דרכי תשובה - ד רעו

הפנ"י בזה וכה ראיתי בס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל שהאריך בזה והעלה דבאיסור דאורייתא בעינן כפל ממש אמנם יעוין בחוו"ד בחידושים סק"ג שכתב בפשיטות לדינא דכל שהוא טפי ממחצה סגי לי' עיי"ש ולא חילק בין איסור דאורייתא לדרבנן ומשמע דעתו דאפילו באיסור דאורייתא כדין כן וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ו לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ס ובשו"ת אור יצחק סי' י"ב ובשערי תורה חלק ג' כלל ב' פרט ט' ובשו"ת שערי רחמים חיו"ד סי' ט' מ"ש בזה באריכות ועי' מזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הח' כלל ע"ט באורך ועי' בס' בית יצחק (להגאון מהרי"א ז"ל בעל תשו' ב"ט) בשער התערובות סי' מ"ח ועיי"ש בסי' מ"ט שכתב דלפי שיטת הש"ך דא"צ כפל דכל שההיתר גדול יותר סגי נראה דאם הי' האיסור קטן וההיתר גדול דשניהם אין ר"ל ונאבד אחד מהם ועתה יש ספק אם האיסור נאבד וזה הוא החתיכה הגדולה לגבי החתיכה של איסור או שההיתר נאבד וזהו הקטנה לגבי החתיכה של היתר דבכה"ג בודאי דהנשאר מותר ממ"נ אם הוא היתר אין חשש ואם הוא איסור הרי כבר נתבטל ואפי' לדעת הרשב"א דס"ל דאין האיסור חוזר להיות היתר היינו דוקא לאכול כל התערובות ביחד משום דעכ"פ מתהני מאיסורא משא"כ בנאבד א' מהם ואין ידוע ואין ניכר עכשיו אם זה הוא האיסור וההיתר גדול ממנו או זה הוא ההיתר והאיסור הי' קטן ממנו אבל לדינא העלה דאחת באחת אינו בטל אפי' קטנה בגדולה ועיי"ש במ"ש עוד בזה וכ' לחלק בזה כמה חילוקי דינים עיי"ש באריכות:

(כג) חד בתרי בטל. עי' בשו"ת חתם סיפר חלק או"ח סי' ק"מ שכתב בדרך כלל דלא שייך רובו כולו רק היכא דאיכא רובו מתוך כולו כגון בסנהדרין ומה"ט רוב ציבור שחטאו מביאין כולן פר וכן לענין טומאה הותרה בציבור וכן בשחיטה אבל באם צריך לאכול כזית מצה לא מהני אם אכל רובו וכן במקוה לא מהני אם יש רוב מ' סאה אבל מיעוט מים שאובין בטלין דהוא רובו מתוך כולו עיי"ש לדרכו ועי' בס' חתן סופר חלק א' בשיטת רוב וקבוע שעמד ע"ד הח"ס בזה מכמה מקומות דלא משמע לחלק בכך ועי' בס' שבילי דוד בפתיחה להלכ' תערובות אות ה' מה שפלפל בזה בדברי החתן סופר והעיר מכמה מקומות ובמה שיש נ"מ לדינא בזה בכמה ענינים עיי"ש באריכות:

ועבשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' צ"ב שעמד על המחקר לפי מה דקיי"ל בכ"מ דרובו מתוך כולו בעינן לפי מה דקיי"ל להלן דבתערובות יגש ביבש הידיעה גורם הביטול וכל זמן שלא נודע האיסור אינו בטל מה יהי' אם נתערב חתיכת איסור בב' חתיכות היתר ולא נודע התערובות, עד שבא עובד כוכבים או כלב ואכל אחת מן התערובות אם הב' חתיכות מותרות דהא בשעת הידיעה אין כאן רוב בפנינו ורובו מתוך כולו בעינן וסיים בצ"ע:

(כד) בתרי. עבכנה"ג בהגהות הטור אות ה' מ"ש לענין אי בעינן רוב בכמות או במספר ועיי"ש במ"ש לענין אם יש ג' חתיכות וא' מהם היא גדולה יותר מהב' קטנות ולא נודע אם האיסור החתיכה הגדולה או שהוא א' מהב' קטנות וכתב שם דבע"כ בעינן רוב מנין ורוב בנין ואם א' היא גדולה מב' הקטנות כל שיש להסתפק שמא הגדולה היא הטריפה לא בטל דאין כאן רק רוב מנין ולא רוב בנין עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' צ"ח שעמד ג"כ בזה והעלה בראיות דלגבי ביטול איסור ברוב רוב בנין עיקר דהיינו כמות האיסור נגד כמות ההיתר והשיג על הכנה"ג שכתב דתרווייהו בעינן רוב מנין ורוב בנין דז"א דסגי ברוב בנין אפי' בלא רוב מנין ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז שכתב דאם הי' לא' שתי חתיכות א' של חלב וא' של שומן והאחת גדולה וא' קטנה ואינו יודע אם הקטנה היא של חלב או הגדולה היא של חלב דבכה"ג אמרינן דודאי הגדולה אסורה מספק אבל הקטנה מותרת ממ"נ דאם היא של היתר מותרת ואם היא של איסור גם כן מותרת דבטלה בגדולה של היתר דאיכא רוב בנין עיין שה ועיין בשפתי דעת סק"ו ובשער התערובות חלק א' פרק א' (בד"ה אשכחנא) מ"ש בזה ומצדד לכאן ולכאן ולא החליט לדינא עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ו שהעלה דכל שיש ספק שמא הגדולה היא של איסור אע"פ שיש לתלות ג"כ דהקטנה היא של איסור לא מהני דאין כאן רוב דזה הוי רק כמחצה על מחצה עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ ביד אברהם דאם נתערב חד בחד ואח"כ נפרד א' לב' ואינו יודע איזהו אפי' אם נתוסף אח"כ חתיכה של היתר דאם הי' נפרד הי' שרי (כמ"ש הרמ"א לעיל סי' צ"ב סעי' ה' דלא אמרינן ביבש ביבש חנ"נ ואם ניתוסף אח"כ היתר שרי) מ"מ בנ"ד אסור כיון שיש ספק דלמא האיסור נפרד ואין כאן רוב היתר ברור עיי"ש (ועי' מזה בדברינו להלן ס"ק מ"ג):

(כה) בטיל. עי' בשו"ת מהרי"ט חלק א' סי' ו' שכתב שם אגב אורחי' דבאיסור הנאה לא שייך ביטול כל דמתהני עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' צ"ג שהביאו ומבאר דבריו בטעמו ונמוקו במה דפשיטא לי' זאת אמנם לדינא הוא מתפלא עליו והעיר מכמה מקומות דמבואר בפשיטות דגם באיסורי הנאה אמרינן דיבש ביבש ברוב במינו ובאינו מינו בששים עיי"ש באריכות:

(כו) כל אחת בפני עצמה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דה"ה דמותר לאכול א' וב' או ב' ואחד וכ"כ הפר"ח סק"ה עיי"ש אמנם בפרי תואר סק"ג השיג ע"ד בזה והעלה בראיות דבע"כ לא שרי לאכול רק חדא דוקא אבל חד ותרי ותרי וחד אסור לאכול עיי"ש ועי' במנחת כהן ריש חלק ב' מספר התערובות מ"ש בזה וכתב דאם כי מדינא נראה דאין איסור לאכול שתים בבת אחת ומ"ש הש"ע כל א' בפ"ע הוא רק לאפוקי שלא יאכל שלשתן בבת אחת וכמו שסיים אבל לא יאכל שלשתן יחד אמנם כיון שמדברי הרשב"א נראה דס"ל שאסור לאכול שתים בב"א ע"כ נראה דלכתחלה אסיר לאדם א' לאכול שתי חתיכות ביחד אלא אוכלן אחת אחת עיי"ש איברא כי בשפ"ד סק"ז פסק כהש"ך שכן כתבו האחרונים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו:

(כז) אבל לא יאכל שלשתם יחד. עבט"ז סק"א שכתב מהרשב"א וז"ל חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות ולא החמירו רבנן להצריך ששים כיון שאינו ראוי להתכבד רק שהחמירו שלא יאכל שלשתן כאחד וכו' עכ"ל ומבואר מלשונו שזה רק מדרבנן הא מן התורה אף להרשב"א מותר לאכול כולן ביחד ועי' בשערי תורה חלק ג' כלל ב' פרט ב' אות ז' מה שהאריך בזה ועפרמ"ג בשער התערובות פרק ב' (בד"ה והנה) שכתב כן בהחלט דלא אסור לאכול כולן ביחד רק מדרבנן אך כתב דזה דוקא במינו אבל שלא במינו אף שנודע ונתבטל מן התורא ברובא מ"מ כשבישלן יחד הוי איסור תורה דטעמא לא בטל וטעם כעיקר מה"ת עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ח שכתב דלאו דוקא אם בישלן יחד אלא גם אם נתערב חתיכת איסור בין ב' חתיכות היתר יבש ביבש בצונן ואכל שלשתן יחד הוי איסורא דאורייתא עיי"ש אמנם יעוין בס' מקור מים חיים ובס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) שהרבו להשיב ע"ד החיו"ד בזה ודחו ראיותיו והביאו ראיות דאפי' אוכל שלשתן יחד לאו איסורא דאורייתא הוא אלא מדרבנן עיי"ש והנה בהגהות יד שאול בסעי' שאח"ז הביא מדברי הגהות ש"ד שמבואר מדבריו דמ"ש הרשב"א שאסור לאדם א' לאכול שלשתן הוא מדאורייתא עיי"ש אמנם יעוין בדברי יוסף סוף סי' תשס"ז שמדחה דברי היד שאול שאין מדברי הגהות ש"ד ראיה כלל עיי"ש:

(כח) לא יאכל שלשתם יחד. כתב במנחת כהן שם וז"ל והנה אם נתערבו חתיכות הרבה של איסור עם חתיכות של היתר וידוע שההיתר הוא רוב שבטל האיסור בתוכו אם בישל לצד א' כמנין חתיכות ההיתר שיש שם והשאר לצד אחר הכל מותר ואם בישל לצד