דרכי תשובה - ד רעט

דכבר נתבשלו נמי אמרינן דצריך ששים ועי' בס' מגדים חדשים לעיל סי' ס"ט אות כ"ה וכאן אות ד' שכתב ג"כ מתחלה דמסתבר לומר דבבשר שכבר נתבשל ואח"כ נתערב י"ל דא"צ ששים וסגי במין בשאינו מינו ברוב דהא לא שייך לומר דכשיבשלם יתן טעם אמנם לדינא סיים כיון דלא נמצא בשום פוסק לחלק בזה בין חי למבושל משמע דגם בדבר שכבר נתבשל חיישינן שמא יבשלם עוד הפעם ויתן טעם עיי"ש אמנם הנה בלא"ה אין כאן מקום לנטות להקל דהא יש עוד טעם של הרמב"ם ורבינו ברוך דהטעם דמין באינו מינו לא מהני רוב כיון שניכר האיסור וגזרו חז"ל שיצטרך ס' כדי שיבדקו הרבה אחר האיסור ועי' במנחת כהן ספר התערובות בחלק ב' פרק ב' (בד"ה ומצאתי) שכתב שיש לחוש להב' טעמים לחומרא עיי"ש לדרכו ממילא גם בנ"ד מה לי אם כבר נתבשל הא עדיין שייך הטעם כיון שמכירו ע"כ אין להקל כלל וכמשמעות פשטות לשון הפוסקים והוא ברור ופשוט לדינא:

(מג) יבש ביבש. עי' בשפ"ד לעיל סי' ק"ב ס"ק י"ד שכתב דאם נתערב ג' חתיכות מין באינו מינו דהיינו חתיכה קטנה שאין בה רק כזית בב' חתיכות גדולות שכל א' יש בה כשיעור ל' זיתים ואח"כ נודע שהחתיכה א' אסורה ואינו יודע איזהו האסורה יש להקל דאע"פ שיכול להיות שא' מהגדולות היא אסורה וא"כ אין בהתערובות ששים נגדה אפ"ה אין להחמיר כיון דא"נ א' מהגדולות הוא האיסור מ"מ הוי רוב וא"כ ממילא דליכא חששא רק שמא יבשלם ויתן טעם דהוא רק מדרבנן וזה לא הוי רק ספק דרבנן דשמא הקטן הוא האיסור וספק דרבנן להקל ומ"מ לבשל שלשתם יחד אסור עיי"ש והביאו בחידושי הגרע"א כאן לדינא ועי' בדבריו לעיל סוף סי' ק"ב מ"ש עוד בזה:

(מד) צריך ששים. עפת"ש מ"ש מתשו' הגרעק"א ז"ל ועי' במנח"י כלל מ"ג סוף ס"ק כ"א שכ' בפשיטות להקל בנפל א' לים עיי"ש אמנם בחוו"ד בביאורים סק"ד הביא מהרשב"א דלא מהני בזה בנפל א' לים עיי"ש והנה מדברי הגאון רעק"א בתשו' זו שהעתיק הפת"ש נראה לכאורה כמ"ש החוו"ד שמפלפל אם יש לדמותו לדין נשפך עיי"ש ותיפק לי' דבלא"ה יש להכשיר בעובדא דידי' כיון שנאבד מקצתו יש לתלות שהאיסור נאבד ובע"כ דבזה אין תולין אמנם יעוין בשו"ת אבן שתי' חיו"ד סי' מ"ח במוסגר שכ' דלשון הגרעק"א בתשו' שם צריך תיקון דבע"כ לא מיירי שם שנאבד בשוגג באופן שיכולין לתלות שהאיסור נאבד כי הוא לא נחית לדון בזה דבע"כ. מיירי שם שאיבד במזיד או כיוצא באופן אחר שא"א לתלות שהאיסור נאבד דאם מיירי שנאבד באופן דמהני ומועיל בלא"ה יש להתיר בזה בפשיטות מטעם ס"ס שמא הי' ששים ושמא האיסור נאבד אלא דבע"כ כל דברי הגרעק"א קאי בעובדא זו משום שעי"ז נולד הספק אם הי' מתחלה ששים בהתערובות או לא עיי"ש ועי' בקונט' אוהל מועד ש"ב סי' פ"ה שהביא שם תשו' מרב א' שעמד ג"כ ע"ד הגרעק"א ז"ל בזה בלא"ה יש להתיר בזה בפשיטות מטעם ס"ס שמא הי' ששים ושמא האיסור נאבד עיי"ש וסיים בצ"ע אמנם להלן שם סי' ק"ה הביא תשו' הגאון בעל גנזי יוסף ז"ל שמתרץ שהגרעק"א מיירי בגווני דלא שייך לומר דאיסורא נפל כגון שלא נפל לאיבוד אלא לתערובות אחרת שאין שם כדי לבטל דאם נימא דנפל שם אתה אוסר תערובות הב' ובכה"ג בע"כ שניהם אסורים משא"כ אם נימא שהי' ס' בתערובות הא' ממילא שניהם מותרין וא"כ לא שייך לצרף לס"ס שמא דאיסורא נפל לתערובות הב' דא"כ אתה אוסר תערובות הב' ועוד י"ל דנ"מ בדברי הגרעק"א שם דמשום שנפל א' לים אין מותר אלא שנים ולדברי הרמ"א בסי' ק"י אין מותר לאדם א' לאכול ואפי' לב' בני אדם ביחד ומשום ביטול בס' מותר גם לאדם א' לאכול ביחד או אחד אחד אמנם בגוף סברת הגאון רעק"א ז"ל הוא מפקפק שם במ"ש שההיתר אינו יוצא מחזקתו דהא ביבש ביבש אין ההיתר נאסר כיון שלא נבלע בו איסור ועיי"ש במ"ש להקל בזה עיי"ש:

ועיין שפ"ד סק"ח שנסתפק בענין זה כשנתערב חד בתרי מין בשאינו מינו יבש ביבש ע"ד מש. ששחט כמה מינים ונתנבל א' מהם ואינו יודע איזהו ונפל א' מהם לים או נאכל בשוגג אם מותר שוב לאדם א' לאכול שנים שנים לדידן דבעינן באינו מינו גם ביבש ביבש ס' אם נימא כיון דכל הטעם דבאינו מינו צריך ס' לדידן הוא משום שמא יבשלם ויתן טעם וא"כ בכה"ג דלא שייך שמא יבשלם ויתן טעם דהא תלינן דאיסורא נפל לים שרי או אם נימא דרק במינו תלינן דאיסור נפל לים כיון דרק משום חומרא בעלמא אסור לאכול שנים שנים ולעולם לא יבא לידי איסור דאורייתא ע"כ מקילין בנפל א' לים משא"כ במין באינו מינו דחיישינן שמא יבשלם ויתן טעם ויבא לידי איסור דאורייתא אכתי איכא למיחוש שמא האיסור לא נפל וכשיבשלם יבא לידי נתינת טעם ולדינא סיים שנראה לאסור אף בהפ"מ עיי"ש ועי' בס' ערך שי שהביא דברי הפרמ"ג בזה וכתב דדוקא בנפל רק א' לים הוא שיש להחמיר כמ"ש הפרמ"ג כיון דיש לומר איסורא ברובא אשתאר ולחומרא אבל אם נפל מחצה או נאכל מחצה מותרין השאר דיבש ביבש ברוב אפילו באינו מינו עיי"ש ועי' בשו"ת אבן שתי' שם בבשר של בהמה גסה שנתערב בה בשר של בהמה דקה יבש ביבש ונחתכה לחתיכות קטנות וקודם הבישול נודע שבהמה דקה נטרפה וא"א להכירה וגם כבר לקחו קצת מהחתיכות ואכלו אותם קודם שנודע התערובות וגם לאחר שנודע התערובות בישלה המשרתת כל החתיכות בקדירה אחת לצורך סעודת ברית מילה ויש ספק ג"כ אולי יש ששים בהיתר נגד האיסור ועיי"ש במ"ש בזה ומצדד להקל כיון שיש תרתי למעליותא שיש ספק שמא הי' ששים וגם כבר נפל א' מהתערובות עיי"ש באריכות:

(מה) שישים. כתב הב"ח סעי' ג' דבע"כ צריך ששים חתיכות בלא הוא ואע"ג דממילא דכשיבשלם לא צריך ששים חתיכות כיון דאיכא נמי צירוף מים אפ"ה כיון דעכשיו החתיכות הם בלא צירוף מים בעינן שיהי' עכשיו ביבש ס' חתיכות עיי"ש והביאו בשפ"ד עיי"ש:

(מו) ואין חילוק בכל זה. עש"ך סק"ה מ"ש לענין איסור הנאה אי חד בתרי בטל ביבש ביבש ועי' במנח"י כלל ל"ט סקט"ז ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ג מ"ש בזה:

(מז) בין אם האיסור מדרבנן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאיסור דרבנן יבש ביבש אף שלא במינו א"צ ס' ובטל ברוב ועפר"ח סק"ז שהסכים עם הש"ך בזה ועי' בש"ך בכללי ס"ס אות כ"ב שכ' הש"ך בעצמו דהיכא שאין הפסד כ"כ יש להצריך גם באיסור דרבנן ששים באינו מינו עיי"ש ועי' בתורת השלמים בדיני ס"ס שם ס"ק ל"ח ובמנח"י כלל ל"ט סק"י שהביא דברי הרב מנחת כהן שהשיג על הש"ך והסכים עמו שכן עיקר כדעת הרב בהגה דאפי' בהפ"מ מין באינו מינו לא בטל חד בתרי וצריך ששים דוקא אפי' באיסור דרבנן עיי"ש והביאו הבית מאיר וכתב שראיות המנח"י נכונה ודלא כהש"ך עיי"ש ועי' בישועות יעקב סק"א ועי' בביאור הגר"א סק"ח שהשיג ג"כ על הש"ך בזה עיי"ש ועי' בל"י סק"ה שכתב דבהפ"מ יש לסמוך על הש"ך עיי"ש אמנם בפרמ"ג בשער התערובות חלק ב' סוף פרק א' כ' דאין להקל בזה ונראה מדבריו דר"ל אפי' בהפ"מ ועי' בשפ"ד סק"ט שכתב מהמנחת כהן שם דאפי' באיסור הנטל"פ דעתו להחמיר וסיים בצ"ע לדינא בכל זה עיי"ש ועי' בכנפי יונה ובס' שערי דעה סק"ג מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק י"ד מ"ש בזה והעלה דהעיקר כדעת המחמירים בזה ואין בענין זה אף קולא באיסור דרבנן אלא שאין לחלק כלל בזה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן וכמ"ש הרמ"א עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל סי' צ"ח ס"ק כ"ב) ועי' עוד בפרמ"ג בשעה"ת פרק ב' (בד"ה ויצא לנו) שכתב דאם נבלע כזית תרבא בחתיכות בשר ונאסרה ונתערבה החתיכה בשאר חתיכות בשר הנה פשוט הוא דא"צ בתערובות ס' רק כנגד הכזית תרבא וא"צ ס' כנגד כל החתיכה דהא גוף הבשר הוי מינו עם שאר בשר ונגד התרבא שהוא אינו מינו הלא אם יש ס' אך נתערבה החתיכה באינה מינה הנה לדעת הש"ך כאן כיון דאיסור דרבנן גם באינו מינו ביבש ברובא ה"ה כאן דהא הא דחנ"נ בשאר איסורין הוא מדרבנן לדידן אבל לדעת החולקין על הש"ך וס"ל דאף באיסור דרבנן ביבש בעינן ס' באינו מינו ה"ה כאן בעינן ס' נגד כל החתיכה עיי"ש:

(מח) אם האיסור מדרבנן. עבאה"ט מ"ש דלענין דלא סגי חד בחד אין חילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן ועי' בש"ך להלן בדיני ס"ס אות כ"א דאפי' נתערב איסור דרבנן חד בחד