דרכי תשובה - ד רעג

מה דאמרינן דקמח בקמח הוי לח בלח הוא רק כשנתערב קמח עם משום שמתערבים ומתבוללים יפה אבל אם נתערב קמח עם דבר לח מחשב הקמח ליבש לגבי לח אמיתי דקמח לגבי מים נחשב לגוש ושכן הסכים עמו רבו הגאון דהא עינינו רואות שאם נשפך מים לקמח נעשה במקום ההוא עיסה וניכר המקום בהעיסה עד כמה נתפשט המים ונעשה עיסה ובמקום שהקמח יבש ניכר שאינו נבלל כלל עם המים ואין מקום לספק בו כלל כמו שאר בלוע לח ביבש עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ"א סעי' כ"ד שכ' דעיסה הנילושה בקמח עם מי ביצים הוי ג"כ לח בלח והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"ב) ועיי"ש במה שהבאתי מכמה גדולי המחברים שהשיגו עליו וכ' דהוי כדין יבש בלח עיי"ש:

ועיין בפרי תואר סק"א וכו"פ סק"ג שכ' דבמין במינו הואיל ואפי' הוי לח מה"ת סגי ברוב רק מדרבנן הוא דצריכין ס' בלח ע"כ בקמח בקמח יש לסמוך על המקילין דהוי יבש וסגי ברוב עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) שהעלה שכן עיקר לדינא להקל כי הפוסקים המקילין בזה הם רוב נגד המחמירים עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י"ב מ"ש בזה וסיים דמ"מ קשה להקל נגד דעת הש"ך ורוב הפוסקים דס"ל דהוי כלח בלח ועיי"ש עוד בדבריו בשער התערובות חלק ג' פרק ג' וכ"כ בחכמת אדם כלל נ"א סעי' כ"ג לדינא עיי"ש איברא כי במ"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח כ' גבי אפר דבטל ברוב אע"ג דקיי"ל בכ"מ דקמח בקמח הוי לח בלח מ"מ בזה כיון דעיקר איסורו הוא רק מדרבנן שפיר בטל ברוב עיי"ש וכ"כ שם לעיל סי' ש"י סק"ח ועי' בערך השלחן או"ח סי' תצ"ח שם אות ז' שהוכיח מדברי המ"א הנזכר דה"ה בכל איסור דרבנן שעיקר איסורו הוא רק מדרבנן כגון מין במינו לח בלח בטל ברוב עיי"ש אכן במחצית השקל שם כתב בכוונת המ"א דדוקא לענין קמח בקמח סמכינן באיסור שעיקרו מדרבנן ע"ד הפוסקים דהוי יבש ביבש אבל בלח בלח ממש גם המ''א מודה דאף שעיקר איסורו הוא רק מדרבנן בעינן ששים עיי"ש והביאו בס' שדי חמד חלק הכללים סי' ת"א עיי"ש:

ועיין בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סוף סי' קל"ט שנשאל אי שאור בעיסה מקרי יבש ביבש או לח ביבש וכתב שם לחלק דאם נפלה קודם שנתחמצה העיסה מקרי לח ביבש דשאור לטעמא עבידא דהשאור יהיב טעמא בהעיסה להחמיצו והו"ל כלח אבל אם לאחר שכבר נתחמצה העיסה נפל לתוכה שאור מקרי יבש ביבש דממשו איכא ולא טעמא עיי"ש:

ועיין בפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ח שכ' דפשוט הוא והחוש יעיד על זה דכל מ"ש דקמח בקמח הוי כלח בלח היינו בסתם קמח אבל בקמח ממצה אפויה לא הוי כלח בלא אלא כיבש ביבש ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז וכיוצא בזה כתב גם במנחת כהן ריש חלק ב' מספר התערובות דבכ"מ דאמרינן דקמח בקמח הוי לח בלח הוא דוקא בקמח בקמח ממש אבל אם אינו בקמח ממש אפי' הם דקים מאד כגון חיטין ושעורים ואורז ודוחן וכיוצא נקרא יבש ביבש בין לקולא ובין לחומרא וכו' עכ"ל והביאו במנח"י כלל ל"ט סק"ג ובפר"ח סק"ג ובשפ"ד שם סוף הס"ק ועיי"ש בשפ"ד שסיים בזה דה"ה חרדל ושומשמין וכדומה ג"כ מקרי יבש ביבש עיי"ש ועי' עוד בפרמ"ג בשעה"ת שם מ"ש לענין אפר באפר דהיינו אפר בב"ח (דהא קיי"ל דאפר בב"ח אסור) באפר כירה אי מקרי לח בלח ועיי"ש במ"ש בזה ועי' עוד בדבריו באו"ח סי' תס"ז במ"ז ס"ק י"ח (בד"ה שאלו) שכתב דקאפ"ע אף שנטחן עד אשר דק עכ"ז לא מקרי לח בלח דלא נטחן כ"כ דק מאד כמו קמח וכן בקמח אם לא ריקד הקמח והוא עם הסובין אינו נבלל יפה במו קמח הנרקד ולא מקרי לח בלח עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ג דסובין אע"ג שהם דקין מאד מ"מ אי אפשר לחשבו ללח ממש דהא מ"מ הרי אפשר לקבל כל קורט וקורט בפ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ד לענין מלח שהוחמו על האש בקערה חולבת שאינו ב"י וכו' באופן שנאסר המלח רק כדי קליפה ורצה השואל לומר בפשיטות דהוי דינו כדין יבש ביבש בטל ברוב והוא ז"ל השיב דפשוט הוא דמלח שנדוך היטב הדק דינו כקמח בקמח דהוי כלח בלח אף במלח שמולחין בו בשר כיון דקיי"ל דאסיר למלוח במלח דק כקמח וצריך להיות גס קצת י"ל שדינו כיבש ביבש כמו שומשמין וחרדל דקיי"ל דהוי יבש ביבש עיי"ש. ועי' בבית מאיר שכ' דכל מ"ש דבדברים דקים וקטנים שנתערבו דהוי כיבש ביבש ואין בילה אין לסמוך ע"ז רק לחומרא אבל לא לקולא לכן אם נתערבו דברים קטנים כגון תבואה ואם נימא דיש בילה והוי חומרא צריכין להחמיר שדינו כלח בלח דיש בילה עיי"ש וכ"כ במקור חיים סי' תס"ז בביאורים סק"ז עיי"ש:

ועיין בשלחן גבוה לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ה מחודש ה' ובסי' זה מחודש ב' שהביא מתשו' כרם שלמה סי' י"ב בשר שנחתך דק דק לפשטדי"ל ואח"כ נודע שהי' שם חתיכת בשר שלא נמלח ואין בשאר בשר ס' כנגד אותה חתיכה ופסק להתיר משום דהוי יבש ביבש דחד בתרי בטל ועיי"ש עוד בסי' ס"ט במ"ש בזה מהרב המובהק מו"ה יוסף חזן ז"ל שוב ראיתי בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' מ"ז שנשאל בבשר שנחתך דק דק ונתערב בה חתיכה שלא נמלחה וכתב שם דאם לא נחתך דק דק כ"כ ואפשר להפריד כל חתיכה בפ"ע הוי יבש ביבש ובטל אבל אם נתרסק טובא עד שא"א להפריד החתיכות ולאכול כל חתיכה בפ"ע נחשב כלח בלח וצריך ס' עיי"ש באריכות ועי' בערך השלחן אות ג' שהביאו והביא מדברי הב"י בתשו' אבקת רוכל סי' רט"ו דאפי' נחתך דק דק דא"א להפריד כל חתיכה בפ"ע יש לו דין יבש ביבש אמנם הוא מצדד דלדידן דקיי"ל כרוב הפוסקים דקמח בקמח הוי כלח בלח גם בזה יש להחמיר ועיי"ש במ"ש בזה בספק אם אפשר להפריד החתיכות זו מזו כנ"ל אם יש להקל בדין זה כיון שיש לו תקנה לצלותו הו"ל דשיל"מ עיי"ש:

ועיי"ש עוד ביד יהודה שהעלה דבע"כ לא אמרו דקמח בקמח הוי כלח בלח אלא אם עירב הקמת זה עם זה אבל בסתמא בנפל א' לחבירו אינו מתערב זה בזה כלל והקמח שנפל הוא עומד למעלה על הקמח שמונח מכבר ואינו מתערב זה בזה כלל ודינו כיבש ביבש אך כתב דמ"מ לקולא לא יסמוך ע"ז לחשבו יבש ביבש אף שלא ערבו בידים כיון דטבע של קמח שמעלה אבק ודבר דק כזה שמעלה אבק יכול להתערב עם השאר עיי"ש:

(ט) ביבש. כ' במנחת כהן ריש חלק ב' מספר התערובות וז"ל וראוי שתדע שזה שאמרנו שיבש ביבש חד בהרי בטל ומותר אף מדברי סופרים אין צריך שיהי' דברים יבשים ממש בלא מים אלא אפי' נתבשלה חתיכת איסור בשתי חתיכות היתר עדיין יש להם דין יבש ביבש להבטל האיסור ברוב כיון שכל חתיכה עומדת בעצמה ובתנאי שיהי' ס' ברוטב ובחתיכות ההיתר נגד החתיכה האסורה כדי לבטל הטעם הנפלט ממנה עכ"ל ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"ה חלק א' מיו"ד סי' ק"י שעמד על המחקר אם נתערבה קדירה א' של תבשיל ורוטב של איסור בין ב' קדירות עם תבשיל ורוטב של היתר אם קדירה האסורה בטלה כדין יבש ביבש דבטל חד בתרי או דינם כלח בלח כיון שהתבשילין לח בלח הם וכתב שיש לפשוט דין זה מהא דמבואר להלן סי' קל"ד סעי' ב' ברמ"א דבנתערב חביות קטנות של יי"נ חד בתרי בטל הרי דאע"ג דיין ביין הוי לח בלח והרי בלח בלח גם במין במינו בעינן ששים ואמאי בטל חד בתרי ובע"כ דכיון שהם בחביתין דינו כדין יבש ביבש ובטל ברוב וכתב שם בעובדא דידי' שעמדו ג' קדירות של בשר ורוטב על הכירה ונשפך חלב תחת אחת מהקדירות ולא נודע תחת איזה קדירה נשפך החלב ואין בשום א' מהקדירות ס' כנגד החלב וכתב דלכאורה נראה ג"כ דהקדירה שנאסרה בטלה ברוב בב' קדירות של היתר אמנם לדינא ז"א דכיון שהחלב נתנה טעם בקדירה א' שלא הי' בה ס' כנגד החלב ויש טעם חלב והב' קדירות היתר אין בהם טעם חלב רק טעם בשר לבד א"כ הו"ל מין בשאינו מינו בטעמא ובעינן ס' אף ביבש ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים שכן עיקר לדינא דכל הג' קדירות אסורות באכילה אך רשאי למכור לעכו"ם ולקבל מעות עבור ב' קדירות ותבשילין כדין איסור הנאה שנתערב שמותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבה עיי"ש:

(י) דהיינו שאין נבלל. עט"ז לעיל ריש ס' ק"ד ובדברינו שם (ס"ק ט'):

(יא) שאין נבלל האיסור עומד בעצמו. ביצים עם ביצים אם הם שלימים יבש ביבש ואם הם שבורים אזי החלבונים שהם מתערבים יפה יחד הי' לח בלח אבל החלמונים דכל חד וחד לחודא קאי מקרי יבש ביבש אא"כ הם טרופים יחד הוי לח בלח. פר"ח סק"ב ועי' בכנה"ג לעיל סי' פ"ו בהגהות ב"י אות מ"ה ובס' בגדי שש הספרדי לעיל סי' פ"ו שם סוף אות ב' מ"ש בזה