דרכי תשובה - ד רעח

לעיל סי' ק"א ס"ק פ"ה):

(לח) ואינו מכירו. עי' בש"ך להלן סי' רצ"ט סק"א במה שהתווכח שם עם זקיני הלבוש ז"ל שכתב שם דלדעת העט"ז בב"ח שנתערב יבש ביבש לא בטל כיון שכל א' הוא מופרד מחבירו ואין הטעמים מתערבים והקשה עליו הש"ך והוכיח דגם בב"ח בטל יבש ביבש עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת אמרי נועם (מהגאון מו"ה יואב ז"ל) סי' י"ג שהתפלא על הש"ך בזה דהא לא משכחת כלל שיהי' ביטול לבב"ח ביבש ביבש דמ"ש הש"ך ראי' מסתימת הפוסקים דגם בב"ח ביבש בטל אינו ראי' כלל כי הפוסקים לא דברו אלא בגווני דנופל בו שם ביטול משא"כ בב"ח ביבש לא יצויר בו ביטול כלל דהא ביטול לא שייך אלא היכא שכל א' נכנס בספק משא"כ בבב"ח הרי יכול לאכול כל א' בפ"ע וכיון דכל חד באפי נפשי' לא נכנס לכלל איסור בודאי אסור לאכלם יחד ע"י ביטול וזה גרע טפי מדשיל"מ דאפי' בהנך גווני דדשיל"מ בטל הוא זה לא בטל כיון דנראה וניכר לעין וכל א' בפ"ע שריא וביחד אסור פשיטא דאסור לאכלם יחד ע"י ביטול ואפי' כשנפסק לחתיכות דקות שא"א לאכול כל או"א בפ"ע מ"מ בע"כ כל שאינו דק כקמח ויש באפשרי אפי' בקושי גדול להפריד כמה פרורים כל א' לעצמו אפי' ע"י טרחא גדולה לא שייך בי' ביטול דלא אשכחן קילא בשביל טרחא רק לענין דשיל"מ וכו' משא"כ בנ"ד סברה גדולה דמדאורייתא לא שייך בי' ביטול כיון שכל פירור ופירור שהעין שולט בו וידעינן בי' שיש תקנה להפרידו איך נתיר איסור תורה בשביל טרחא עיי"ש באריכות (ע"ל בס"ק שאח"ז) (לט) ואינו מכירו. עי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' צ"ד מה שהאריך בדין יבש ביבש שנתערב ואינו מכירו אבל הבקי בדבר יכיר האיסור כגון שנתערב חתיכת חלב בב' חתיכות של שומן דאומן בקי יוכל להכיר איזהו של חלב אם אמרינן דאפ"ה בטל דהתורה לא הטריח אותו לחזור אחר בקי או דלמא כל שאפשר לברר האיסור אפי' באלף דהוי כניכר האיסור לא בטל לעולם וכן אם הי' אדם שהי' יודע בטב"ע או בסימן איזה הוא של חלב ואיזה הוא של שומן והלך למקום אחר ואין בידינו לברר אי שרי די"ל דכל שיש בעולם אדם א' שמכיר האיסור ולדידי' לא בטל בשום צד גם לדידן לא בטל או דלמא כל דלגבי דידן הוי תערובות גמור בטל ברוב ועיי"ש במ"ש בזה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(מ) ואינו מכירו. כתב בפר"ח סק"ז ודע דהא דיבש ביבש במין בשאינו מינו אית לי' ביטול בס' דוקא בדלא ידעינן ולא מינכר האיסור עכ"ל וכיוצא בזה כתב ג"כ הפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ג' (בד"ה ומדי דברי) דבדבר הניכר לא שייך ביטול אפי' הי' ב' חתיכות של היתר ונפל ביניהם חתיכה א' של איסור ולא ניכר אך חתיכה א' מהג' ניכרת שהוא של היתר ואין ספק רק בין שנים מהם נמי אין ההיתר מצטרף כיון שהוא ידוע ומינכר ואין נכנס בגדר הספק כלל עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ שם בסוף חלק א' דאם נתערב חתיכה א' של איסור עם חתיכה א' וחצי של היתר כיון דהחצי החתיכה ניכרת שמשל היתר הוא אינה נכנסת בגדר הספק ואינה מצטרפת לבטל ברובא עיי"ש (וע"ל סי' ק"י ס"ק נ"א) ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ס באמצע התשו' מ"ש בענין זה באריכות ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שבא לפניו שבחשו מצות במכתשת בשומן בכף שאינו נקי מחמאה והי' עוד חמאה בעין עליו ורצו לבשלו לעשות חרעמזלי"ך ואסר דבעת שהי' צונן נתקנח על המצה מכותשת החמאה והשומן וכל א' הוא עומד בפ"ע ואינו מעורב א"כ לא שייך צירוף בעוד שהוא צונן ולבשלו אח"כ אסור דהו"ל מבטל איסור לכתחלה ואף להוסיף עליו ולבטל אסור עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת אמרי נועם (מהגאון מו"ה יואב ז"ל) סי' ג' בעובדא שפררו עוגה שנלושה בחמאה ועוגה שנילושה בשומן ופיררו אותם דק דק ונתערבו עד שא"א להכיר איזה פירור של חמאה ואיזה של שומן ויש בא' מהם ששים לבטל חבירו ונשאל אם מותר לבשלם או שצריך לאכלם כך וכתב דכיון דאיכא ס' שרי לבטלו דדמי להא דלעיל סי' פ"ד סעי' י"ג גבי דבש דאף דהדבש ראוי לאכילה בלא חימום מ"מ כמה שהוא חפץ במאכל מבושל מקרי אצלו לא אפשר בענין אחר וא"כ לא מקרי מבטל איסור לכתחלה עיי"ש:

(מא) מכירו. עפר"ח שם דמ"מ לא מהני ביטול רק היכא דליכא למיקם אטעמא דאיסורא אבל אי איכא למיקם אטעמא כגון חתיכה בלועה מחלב שנאסרה ונתערבה עם חתיכות אחרות או כלי חולבת שנתערבה בכלים אחרים של בשר דבהני גווני איכא למיקם אטעמא דאיסורי' והו"ל כאיסור הניכר שאין לו ביטול ועוד דכשיאכל אותה חתיכה ירגיש טעם החלב בפיו וסיים ודברים אלו הם קלורין לעין ונכונים וברורים עכ"ל ועיי"ש עוד בדבריו לעיל סי' ק"ב סק"ח שכ' לאסור בכלי חלב שנתערב בכלי בשר משום דאפשר להכיר האיסור למטעמיה לקפילא ארמאה ולאיסור דאפשר להכיר לא מהני ביטול עיי"ש ועי' בפלתי לעיל סי' ק"ב סוף סק"ה שהשיג על הפר"ת דזה לא הוי איסור הניכר עיי"ש ועבשפ"ד סק"ט שהביא ג"כ לדברי הפר"ח הנזכר והתפלא עליו דלדידן דלא בקיאין ולא סמכינן אקפילא בין לקולא ובין לחומרא ממילא דגם לקולא אמרינן דלעולם לא יבא לידי נתינת טעם כיון דאי אפשר למיקם אטעמא עיי"ש איברא כי לעיל בשער התערובות כתב הפרמ"ג בעצמו בחלק ג' פרק ג' (בד"ה ומדי דברי ובד"ה והנה) שדברי הפר"ח בזה המה אמת וצדק שכן הוא דאף לדידן דלא סמכינן אקפילא היינו להקל וכו' ועוד סוף סוף טועם איסורא דכל שירגיש הטעם וחיך אוכל יטעם הוי ניכר האיסור ועיי"ש עוד בחלק א' סוף פרק הב' והנה בחוו"ד לעיל סוף סי' ק"א החליט לדינא דמין באינו מינו ביבש אף שאפשר להתברר ע"י טעימת קפילא א"צ לברר ומותר לאכול כולם ואותה חתיכה שירגיש בו טעמא דאיסורא יזרקנו והשאר מותר לו ודלא כהפר"ח עיי"ש אמנם יעוין בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) בחידושיו ליו"ד לעיל סי' ק"א מה שהשיב ע"ד החוו"ד בזה וגם ע"ד הפרמ"ג בשפ"ד שם שכ' דאנן לא סמכינן אטעימת קפילא אפי' לחומרא והעלה דהא דאמרינן דאנן לא סמכינן אטעימת קפילא אפי' לחומרא היינו דהיכא שיש ששים אמרינן דמסתמא אין בו טעם וא"צ להטעימו לקפילא אולי יש בו טעם אבל היכא דודאי יש כאן חתיכה א' שמרגישין בה טעמא דאיסורא אין שייך בו ביטול כלל דהוי כניכר האיסור דהא יכול להכיר ע"י טעימת קפילא עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"א (בד"ה ועוד) שהתפלא ג"כ על החוו"ד בזה והעלה דהעיקר לדינא כהפר"ח וכמו שהסכים עמו הפרמ"ג בשער התערובות שם ומ"ש הפרמ"ג במקום אחר דלא כהפר"ח הוא רק לפלפולא בעלמא ועיי"ש שכתב דמ"מ אין צריכין לברר ע"י טעימה אלא היכא דאפשר לברר האיסור מתוך ההיתר שיהי' האיסור בפ"ע וההיתר בפ"ע כגון שנתערבו איזה חתיכות גדולות ואפשר להתברר ע"י שיטעום העכו"ם מקצת מכל חתיכה וחתיכה דאף שיפסיד ע"י אכילת העכו"ם מקצת מכל חתיכה מ"מ כיון שיציל השאר בודאי צריכין לברר אבל אם אי אפשר להתברר עד שיפסיד כל ההיתר כגון שנפרד לחתיכות דקות כגון שאי אפשר להטעים מקצת מכל חתיכה וחתיכה לעכו"ם וא"א לידע איזה פרור הוא של איסור אלא אם יאכל הקפילא כל התערובות ואז ירגיש איזה הוא של איסור בזה א"צ לברר וליתן לקפילא ומותר לישראל לאכול כל התערובות דתערובות מעליא הוא ובטל ואף שסוף סוף כשיאכל ירגיש טעם האיסור מ"מ קודם שמרגיש נחשב להיתר ומותר לאכול וכשיבא לפיו האיסור וירגישו אז צריך להסירו עיי"ש באריכות ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ב' מ"ש בדין זה באריכות וע' בדלתי תשובה לעיל סי' צ"ח סק"ו ועי' עוד ביד יהודה בסי' זה בפיה"א סק"ט באריכות ועי' בחידושי הגאון מהרא"ל צינץ על הלכ' בב"ח ותערובות לעיל סי' ק"ב דף כ"א וכ"ב ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ח (ס"ק מ"ה) וסי' ק"ב (ס"ק מ"א) מ"ש עוד בדין זה:

ועיין בפת"ש לעיל סי' ק"א סק"ג שהביא מהנו"ב קמא חלק יו"ד סי' ל' בעובדא שאפו קרעפלי"ך עם חמאה בתשעה אגני נחושת ובתוכם הי' ב' בעקעלי"ך שנאפה בהם עם שומן והורה שבטלים ברוב ועי' בחכמת אדם כלל נ"א סעי' י"ב שהביאו ועי' בדברי שאול ויוסף דעת שהתפלא השואל ע"ד החכמת אדם שהעתיק דברי הנו"ב והפר"ח הנ"ל סמוכין דהא לדברי שניהם אין להם ישיבה אחת דלדברי הפר"ח אין להקרעפלי"ך ביטול זה בזה כיון שאפשר לבא לידי היכר שכשיאכל ירגיש טעם החמאה והשומן והנו"ב מתיר ע"י ביטול גם בלא טעימה והשיב שאין דברי הפר"ת מתנגדים לדעת הנו"ב דגם הנו"ב מודה לסברת הפר"ח דבעובדא דהנו"ב שהקרעפני"ך יש להם רק בלוע מחלב ושומן ולא הי' שם לא בשר ממש ולא גבינה ממש בזה גם הפר"ח מודה שאין להחמיר כיון שהשומן או החמאה הוא רק טיחה בעלמא אין מקים להרגיש אם הוא שומן או חמאה דאין הטעם נרגש כ"כ להבחין אם הוא של שומן או של חמאה עיי"ש:

(מב) אפי' יבש ביבש צריך ששים. עש"ך סק"ט דהוא משום שאם יבשלם יתן טעם ועי' בשו"ת אור יצחק סי' י"ג שעמד על המחקר בנתערב מין באינו מינו יבש ביבש לאחר הבישול אם צריך ס' כיון דלא שייך שאם יבשל יתן טעם דהא לא יבשלו עוד ועיי"ש במ"ש בזה וכתב דלדעת הש"ך משמע דס"ל דגם בכה"ג לא מהני רוב כמו דמצינו בכל עניני גזירות חז"ל לא פלוג וכו' ה"נ אמרינן לא פלוג ולא חלקו חכמים בתקנתם ואפי' היכא