רק מחומרא בעלמא החמיר ע"כ י"ל לכ"ע יש לסמוך ע"ד לסניף להקל אבל באמת היכא דהוי ספק איסור מעיקר הדין עפ"ד היד יהודה הנ"ל אין להקל וצ"ע:

ועיין עוד בפרמ"ג שם שכתב דבענין מ"ש להחמיר בלח בלח דגם במין במינו צריך ס' יש להחמיר גם בכלי ראשון שהוסר מהאור כל זמן שהיס"ב אכן בנתערב בכלי שני אף לדעת הט"ו שהחמיר לעיל סי' ק"ה באין הפ"מ מ"מ בכה"ג יש להקל אפי' באין הפ"מ כל שיש עכ"פ רוב דבדרבנן שומעין להקל בכגון דא וסיים ומ"מ להלכה איני אומר כלום עיי"ש (והבאתי דבריו לעיל סי' ק"ה ס"ק ס"ב):

(נא) מדרבנן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבמידי דרבנן אפי' במין באינו מינו חד בתרי בטל ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ע"ב בעובדא שהתיכו שומן משלשה כבשים ושומן של כבש א' לא הי' נמלח וכתב דלכאורה לפי דברי הש"ך יש להתיר כיון שקודם ההיתוך חתכו השומן ונתערב חד בתרי בטל אבל לדינא אין זה מעלה ארוכה דכוונת הש"ך דבטל חד בתרי ומותר לערבו אח"כ בששים כדי שלא יורגש האיסור בבישול דאל"כ מה בכך שנתבטל הא אח"כ בעת הבישול הוכר האיסור וכשנרגש הטעם לא מהני ביטול ועיי"ש עוד במה שמצדד בעובדא זו:

(נב) או מדאורייתא. עש"ך דביבש ביבש גם באינו מינו אין צריך ס' רק מדרבנן ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ה מ"ש בענין זה ועין בפר"ח סק"ח ובשפ"ד סק"י שכתב שכן עיקר וכתב בשפ"ד שם דמה"ט בספיקא אם נתערב שם או לאו ויש רוב הוי ספיקא דרבנן ולקולא עיי"ש:

(נג) מדאורייתא. ואפי' באיסורין של כרת אמרינן דחד בתרי בטל. מנחת כהן ריש חלק ג' מס' התערובות:

(נד) אם נתערבו כלים. עבאה"ט לעיל כי' ק"ב סק"ו ובדברינו שם (ס"ק מ"ח):

סעיף ב (נה) יבש ביבש. עי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות ג' שכתב שצ"ע ביבש ביבש שנתערב חד בתרי ונאכל א' מהם ואח"כ נודע התערובות אם מהני מה שנאכל א' מהם כדלקמן סי' ק"י סעי' ז' דתלינן שהאיסור נאכל דהכא י"ל כיון דעיקר הביטול הוא כשנודע וכאן כיון שלא נודע קודם האכילה אמרינן דשמא של איסור נשאר וההיתר נאכל וליכא רובא והוי ספיקא דאורייתא ולחומרא דקודם שנודע לא נתבטל כלל ועכשיו שנודע ליכא רוב עיי"ש. אמנם יעוין בדבריו להלן (ס"ק נ"ט) שהבאתי מהס' מנחת פתים דדוקא לענין ביטול תלוי באם נודע התערובות אבל לענין כל דפריש מרובא פריש אין הדבר תלוי בידיעה כלל ואפי' בלא נודע אמרינן כל דפריש מרובא פריש עיי"ש:

(נו) אם בישלן. עשפ"ד סק"י שכ' דאם נפל חתיכת נבילה ברוב חתיכות היתר במינו ויש ששים עם הרוטב ולא ניכר אסור ליקח שום דבר מהקדירה שיתמעט מששים הואיל והאיסור עדיין שם והוא גוש אלא יניחנו עד שיצטנן ואם לא עשה כן שלא המתין עד שיצטנן ולקח מרק מהקדירה אזי לדידן באין הפ"מ אסור אבל בהפ"מ שרי, וזה דוקא בנטל מרק אכן אם לקח חתיכה א' ולא נשאר ששים צ"ע אם יש לאסור דהא י"ל דהוי רק ספק דרבנן שמא האיסור לקח וכל זה בהי' רוב חתיכות היתר וכאמור אבל בהי' רק חד בחד ולקח מרק ולא נשאר ששים אף בהפ"מ אסיר דהא החתיכה נשאר באיסורה ופולטת עכשיו אלא יסלק הב' חתיכות והשאר מותר עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב מה שהתפלא ע"ד הפרמ"ג במ"ש דאם יש ששים ולקח חתיכה א' מהקדירה יש לעיין וכו' דמה הוא הצ"ע בזה דכיון דלקח חתיכה אחת תו לא הוי בקדירה אחת ובשני קדירות הא מותר לבשל לכתחלה וגם מה שאוסר ליקח שום דבר מהקדירה הוא תמוה דהא ודאי דהמרק אסור ליקח אבל חתיכה בודאי מותר ליקח דהא עי"ז הוי כמו שני קדירות דמותר לכתחלה וממילא דשוב מותר אח"כ למעט גם הרוטב עיי"ש:

(נז) לאכול כל אחר בפ"ע אסיר. עי' במנחת כהן ריש חלק ב' מספר התערובות שכ' וז"ל ונ"ל שכמו שאסור לבשל שלש החתיכות בקדירה אחת ה"ה שאם בישלן בג' קדירות שאסור להדיח הקדירות אח"כ ביחד בו ביום בחמין שהיס"ב וכן אסור להשתמש בו ביום באותן ג' קדירות ביחד ולערב התבשילין זה עם זה שהרי טעם החתיכה האסורה מתערב בתבשילין ובכלים ואוסרן והרי הוא כאלו בישל יחד שלשת החתיכות אבל להשתמש באותן הקדירות כל אחת בפ"ע מותר אפי' בו ביום וכו' וכן אם אינו בו ביום נראה דמותר להשתמש ביחד באותן קדירות ולהדיחן ולערב התבשילין שנתבשלו בהם כיון שהאיסור נטל"פ וכו' עכ"ל וכ"כ בפר"ח סק"י והוסיף שם עוד דה"ה דאסור להשתמש באותו יום באותן קדירות אפי' כל אחת בפ"ע משום דהוי דשיל"מ וכו' עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק ט"ו שהתפלא על הפר"ח בזה וכתב שהוא חומרא יתירה אך להשתמש בהתבשילין בכף א' בודאי אסור עיי"ש:

(נה) אסור. עי' בפרי תואר סק"ה שכתב דכיון שיש כמה גדולי הפוסקים המקילין בזה הגם דאנו אין