דרכי תשובה - ד רעז

א' יותר ממנין חתיכות ההיתר והשאר לצד אחר הרי אלו אסורות שהרי בודאי נתבשל שם חתיכה אסורה כגון שנתערבו ד' חתיכות של איסור עם ה' חתיכות של היתר אם בישל ה' חתיכות לצד א' וד' לצד הב' הכל מותר שהרי י"ל שהחמש שבישל יחד כולן של היתר הן אבל אם בישל ששה חתיכות לצד א' והשאר לצד אחר כל הששה חתיכות אסורות שהרי בודאי יש שם חתיכה אחת אסירה מצריך כנגד כולה לבטל פליטתה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ועפרמ"ג בשעה"ת שם שכ' וז"ל ואם נתערב ב' בג' אסיר לאכול ג' ביחד דודאי איכא א' דאיסור וכ"כ במ"כ והוא פשוט עכ"ל ומ"ש אסור לאכול ג' ביחד פשוט הוא דהוא ט"ס וצריך לומר אסור לאכול ד' ביחד דבג' אינו אוכל איסור בודאי וכמ"ש הפרמ"ג בעצמו בשפ"ד ס"ק ז' וז"ל אם נתערב ב' חתיכות בג' מותר לאכול ג' לאדם א' אבל לא' ד' אסור דאז א' דאיסורא עכ"ד:

(כט) יאכל עי' חוו"ד בביאורים סוף סי' זה שכ' דגם באיסור דרבנן במין בשאינו מינו אף שהש"ך מתיר מ"מ לאכלם יחד אסור דכל דמרגיש טעם האיסור בכדי אכילת פרס אפי' באיסור דרבנן אסור עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאגדא ז"ל) שהביאו והשיג עליו והעלה דבאיסור דרבנן במין בשאינו מינו כאמור מותר לאדם א' לאכול שלשתן עיי"ש:

(ל) שלשתם יחד. עי' בס' קהל יהודה הספרדי שעמד על המחקר בספק איסור שנתערב חד בתרי אם מותר לאכלם יחד ואפשר דגם בספק איסור אסור לאכול שלשתן יחד שהרי סוף סוף אוכל ספק איסור דאורייתא וכתב שלא מצא גילוי לדין זה עיי"ש ועי' ביד אברהם דנראה דפשיטא לי' להקל שכתב וז''ל ועוד נראה לי דיבש ביבש שנתערב חד בתרי ונפל מהתערובות א' לב' אחרים ותערובות הב' שרי לאדם א' לאכול כולן וא"צ להשליך אחד שהרי מ"מ יש כאן ספק שמא אותו שנפל היתר הוא ואין כאן איסור כלל דמה לי אם יש כאן ודאי איסור אלא שאינו יודע אם אוכל האיסור שנפל או אם אוכל ודאי מה שנפל אלא שאינו יודע אם הוא איסור עכ"ל והנה אף שדבריו אינם מובנים כלל דבכה"ג גם החתיכה הנופלת בעינו מותר לאכול דאמרינן מסתמא פירש מרובא דהא אין כאן לא קבוע ניכר ולא קבוע שאינו ניכר כיון דהחתיכות אינן ראויין להתכבד מ"מ יהי' איך שיהי' עכ"פ זה נראה מדבריו דפשיטא לי' דגם בספק טריפה מותר לאדם א' לאכול שמם ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רל"ח דמבואר מדבריו דבספק איסור שנתערב חד בתרי אף שא"צ להחמיר להשליך א' מ"מ עכ"פ יש להחמיר שלא לבשלן יחד דאם בישלם ביחד הוי ודאי ספק איסור עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ג' שהביאו וכתב שדבריו צ"ע דיש לצדד להתיר גם לבשלם יחד עיי"ש:

(לא) להשליך אחד או ליתן לעכו"ם. ר"ל דבאיסורי הנאה ישליך א' ובאיסורי אכילה יתן לעכו"ם. ד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק סק"ט:

(לב) או ליתן לעכו"ם. עי' ביד יהודה שם שהביא מדברי האו"ה דאם נתערב חתיכת איסור אכילה של חבירו בב' חתיכות היתר שלו כיון דמחויב להחזיר לחבירו אחד שוב א"צ ליתן א' לעכו"ם דדוקא ליתן לכתחלה לישראל ויתלה בו האיסור אינו נכון אבל כאן כיון דבע"כ צריך ליתן לחצירו א' שוב יכול לתלות בזה האיסור אבל אם היא חתיכה שאסורה בהנאה דאז א"צ ליתן לו דבר תו צריך להשליך א' דייקא עיי"ש:

(לג) אלא חומרא בעלמא. עי' בשו"ת עמודי אור סי' נ"ב בעובדא ששחט בע"ב א' עשרה אווזות והפשיט עורן והותך השומן בד' קדירות ואח"כ כשאכלו הבשר מצאו שנשבר העצם במקום צוה"ג וחזר ונקשר באופן דהוי ספק טריפה והבשר נאכל ונשאל על הכלים ועל השומן וכתב דהכלים שבישלו בהם הבשר בודאי כשרים בפשיטות דהא לא נתבשלו הכל ביחד וחד בתרי בטל ולא שייך לאסור משום חהר"ל כיון שכבר נאכלו ונידון השומן יש ג"כ להקל דיש כאן ספק שמא לא נבללו החתיכות שומן ויש בקדירה א' כל השומן מזה הספק טריפה ויותר מסתבר כן דהא לא כיוונו לבלול החתיכות דקות של שומן קודם ההיתוך ויש ספק מעליא שמא נפל האיסור רק לקדירה אחת וא"כ הרי רק קדירה אחת לבדה אסורה וכיון שנתערבה בשלש קדירות של היתר זה מקרי תערובות יבש ביבש וחד בתרי בתל (ופשיטא דקדירה של שומן לא מקרי חהר"ל) ואי משום דהוי ספק שמא נבללו החתיכות ונפל האיסור לכל הד' קדירות ולאחר שניתך השומן שצריך ס' אין בכל אחת מהן ס' מ"מ הרי בספק בכה"ג במין במינו היכא דאיכא רוב היתר שרי וכ' דבזה נראה להתיר כל הד' קדירות וא"צ להשליך א' כיון דהא שצריכין להשליך א' הוא רק חומרא בעלמא כמ"ש הרמ"א ובנ"ד גם אותה קדירה שאנו דנין עליה שיש בתוכה כל השומן האסור עכ"פ איכא רוב נגדו שהרי עכ"פ יש בכל קדירה שומן מב' אווזות וחצי א"כ י"ל דבכה"ג אין להחמיר כלל כיון שאין כאן כלל חתיכה אסורה מן התורה ובפרט דהוי רק ספק איסור ועיי"ש מ"ש עוד בזה:

(לד) כשנתערב במינו. כתב במ"ז סק"ב וז"ל אם נבלע הזית חלב או דם בחתיכה ונתערבה עם ב' חתיכות היתר אם יש ששים בין הכל נגד הזית דם וחלב תו מתבטל החתיכה ברוב ואפי' בבב"ח הדין כן אם אינה ר"ל אבל אי ליכא ששים נגד החלב תו גזרינן אם יבשלם יתן טעם ואף דקיי"ל דם שבישלו וכו' הואיל ועיקרו דאורייתא לא מקילין בי' עכ"ל:

(לה) אבל שלא במינו עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמשכחת לה כגון שיש ב' או ג' מינים ונודע שא' מהם אסור וכו' ועי' בדגול מרבבה שכתב דלדעת הב"ח המובא בש"ך להלן סי' ק"י ס"ק י"ד מקרי זה קבוע שאינו ניכר דלא בטל עיי"ש וכדברים האלה כ' ג"כ בש"ע התניא בתשו' שבסוף הש"ע שלו סי' י"ח והניח להש"ך בצע"ג וכתב דאין להקל בזה גם ביבש בלח כיון דאינו מתערב יפה והתערובות ניכר אף שהאיסור אינו ניכר מ"מ האיסור אינו מתערב יפה שהאיסור מובדל ומופרש עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע' בפיה"א ס"ק י"א מ"ש לתרץ דברי הש"ך בזה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דמשכחת לה בב' מינים שמחולקים בשמן וכו' עי' בשפ"ד סק"ח מ"ש ע"ד הש"ך בזה והניחו בצ"ע ועי' בדבריו בשעה"ת חלק א' פרק ב' מ"ש עוד מזה וגם שם סיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"א מ"ש בזה באריכות ועי' במנחת כהן בחלק ב' מספר התערובות פרק ב' (בד"ה והנה ראוי) שכ' שיש עוד מציאות לזה כגון שהי' האיסור דבר קטן עד שנתערב בתבשיל ונאבד ואינו ניכר ועוד אפשר כגון שיש הרבה מינים חלוקים בשמם ובטעמם ועכ"ז הם דומים זה לזה ושוים במראיתם זל"ז ודבר זה נמצא הרבה בזרעים ובפירות שהם מינים חלוקים ועל כל זה הם דומים זל"ז וכיוצא בזה כתב הרשב"א שיש דגים טהורים דומים לטמאים בראשם וכן יש עכבר דומה בצורתו למינים טהורים עיי"ש:

(לו) שלא במינו. עמ"ז לעיל סי' ק"ג סק"ב שעמד על המחקר באם נתערב יבש ביבש באינו מינו וא' נטל"פ בחבירו אי בטל ברוב דהא לא שייך הטעם שמא יבשלם יתן טעם דא"נ יבשלם ליכא נ"ט וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בפ' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) לעיל סי' צ"ו (בד"ה כתב הפ"מ) מ"ש ע"ד המ"ז בזה וסיים ג"כ בצ"ע עיי"ש:

(לז) במינו. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ד' באמצע הדיבור שכ' דלכאורה נראה דאם נתערב יבש ביבש מין באינו מינו בפחות מששים (ואינה מהר"ל) ואח"כ נפל א' מן התערובות למינה ונתבטל שם ברוב מותר גם התערובות דשלא במינו דתלינן דהאיסור נפל למינו וכן אם נפל ונתערב בשאינו מינו אלא שבתערובות השני יש ששים מותר גם התערובות הראשון אמנם באמת זה אינו דהא קיי"ל דלא אמרינן חולין שהאיסור נפל אלא בנפל שם ונאבד מן העולם אבל כל שישנו בעולם אמרינן אדרבה דמן הרוב נפל והאישור נשאר בתערובות הא' עיי"ש (וע"ל סי' ק"י סעי' ז' ובדברינו