דרכי תשובה - ד רעה

דהא ממ"נ ב' של היתר הם ורק א' הוא של איסור דהא מדינא לא אסורה רק בהמה אחת דלא הוי הטריפות רק בכזית שבמקום א' וא"כ יהי' שלשתם כשרים מכח ביטול ברוב וכתב שם מדברי הכנה"ג הנ"ל דלא שייך ביטול בכה"ג דבעינן שיהי' הרוב היתר מבורר וכאן כיון שכל א' מעיקרא בספק איסור קאי והיא אסורה מספק הו"ל כודאי איסור תורה עיי"ש ועי' בס' שבילי דוד בפתיחה להלכ' תערובות אות ב' מ"ש להשיג ע"ד הפרמ"ג הנזכר עיי"ש ועי' עוד בשפ"ד לעיל סי' ק"ה סק"ל שהביא ג"כ דברי הכנה"ג הנ"ל שפסק דלא אמרינן חד בתרי בטל אלא היכא שהרוב הוא היתר בודאי עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' י"ב באמצע התשו' (בד"ה וע' בפרמ"ג) שהביא דברי הפרמ"ג בשער התערובות הנ"ל והשיג עליו מסברה דנפשי' וכתב דלדעתו נראה דגם אם אין היתר מבורר בטל ברוב עיי"ש אמנם יעוין בחידושי הגרעק"א לעיל סי' ק"ה סעי' ט' שהביא כן מתשו' הרשב"א סי' ער"ב שכתב להדיא דלא אמרינן חד בתרי בטל אלא היכא דהרוב הוא מותר בודאי עיי"ש ועי' בס' דלתי תשובה סק"ו שהביא בשם רב גדול א' שאם נתערב טריפה ודאית בין שני חתיכות ספק טריפה לא אמרינן שהודאי טריפה בטילה בב' ספק טריפה להוי כולן דין ספק איסור אלא שעל כל א' יש ס"ס לאיסורא שמא זו היא הודאי טריפה ואת"ל דהוא מהשנים הספיקות אכתי ספק שמא היא טריפה ודאי והיכא דהוי ס"ס לאיסורא הוי ודאי טריפה כמ"ש בשפ"ד להלן סי' ק"י ס"ק ל"ז עיי"ש. שוב ראיתי בס' שערי תורה חלק ג' כלל ג' פרט ד' שהרחיב הדיבור בזה והאריך טובא בענין זה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' משמרת שלום בפתיחה להלכ' תערובות שנסתפק בעובדא שבישלו בשר בלא מליחה שסברה שכבר נמלח כדת ואכלו הבשר על קערות וטעלע"ר כנהוג ושלש פעמים בישלו מבשר זה והשתמשו בהכלים והיה שם ב' קערות וג' טעלע"ר שהם בדמות ותואר א' וכשנודע שהבשר לא נמלח נסתפקו אם בכל פעם לקחו קערה וטעלע"ר אחר וא"כ השתמשו בכולן או שבכל הג' פעמים לא השתמשו רק בקערה וטעלער א' ובב' מהם לא השתמשו כלל בכל הג"פ ואינו יודע איזה הוא מה דין הכלים אם שייך לומר בזה חד בתרי בטל כי לפי דברי הכנה"ג והפרמ"ג הנ"ל לא שייך ביטול בכה"ג כיון שאין כאן רוב היתר בבירור דהא אפשר שהשתמשו בכולן והביא שם תשו' גאוני זמנינו ועיי"ש במ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא:

(יח) שנתערב. עי' בחוו"ד לעיל סי' ק"א בביאורים סק"ה שכתב דלא שייך ענין ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח התערובות ואם לא הי' רק א' לא הי' ספק ורק שמכח התערובות נולד הספק אז שייך ביטול ברוב דומיא דסנהדרין שאמרה תורה אחרי רבים להטות שיש רוב מזכים ומיעוט מחייבים ואלו לא הי' רק המזכין או המחייבין לא הי' ספק רק מפני ששניהם לפנינו נולד הספק בזה שייך ביטול ברוב משא"כ בדבר שאפילו אם לא הי' רק א' ג"כ הי' ספק ויש כמה חתיכות כאלו שהן ספק איסור בזה לא שייך ביטול ברוב דהא כל חד וחד אסור מדאורייתא משום ספק שנולד עלי' עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ע' מ"ש להשיג על דברי החוו"ד הנ"ל עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג אות ב' וסי' ק"א בפיה"א סק"ט שמדחה דברי הבית אפרים בזה והעלה דהעיקר לדינא כמ"ש החוו"ד ועיי"ש עוד שכתב דלפעמים יש מציאות גם אם הספק בא מכח התערובות ואעפ"כ לא שייך ביטול ברוב דדוקא בעינן שיהא האיסור חל רק על גוף מיוחד והספק הוא מחמת התחלפות הגופים דלא ידענא איזה גוף הוא האיסור בזה הוא דשייך ביטול ברוב משא"כ אם הגופים לא נתערבו כלל זב"ז דידעינן כל א' מה הוא רק הספק נולד לנו על כל א' בפ"ע אם עלי' חל האיסור כגון שני אחים שחלקו בנחלת אביהם א' נטל י' טלאים והב' נטל ט' טלאים וכלב דלא ידעינן איזה הוא המחיר נגד הכלב או האומר פרוטה א' שבכיס זה הקדש ויש שם כמה פרוטות ולא ידעינן איזה נתפס בהקדש דכל א' הוא בספק ואיננו מחמת ההתחלפות הגופים בזה לא שייך ביטול ברוב עיי"ש ועי' בס' דלתי תשובה לעיל סי' ק"א סק"ד באריכות:

(יט) ואינו מכירו. עי' בדברי זקיני הלבוש באו"ח סי' תרל"ב סוף סעי' א' שכ' לענין ביטול איסור ברוב דקיי"ל דלא בטל אא"כ לא ניכר האיסור בזה הוא רק מדרבנן דבאמת מה"ת גם אם האיסור ניכר בטל ברוב דהא מסנהדרין גמרינן דחד בתרי בטל ושם ידעינן מי הוא המזכה ומי הוא המחייב עיי"ש ועי' בט"ז שם סק"ג שמתמה עליו דבהדיא כתב התוס' בחולין פ' גה"נ דהיכא שהאיסור ניכר אע"פ שהוא מעורב לא בטל מה"ת עיי"ש וכ"כ הפרמ"ג במ"ז שם לדינא דכל שהאיסור ניכר גם מה"ת לא בטל עיי"ש ועי' מזה בשי"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קע"ח ובס' חקר הלכה ערך ה' בכללי הוראה אות א':

(כ) מכירו. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' שכתב מתשובת הרשב"ץ על ראובן שהי' חבר העיר ומקבל פרס מן הקהל ונדר הנאה ממקצת יחידי הקהל אסור ליקח הפרס מן הקהל דאע"ג דהיחיד שנדר הנאה מהם אינם נותנין לו לידו כלל מ"מ כיון שנותנין חלקם מס לקופת הקהל הרי המעות שלהם מעורב במעות הקהל והו"ל היתר מעורב באיסור דאע"ג דיבש ביבש חד בתרי בטל מ"מ הכא אסור מטעם דשיל"מ וכו' ומורו הרב כתב שביטול זה במעות לא ברירא לי' דבשלמא לענין איסור שייך ביטול שאלו היינו מכירין חתיכת האיסור היינו אוסרין אותה והשאר הי' מותר אבל הכא במעות לא שייך זה דבכל מטבע ומטבע יד כולם שוה ויש לכל א' חלק בה ואפי' היינו מכירין שאין מטבע של זה שנדר הנאה ממנו הלא הם כשותפים בכל המעות והא מטי לי' הנאה מיני' ובכה"ג לא שייך ביטול עיי"ש:

(כא) חד בתרי בטל כתב בפרי תואר סק"ב וז"ל ומחצה על מחצה אין לנו מדאורייתא ראי' לא לאיסור ולא להיתר וחז"ל הוא דאסרוהו מספק עכ"פ וכדברים אלו כתב ג"כ לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ב דמחצה על מחצה הוא ספק וכבר גילו דעתם הרמב"ם והראב"ד דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן אבל מדאורייתא לקולא עיי"ש באריכות ועי' במהרי"ט אלגאזי בחידושיו על הרמב"ן הלכ' חלה שהחזיק במעוז דברי הפרי תואר בזה והעמיד על יסוד זה בנין חומה עיי"ש אמנם יעוין בפרמ"ג בשעה"ת חלק א' פרק ג' שהביא דברי הפרי תואר הנזכר וכ' וז"ל ולי נראה ח"ו לומר כן דודאי מן התורה אסיר כל שאין רוב משהו עכ"פ דקיי"ל מחצה על מחצה אינו כרוב וכו' מיהו באיסור דרבנן חד בחד שנתערב ואי אפשר לצמצם או חתיכה גדולה וקטנה ואינו יודע איזהו איסור ואיזהו היתר צ"ע עכ"ל ועי' במנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק א' (סוף ד"ה ודע שזה) שכ' דאם הם שתי חתיכות א' של איסור וא' של היתר ואין ניכר בין זו לזו אז אם הוא איסור של תורה ואכל ישראל חתיכה אחת מהם מביא אשם תלוי ואם הוא איסור של דבריהם אסורות שתיהן מספק ולא שרינן מכח ספיקא דרבנן ולקולא כיון דאתחזק איסורא עכ"ד ועי' בס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' ל"ח מ"ש בענין זה באריכות:

(כב) חד בתרי. עפת"ש מ"ש לענין אי בעינן כפל ממש אי בכל דהו טפי ממחצה סגי ומ"ש בשם הפרמ"ג בפתיחה ועשפ"ד כאן סק"ו שסיים בזה בצ"ע לדינא עיי"ש ובפרמ"ג או"ח סי' ק"ס במ"ז סק"ה ועי' מזה בס' ערך השלחן הספרדי אות ד' ובחלק או"ח סי' תנ"ד אות ב' ועי' בשו"ת מהרלב"ח סי' פ"ח שנשאל בענין זה וכתב שיש לחלק דבדברים הנבללים בעינן כפל ממש דוקא חד בתרי ולא סגי במה שיש מעט יותר אבל בדברים שאינם נבללים כגון חתיכות אפי' יש רק חתיכה א' יותר שיש יותר בהיתר מבאיסור בדברים שאינם נבללים גם בד' של איסור וה' של היתר סגי עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ה' ובפר"ח סק"ד שהביאו והתפלא עליו במה שהחליט דבדברים שאינם נבללים לא בעינן כפל ממש ולדעתם בעינן בכל גווני כפל ממש אפי' בחתיכות שאינם נבללים עיי"ש אמנם במנחת כהן חלק ב' מספר התערובות פרק א' פסק דבכל מקום לא בעינן כפל ממש אלא כל שחתיכה א' גדולה מחברתה סגי עיי"ש וכ"כ בחידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקר ז"ל) להלן סי' קי"א סעי' ג' עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ב שכ' ג"כ דהעיקר לדינא כהפר"ח דבכ"מ סגי במשהו טפי ממחצה על מחצה וכל החולק עליו בזה הוא כחולק על התורה ק"ו עיי"ש ועי' בפלתי סק"ב ובכרתי סק"ד ובמנח"י כלל ל"ט סק"ב שהכריעו דבאיסור תורה בעינן כפל ממש דוקא אבל באיסור דרבנן גם ב' חתיכות בג' בטל עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) בריש סי' זה שהעלה דהעיקר לדינא להחמיר דבעינן כפל וכתב שם שהי' עובדא לפניו בב' אווזים שנמצא טריפות בא' מהם וא' הי' גדולה וא' קטנה והי' הרבה צדדים ומצדד שם אם יש לצרף גם דעת המ"כ לסניף דא"צ כפל ולהכשיר הקטנה אמנם למעשה הי' ירא לצרף דעת המ"כ אפי' לסניף ואסר הכל וסיים שכן ראוי להורות ועיי"ש עוד בש"ך סק"ו שכ' דמ"מ ברור הוא דמדאורייתא לא בעינן כפל רק במעט יותר סגי רק מדרבנן בעינן כפל ממש בכל איסורים ואפי' באיסור דרבנן עיי"ש וע' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ק"כ מ"ש בזה באריכות וע' בשו"ת זקיני פני יהושע המובא בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ה מ"ש בזה ועי' בס' ידות נדרים (להגאון מלבוב ז"ל) ביד שאול סי' רצ"ג במהד"ב סוף סק"א מ"ש ע"ד